תחבורה בת קיימא

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
גישת "תחבורה בת קיימא" מעודדת סימון נתיבים מיוחדים לאופניים בשטחי הערים

תחבורה בת קיימא או תחבורה מקיימת היא תפיסה אשר בבסיסה עומד הרצון לצמצם את השימוש ברכב פרטי ולקדם מערך של פתרונות שונים הכוללים שילוב של תחבורה ציבורית, תחבורה שיתופית, תחבורה לא ממונעת והליכה רגלית. מערך תחבורה זה אמור לאפשר הגעה יעילה ממקום למקום, בצד שמירה על איכות הסביבה ובריאות הציבור. לנושא יש השלכות על תכנון של תשתיות והתאמה של מרחבים עירוניים קיימים.

הגישה מתבססת על ההנחות כי נסיעה במכונית פרטית גורמת לנזק סביבתי העולה על נזקיה של התחבורה הציבורית (ביחס למספר המשתמשים), וכי שטחי השירות והתשתית הנדרשים לבסס מערך תחבורה של כלי רכב פרטיים ממצה עצמו תוך תקופה קצרה, אינו מעשי לאורך זמן, ועלול לפגוע ביעילותם של אמצעי התחבורה האחרים.

אמצעי תחבורה בני קיימא[עריכת קוד מקור | עריכה]

פליטת פחמן לנוסע

גישת התחבורה בת קיימא מתאפיינת בשימוש באמצעי תחבורה שעל פי התאוריה אינם גורמים למפגעים סביבתיים, ולבזבוז משאבים.

כבישי אופניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנים האחרונות הולך ותופס תאוצה הרעיון להקים מערכת תחבורה בר-קיימא שתכלול מערכת אוטוסטרדות של שבילי אופניים שתכלול גשרים ומחלפים במקביל למערכת התחבורה הרגילה.[דרוש מקור]

אמצעי תחבורה שאינם נחשבים בני קיימא[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • המכונית הפרטית נחשבת לכלי תחבורה שאינו בר קיימא והתחבורה בת הקיימא ממליצה על הגבלת השימוש בה, כיוון שהיא משרתת מספר נמוך יחסית של נוסעים, תופסת מרחב גדול באופן יחסי לכמות המשתמשים בה, צורכת דלק מזהם, ויוצרת את תופעת עומסי התנועה.
  • גם משאיות נחשבות במידה מסוימת כאמצעי תחבורה שאינו בר קיימא, כיוון שהן דורשות את ייקור תשתית הכבישים ויוצרות זיהום אוויר בדומה לרכבים הפרטיים. על פי התחבורה בת הקיימא ניתן לצמצם את השימוש במשאיות, באמצעות פיתוח תשתית מתאימה לרכבות משא.

תכנון תחבורה בת קיימא[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניתן לחלק את גישת התכנון הנובעת מהתאוריה של התחבורה בת הקיימא לשני תחומים.

  • תכנון המשנה את המרחב העירוני הקיים.
  • תכנון מחדש של אזור עירוני על פי תאוריית התחבורה בת הקיימא.

שינוי המרחב העירוני הקיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

על מנת להתאים מרחב עירוני קיים לתחבורה בת קיימא, יש להבטיח זמינות של אמצעי תחבורה בני קיימא בכל המרחב המתוכנן. לשם כך ניתן להשתמש בתנאי התעבורה הקיימים. לדוגמה, מדרכות ומעברי חצייה, הם הנתיבים המקובלים לתנועת הולכי רגל וממילא קיימים ברוב הערים.
במידה ותשתית לתחבורה בת קיימא, אינה קיימת במרחב העירוני, ניתן, על פי התאוריה להקים תשתית כזו גם על חשבון תשתית קיימת שאינה בת קיימא, כלומר תשתית המיועדת לתעבורת כלי רכב פרטיים.

תכנון חדש של המרחב העירוני[עריכת קוד מקור | עריכה]

אם מתכננים אזור עירוני על פי כללי התחבורה בת הקיימא, יש להקפיד על הקצאת שטחים לתחבורה ציבורית מכל הסוגים, כלומר, אוטובוסים, רכבות ורכבות תחתיות. את מרכזי המסחר והתעסוקה יש לתכנן בצמוד לתחנות תחבורה ציבורית. כמו כן, יש לוודא קיומן של דרכים לאופניים ולהולכי רגל.

עקרונות נוספים לתחבורה בת קיימא[עריכת קוד מקור | עריכה]

ריכוז האוכלוסייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חלק מהתומכים בתאוריה של התחבורה בת הקיימא, תומכים גם בריכוזי אוכלוסין צפופים ובקיומן של ערים גדולות ובניה רוויה למגורים כיוון שבתנאים כאלו תחבורה ציבורית כדאית כלכלית, ותחבורה לא ממונעת כמו רכיבה על אופניים יכולה להיות יעילה. אזור בעל אוכלוסייה דלילה ובניה פרטית נמוכה ומרווחת, הופך את התחבורה הציבורית ללא כלכלית ולכן קיומו נוגד את התאוריה של התחבורה בת הקיימא.

ביקורת על התחבורה בת הקיימא[עריכת קוד מקור | עריכה]

התאוריה של תחבורה בת קיימא לוקה בחוסרים רבים, לדוגמה: ניתן לטעון כי היא לא לוקחת בחשבון גורמים משמעותיים בנושאי תחבורה, גאוגרפיה, דמוגרפיה, אקולוגיה וכלכלה, שאם היו נלקחים בחשבון, היו הופכים את התאוריה למופרכת ולא רלוונטית. בין הגורמים שאינם נלקחים בחשבון בתאוריה של תחבורה בת קיימא ניתן למנות:

  1. הקמת תשתיות לתחבורה מסילתית יקרה ומזהמת עשרות מונים מהקמת תשתיות תחבורה לרכב פרטי.
  2. גידול מוכח של תחלואה ופשיעה כתוצאה מגידול בצפיפות האוכלוסין.
  3. בנייה רוויה דורשת טכנולוגיות בנייה מזהמות ויקרות, בניגוד לבנייה נמוכה ומפוזרת.
  4. עבודות פיתוח בסביבה עירונית גורמות למניעת אגירת מי גשם ולהמלחת מי התהום באזורי החופים.
  5. שמירה על רמת החיים דורשת שינוע של מוצרים ואביזרים שאינו יכול להתבצע בתחבורה ציבורית.
  6. העמסה חוזרת של שכבות הסלע העליון, כתוצאה מבנייה צפופה, מחזקות את ההשפעות של ירידת מפלס מי התהום, שגם היא תוצאה של בנייה צפופה וביחד גורמות להרס שכבות סלע ולשקיעת השטח הבנוי, כולל מבנים וכבישים.

בנוסף, נטען כי התאוריה אינה מציעה פתרונות מעשיים, לא לשינוע פרטי ולא לשינוע מסחרי, אלא היא גישה אופנתית פוליטית שנועדה לנגח את אורח החיים האמריקאי.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא תחבורה בת קיימא בוויקישיתוף