תנועת צאו מהודו
תנועת צאו מהודו הוקמה בכינוס ועדת הקונגרס של כלל הודו (All India Congress Committee) במומבי על ידי מהאטמה גנדי ב-8 באוגוסט 1942, במהלך מלחמת העולם השנייה, בדרישה לסיים את השלטון הבריטי בהודו. אחרי כישלונה של משימת קריפס (אנ') להבטיח את תמיכת הודו במאמץ המלחמתי הבריטי, גנדי קרא לסיום השלטון הבריטי בהודו ונסיגת הכוחות הבריטים מחצי היבשת. הכינוס התקיים בפארק במרכזי בבומבי ובעקבות הנאום החלו הפגנות במקום. הדרישה לסיום השלטון הבריטי כל המנהיגות של ועדת הקונגרס נעצרה ונאסרה ללא משפט עד סוף מלחמת העולם השנייה עוקלו כל כספי קונגרס והעיתונות שתמכה בגנדי צונזרה.[1]
תנועת צאו מהודו לא קיבלה תמיכה מקבוצות שונות בניהם בניהם אנשי עסקים הודים שהרוויחו מתעשיית המלחמה, קבוצות מוסלמיות והנידיות שנתמכו על ידי הבריטים ואחרות. גם בקרב מדינות העולם לא הייתה תמיכה בדרישות התנועה מלבד ארצות הברית. הנשיא פרנקלין ד' רוזוולט לחץ על ראש הממשלה וינסטון צ'רצ'יל להיכנע לחלק מהדרישות ההודיות.
מלחמת העולם השנייה ומעורבות הודו במלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בקרב קבוצות שונות בהודו הדעות היו חלקות בנוגע למעורבות הודו במלחמת העולם השנייה. לאומנים הודים זעמו שהמושל הבריטי לא הביא לידיעתם מראש שהודו מצטרפת למלחמה. הליגה המוסלמית תמכה במלחמה. הקונגרס של כלל הודו היה חלוק בדעתו.[2] בספטמבר 1939, מפלגת הקונגרס קיבלה החלטה שהתנועה תומכת במאבק פשיזם אך מגנה את שימור הסטטוס קוו. בהודעה שהוציא, הקונגרס הדגיש שהמלחמה שומרת על האינטרסים והפריבילגיות של המעצמות האימפריאליסטיות, ועל כן להודו לא יכול להיות שום קשר לזה.[3] גנדי לא תמך ביוזמה זו, מכיוון שלא הצליח ליישב את התמיכה במלחמה עם מחויבותו להתנגדות לא אלימה.
במרץ 1942 יצאה משלחת בראשות סטפורד קריפס, מנהיג בית הנבחרים, על מנת לדון עם הקונגרס הלאומי ההודי על הרחבת ההשתתפות הודו במלחמה, ובתמורה לאחר המלחמה האצלת חלק מזכויות הממלכה לבית נבחרים נבחר. המהלך קיבל את הכינוי משימת קריפס. השיחות נכשלו, מכיוון שהבריטים סירבו לתת הבטחות בנוגע ללוחות זמנים ואילו הסמכויות יועברו לבית הנבחרים המקומי. ובכלל ההצעה של שלטון חלקי שלא הייתה מקובלת על התנועה ההודית.[4]
הדרישה לעצמאות מידית[עריכת קוד מקור | עריכה]
מנהיגות הקונגרס חשה אכזבה גדולה מכישלון שיחות משימת קריפס ומההכרה שבריטניה אינה מתכוונת לעזוב את הודו.[5]
ועדת הקונגרס של כל הודו נפגשה ב-14 ביולי 1942 בהשתתפות כ-250 צירים.[1] במפגש נוסחה הדרישה לעצמאות מוחלטת מהממשלה הבריטית. הטיוטה הציעה אי ציות אזרחי מסיבי אם הבריטים לא ייענו לדרישות.[5] ההחלטה עוררה התנגדות אצל קבוצות ומנהיגים בקונגרס ובניהם צ'קרברתי רג'אגופלאצ'אריי.
לחברי הקונגרס היה ברור שהנהגת הקונגרס תיעצר כולה, ושלא נעשתה הכנה של הפעילים בשטח כיצד עליהם ולפעול, דבר שהקשה על תנועת צאו מהודו להתרחב לאחר המעצרים.[1] ב-8 באוגוסט, גנדי פנה בדברים נוקבים אל הקהל במקום: ”הנה מנטרה, קצרה, שאני נותן לכם. אתם יכולים להטביע אותה על ליבכם ולתת לה ביטוי בכל נשימה שלכם. ההמנטרה היא: 'עשה או תמות'. או שנשחרר את הודו או נמות בניסיון; לא נחיה לראות את הנצחת העבדות שלנו. כל חבר קונגרס או חברה [בקונגרס] אמיתי יצטרף למאבק בנחישות...”[1]
חברי הקונגרס הבכירים נעצרו והעיתונות חששה לפרסם את ההצהרה. היה ניסיון להמשיך את הכינוס ב-9 באוגוסט, ארונה אסף עלי המשיכה לנהל את הדיון בדרישה לשחרור הודו והניפה את דגל הקונגרס. היא כונתה גיבורת התנועה על אומץ ליבה להניף את הדגל בשעה ששוטרים רבים שהו במקום.[6] על אף הניסיונות למנוע את הפצת החלטת הקונגרס והנאום של גנדי, הקריאה עשה או תמות התפשטה ברחבי הודו על ידי אנשי הקונגרס שלא נעצרו שהעבירו את המסרים למנהיגות המקומית.[5] בערים שונות ברחבי הודו, החלו הפגנות ושביתות. מעבר לפעילות הלא אלימה, בחלק מהקומות הותקפו אנשי ממשל והועלו באש תחנות משטרה. המשטרה הבריטית ערכה מעצרים נרחבים, אסרה ללא משפט פעילים ואף השתמשה בעינויים.[1]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 3 4 5 Paul R. Greenough, Political Mobilization and the Underground Literature of the Quit India Movement, 1942-44, Social Scientist 27, 1999, עמ' 11–47 doi: 10.2307/3518012
- ^ Rajendra Prasad, Dr. Rajendra Prasad, correspondence and select documents. 16, January to December 1953 : presidency period, כרך 16, New Delhi: Allied Publishers, 1992, ISBN 81-7023-343-7
- ^ Pranab Kumar Chatterjee, THE WAR CRISIS AND THE WAR RESOLUTION IN THE BENGAL ASSEMBLY, Proceedings of the Indian History Congress 42, 1981, עמ' 488–494
- ^ Tarak Barkawi, Culture and Combat in the Colonies: The Indian Army in the Second World War, Journal of Contemporary History 41, 2006-04, עמ' 325–355 doi: 10.1177/0022009406062071
- ^ 1 2 3 K. Venugopal Reddy, Working Class in ‘Quit India’ Movement: Madras Presidency, 1942, Indian Historical Review 37, 2010-12, עמ' 275–289 doi: 10.1177/037698361003700205
- ^ Rediff On The NeT: The girl who hoisted the flag of freedom, www.rediff.com
