מיכאל הנדלזלץ

מיכאל הנדלזלץ
	הנדלזלץ, 2016
לידה	26 במרץ 1950 (בן 74); ורשה, רפובליקת פולין
מדינה	ישראל
השכלה	אוניברסיטת תל אביב
תקופת הפעילות	מ-1969
מעסיק	למרחב, הארץ
פרסים והוקרה	פרס סוקולוב

מיכאל הַנְדֶלְזַלְץ (נולד ב-26 במרץ 1950) הוא עיתונאי, מבקר תיאטרון, מתרגם ועורך ישראלי, כתב ביקרות תיאטרון בעיתון "הארץ" בין השנים 1975 ל-2017 ושימש בתפקידי עריכה שונים.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנדלזלץ נולד בשנת 1950 בוורשה שבפולין, בן לרופא ד"ר אברהם הנדלזלץ. סבו, ישראל אליהו הנדלזלץ, היה העורך של שבועון לילדים בשם צפרירים, סופר ומתרגם פורה לעברית של ספרות ילדים, שהיה הראשון שתרגם לעברית את פינוקיו מאת קרלו קולודי. עלה לישראל במסגרת עליית גומולקה בשנת 1957. בוגר תיכון עירוני ה' בתל אביב. בעל תואר ראשון בתיאטרון ובתורת הספרות הכללית מאוניברסיטת תל אביב.

ב-1969 החל לכתוב ביקורת תיאטרון בעיתון "למרחב". בשנים 1971–1981 שירת בגלי צה"ל. במרץ 1975 החל לפרסם ביקורת תיאטרון ב"הארץ", את הביקורת הראשונה כתב על המחזה "קומדיה של טעויות" שהוצג בתיאטרון קאמרי. לאחר פרישתו של חיים גמזו מהעיתון הפך למבקר התיאטרון הקבוע של "הארץ"^[1].

ב-1981 הצטרף למערכת "הארץ" כמבקר תיאטרון וכעורך. ערך ב"הארץ" את המדורים "אמנויות" (1992-1981), "מלים ומו"לים" (1992-1985) והמוסף "ספרים" (1993 עד 2005)^[2].

ב-2005 החל לכתוב מדור שבועי בשם "המילה האחרונה". זוכה פרס סוקולוב לעיתונאות.

עסק גם בתרגום ספרים מפולנית ומאנגלית.

על עבודתו כמבקר תיאטרון אמר:

כתיבה על משחק בתיאטרון היא אחד הדברים הקשים ביותר, מפני שזהו עיסוק המערב מיומנות ורגש, כשהכלי הוא גופו ונפשו של אדם. זהו מסתורין שאני מודה כי לא ירדתי לחקרו, אבל אני תמיד מלא התפעלות כשהוא מתרחש לעיני. הביקורת אינה אמורה להיות עצה ידידותית לצופה, ואפילו לא פידבק לבמאי, אלא תיאור חוויה מורכבת, במספר מילים מצומצם, אחרי ערב הבכורה. אני בהחלט משתדל לא להתעלם משחקנים ולמצוא את הדרך לתאר את חוויותי למראה עבודתם.

— מתוך מדור שאלות ותשובות של "הארץ"^[3]

החל משנת 2015 משמש בעל טור במסגרת מיזם 929 - תנ"ך ביחד. ב-29 במרץ 2017, עם הגיעו לגיל פרישה, פרסם טור פרידה מתפקידו כמבקר התיאטרון של "הארץ", תפקיד אותו מילא במשך 42 שנים^[4].

בגיל מבוגר הפך מיכאל הנדלזלץ לנכה הנעזר בקלנועית, פרט שהוא מתייחס אליו לעיתים כאשר הוא כותב על בעיות בנגישות לאולמות תיאטרון.

בשנת 2022 השתתף בתוכנית "המרדף" בערוץ כאן 11. בשנת 2024 החל לשחק, לראשונה, בהצגה "אנטיגונה" מאת ברטולט ברכט בבימויו של עירא אבנרי , פרויקט מיוחד שהוצג במוזיאון הטבע ע"ש שטיינהרדט בתל אביב.

הנדלזלץ נשוי, ואב לשלושה ילדים.

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

חנוך לוין על-פי דרכו (הוצאת ידיעות אחרונות, 2001): לקט ביקורות תיאטרון על מחזותיו של חנוך לוין^[5]
לקט מאמריו שהתפרסמו מדי שבוע בפתח מוסף "ספרים" בעיתון "הארץ" הופיע בקבצים הבאים:
- ספר (1997)
- עוד ספר (2000)
- ספר הספרים הזמני (2004)
- הספר האחרון מסוגו (2006)
שרלוק הולמס: תעלומת הבלש בן האלמוות, הוצאת מפה, (2006)
ממלא מקום עצמי (אוסף טורים מהמדור "המילה האחרונה" בעיתון הארץ מן השנים 2005–2008), הוצאת מאגנס, 2018.
קהלת על פי הנדלזלץ הוצאת נהר, 2020.