מיכאל סקיבה
 | ||||
| סקיבה בבאייר לברקוזן, 2007 | ||||
| מידע אישי | ||||
|---|---|---|---|---|
| לידה |
4 באוגוסט 1965 (בן 58) גלזנקירכן שבגרמניה המערבית | |||
| גובה | 1.80 מטר | |||
| עמדה | קשר | |||
| מועדוני נוער | ||||
| ||||
| מועדונים מקצועיים כשחקן* | ||||
| ||||
| ||||
| קבוצות כמאמן | ||||
| ||||
| * הנתונים מתייחסים למשחקי הליגה בלבד | ||||
מיכאל סקיבה (בגרמנית: Michael Skibbe, נולד ב-4 באוגוסט 1965 בגלזנקירכן שבגרמניה המערבית) הוא כדורגלן עבר ומאמן כדורגל גרמני המאמן את קבוצת הנוער של בורוסיה דורטמונד.
קריירה ככדורגלן[עריכת קוד מקור | עריכה]
סקיבה שיחק כנער בוטנשייד 09, ובהמשך בשאלקה 04. כנער סקיבה ערך 18 הופעות בנבחרת גרמניה עד גיל 18, ובשנת 1985 החל לשחק בקבוצה הבוגרת של שאלקה 04 בבונדסליגה. עם זאת, סבל סקיבה מפציעות רבות, ונאלץ לפרוש ממשחק פעיל כבר בגיל 21, לאחר שקרע את הרצועה הצולבת בפעם השלישית.
קריירה כמאמן[עריכת קוד מקור | עריכה]
סקיבה החל לאחר פרישתו את קריירת האימון, כאשר השתלב בשנת 1988 בקבוצת הנוער של שאלקה 04 כמאמן. בשנת 1989 עבר סקיבה ליריבה המושבעת של שאלקה 04, בורוסיה דורטמונד, וגם שם אימן את קבוצת הנוער. סקיבה אימן מספר שנים את קבוצת הנוער ואת קבוצת המילואים, ובשנת 1995 מונה כעוזר המאמן של אוטמר היצפלד בקבוצה הבכירה של המועדון, ולאחר מכן של נביו סקלה. בתקופה זו, זכתה בורוסיה דורטמונד בהישגים משמעותיים, כאשר זכתה בשתי אליפויות ובליגת האלופות בשנת 1997. בשנת 1998, לאחר עזיבתו של סקלה, מונה סקיבה כמאמנה הראשי של בורוסיה דורטמונד, תפקיד אותו מילא במשך שנתיים. מינויו לתפקיד בגיל 32 הפך אותו לצעיר המאמנים בתולדות הבונדסליגה דאז. בפברואר 2000 פוטר סקיבה מתפקידו מפאת חוסר הצלחה, והועבר שוב לתפקיד מאמן הנוער.
בקיץ 2000 עזב סקיבה את בורוסיה דורטמונד, והחל לשמש כמנהל בנבחרת גרמניה. למאמן הנבחרת החדש רודי פלר טרם היה רישיון אימון והוא קיבל את מרבית ההחלטות, אך סקיבה היה רשום כמאמן בפועל. פלר וסקיבה הגיעו עם נבחרת גרמניה לגמר מונדיאל 2002 בו הפסידו 2-0 לנבחרת ברזיל, אך הודחו בצורה משפילה בשלב הבתים של יורו 2004, ולאחר כישלון זה עזבו שניהם את הנבחרת. סקיבה נשאר לעבוד בהתאחדות הכדורגל הגרמנית כמנהל של נבחרות הנוער הגרמניות עד אוקטובר 2005.
באוקטובר 2005 שב סקיבה לבונדסליגה ומונה כמאמן הראשי של באייר לברקוזן. לפני הגעת סקיבה, באייר לברקוזן פתחה בצורה חלשה את עונת 2005/06 והודחה מגביע אופ"א כבר בסיבוב הראשון על ידי צסק"א סופיה, ופיטרה את מאמנה קלאוס אאוגנטלר. החליף אותו כמאמן זמני רודי פלר, וסקיבה החליף את פלר, שחזר לתפקיד ניהולי במועדון. סקיבה סיים עם לברקוזן את העונה במקום החמישי בבונדסליגה. בעונת 2006/07 לברקוזן וסקיבה סיימו שוב במקום החמישי בבונדסליגה, ובגביע אופ"א הגיעו לרבע הגמר על אף יכולת לא מרשימה, והודחו על ידי אוסאסונה. בעונת 2007/08 סקיבה ולברקוזן שוב הגיעו לרבע גמר גביע אופ"א, והודחו על ידי זניט סנט פטרסבורג. בליגה סיימה לברקוזן במקום השביעי ונשארה מחוץ לאירופה, דבר שהביא לפיטוריו של סקיבה בסיום העונה.
בקיץ 2008 מונה סקיבה למאמנה של גלאטסראיי הטורקית, ובתחילת העונה זכה עם הקבוצה בגביע הסופרקאפ הטורקי, לאחר ניצחון 2-1 על קייסריספור. עם זאת, המשך העונה נחשב לכישלון, כאשר גלאטסראיי כשלה להעפיל לשלב הבתים של גביע אופ"א לאחר שהודחה על ידי סטיאווה בוקרשט. בפברואר 2009 פוטר סקיבה מתפקידו, לאחר תבוסה 5-2 בליגה לקוצ'אליספור.
ביוני 2009 מונה סקיבה כמאמנה של איינטרכט פרנקפורט מהבונדסליגה, במקומו של פרידהלם פונקל. בעונת 2009/10 סיימו פרנקפורט וסקיבה במקום העשירי בבונדסליגה. את עונת 2010/11 פתחו סקיבה ופרנקפורט בצורה חלשה, וסקיבה פוטר בפברואר 2011 ומונה במקומו כריסטוף דאום. פרנקפורט נשרה אל הבונדסליגה השנייה בתום העונה.
ביולי 2011 חתם סקיבה באסקישהירספור הטורקית, אך חוזהו הותר בדצמבר 2011, כאשר ביקש לחתום כמאמנה של הרטה ברלין. סקיבה הפסיד חמישה משחקים ברציפות עם הרטה ברלין עם הגעתו לקבוצה, ופוטר בפברואר 2012, כשהוא היה השלישי מתוך ארבעה מאמנים שאימנו בהרטה ברלין באותה עונה, שהסתיימה בירידת ליגה לאחר הפסד במבחני הישרדות לפורטונה דיסלדורף. במאי 2012 מונה סקיבה כמאמנה של קרבוקספור הטורקית, ועזב את המועדון בנובמבר 2012. בקיץ 2013 חתם סקיבה כמאמנה של גראסהופרס ציריך השווייצרית, מחזיקת הגביע השווייצרי הטרייה. בעונת 2013/14 הודחו סקיבה וגראסהופרס לפני שלב הבתים של הליגה האירופית על ידי פיורנטינה. את עונת 2013/14 סיימו סקיבה וגראסהופרס במקום השני בליגת העל השווייצרית. את עונת 2014/15 החלה גראסהופרס במוקדמות ליגת האלופות, שם הודחה על ידי ליל ונשרה אל מוקדמות הליגה האירופית, שם הודחה על ידי קלאב ברוז'. בינואר 2015 נפרדו דרכיהם של סקיבה וגראסהופרס בהסכמה משותפת. סקיבה המשיך את העונה באסקישהירספור, בה כבר אימן בעבר, כאשר מונה לשישה חודשים, וסיים שם את העונה.
באוקטובר 2015 מונה סקיבה כמאמנה של נבחרת יוון, לאחר פיטוריו של המאמן סרחיו מרקריאן, שהיה אחד מרצף של מאמנים שכשלו במוקדמות יורו 2016 ולא הצליחו להצעיד ליורו 2016 את הנבחרת היוונית. משחקו הראשון של סקיבה כמאמן נבחרת יוון היה משחק ידידות מול נבחרת לוקסמבורג, בו הפסידה יוון 1-0, מול יציעים ריקים ביוון, לנוכח הכישלון היווני במוקדמות יורו 2016 שכלל שני הפסדים לנבחרת איי פארו. כעבור מספר ימים סקיבה ויוון סיימו בתיקו 0-0 מול נבחרת טורקיה, ובמרץ 2016 ניצחו 2-1 את נבחרת מונטנגרו. במהלך מוקדמות מונדיאל 2018 סקיבה הצליח לייצב במידה מסוימת את הנבחרת היוונית לאחר הכישלונות הקודמים. בבית של יוון הייתה נבחרת בלגיה, שניצחה בכל משחקיה, ואיבדה נקודות אך ורק בתיקו 1-1 מול יוון במשחק הביתי של בלגיה, ורק שער של רומלו לוקאקו בדקה ה-89 מנע ניצחון יווני. יוון גם מיעטה לאבד נקודות בבית זה, וסיימה אותו במקום השני, שהקנה לה מקום בפלייאוף. במשחק הראשון בפלייאוף הובסה יוון 4-1 על ידי נבחרת קרואטיה, והגומלין הסתיים בתיקו 0-0, דבר שמנע מיוון להעפיל למונדיאל 2018. למרות שיוון לא הצליחה להעפיל למונדיאל, הודיעה התאחדות הכדורגל היוונית שסקיבה ימשיך לאמן את נבחרת יוון גם במוקדמות יורו 2020.
תארים כמאמן[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הסופרקאפ הטורקי: 2008
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- פרופיל, באתר Transfermarkt
- פרופיל, באתר Fussballdaten.de (בגרמנית)
- פרופיל, באתר Soccerway
- פרופיל, באתר WorldFootball.net
- פרופיל, באתר FootballDatabase.eu
- פרופיל המאמן, באתר Transfermarkt
