מירב אלוש לברון

מירב אלוש לברון
לידה	26 באפריל 1971 (בת 52)
ענף מדעי	לימודי תרבות
מקום לימודים	אוניברסיטת בר-אילן; אוניברסיטת תל אביב ;
מנחה לדוקטורט	יהודה ג'אד נאמן
מוסדות	אוניברסיטת תל אביב; בית הספר לקולנוע וטלוויזיה ע"ש סטיב טיש ;

מירב אלוש לברון (נולדה ב-26 באפריל 1971) היא חוקרת תרבות ופעילה חברתית. מתמחה בחקר זהויות בתקשורת החזותית ובתרבות פופולרית מתוך פרספקטיבות של לימודי תרבות. בין תחומי עיסוקה האקדמי: רב-תרבותיות, ייצוג מיעוטים ונשים בתרבות הישראלית, מזרחיות, אתניות, מגדר, מעמד ולאומיות ומופעיהם בתרבות, הזהות הישראלית בקולנוע ובטלוויזיה, קולנוע ויהדות, קולנוע ישראלי עלילתי ודוקומנטרי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולדה וגדלה בשכונת שיכון-דרומי באשקלון, בת להורים שעלו מאלג'יריה ומתוניסיה. אמה, לבית טויטו, עסקה בחינוך, ואביה היה עובד שכיר ב"אגד". ב-1948, עם עלייתה לישראל, משפחתה של אמה הועברה למעברה ברמלה ולאחריה השתכנה במעברה ג' באשקלון, לשם הגיעה מאוחר יותר גם משפחתו של אביה. את לימודי התיכון עשתה בבית הספר המקיף-דתי רוגוזין באשקלון במגמה תורנית-עיונית. שירתה שנתיים בשירות לאומי בבית החולים הדסה עין כרם בירושלים.

היא מתגוררת בתל אביב עם בן זוגה ושני ילדיהם.

קריירה אקדמית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין השנים 1991–2001 למדה לימודי תואר ראשון באוניברסיטת בר-אילן במחלקות למדע המדינה וספרות עולם, שנתיים של לימודי תעודה בעיתונאות ותקשורת ולאחר מכן לימודי תואר שני בתקשורת ציבורית-פוליטית. בעבודת התיזה שלה בחנה את מאפייני הסיקור והשיח העיתונאי על "המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים" בעיתונות הכתובה למן הקמת הארגון ועד להתנקשות בח'אלד משעל בשנת 1997. בין השנים 1995–2000 עסקה בייעוץ תקשורת לחברות מסחריות ולאישי ציבור.

לימודי התואר השלישי שלה בשנים 2004–2007 היו בתחום של לימודי תרבות. עבודת הדוקטור שלה עסקה בפרויקט הייצוג העצמי המזרחי של בני-דור שני-שלישי של מזרחים בקולנוע התיעודי הישראלי. במחקר דנה בשאלות של טראומת ההגירה וההעברה הבין-דורית שלה, ייצוגי המרחב והבית ביצירה התיעודית, נרטיב הזיכרון המזרחי, אוטוביוגרפיה ואוטו-אתנוגרפיה קולנועית ואסתטיקה תיעודית. המנחים שלה היו פרופ' יהודה ג'אד נאמן ופרופ' רז יוסף מאוניברסיטת תל אביב.

בעבודתה המחקרית אלוש-לברון המשיכה להתעמק בחקר טקסטים מתוך זיקה לשדה הידע הפוסט-סטרוקטורליסטי, לתאוריות תרבות ולשאלות של זהות, התנגדות וייצוג של קבוצות מינוריות בשדה החזותי. היא מרצה בבית הספר לקולנוע וטלוויזיה ע"ש סטיב טיש באוניברסיטת תל אביב. לימדה בבית הספר לתקשורת במרכז הבינתחומי הרצליה, באוניברסיטת בר-אילן ובמכללת ספיר. חברה במועצת מערכת כתב העת "תיאוריה וביקורת".

פעילות ציבורית וחברתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלוש לברון הצטרפה לתנועת הקשת הדמוקרטית המזרחית בשנת 1997 ופעלה ביחד עם חבריה לתנועה להנחלתו של סדר יום פוליטי המעמיד במרכזו צדק חלוקתי וזכויות חברתיות. לקחה חלק בקידומו של חוק הדיור הציבורי, במאבק הקרקעות ובג"ץ הקרקעות^[1]. פעלה לקידומם של הסדרים רב-תרבותיים ויזמה עם חבריה בקשת המזרחית פעולות ציבוריות למען ייצוג שוויוני של מזרחים במרכזי הכוח בחברה הישראלית. היא אינה חברה עוד בתנועה זו, אך ממשיכה לקדם ערכים אלה בשיח הציבורי ובחברה האזרחית. אלוש-לברון היא מן הדוברות והפעילות הבולטות במאבקים לשוויון בייצוג של מיעוטים ונשים בתקשורת, באקדמיה, במשפט ובתרבות^[2]. שותפה למאבק לשינוי תחומי שיפוט בישראל ורואה ברפורמה זו תנאי הכרחי לחיזוק מעמדן של עיירות הפיתוח^[3].

בשנת 2010 הצטרפה למועצת הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו המפקחת על הטלוויזיה והרדיו המסחריים ושימשה בה כחברה בוועדת טלוויזיה ויו"ר הוועדה לפיתוח תקשורתי האחראית על תחום הפקות הטלוויזיה של הרשות^[4]. המשיכה לפעול ברשות השנייה בהתאם למטרות שקידמה בה חברתה הקרובה ד"ר ויקי שירן, אותה הכירה בקשת הדמוקרטית המזרחית, ואשר יזמה בהיותה חברת מועצת הרשות השנייה את המחויבות של ערוצי המדיה לרב-תרבותיות^[5]. פעילותה של אלוש לברון ברשות התמקדה בקידום הייצוג במדיה של קבוצות לא הגמוניות, בחיזוק היצירה הישראלית והפקות המקור, בהגנה על זכויות יוצרים ובעמידה על ערכים של שקיפות ומנהל תקין ברשות השנייה עצמה. היא קידמה מדיניות של העדפה מתקנת בנושאי הפקות הרשות ומכרזיה תוך התמקדות ביצירה רב-תרבותית של נשים ועל נשים ובהוצאת מכרזים ייעודיים לפרויקטים תיעודיים העוסקים בעיירות הפיתוח, הפריפריה ופערים חברתיים. היוזמה שלה ליצירה תיעודית היסטורית על תולדות הקמתן של עיירות הפיתוח הולידה את הסדרה והסרט 'סאלח פה זה ארץ ישראל' (דוד דרעי, דורון גלעזר, רותי יובל)^[6]. באפריל 2014 התפטרה ממועצת הרשות השנייה, במחאה על אי-חשיפת הפרוטוקולים המלאים של הדיון בו נקבע שחדשות 10 יתנצלו בפני שלדון אדלסון על כתבת תחקיר ששידורו עליו. אלוש לברון הסבירה כי: "סוגיות של שקיפות ומינהל תקין הגבירו את חוסר האמון שלי בתפקוד המועצה"^[7].