מירה נאיר
 | |
| מירה נאיר | |
| לידה |
15 באוקטובר 1957 (בת 66) רורקלה, אודישה, הודו |
|---|---|
| סוגה מועדפת | דרמה, תעודה |
| מדינה |
הודו  |
| תקופת הפעילות |
מ-1979 |
| עיסוק | במאית, מפיקה, תסריאטית |
| מקום לימודים |
|
| יצירות בולטות |
סאלאם בומביי! חתונת מונסון |
| בן או בת זוג |
|
| צאצאים |
Zohran Kwame Mamdani |
| פרסים והוקרה |
Padma Bhushan פרס אריה הזהב |
| פרופיל ב-IMDb | |
  | |
מירה נאיר (באודיה: ମୀରା ନାୟାର; באנגלית: Mira Nair; נולדה ב-15 באוקטובר 1957) היא במאית הודית-אמריקאית.[1] חברת ההפקה שלה, מירבאי סרטים, מתמחה בסרטים המיועדים לקהל בינלאומי על החברה ההודית. בין סרטיה הידועים הם "סלאם בומביי!" (1988), שהיה מועמד לפרס אוסקר לסרט הזר הטוב ביותר, "מיסיסיפי מסאלה" (1991), וזוכה פרס אריה הזהב "חתונת מונסון" (2001).
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מירה נאיר נולדה ברורקלה, שבאודישה, הודו. היא גדלה עם שני אחיה הגדולים והוריה בבובנשוואר.[2] אביה, אמריט איברהים, הוא פקיד ממשלתי, ואמה, פראווין איברהים, היא עובדת סוציאלית, שעובדת עם ילדים מחוסרי השכלה.[3] כשהייתה בת עשר, נאיר ומשפחתה עברו לדלהי בעקבות עבודתו של אביה. בגיל 13 היא עזבה את הבית כדי ללמוד במנזר לורטו, בית ספר מיסיונרי אירי-קתולי בסימלה, שם היא התאהבה בספרות אנגלית. משם היא המשיכה ללמוד באוניברסיטת דלהי, בחוג לסוציולוגיה. כשהייתה בת 19, הוצעו לה מלגות ללימודים באוניברסיטת קיימברידג' ובאוניברסיטת הרווארד והיא בחרה בשנייה.[4]
קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]
סרטים דוקומנטריים[עריכת קוד מקור | עריכה]
לפני שהתחילה לעשות סרטים, נאיר התעניינה במשחק, והייתה מופיעה במחזותיו של בדאל סרקא, מחזאי בנגלי, וכן זכתה בפרס עבור ביצועה במחזה אדיפוס של סנקה.[2]
בתחילת קריירת הקולנוע שלה, נאיר בעיקר עשתה סרטים דוקומנטריים בהם חקרה את המסורת התרבותית ההודית. סרט הסיום שלה בהרווארד, עליו עבדה בשנים 1978 - 1979, היה סרט שחור-לבן, שכותרתו Jama Masjid Street Journal. בסרט, נאיר בוחנת את הרחובות של דלהי העתיקה ומנהלת שיחות אקראיות עם תושבים מקומיים.[4]
ב-1982, היא יצרה את סרטה השני, סרט תעודה נוסף בשם So Far from India, שעקב אחר סוחר עיתונים הודי החי ברכבת התחתית של ניו יורק, בעוד אשתו ההרה מחכה לו שישוב הביתה.[3] הסרט זכה כסרט התיעודי הטוב ביותר בפסטיבל הקולנוע האמריקאי, ובפסטיבל הכפר הגלובלי של ניו-יורק.[4]
הסרט התיעודי השלישי שלה, "India Cabaret", יצא ב-1984. הסרט השנוי במחלוקת ביותר שלה, בו היא הראתה את הניצול של אוכלוסיית הנשים שעובדות בחשפנות בבומביי, ועוקב אחר אחד הלקוחות, גבר שמבקר תכופות במועדוני החשפנות בעוד אשתו נשארת בבית.[4]
סרטה הדוקומנטרי הרביעי נוצר עבור הטלוויזיה הקנדית, וגם הוא היה בנושא שנוי במחלוקת בהודו. "Children of a Desired Sex" יצא ב-1987, ובו היא בחנה את נושא בדיקת מי שפיר, וכיצד הוא משמש בהודו לגלות את מין העובר, כאשר הריונות עם עוברים ממין נקבה מסתיימות בהפלות, לטובת הבאת ילדים זכרים לעולם.
סרטים עלילתיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הסרט העלילתי הראשון שלה היה "סלאם בומביי!", אותו כתבה עם חברתה, סוני טרפורוואלה. לקח להן חמש שנים עד שהסרט יצא ב-1988. נאיר השתמשה בניסיון שלה מסרטי התעודה כדי למצוא "ילדי רחוב" אמיתיים, כדי לתאר בסרט נאמנה את המציאות של ילדים ששורדים ברחובות.[2] אף על פי שהסרט לא הצליח בקופות, הוא זכה ב-23 פרסים בינלאומיים, הבולטים שבהם פרסי מצלמת הזהב ופרי דה פובליק בפסטיבל קאן ב-1988. "סאלאם בומביי!" גם היה מועמד לפרס אוסקר לסרט הזר הטוב ביותר ב-1989.[5]
בעקבות ההצלחה של "סלאם בומביי!", נאיר וטרפורוואלה המשיכו לאתגר קהלים פעם נוספת עם סיפורם של בני הקהילה ההודית ילידי-אוגנדה שמצאו עצמם עקורים במיסיסיפי, בארצות הברית. הסרט יצא ב-1991 בשם "מיסיסיפי מסאלה",[3] בהשתתפותם של דנזל וושינגטון, רושאן סת, וסריתה צ'ודהורי. הסרט חושף את הדעות הקדומות בקהילות השחורות וההודיות. כמו "סאלאם בומביי!", הסרט זכה לתשבחות על ידי המבקרים, והקהל עמד על רגליו במחיאות כפיים סוערות בפסטיבל סאנדנס ב-1992. הסרט זכה גם בשלושה פרסים בפסטיבל הסרטים של ונציה.[4]
נאיר ביימה עוד ארבעה סרטים, לפני שיצאה עם הסרט שנחל את ההצלחה הגדולה ביותר מסרטיה עד כה, "חתונת מונסון". הסרט יצא ב-2001, וסיפר את סיפורה של משפחה פנג'אבית שעורכת חתונה הודית גדולה, עם הרבה דרמות משפחתיות. הסרט נכתב על ידי סברינה דהוואן, וכלל קו עלילה על התעללות מינית בילדים. הסרט - שהופק בתקציב מוגבל וצוות קטן, כאשר נאיר משתמשת במכרים ובני משפחה בחלק מהתפקידים - הכניס מעל 30 מיליון דולר ברחבי העולם, הסכום הגדול ביותר שהכניס סרט הודי אי פעם.[3] הסרט זכה בפרס אריה הזהב בפסטיבל הסרטים של ונציה; נאיר היא האישה הראשונה שזכתה בפרס זה.[6]
הפרויקט הבא של נאיר היה הסרט זוכה פרס גלובוס הזהב, "עיוורון היסטרי" (2002). לאחר מכן ביימה את הסרט האפי על פי ספרו של ויליאם מייקפיס תאקרי, "יריד ההבלים" (2004). ב-2006, ביימה סרט המבוסס על ספרו של ג'ומפה להירי, הרומן רב המכר "עניין של שם" (2006). נאיר התבקשה לביים את "הארי פוטר ומסדר עוף החול", אך דחתה את ההצעה כדי לעבוד על הסרט הזה. הסרט סיפר את סיפורו של בן למהגרים הודים בניו יורק, שרוצה להשתלב ומתקשה להתרחק מדרכם המסורתית של משפחתו. "עניין של שם" זכה בפרס "גאוות הודו" בטקס פרסי בוליווד.
ב-2009 יצאה בסרט הביוגרפי על חייה של אמיליה ארהארט, "אמיליה", בכיכובם של הילרי סוונק וריצ'רד גיר. ב-2012 יצאה עם "The Reluctant Fundamentalist", מותחן המבוסס על הרומן רב המכר של מוחסין חאמיד, “פונדמנטליסט בעל כורחו”. הוא פתח את פסטיבל ונציה של אותה שנה, וזכה לביקורות נלהבות.
ב-2016, ביימה נאיר את סרט הדיסני "מלכת קטווה", בכיכובם של לופיטה ניונגו ודייוויד אוילאו, המבוסס על סיפורו האמיתי של עילוי השחמט מאוגנדה פיונה מוטסי. היא גם עבדה על העיבוד כמחזמר לבמה של הסרט "חתונת מונסון".
פעילות חברתית[עריכת קוד מקור | עריכה]
נאיר היא פעילה חברתית מסורה. היא הקימה בקמפלה, אוגנדה את "מאישה מעבדת סרטים", מרכז ללא מטרות רווח, שם במאים צעירים מרחבי מזרח אפריקה יוצרים סרטים תחת העיקרון ש"אם אנחנו לא נספר את הסיפורים שלנו, אף אחד אחר לא יספר אותם".
היא השתמשה ברווחים מ"סאלאם בומביי!" להקים קרן שפועלת עבור ילדי רחוב הודים. במסגרת עבודתה באוניברסיטת קולומביה, היא תומכת בסטודנטים בינלאומיים שבאים ליצור במעבדת הקולנוע שלה.
החיים האישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1977, פגשה נאיר את בעלה הראשון, מיץ' אפשטיין, בקורס צילום באוניברסיטת הרווארד.[2] הם התגרשו ב-1987, וב-1988 היא פגשה את בעלה השני מחמוד ממדני, כשהייתה באוגנדה בשביל מחקר לסרט מיסיסיפי מסאלה. בנם, זוהרן, נולד ב-1991. כמו אשתו, גם ממדני מלמד באוניברסיטת קולומביה.[3]
דעות פוליטיות[עריכת קוד מקור | עריכה]
ביולי 2013, נאיר דחתה הזמנה מפסטיבל הסרטים הבינלאומי חיפה כאורחת הכבוד, כדי למחות נגד המדיניות של ישראל לגבי פלסטין. בהודעות שלה בטוויטר, נאיר הצהירה "אני אסע לישראל כאשר ייפלו החומות. אני אסע לישראל כאשר הכיבוש לא יהיה עוד... אני אסע לישראל כאשר המדינה לא תיתן זכויות יתר לדת אחת על פני אחרת. אני אסע לישראל כאשר האפרטהייד יסתיים. אני אסע לישראל, בקרוב. אני עומדת לצד הקמפיין הפלסטיני לחרם אקדמי ותרבותי על ישראל (PACBI) והתנועה הרחבה יותר, חרם, מניעת השקעות, ועיצומים (BDS)."[7][8][9][10]
פילמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Jama Street Masjid Journal (1979)
- So Far From India (1982)
- India Cabaret (1985)
- Children of a Desired Sex (1987)
- סאלאם בומביי! (1988)
- מיסיסיפי מסאלה (1991)
- The Day the Mercedes Became a Hat (1993)
- The Perez Family (1995)
- Kama Sutra: A Tale of Love (1996)
- My Own Country (1998) (שואוטיים)
- חתונת מונסון (2001)
- עיוורון היסטרי (2002)
- September 11 (Segment - "India") (2002)
- Still, The Children are Here (2003)
- יריד ההבלים (2004)
- עניין של שם (2006)
- Migration (2007)
- אוהב אותך, ניו יורק (Segment - "Kosher Vegetarian")
- 8 (Segment - "How can it be?") (2008)
- Amelia (2009)
- פונדמנטליסט בעל כורחו (2013)
- Words With Gods (2014)
- The Bengali Detective (2015)
- מלכת קאטווה (2016)
טלוויזיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אוצר לאומי: קצה ההיסטוריה (2022 - הווה) - מפיקה בפועל ובמאית פרק: "I'm a Ghost".
פרסים ומועמדויות[עריכת קוד מקור | עריכה]
היא זכתה בפרס הודו בחו"ל - אשת השנה לשנת 2007.[11] ב-2012 הוענק לה על ידי נשיאת הודו, Pratibha פרוואטי, הפרס האזרחי השלישי בחשיבותו של ממשלת הודו, פרס פראטיבה פאטיל.[12]
פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- 1985: Best Documentary Film, Global Village Film Festival: India Cabaret
- 1986: Golden Athena, Athens International Film Festival: India Cabaret
- 1986: Blue Ribbon, American Film Festival: India Cabaret
- 1988: Audience Award, Cannes Film Festival: Salaam Bombay!
- 1988: Golden Camera (Best First Film), Cannes Film Festival: Salaam Bombay!
- 1988: National Film Award for Best Feature Film in Hindi: Salaam Bombay![13]
- 1988: National Board of Review Award for Top Foreign Films: Salaam Bombay!
- 1988: "Jury Prize", "Most Popular Film" and "Prize of the Ecumenical Jury" at Montreal World Film Festival: Salaam Bombay!
- 1988: New Generation Award, Los Angeles Film Critics Association Awards
- 1988: Lilian Gish Award (Excellence in Feature Film), Los Angeles Women in Film Festival: Salaam Bombay!
- 1991: Golden Osella (Best Original Screenplay), Venice Film Festival: Mississippi Masala (with Sooni Taraporevala)[14]
- 1991: Critics Special Award, São Paulo International Film Festival: Mississippi Masala
- 1992: Best Director (Foreign Film), Italian National Syndicate of Film Journalists: Mississippi Masala
- 1992: Asian Media Award, Asian American International Film Festival
- 1993: Independent Spirit Award for Best Feature: Mississippi Masala
- 2000: Special Mention (Documentary and Essay), Biarritz International Festival of Audiovisual Programming: The Laughing Club of India
- 2001: Golden Lion (Best Film), Venice Film Festival: Monsoon Wedding
- 2001: Laterna Magica Prize, Venice Film Festival: Monsoon Wedding
- 2002: Audience Award, Canberra International Film Festival: Monsoon Wedding
- 2002: Special Award for International Cinema, Zee Cine Awards: Monsoon Wedding
- 2002: UNESCO Award, Venice Film Festival: 11'9"01 September 11
- 2004: Faith Hubley Web of Life Award, Rochester-High Falls International Film Festival
- 2007: "Golden Aphrodite", Love is Folly International Film Festival (Bulgaria): The Namesake
- 2012 ; Padma Bhushan by Govt. of India[15]
מועמדויות[עריכת קוד מקור | עריכה]
- 1989: Academy Award for Best Foreign Language Film: Salaam Bombay!
- 1989: César Award for Best Foreign Film (Meilleur film étranger): Salaam Bombay!
- 1989: Golden Globe Award for Best Foreign Language Film: Salaam Bombay!
- 1990: BAFTA Award for Best Film Not in the English Language: Salaam Bombay!
- 1990: Filmfare Best Director Award: Salaam Bombay!
- 1990: Filmfare Best Movie Award: Salaam Bombay!
- 1991: Golden Lion (Best Film), Venice Film Festival: Mississippi Masala
- 1996: Golden Seashell, San Sebastián International Film Festival: Kama Sutra: A Tale of Love
- 1999: Best Film, Verzaubert International Gay & Lesbian Film Festival: My Own Country
- 2001: Screen International Award (Best Non-European Film), European Film Awards: Monsoon Wedding
- 2001: Golden Globe Award for Best Foreign Language Film: Monsoon Wedding
- 2002: BAFTA Award for Best Film Not in the English Language: Monsoon Wedding
- 2003: Golden Star, International Film Festival of Marrakech: Hysterical Blindness
- 2003: César Award for Best Film from the European Union: 11'9"01 September 11
- 2004: Golden Lion (Best Film), Venice Film Festival: Vanity Fair
- 2007: Gotham Award for Best Film: The Namesake
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Jigna Desai: Beyond Bollywood: The cultural politics of South Asian diasporic film. New York: Routledge, 2004, 280 pp. ill. ISBN 0-415-96684-1 (inb.) / ISBN 0-415-96685-X (hft.)
- Gita Rajan: Pliant and compliant: colonial Indian art and postcolonial cinema. Women. Oxford (Print), ISSN 0957-4042 ; 13(2002):1, pp. 48–69.
- Alpana Sharma: Body matters: the politics of provocation in Mira Nair's films. QRFV : Quarterly review of film and video, ISSN 1050-9208 ; 18(2001):1, pp. 91–103.
- Pratibha Parmar: Mira Nair: filmmaking in the streets of Bombay. Spare rib, ISSN 0306-7971; 198, 1989, pp. 28–29.
- Gwendolyn Audrey Foster: Women Filmmakers of the African and Asian Diaspora: Decolonizing the Gaze, Locating Subjectivity. Carbondale, Ill. : Southern Illinois University Press, 1997. ISBN 0-8093-2120-3
- John Kenneth Muir: Mercy in Her Eyes: The Films of Mira Nair. Hal Leonard, 2006. ISBN 1-55783-649-3, ISBN 978-1-55783-649-6.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
מירה נאיר, ברשת החברתית פייסבוק
מירה נאיר, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
מירה נאיר, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)- מירה נאיר, באתר "אידיבי", מאגר הידע העברי לקולנוע ישראלי ועולמי
מירה נאיר, באתר AllMovie (באנגלית)- מירה נאיר, באתר Box Office Mojo (באנגלית)
- מירה נאיר, באתר Metacritic (באנגלית)
מירה נאיר, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
מירה נאיר, באתר MusicBrainz (באנגלית)- ביבליוגרפיה - מירה נאיר (באמצעות מרכז מדיה אוניברסיטת ברקלי)
- ביוגרפיה, SAWNET
- Maisha מעבדת סרטים בקמפלה, אוגנדה
- ראיון ב-LX.TV
- פרופיל של מירה נאיר - אתר Mirabai Films
- מירה נאיר, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
.svg){kind=logo}
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Spelling, Ian (1 בספטמבר 2004). "Director likes to do her own thing". Waterloo Region Record. pp. C4.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ 1 2 3 4 Muir, John Kenneth (1 ביוני 2006). Mercy In Her Eyes: The Films of Mira Nair. Applause Theater & Cinema Books. ISBN 1557836493.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ 1 2 3 4 5 "Mira Nair". Encyclopedia of World Biography. Encyclopedia of World Biography.
- ^ 1 2 3 4 5 Blenski, Simon; Debreyne, Adrien Maurice; Hegewisch, Martha Eugina; Trivedi, Avani Anant. "Mira Nair". University of Minnesota. University of Minnesota.
- ^ Crossette, Barabara (23 בדצמבר 1990). "Homeless and Hungry Youths of India". The New York Times.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Whitney, Anna (10 בספטמבר 2001). "Indian director is first woman to win Golden Lion". The Independent. London.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Sherwood, Harriet (21 ביולי 2013). "Mira Nair boycotts Haifa film festival". The Guardian.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Anderman, Nirit (21 ביולי 2013). "Prominent filmmaker boycotts Haifa festival to protest Israeli 'apartheid'". Haaretz.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Mira Nair boycotts Israel Film Festival in Palestine's support". The Express Tribune. 20 ביולי 2013.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Award-winning director boycotts Haifa Film Festival to protest 'Apartheid'". The Jerusalem Post. 21 ביולי 2013.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Mira Nair is India Abroad Person of the Year 2007". Rediff.com. 29 במרץ 2008.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Jamkhandikar, Shilpa (25 בינואר 2012). "Dharmendra, Shabana Azmi, Mira Nair to get Padma Bhushan". Reuters.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Taraporevala, Sooni; Mira Nair (1989). Salaam Bombay!. Penguin Books. ISBN 0-14-012724-0.
- ^ Sloan, Jane (2007). Reel women. Scarecrow Press. ISBN 0-8108-5738-3.
- ^ "Padma Awards Announced". Press Information Bureau. 27 בינואר 2013.
{{cite web}}: (עזרה)