מלון אקסלסיור

מלון אקסלסיור
Hotel Excelsior
מידע כללי
סוג	בית מלון לשעבר, מבנה לשעבר
כתובת	ברלין
מיקום	ברלין
מדינה	הקיסרות הגרמנית
הקמה ובנייה
תקופת הבנייה	?–1908
תאריך פתיחה רשמי	1908
תאריך פירוק	1945
אדריכל	אוטו רניג
קואורדינטות	52°30′16″N 13°22′59″E / 52.5044°N 13.3831°E
	האתר הרשמי
	(למפת ברלין רגילה) מלון אקסלסיור

מלון אקסצלזיור (גרמנית: Hotel Excelsior) היה בית מלון שפעל בברלין בראשית המאה ה-20.

המלון היה ממוקם ברחוב קניגרץ (Königgrätzer Straße) מס' 112 - 113 בסמוך לכיכר אסקאנישר פלאץ (Askanischer Platz) ברובע קרויצברג, והיה אחד המלונות הגדולים והמפוארים באירופה. המלון נהרס בהפצצות בעלות הברית בשלהי מלחמת העולם השנייה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המלון תוכנן על ידי האדריכל אוטו רניג (אשר תכנן את מלון אספלנדה - שגורלו היה דומה לגורל מלון זה). המלון הוקם למול תחנת הרכבת אנהאלט הסמוכה, בשל מספר הנוסעים הרב שהגיע לתחנה זו. הקמת המלון נמשכה שנתיים, והמלון פתח את שעריו ב-2 באפריל 1908. באותה עת היו במלון 200 חדרים, אולם בשל הצלחתו נבנה אגף נוסף בין השנים 1912–1913 ומספר החדרים הוכפל.

הכפלת גודלו של המלון ערב פרוץ מלחמת העולם הראשונה ומיעוט המבקרים במלון במזמן המלחמה הביאה את המלון לסף פשיטת רגל.

ישנה סברה לפיה ב-11 בנובמבר 1918 נפגשו במלון קארל ליבקנכט ורוזה לוקסמבורג והקימו בו את "ליגת ספרטקוס".

בשנת 1919 נרכש המלון על ידי איש העסקים קורט אלשנר ( Curt Elschner), אשר שיפץ את המלון והפך אותו לאחד המלונות הגדולים והמפוארים באירופה. בתום שיפוץ המלון שיזם אלזכנר, שטחי המלון הגיעו ל-7,500 מ"ר. במלון הותקנו מערכות מים חמים וחימום באמצעות גז, והותקנו מטבחים חדשים ומערכות חשמל במבנה. בין השנים 1925–1926 הורחב המלון בתכנונם של האדריכלים היינדריך ומיכל (Heidenreich und Michel). בין השנים 1927–1928 הורחב המלון בשנית בתכנון האדריכל יוהאן אמיל שאודט אשר בנה במרתפי המלון ספא בשטח של 1,800 מ"ר. המלון עוטר בשיש ובעיטורים על ידי האמן הברלינאי קארל לאנגהאמר.

עלון של המלון משנת 1931 לערך המציג את המנהרה המקשרת בין המלון לתחנת הרכבת.

בשנת 1929 נבנתה מנהרה המקשרת את המלון לתחנת הרכבת שמעברו השני של הרחוב. עלות הקמת מנהרה זו, שאורכה היה 80 מטרים, רוחבה 3 מטרים וגובהה 3 מטרים הגיע ל-1.2 מיליון מארקים.

אורחי המלון יכלו להיכנס למלון מבלי לחצות את הרחוב, ודוכן מכירת כרטיסים בתוך המלון איפשר לאורחים לרכוש כרטיסים עוד בטרם עזיבת המלון והגעה ישירות לקרון הרכבת.

בסיום השיפוצים וההרחבות היו במלון 600 חדרים, 250 חדרי רחצה, 9 מסעדות, ספריה, וכן פעלו במלון חייטים, אופים וקצבים רבים. המלון החזיק 200 עיתונים יומיים מרחבי העולם עבור אורחיו.

המלון אמנם לא היה ידוע כמו מלון אדלון או מלון אספלנדה, אולם באותה עת היה הגדול במלונות אירופה.

בראשית שנות ה-30 שאפה המפלגה הנאצית להפוך את המלון לבסיסה בברלין. אלשנר דחה את ההצעה, ואדולף היטלר נאלץ לבסס את משכנו בברלין במלון קייזרהוף שבכיכר וילהלם. המפלגה הנאצית לא שכחה דחייה זו, והטילה חרם על המלון. מאוחר יותר, דרשה המפלגה הנאצית כי יוסרו עיטורי "אולם המחשבה החופשית" של המלון (Saal des freien Denkens). באולם זה היו ויטראז'ים עליהם הופיע פילוספים יהודים ויווניים. לאחר עליית המפלגה הנאצית לשלטון דרשה המפלגה כי דיוקנים אלה יוסרו, ואלה הוחלפו בדיוקנאות של ראשי המפלגה הנאצית.

בראשית מלחמת העולם השנייה נמלט אלשנר מגרמניה, והמלון הולאם, ושימש את חיילי צבא גרמניה הנאצית.

באפריל 1945 נהרס המלון בהפצצות בעלות הברית. בשנת 1954 נהרסו שרידי המלון ובשנת 1960 נהרסו שרידי תחנת הרכבת. לא ידוע אם המנהרה נהרסה.

בין השנים 1967–1972 הוקם באתר המלון מבנה מגורים, חנויות ומשרדים ובו 500 דירות מגורים בתכנון קבוצת האדריכלים ג. קרבס, סובוטקה ומילר (G. Krebs and Sobotka & Müller ).

אזכורים תרבותיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

המלון היווה השראה לרומן "Menschen im Hotel" (תורגם בשם "גרנד הוטל") מאת הסופרת האוסטרית ויקי באום, אשר בעצמו היווה השראה לסרט זוכה האוסקר "גרנד הוטל".