מלקוש
.PNG)
מלקוש הוא הגשם האחרון שיורד בעונת הגשמים, לקראת האביב. תופעת המלקוש ייחודית לאקלים הים תיכוני, שרק בו יש עצירת גשמים במשך עונת הקיץ. באזורי האקלים הממוזג לא מפסיקים הגשמים לפרק זמן ממושך בשנה ולכן לא מיוחסת שם חשיבות לגשמים האחרונים באביב.
המלקוש הוא גשם סמלי בתרבויות האזור, והוא מבשר על סוף עונת הגשמים - ועל בוא הקיץ, העונה היבשה בארץ ישראל.
פריסת הגשמים[עריכת קוד מקור | עריכה]
בדרך כלל יורד המלקוש בחודשים אפריל או מאי. במהלך הקיץ יכולים לרדת גשמים קלים כתוצאה מהתעמקות האפיק הפרסי שהיא מערכת שקע תרמי הנוכחת באורח קבוע בחודשי הקיץ. במהלך הסתיו עשויים לרדת גשמי זעף גם כתוצאה מפעילות של אפיק מים סוף, אשר גם היא מערכת שקע תרמי ברמה העקרונית, אולם בדרך כלל גשמים אלו לא יורדים בתפרוסת נרחבת.
פירוש המילה[עריכת קוד מקור | עריכה]
המילה "מלקוש" מוזכרת כבר במקרא בספר דברים, כחלק מהברכות שה' מבטיח לבני ישראל אם יקיימו את מצוותיו: ”וְנָתַתִּי מְטַר אַרְצְכֶם בְּעִתּוֹ, יוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ” (דברים יא יד), וניתנו לה מספר פירושים:
- רש"י (תענית ו, ע"א) פירש כי המלקוש הוא "גשם היורד בניסן, קצת לפני הקציר, שממלא ומקשה את התבואה"; גשם זה חשוב במיוחד כי בלעדיו לא יהיה אפשר להתחיל בקציר בעתו, והתבואה שנשמרה באסמים מעונת הקציר הקודמת תיגמר.
- רש"י גם פירש על פי השפה הארמית, שהשורש לקש משמעו "מאוחר"[1], ולפי זה, מלקוש = גשם מאוחר, גשם של סוף העונה.
- בדעת זקנים נכתב כי ייתכן שהמילים יורה ומלקוש מציינות סוגים מסוימים של גשמים: יורה = גשם דליל, ומלקוש = גשם סמיך, מלא וקשה.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מטאורולוגיה - מונחים
- יורה – הגשם הראשון
