מנחם פוזננסקי
 | |
| לידה |
13 בספטמבר 1887 קמניץ-פודולסקי, האימפריה הרוסית  |
|---|---|
| פטירה |
20 בדצמבר 1956 (בגיל 69) |
| מדינה |
ישראל |
| שפות היצירה |
עברית |
| פרסים והוקרה |
פרס ברנר (1956) |
  | |
מנחם פּוֹזְנַנְסקי (Menahem Poznansky; 13 בספטמבר 1887 – 20 בדצמבר 1956) היה סופר מתרגם ועורך ישראלי, יליד קמניץ-פודולסקי שברוסיה (בדרום-מערב אוקראינה של היום). חתן פרס ברנר לשנת 1956.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
פוזננסקי נולד בקמניץ-פודולסקי ליוסף ולאסתר לבית ווייסלוביטש. כשהיה בן שנתיים עברה משפחתו לברדיצ'ב, ובשנת 1898, כשהיה בן 11, עקרה המשפחה מערבה לעיר לודז' (פולין), שם גם התחנך אצל מורים פרטיים ולאחר מכן השתלם והוסמך להוראה בעברית ובספרות בבית ספר ממשלתי ליהודים.
בין השנים 1906–1908 עבד בבתי דפוס, תחילה בלודז', שם חבר למשורר יצחק קצנלסון, ולאחר מכן בלבוב, שם התוודע לסופר י"ח ברנר.
בשנת 1914, עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה, נישא למרים בת פיגה וליב ניברט, ויחד עלו בני הזוג לארץ ישראל. בארץ עבד תחילה בפלחה ובשמירה, ובהמשך התקבל למשרת הוראה בבית הספר לבנות בנווה צדק. בעבודת ההוראה המשיך עד ליציאתו לפנסיה (בין היתר, כמורה בבית הספר "תל נורדאו" בתל אביב).
פוזננסקי כתב סיפורים ליריים; תחילה פרסמם בכתבי העת "השילוח" וב"העולם" ובמרבית כתבי העת העבריים של תקופתו, בהם "רביבים", "האדמה", "מעברות", "מאזניים, "דבר", "אורלוגין" ועוד.
פוזננסקי תרגם קבצים רבים, בהם: "אבות ובנים" של איוון טורגנייב, "בעלי אחוזה מן הדור הישן" של ניקולאי גוגול, "זיכרונות של מהפכן" של פיוטר קרופוטקין, "חצי יובל שנים של קריניצה" על התנועה הקבוצתית בקווקז, ועוד.
פוזננסקי קיבץ והביא לדפוס את יצירותיהם של מספר סופרים נבחרים, בהם: "על גבול הדממה" של צבי שץ, רשימותיה של המשוררת פניה ברגשטיין ועזבונו של ל.א אריאלי. אולם את מרבית עבודתו בתחום ביצע בכינוס יצירותיו ואיגרותיו של יוסף חיים ברנר. הוא אף החל לעבוד במשותף עם ברנר על היצירה "מחיי יוסף טרומפלדור", שאותה המשיך פוזננסקי לאחר הירצחו של ברנר. על עבודתו במשך שלושים שנה בשימור וליקוט יצירותיו של ברנר, זכה פוזננסקי בפרס ברנר בשנת 1956, זמן קצר לפני מותו.[1]
פוזננסקי נפטר ב-20 בדצמבר 1956. נטמן בבית העלמין קריית שאול. ארכיונו הגדול נמצא במכון "גנזים" של אגודת הסופרים בבית אריאלה בתל אביב.
היה אב לבן, בנימין גלעד, חבר קיבוץ בית השיטה,[2] ולבת, רות, וסב לנכדים. אחד מאחיו, לייב פוזננסקי, היה ממנהיגי "הבונד" ונספה בשואת יהודי פולין.[3]
כתביו[עריכת קוד מקור | עריכה]
- דמויות מלוות: ספורים, תל אביב: דבר, תרפ"ז.
לאחר מותו:
- דמויות מלוות: כתבים, תל אביב: הקיבוץ המאוחד, תשי"ח 1957.
- אגרות: תרע"ט–תשט"ז, תל אביב: הקיבוץ המאוחד, תש"ך 1960.[4]
תרגום[עריכת קוד מקור | עריכה]
- פיוטר קרופוטקין, זכרונות של ריבולוציונר; תל אביב: הסתדרות העובדים העברים הכללית בארץ ישראל, ועדת התרבות, תרפ"ה-תרפ"ו.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מ"ז וולפובסקי, 'תוגת העלומים' (על סיפורי מנחם פוזננסקי), מאזנים (אדר א' 1957). (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה)
- בנימין גלעד, על אביו מנחם פוזננסקי, מבפנים (ינואר 1958).
- יעקב שרת ונחמן תמיר, אנשי העלייה השנייה - פרקי זכרונות - כרך א', הוצאת המרכז לתרבות וחינוך תל אביב, 1974, עמודים 318-326
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מנחם פוזננסקי, ב"לקסיקון הספרות העברית החדשה"
- דוד תדהר (עורך), "מנחם פוזננסקי", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך יא (1961), עמ' 3730
- רשימת הפרסומים של מנחם פוזננסקי, בקטלוג הספרייה הלאומית
- אבטוביוגרפיה של פוזננסקי
- ב. כהין, מספרותנו הצעירה: מנחם פוזננסקי (לצאת ספרו "דמויות מלוות"), הצפירה, 10 באוקטובר 1927
- מנחם פוזנאנסקי, דבר, 21 בדצמבר 1956, המשך (עם פטירתו)
- י. ליכטנבום, מנחם פוזננסקי; והספד מאת יהושע אובסי, דבר, 28 בדצמבר 1956
- מרדכי שניר, לזכר מנחם פוזננסקי (שלושים למותו); ושיר מאת מ. טמקין, דבר, 18 בינואר 1957
- שלמה גרודזנסקי, מנחם פוזננסקי (שנה למותו), דבר, 10 בינואר 1958, המשך
מפרי עטו:
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ פרס ברנר למ. פפוזננסקי, הארץ, 7 בדצמבר 1956
- ^ בנימין גלעד: דף יזכור באתר קיבוץ בית השיטה.
- ^ מנחם פוזננסקי, דבר, 21 בדצמבר 1956
- ^ ראו: ז. דויד, קצרות: אגרות, דבר, 4 במרץ 1960; שלמה גרודזנסקי, אגרות "אנושיות", דבר, 1 באפריל 1960, המשך; י. ליכטנבוים, מנחם פוזננסקי באגרותיו, דבר, 1 באפריל 1960.