מערכת השירות הסלקטיבי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מערכת השירות הסלקטיבי
Selective Service System
סמלה של סוכנות מערכת השירות הסלקטיבי
סמלה של סוכנות מערכת השירות הסלקטיבי
מידע כללי
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
תאריך הקמה 1917 עריכת הנתון בוויקינתונים
תקציב 22.9 מיליון דולר (2018)
www.sss.gov
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

מערכת השירות הסלקטיביאנגלית: The Selective Service System, בראשי תיבות: SSS) היא תוכנית פעולה לשעת משבר שהוכנה ונקבעה בחוק בארצות הברית לשם גיוס חובה של כוח אדם לזרועות הכוחות המזוינים שלה.

הבסיס לתוכנית הם פעולתה של סוכנות של הממשל הפדרלי של ארצות הברית, שהיא בעלת אותו שם, ושל מרשם כוח אדם שהיא מנהלת. מרשם זה מכיל את פרטיהם של מועמדים פוטנציאליים לשירות צבאי. בעת הצורך, אם הקונגרס יאשר בחוק הנהגת גיוס חובה – במקום השירות ההתנדבותי הנוהג כיום בארצות הברית - ישמש המידע שבמרשם בסיס לגיוס כוח האדם הנוסף לזרועות הכוחות המזוינים של ארצות הברית.

סוכנות מערכת השירות הסלקטיבי משתייכת לזרוע המבצעת של הממשל האמריקני ומנהלה כפוף ישירות לנשיא ארצות הברית. בימי שגרה מפעילה הסוכנות מטה ראשי, השוכן במחוז ארלינגטון שבמדינת וירג'יניה (הסמוך לבירה וושינגטון). כמו כן היא מפעילה שלושה מטות אזוריים ומרכז ניהול נתונים. במידת הצורך, עם הנהגת גיוס חובה, היא ערוכה להפעיל מטות בכל מדינות ארצות הברית וכן למעלה מ-400 משרדים אזוריים.

הרישום למרשם המועמדים לגיוס ואכיפתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

רישום כוח אדם לקראת גיוס לשירות צבאי החל בארצות הברית ב-1917, לקראת מלחמת העולם הראשונה, והופסק לאחריה. הוא חודש ב-1940, במהלך מלחמת העולם השנייה, ונמשך למעשה מאז ועד כה תוך הכנסת שינויים שונים. כיום נעשה הרישום מכוח חוק השירות הצבאי הסלקטיבי שנחקק על ידי הקונגרס ב-1967.

כיום, כל גבר מגיל 18 ועד 25 שהוא אזרח של ארצות הברית, או תושב קבע שלה או פליט או מהגר בלתי חוקי, מחויב על פי החוק הפדרלי להירשם במרשם המועמדים לשירות צבאי בתוך 30 יום מן המועד בו הגיע לגיל 18. מבקרים זרים השוהים בארצות הברית בהיתר פטורים מן הרישום. כיום ניתן לבצע את הרישום באמצעות האינטרנט.

בסוף שנת 2008 כלל המרשם את שמותיהם וכתובותיהם של 14 מיליון אנשים ויותר, ושיעור הרישום בו מתוך קבוצת הגיל של בני 18 עד 25 היה 91 אחוזים (בקרב בני 20 עד 25 עמד שיעור הרישום על 96 אחוזים).[1]

פרטי הנרשמים במרשם מועברים בימי שגרה באופן שוטף למסד הנתונים המשותף של הכוחות המזוינים של ארצות הברית, המשמש להם לשם גיוס כוח אדם לשורותיהם על בסיס התנדבותי.

אי ציות לחובת הרישום מהווה עבירה פלילית, אך מאז אמצע שנות השמונים לא נאכפה חובה זו בקפדנות.

במהלך השנים נעשו ניסיונות שונים לערער בבתי משפט בארצות הברית על חוקתיותה של החקיקה המהווה בסיס לרישום במרשם מערכת השירות הסלקטיבי, בטענה שהיא מנוגדת לתיקון ה-13 לחוקת ארצות הברית. טענה זו נדחתה במספר פסקי דין של בית המשפט העליון של ארצות הברית. בית משפט זה אישר גם את חוקיות ההימנעות של הממשל הפדרלי מרישום נשים במרשם המועמדים לשירות צבאי.

הממשלה הפדרלית יצרה למועמדים תמריץ לרישום במרשם על ידי התניית קבלה לעבודה ברוב המשרות בממשל הפדרלי והתניית קבלת הטבות כספיות שונות מן הממשל הפדרלי בביצוע הרישום. כמו כן, הרישום במרשם הוא תנאי לשם אישור בקשת התאזרחות בארצות הברית. כל מדינות ארצות הברית, למעט שמונה מהן, יצרו במסגרת חוקיהן תמריץ דומה - דרישה לרישום במרשם כתנאי לקבלת זכויות והטבות שונות, ובהן קבלה לעבודה במשרות בממשל המדינה וקבלת רישיון נהיגה.

תהליך גיוס החובה במסגרת מערכת השירות הסלקטיבי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעת הצורך יתנהל תהליך הגיוס על פי תוכנית מערכת השירות הסלקטיבי כך:

  • נשיא ארצות הברית יודיע כי עקב משבר ביטחוני יש צורך במגויסים לשירות צבאי במספר גדול יותר משיכול גיוס על בסיס התנדבותי לספק. הקונגרס יאשר חקיקה לשינוי חוק השירות הצבאי הסלקטיבי, כך שניתן יהיה להתחיל בגיוס כוח אדם צבאי.
  • סדר ההתייצבות לגיוס של המועמדים לשירות צבאי ייקבע על ידי הגרלה. שיטת ההגרלה נקבעה מראש והיא תיעשה בפומבי ותסוקר על ידי כלי התקשורת. ההגרלה תיערך במסגרת שנתוני גיל. ראשונים ייקראו לשירות לפי תוצאות ההגרלה גברים מתוך הקבוצה של אלו, שיום הולדתם העשרים חל במהלך השנה הקלנדרית שבה מתרחש הגיוס. לאחריהם ייקראו לשירות לפי הצורך גברים מתוך הקבוצות של אלו שבאותה שנה קלנדרית חל יום הולדתם ה-21, ולאחר מכן – יום הולדתם ה-22, ה-23, ה-24, ה-25, ולבסוף אלו שבאותה שנה יחול יום הולדתם ה-19 וה-18.
  • מועמדים לשירות שהוגרלו להם מקומות נמוכים בסדר ההתייצבות לגיוס ייקראו ללשכות גיוס (Military Entrance Processing Station (MEPS)) לבדיקות רפואיות ואישיותיות לקביעת התאמתם לשירות צבאי. לאחר שיימסרו להם תוצאות הבדיקות, הם יוכלו להגיש ערר לשם קבלת פטור משירות צבאי או לדחייתו. עררים אלו יידונו על ידי ועדות ערר מקומיות, שיוכלו לאשר פטור או דחיית שירות על פי רשימה מוגדרת של עילות (ראו להלן).
  • למועמדים שנמצאו כשירים לגיוס יימסרו צווי גיוס, ויהיה עליהם להתייצב לשירות בלשכת גיוס בתוך עשרה ימים מקבלתם.
  • על פי התוכנית הנוכחית על מערכת השירות הסלקטיבי להביא להתייצבותם לשירות חובה של ראשוני המתגייסים בתוך 193 יום מעת תחילת המשבר.

עילות למתן פטור משירות חובה או לדחיית שירות חובה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר הנהגת גיוס חובה יפעלו למעלה מ-2,000 ועדות ערר מקומיות.[2] הן יהיו מוסמכות לתת פטור משירות או לאשר דחייה שלו, בין השאר במקרים הבאים:

לתת פטור משירות -

  • למועמד המתנגד לשירות מטעמי מצפון. על המתנגד להוכיח כי התנגדותו מבוססת על טעמים דתיים, אתיים או מוסריים, שיש להם חלק משמעותי בחייו, ושהתנגדותו לשירות איננה מוגבלת להקשרה של מלחמה מסוימת. ניתן גם להכיר במועמד כמתנגד לשירות מטעמי מצפון, שהוא כשיר לשירות צבאי לא-קרבי, או לשירות אלטרנטיבי ;
  • לסטודנט המשתתף באימון צבאי ;
  • למועמד שמי מהוריו, אחיו או אחותו נפל בעת שירות צבאי או שהוא נעדר או שבוי מלחמה ;
  • למועמד שכבר שירת בשירות צבאי בצבאה של מדינה זרה ;
  • לאנשי דת ;
  • לבעלי אזרחות כפולה.

לדחות את השירות -

  • לסטודנט המשתתף באימון צבאי ; [דרושה הבהרה]
  • לתלמיד בית ספר תיכון או סטודנט עד לסיום לימודיהם או עד הגיעם לגיל 20 ;
  • למועמד, בשל עיסוקו האזרחי (עבודה בתעשייה מלחמתית, בחקלאות או בעיסוק אחר) ;
  • למועמד המכשיר עצמו להיות איש דת.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]