מרדכי נאור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מרדכי נאור
לידה 19 באוגוסט 1934 (בן 89)
תל אביב, פלשתינה (א"י) המנדט הבריטיהמנדט הבריטי
מדינה ישראלישראל ישראל
תקופת הפעילות מ-1956
בן או בת זוג לאה נאור עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
קישורים חיצוניים
www.naormor.co.il
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

מרדכי (מוטקֶה) נאור (נולד ב־19 באוגוסט 1934) הוא סופר, עיתונאי, עורך, שדרן רדיו וחוקר תולדות ארץ ישראל. מפקד גלי צה"ל בשנים 1974–1978.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרדכי נאור נולד בשנת 1934 בתל אביב למשפחה רחובותית. הוא גדל ברחובות, פרט למספר שנים שבהן נאלצה המשפחה לעבור לגן יבנה עקב בעיות פרנסה[1]. לאחר סיום לימודיו התגייס לנח"ל ונמנה עם מקימי קיבוץ נחל עוז, בו נשאר לאחר סיום שירותו הצבאי, מ־1953 עד 1956, ובו התחתן עם אשתו לאה. בסוף 1956, עזב את הקיבוץ והחל לעבוד בעיתונות. נאור כתב עבור עיתון הנוער העובד "במעלה", עבור "במחנה נח"ל", עבור השבועון "רימון", אליו נתקבל על ידי יעקב אגמון[2], וב"דבר"[3]. בשנת 1958, היה נאור סגן עורך של "במחנה נח"ל". באותה שנה זכה באופן חלקי בפרס עמוס לב על כתבה שתיארה את קיבוצו, נחל עוז[4]. בשנת 1961 היה לעורך "במחנה גדנ"ע" ו"במחנה נח"ל". בשנה זו החל ללמוד בבית הספר הגבוה למשפט ולכלכלה ואותו סיים עם תואר ראשון במדע המדינה וסוציולוגיה בשנת 1964. המשיך ללמוד לתואר שני בירושלים, ואת התואר השני במדע המדינה קיבל ב-1970[5].

נאור היה סגן מפקד גלי צה"ל[6] ושידר בתחנה פינה שבועית[7] ותוכניות שונות[8]. ביוני 1974 נתמנה למפקד גלי צה"ל[9]. במהלך מלחמת יום הכיפורים עברה התחנה לשדר מסביב לשעון, ונאור נאבק לאחר כניסתו לתפקיד להמשיך מתכונת שידורים זו[10]. במהלך כהונתו יזם חידושים כמו שימוש ב"טלפון האדום" לקבלת ידיעות מהמאזינים ו"האוניברסיטה המשודרת". נאור נאבק על עצמאות גלי צה"ל אל מול רשות השידור[11]. ביוני 1978 סיים את תפקידו בגלי צה"ל, ועבר להיות העורך הראשי של משרד הביטחון – ההוצאה לאור[12].

נאור קיבל תואר דוקטור במסגרת בית הספר למדעי היהדות של אוניברסיטת תל אביב; עבודת הדוקטור שלו, שכותרתה: "פנחס ספיר (בתקופת השנים 1930–1949) לבחינת דרכו של מנהיג מהרמה המקומית ללאומית, על רקע ההתפתחות הפוליטית והכלכלית של היישוב בשנים אלו", נעשתה בהדרכת פרופ' מתתיהו מינץ ואושרה בשנת 1984.

מלבד היותו מרצה להיסטוריה, מרבה נאור בכתיבת ספרים פופולריים בתולדות ארץ-ישראל (ביניהם זכתה להצלחה גדולה הסדרה "מסיפורי ארץ אהבתי"), וכן ביוגרפיות על אישיה (בין היתר כתב ביוגרפיות על הברון רוטשילד, פנחס ספיר, הרמטכ"לים יעקב דורי וחיים לסקוב ואליהו דובקין, "שר העלייה של המדינה שבדרך"). בשנת 1962 הציע לו שאול ביבר לכתוב גיליון מיוחד של כתב העת "מערכות שריון" לציון 15 שנים לחטיבה 7, ונאור ניצל את ההזדמנות והציע להוציא לאור ספר, שהיה לספרו הראשון, "כאן השריונים". בשנות ה-60 כתב ספרים נוספים על צה"ל: "על הגובה" – על חיל האוויר (1965); "ימי יוני" – על מלחמת ששת הימים, יחד עם זאב ענר; ו"השבח להם" – על מקבלי צל"שים[13].

במסגרת המכון לתקשורת יהודית באוניברסיטת תל אביב, בראשות שלום רוזנפלד, ערך את כתב העת "קשר" לתקשורת יהודית וישראלית, שיצא לאור במשך 16 שנה (33 חוברות, 1987–2003).

נאור היה שותף במשך שנים לזאב ענר בתוכנית הרדיו "מחפשים את המטמון", שבה התוודעו המאזינים דרך שעשוע וכתב חידה לפרקים בתולדות ארץ-ישראל.

ספרו "17 המדרגות" הוא רומן שבאמצעותו הוא עוקב אחרי פרקים בתולדות הארץ דרך גיבורו, דב בן ליש, דמות מסתורית שהייתה נוכחת כמעט בכל אתר ונקודה חשובה בהיסטוריה של עם ישראל וארצו.

נאור הוא חוקר וסופר פורה, ובספרייה הלאומית בירושלים אצורים כ-200 כרכים משלו: ספרים שכתב, ספרים שהיה שותף לכתיבתם, ספרים שערך, קטלוגים לתערוכות, וכן רומן אחד וכמה ספרי סיפורים לבני הנעורים. הוא משמש כיועץ וכאוצר מוזיאונים, כגון מוזיאון הרעות במצודת כ"ח (נבי יושע), אתר רכבת העמק בכפר יהושע, מוזיאון ההגנה בתל אביב, ובית ראשונים בהרצליה.

לאה ומרדכי נאור, דצמבר 2019

מרדכי נאור נשוי למשוררת וסופרת הילדים לאה נאור, ולהם שתי בנות ובן.

פרסים שהוענקו לו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין הספרים שכתב בנושאי ארץ-ישראל והעם היהודי:

  • כאן השריונים, בהוצאת קצין חינוך ראשי, 1963
  • תנועות נוער בישראל ובעולם - יחד עם מתתיהו רוטנברג, בהוצאת עמיחי, 1962.
  • מסיפורי הארץ הטובה, משרד הביטחון – ההוצאה לאור 1988.
  • היו זמנים בארץ ישראל, סיפורה של ארץ ישראל מתוך ציוריו של נחום גלבוע 1988.
  • השבת השחורה, הוצאת הקיבוץ המאוחד, תשמ"א.
  • הראשונים, עם עובד, 1983 - תשמ"ג.
  • רוטשילד – אבי היישוב, הוצאת כתר, 1982 (יחד עם דן גלעדי).
  • צמיחתו של מנהיג – פנחס ספיר, הוצאת פפירוס, 1987.
  • הרובע היהודי בעיר העתיקה ירושלים / עורך - החברה לשיקום ולפיתוח הרובע היהודי והוצאת ידיעות אחרונות, 1987[14].
  • לסקוב– ביוגרפיה, כתר ומשרד הביטחון – ההוצאה לאור, 1988.
  • ספר העליות, מסדה וההוצאה לאור – משרד הביטחון, 1991.
  • שירו, הביטו וראו: הסיפורים שמאחורי השירים, משהב"ט - ההוצאה לאור, 1992 (עם יורם טהרלב).
  • גשר חי, משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 1993.
  • ירושלים – עיר ועם, הוצאת יד יצחק בן-צבי, 1995 (מהדורות בעברית ואנגלית).
  • ספר המאה – היסטוריה מצולמת של ארץ-ישראל, עם עובד ומשרד הביטחון – ההוצאה לאור, 1996 (מהדורות גם באנגלית וגרמנית).
  • הציונות - מאה השנים הראשונות, הוצאת הספרייה הציונית, תשנ"ז
  • העם היהודי במאה העשרים - היסטוריה מצולמת. הוצאת עם עובד, מרכז שזר ובית התפוצות, 2001.
  • ברכת החשמל, הוצאת יד יצחק בן-צבי, 2003.
  • רבותי העיתונות, משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 2004.
  • 17 המדרגות (רומן), הוצאת יבנה, 2004.
  • תבנית נוף מולדתו– תולדות ארץ-ישראל על רקע סיפור חייו של יצחק רבין, כתר, מורג ומשרד הביטחון – ההוצאה לאור, 2005.
  • הטור השמיני - מסע היסטורי בעקבות הטורים האקטואליים של נתן אלתרמן, הקיבוץ המאוחד, אוניברסיטת תל אביב, 2006.
  • "קפה רצקי" - קפה ספרותי בתל אביב 1935-1932, הוצאת מודן, 2006.
  • לקסיקון ישראל - 60 שנה למדינה, משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 2008.
  • בחזרה לרכבת העמק, הוצאת ספריית יהודה דקל, המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל, 2009.
  • תל אביב, תל אביב - הסיפורים והצילומים מאז ימי יפו העתיקה ועד ל"עיר ללא הפסקה". הצילומים: לילי סגל. הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2009.
  • מאה מקומות שמורים - מסע באתרי השימור של ישראל - (לזכרו של יהודה דקל) סיפורם של אתרים בארץ-ישראל שעברו תהליך שימור. נכתב בשיתוף עופר רגב, הוצאת ספריית יהודה דקל, המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל, 2010.
  • הגמל המעופף - 85 שנים של תערוכות וירידים בתל אביב, בהוצאת מרכז הירידים והקונגרסים בישראל ומוזיאון ארץ ישראל, 2010 (עם בתיה כרמיאל).
  • ספר למזכרת - מזכרת בתיה (עקרון), 100 השנים הראשונות, הוצאת יד יצחק בן-צבי, 2010
  • כנרת - החווה והחצר - מערש ההתיישבות לאתר שימור, הוצאת ספריית יהודה דקל והמועצה לשימור אתרי מורשת בישראל, 2011
  • יעקב דורי - הרמטכ"ל הראשון, הוצאת מערכות/מודן, 2011.
  • החותֵם העשירי - אליהו דובקין, הוצאת ספריית יהודה דקל והמועצה לשימור אתרי מורשת בישראל, 2012.
  • כל ההתחלות - 120 התחלות ישראליות בחברה, בצבא, בכלכלה ובתרבות, הוצאת מודן, 2012.
  • סיפורי הרצליה - ממושבה חקלאית למרכז היי-טק ומה"באסה" ועד פארק הרצליה, הוצאת ספריית יהודה דקל, המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל, 2013.
  • רדיו חזק – הסוד והקסם של גלי צה"ל, הוצאת אבן-חושן, 2014.
  • ימי התום – ישראל של שנות ה-50 וה-60 – לא רק נוסטלגיה, הוצאת הספרייה הציונית, 2014.
  • יום שישי הגדול – הדרמה המופלאה של הקמת המדינה, הוצאת ספריית יהודה דקל, המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל ובית העצמאות, 2014 (הספר הופיע במקביל גם באנגלית, בשם The Friday That Changed Destiny).
  • בים, ביבשה וגם באוויר – מבט חדש על ההעפלה, הוצאת ספריית יהודה דקל והמועצה לשימור אתרי מורשת בישראל, 2015.
  • ראשית דבר, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2015.
  • כוכבים ופסים בארץ-ישראל, 1948-1840 - עשרים פרקים בקורות המעורבות האמריקאית המוקדמת בארץ הקודש, הוצאת "אריאל", 2015.
  • כאלה היינו - נעורים והתבגרות בישראל של העשור הראשון - סיפור אישי, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2017.
  • הטור התשיעי - אקטואליה ופוליטיקה בטורי העיתונות, השירים הליריים ושירי הזמר של נתן אלתרמן, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2018.
  • ארץ אהבתי - על אתרים ואנשים, ספריית יהודה דקל, המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל, 2018.
  • תש"ח - 70 סיפורים ופרשיות, הוצאת מודן, 2018.
  • 48 שעות ביממה - סיכום ביניים מאוחר, הוצאת שער הרצליה, 2018.
  • ראש בראש – שמונה עימותים ופולמוסים בתולדות היישוב ומדינת ישראל, הוצאת יד יצחק בן צבי, 2019
  • הכ"ג - שליחות עלומה, ספריית יהודה דקל, 2019.
  • המנהיג המזרחי הראשון - אברהם מויאל, הוצאת סטימצקי, 2019[15].
  • שלמה הלל - חלוץ, מנהיג, אוהב עמו וארצו, הוצאת ספריית יהודה דקל, מרץ 2023[16]
  • הבניין שבו נולדה המדינה – בית המוסדות הלאומיים, הוצאת ספריית יהדה דקל, המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל, 2020. הספר תורגם לאנגלית בשם Israels' Cradle.
  • 48 שעות ביממה – הסיפור המלא, ספריית יהודה דקל, המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל, 2021. אוטוביוגרפיה.
  • 48 שעות ביממה - ספירת מלאי, הוצאת שער הרצליה, 2021. ביבליוגרפיה.
  • ימי הרדיו שלנו - 40 השנים הראשונות, 1972-1932, הוצאת ספריית יהודה דקל והמועצה לשימור אתרי מורשת בישראל, 2022.[17]
  • יום יום - סיפורם של עשרה יומונים ושל עשרים עיתונאים בולטים בארץ במהלך יותר ממאה השנים האחרונות, הוצאת מוסד ביאליק, 2022.
  • הספרים שלי: מסע ספרותי־ביוגרפי לאורך 60 שנה ויותר, הוצאת שער הרצליה, 2023.

סיפורת:

ספרי ילדים ונוער:

בין הספרים והפרסומים שערך:

  • לקסיקון כוח המגן – ההגנה, משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 1992.
  • העיתונות היהודית בארץ-ישראל נוכח השואה, אוניברסיטת תל אביב ומשרד הביטחון – ההוצאה לאור, 2002 (יחד עם דינה פורת).
  • סדרת עידן בתולדות ארץ-ישראל, הוצאת יד יצחק בן-צבי (15 כרכים), 1993-1982.
  • מכתבי אהבה - משה דיין, הוצאת ידיעות אחרונות, 2016.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקיציטוט ציטוטים בוויקיציטוט: כל ההתחלות
ויקישיתוף תמונות ומדיה בוויקישיתוף: מרדכי נאור

על ספריו:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מרדכי נאור, מרדכי נאור ביוגרפיה, באתר האתר הרשמי של מרדכי נאור
  2. ^ עיתונאי בשלושה חצאי משרה, אתר מרדכי נאור
  3. ^ ראו למשל: מרדכי נאור, בלי שגיאות העבר, דבר, 18 ביולי 1958
  4. ^ חלוקת פרס עמוס לב, דבר, 10 ביולי 1958
  5. ^ רשימת מקבלי התארים באוניברסיטת ירושלים, דבר, 30 ביוני 1971
  6. ^ מתעכב מינוי מפקד גלי צה"ל, דבר, 5 במאי 1974
  7. ^ יום ב', דבר, 25 באוגוסט 1972
    יום ב', דבר, 29 ביוני 1973
  8. ^ שאלות לראש הממשלה, מעריב, 27 בינואר 1972
    יוסי ביילין, סנונית בחוף סעודיה, דבר, 31 במאי 1973
  9. ^ יחיאל לימור, מרדכי נאור יתמנה למפקד גלי צה"ל, מעריב, 13 ביוני 1974
  10. ^ יוסף פריאל, הוסר סימן השאלה מעל גלי צה"ל, דבר, 9 ביולי 1978
  11. ^ יחיאל לימור, מפקד גלי צה"ל מסרב להיות בהנהלת רשות השידור, מעריב, 25 בספטמבר 1974
  12. ^ צבי שפירא במקום מ. נאור, דבר, 27 ביוני 1978
  13. ^ ספרים ראשונים, אתר מרדכי נאור
  14. ^ חיים ברעם, מאה שערים ועשירים, כותרת ראשית, 27 במאי 1987
  15. ^ יפעת ארליך, יפו השנייה: המזרחים שקלטו את העליות הראשונות | ישראל היום, ‏4.11.2022
  16. ^ אפרים לפיד, איש המשימות הלאומיות הגדולות, האומה גיליון 232, נובמבר 2023, עמ' 121–124
  17. ^ יעקב בר-און, "ימי הרדיו שלנו": בספרו החדש ד"ר מרדכי נאור מעמיד את יוסף לפיד על טעותו, MSN, 5 בינואר 2022;
    דודי פטימר, ‏מראשית הסאטירה ועד גלי צה"ל: ספרו החדש של מרדכי נאור לרגל 90 שנות רדיו עברי, באתר מעריב אונליין, 7 בינואר 2022;
    דוד אסף‏, יומן קריאה: שישה סיפורים מימי הרדיו שלנו, בבלוג "עונג שבת", 11 בפברואר 2022


מפקדי גלי צה"ל
צבי ברוש (1950–1952) • בנו צור (1952–1965) • דן בוהם (1965–1967) • יצחק לבני (1967–1974) • מרדכי נאור (1974–1978) • צבי שפירא (1978–1983) • רון בן ישי (1983–1985) • נחמן שי (1985–1989) • אפרים לפיד (1989–1991) • עמוס גלבוע (1991) • משה שלונסקי (1991–1997) • זאב דרורי (1997–2000) • אבי בניהו (2001–2007) • יצחק טוניק (2007–2011) • אלי שרמייסטר (2011–2012) בפועל • ירון דקל (2012–2017) • שמעון אלקבץ (2017–2021) • גלית אלטשטיין (2021–2023) מ"מ • דני זקן (2023–הווה) מ"מ
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=מרדכי_נאור&oldid=37550170"