מרדכי בן יחזקאל

מרדכי בן יחזקאל (האלפרין) (ז' באדר תרמ"ג - כ"ט בכסלו תשל"א, 1883 – דצמבר 1970) היה מורה, מסאי, סופר, פולקלוריסט וחוקר חסידות ישראלי יליד גליציה. מחבר קובץ סיפורי העם המונומנטלי "ספר המעשיות" (1925–1929; תשי"ז–תשי"ט). חתן פרס ביאליק לספרות יפה (1961).

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בן יחזקאל נולד בשם מרדכי האלפרין בגלינא (Glinyany) שבגליציה, האימפריה האוסטרו-הונגרית, בשנת תרמ"ג (1883), בן ליחזקאל האלפרין, מצאצאי הרב יחיאל היילפרין, בעל "סדר הדורות", ולחנה לבית קנֶלר (קנעלר). למד ב"חדר" ובבית מדרש, והמשיך בלימודים פרטיים עד שעבר בחינת בגרות, ולאחריה למד באוניברסיטאות ברן, ברלין ווינה. בשנת 1913 היה ציר בקונגרס הציוני ה-11 בווינה.

בשנים 1918–1920 עבד כמורה לעברית בגימנסיה הפולנית-יהודית בלבוב, ובתקופת הכיבוש הרוסי ומלחמת העולם הראשונה היה חבר "ועד העזרה ליהודי גליציה".

באוקטובר 1920^[1] עלה לארץ ישראל. תחילה עבד בסמינר למורות וגננות ע"ש לוינסקי ביפו, לאחר שנה שב לגרמניה, ובשנת 1924 חזר ארצה והתיישב בירושלים.

בשנים תרפ"ד–תש"ד לימד בבית המדרש למורים "מזרחי" בירושלים, ובשנים תרפ"ה–תרפ"ז בבית המדרש למורות "מזרחי".

משנת 1908 התמקד בן יחזקאל בחקר החסידות ועיבוד סיפורי עם וכתב מאמרים ב"השלוח", "הארץ", "היום" (בוורשה ובירושלים), "הצופה", "מאזנים" ועוד.

בן יחזקאל הוציא סדרת ספרים בהוצאת דביר תחת השם "ספר מעשיות" תחילה בשנת 1925 בארבעה כרכים, ובשנת 1961 בשישה כרכים, שעליהם זכה בפרס ביאליק לספרות יפה באותה השנה.^[2]

בשנת 1966 הוענק לו "עיטור ירושלים".^[3]

בן יחזקאל נפטר בשנת 1970, בגיל 87, ונקבר בירושלים.

על שמו נקרא רחוב בירושלים.

ספרו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספר המעשיות; מלֻקט מספרים ומתֻקן לדפוס בידי מרדכי בן יחזקאל, 4 כרכים, תל אביב: דביר, תרפ"ו 1925–תרפ"ט 1929. (לספרים ב–ד שער חלקי נוסף, שעליו כתוב: "אוצר סִפורי עם")
- מהדורה מורחבת: 6 כרכים, תל אביב: דביר, תשי"ז–תשי"ט. (מהדורה ב מתוקנת: תשכ"א)

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

'בן־יחזקאל (הלפרין), מרדכי', בתוך: דוד קלעי, ספר האישים: לכסיקון ארצישראלי, תל אביב: מסדה – אנציקלופדיה כללית, תרצ"ז, עמ' 91. (הספר בקטלוג ULI)
א. מ. הברמן, 'אוצר המעשיות של מרדכי בן-יחזקאל', מאזנים יב, 2 (1961), 131–134.
דב סדן, 'בעל סיפורי-המעשיות', מאזנים לב, 4–5 (1971), 338–341. (דברים באזכרה בבית הכנסת ישורון בירושלים) (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

דוד תדהר (עורך), "מרדכי בן-יחזקאל (האלפרין)", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ד (1950), עמ' 1769
מרדכי בן יחזקאל, ב"לקסיקון הספרות העברית החדשה"
רשימת הפרסומים של מרדכי בן יחזקאל, בקטלוג הספרייה הלאומית
רשימת המאמרים של מרדכי בן יחזקאל באתר רמב"י
מיכאל אוהד, על הנסים ועל הנפלאות, דבר, 9 בדצמבר 1960, המשך
א. ח. אלחנני, עם ר' מרדכי בן יחזקאל, דבר, 22 בדצמבר 1961, המשך
"שר של אגדה", דבר, 13 בדצמבר 1966

מפרי עטו:

שלח לחמך על פני המים: מעשה בהרב הקדוש רבי שמואל זיינוויל אב בית-הדין דק"ק דוואליב [...], הצופה, 25 בספטמבר 1938 (על פי הספר "דגל מחנה יהודה", לבוב תרע"ג, ועוד)
גט מזוייף: מעשה שקרה בימי הרב הגאון ר' שמשון ווינר בעל תוספות חדשים על ששה סדרי משנה, הצופה, 23 במאי 1947, המשך (על פי הספר "פאר קדושים", לבוב 1865)
אשה על כסא האפיפיור: מעשה שספר הרב הקדוש [... ר' ישראל מרוזין [...] כאשר באו אליו לבקש רחמים על מקשה לילד], הצופה, 20 באפריל 1951 (על פי הספר "מעשה גדולים החדש", ורשה תרפ"ה, ועוד)
הסגפן: מעשה באברך אחד והרב הקדוש מאפטא, זכרונו לברכה, הצופה, 14 בספטמבר 1947 (מפי שמועה וכן הספר "פאר וכבוד", מונקאץ' תרע"ב)
ראש הלסטים, הצופה, 30 בספטמבר 1951 (מפי שמועה, ועל פי הספר "מעשיות, מהגדולים והצדיקים", ורשה תרנ"ח)
בשעת תיקון חצות: מעשה בהרב הצדיק ר' משה יהודה ליב מסאסוב, זכרונו לברכה, הצופה, 1 באוגוסט 1952 (על פי הספר "מעשה צדיקים", ורשה תרס"ג)
חשכו עיניו: מעשה בהרב הצדיק ר' מנחם נחום, המגיד מטשרנוביל זכרונו לברכה, הצופה, 19 בספטמבר 1952 (על פי הספר "מפעלות צדיקים", לבוב תרנ"ח)
דרך בעבודת השם: מעשה מהרב הקדוש הזמן מנישמיז, ועמוד-האש הצדיק ר' אורי מסטרליסק זכרונם לברכה, הצופה, 26 במאי 1955 (על פי הספר "מעשה צדיקים", ורשה תרס"ג, ועוד)
סוד המתנות: מעשה ששמע חסיד אחד מפי הרב הקדוש מטשורטקוב זכרונו לברכה, הצופה, 16 בספטמבר 1955 (על פי הספרים "נפלאות הרבי", ורשה תרע"א; "מנורה הטהורה", פשמישל תרע"א)
רפואה מגן עדן, הצופה, 30 בספטמבר 1955 (על פי הספר "נפלאות הצדיקים", פייטרקוב תרע"א)
אוטוביוגראפיה, דבר, 22 בינואר 1971, המשך (הקדמה: ג. קרסל)

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

^ בציונות: בין העולים, הצפירה, טור, 23 בנובמבר 1920.
^ פרס־ביאליק – לפרופ' בובר ולמ. בן־יחזקאל, דבר, 13 בדצמבר 1961; צבי אלגת, פרס ביאליק נמסר לחתניו, מעריב, 19 בדצמבר 1961; בטקס חלוקת "פרס ביאליק": בובר: חיינו לא יהיו חיי אמת אם לא נלך אחרי צו הרוח; בן יחזקאל יספר על פגישה עם ביאליק ב"אחרית דבר" לספרו, דבר, 19 בדצמבר 1961, המשך.
^ "שר של אגדה", דבר, 13 בדצמבר 1966; "יקירי ירושלים" קיבלו תעודות כבוד, דבר, 14 בדצמבר 1966.

הקודם: אברהם שלונסקי, אליעזר שטיינמן	פרס ביאליק לספרות יפה 1961	הבא: ברוך קורצווייל

[1] בציונות: בין העולים, הצפירה, טור, 23 בנובמבר 1920.

[2] פרס־ביאליק – לפרופ' בובר ולמ. בן־יחזקאל, דבר, 13 בדצמבר 1961; צבי אלגת, פרס ביאליק נמסר לחתניו, מעריב, 19 בדצמבר 1961; בטקס חלוקת "פרס ביאליק": בובר: חיינו לא יהיו חיי אמת אם לא נלך אחרי צו הרוח; בן יחזקאל יספר על פגישה עם ביאליק ב"אחרית דבר" לספרו, דבר, 19 בדצמבר 1961, המשך.

[3] "שר של אגדה", דבר, 13 בדצמבר 1966; "יקירי ירושלים" קיבלו תעודות כבוד, דבר, 14 בדצמבר 1966.

[1]

[2]

[3]