מרדכי עומר
 | |
| מרדכי עומר, צולם על ידי אברהם חי | |
| לידה |
אפריל 1941 חיפה, פלשתינה (א"י)  |
|---|---|
| פטירה |
10 ביוני 2011 (בגיל 70) יפו, ישראל |
| ענף מדעי |
תולדות האמנות, מוזיאולוגיה |
| מקום קבורה |
הר המנוחות |
| מקום לימודים | |
| מוסדות |
אוניברסיטת תל אביב |
  | |
מרדכי (מוטי) עומר (אפריל 1941 - 10 ביוני 2011) היה מנכ"ל ואוצר ראשי של מוזיאון תל אביב לאמנות ופרופסור מן המניין באוניברסיטת תל אביב, יוזם, מקים ומנהל הגלריה האוניברסיטאית לאמנות[1].
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מרדכי עומר (מוטי בפי כל מקורביו) נולד בחיפה למשפחה דתית. במסגרת העתודה האקדמית למד לימודי התואר הראשון אצל פרופסור משה ברש, בחוג לפילוסופיה באוניברסיטה העברית בירושלים, עוד בטרם נוסד שם החוג לתולדות האמנות. בשרותו בצה"ל שימש כעוזר קצין חינוך פיקודי בגדנ"ע ועם שחרורו הפקיד בידיו ד"ר חיים גמזו, אז מנהל מוזיאון תל אביב, את הקמת "מפעל הנוער", ששכן בבית דיזנגוף (מוזיאון תל אביב), שאותו ריכז בין השנים 1966-1964. בעידודה של האוצרת הראשית של המוזיאון, פולה איכנבאום, יצא לניו-יורק ללימודי תואר שני באוניברסיטת קולומביה, בעזרת מלגה מקרן התרבות אמריקה-ישראל.
לימודים[עריכת קוד מקור | עריכה]
באוניברסיטת קולומביה זכה ללמוד אצל מאייר שפירו (Meyer Shapiro), מגדולי החוקרים המודרניים של תולדות האמנות, שהשפיע עליו מאוד והטביע את חותמו על אופי מחקריו והבנתו את האמנות. בהמלצת מאייר שפירו התקבל למוזיאון לאמנות מודרנית בניו יורק, שם פעל בין השנים 1967 ל-1971 כעוזר מחקר לאחד האוצרים החשובים אז בארצות הברית, רנה דרננקור (René d'Harnoncourt). בשנת 1971 הוזמן על ידי רוברט גולדווטר (Robert Goldwater), מנהל המוזיאון לאמנות פרימיטיבית בניו יורק, לאצור תערוכת זיכרון לרנה דרננקור, שהתמקדה בעבודתו בתחום האמנות הפרימיטיבית. בהמשך עשה את הדוקטורט באוניברסיטת מזרח אנגליה בנושא "תחושת הסוף בציורים של ויליאם בלייק וויליאם מאלורד טרנר", ואצר מספר תערוכות במוזיאונים שונים באנגליה.
קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1976 חזר לישראל, לאחר שהוצע לו לנהל את מוזיאון תל אביב, אך הדבר לא יצא אז לפועל. הוא השתלב כמרצה לתולדות האומנות בחוג לתולדות האמנות באוניברסיטת תל אביב, שם כיהן מ-1976 כמרצה בכיר ומ-1986 כפרופסור, עד צאתו לגמלאות בשנת 2009. כמו כן שימש כמרצה ב"בצלאל" ובמוסדות אחרים.
עומר הביא עמו שיטות מחקר ולימוד חדשות, ותפיסות חדשות של האמנות. הוא גידל דור של חוקרי אמנות, שחלקם הפכו אחר כך לחוקרים ידועים ולמרצים בחוג לתולדות האמנות באוניברסיטת תל אביב וכן במוסדות אקדמיים שונים. הוא יסד את תוכנית לימודי המוזואולוגיה באוניברסיטת תל אביב, הראשונה מסוגה בארץ, ולימד את תורת כתיבת הקטלוגים ברמה של ספרות מחקרית. עומר זכה למוניטין מקומיים ובינלאומיים בתחום המוזואולוגיה, שבאו לידי ביטוי בעבודתו ובמסלולי הכשרה ייעודיים ואקדמיים שפיתח בתחום. הוא גידל דורות של אוצרים שמכהנים כיום בתפקידי מפתח בגלריות ובמוזיאונים בארץ. כחלק מפעילותו זו, בשנת 1977 הקים את הגלריה האוניברסיטאית באוניברסיטת תל אביב והיה למנהלה, וכן הקים גן פסלים ברחבי האוניברסיטה[2].
משנת 1995 ניהל את מוזיאון תל אביב לאמנות. לצד תערוכות שהובאו מחו"ל, ושהציגו בפני הקהל את טובי האמנים הבינלאומיים, העמיד עומר את האמנות הישראלית בראש מעייניו ובחר להציג אמנים ישראלים רבים, שהיו חלק מההיסטוריה של תולדות האמנות הישראלית. בין היתר הרבה להציג נשים אמניות, למרות שלא היה קרוב לנושא המגדר באמנות. מבקריו טענו כלפיו שהוא שולט במוזיאון ביד רמה ושאינו מציג אמנים ישראלים צעירים. עומר טען להגנתו שאמנים צעירים צריכים להציג קודם כל בגלריות ורק עם בשלותם להגיע למוזיאונים.
בין מחקריו בתחום תולדות האמנות בלטו מחקריו המוקדמים על הצייר ויליאם טרנר והציור הרומנטי באנגליה. עם שובו ארצה התמקד באמנות ישראלית, במאמריו על יצירותיהם של יוסף זריצקי, יצחק דנציגר, אריה ארוך, סיגלית לנדאו ואחרים. מספר מחקרים הוקדשו לאמנים זרים כגון דייוויד סמית, ובייחוד ליצירתו של מרסל דושאן.
עומר נפטר ב-10 ביוני 2011, בבית החולים איכילוב בתל אביב ממחלת הסרטן[3].
רשימת פרסומים חלקית[עריכת קוד מקור | עריכה]
- יבטים באמנות הישראלית של שנות השבעים: גבולות השפה, מוזיאון תל אביב לאמנות, תל אביב, 2008.
- גופי-עצמי: אמנות בישראל, 1978-1968, מוזיאון תל אביב לאמנות, תל אביב, 2008.
- דני קרוון: רטרוספקטיבה, מוזיאון תל אביב לאמנות, תל אביב, 2007.
- אריה ארוך, מוזיאון תל אביב לאמנות, תל אביב, 2003.
- תיקון: היבטים באמנות הישראלית של שנות השבעים, הגלריה האוניברסיטאית, אוניברסיטת תל אביב, 1998.
- יצחק דנציגר, מוזיאון תל אביב לאמנות, 1996.
- מרסל דושאן: מן ואל הזכוכית הגדולה, הגלריה האוניברסיטאית, אוניברסיטת תל אביב, 1994.
- מאמרים על אמנות ישראלית, בצלאל אקדמיה לאמנות, ירושלים, 1992.
- הנעדר הנוכח: הכיסא הריק באמנות הישראלית, הגלריה האוניברסיטאית, אוניברסיטת תל אביב, 1991.
- אקוורלים / זריצקי , עורך: ישעיהו יריב, בהשתתפות: מאיר אגסי, מרדכי עומר, גדעון עפרת, יונה פישר, אביגדור אריכא, גלריה גורדון, תל אביב, 1992, (395 עמודים).
- זריצקי, רטרוספקטיבה, מוזיאון תל אביב, 1984.
- יצחק דנציגר - מקום, הקיבוץ המאוחד, תל אביב, 1982.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מרדכי עומר באתר הפקולטה לאמנויות של אוניברסיטת תל אביב
לאחר מותו:
- מרב יודילוביץ', מנכ"ל מוזיאון ת"א מרדכי עומר הלך לעולמו, באתר ynet, 10 ביוני 2011
- אלי ערמון אזולאי, פרופ' מרדכי עומר, 1941-2011, באתר הארץ, 12 ביוני 2011
- סמדר שפי, כיסא ריק באמנות הישראלית, באתר הארץ, 12 ביוני 2011
- דניאל ראוכוורגר, מישהו לשחק אתו פינג-פונג, באתר הארץ, 12 ביוני 2011
- אלי ערמון אזולאי, פרישה בטרם עת, באתר הארץ, 12 ביוני 2011
מרדכי עומר (1941-2011), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ רותי רובין, לא נוגע במכחול, חדשות, 11 בדצמבר 1987
- ^ הקומדיה האלוהית באוניברסיטת תל־אביב, אולם הכניסה של הפקולטה, דבר, 28 בינואר 1977
- ^ דניאל ראוכוורגר, מת מנכ"ל מוזיאון תל אביב פרופסור מרדכי עומר, באתר הארץ, 10 ביוני 2011