מריה אלטמן
 | |
| מריה אלטמן ב-2010 | |
| לידה |
18 בפברואר 1916 וינה, האימפריה האוסטרו-הונגרית  |
|---|---|
| פטירה |
7 בפברואר 2011 (בגיל 94) בוורלי הילס, ארצות הברית |
| מדינה |
ציסלייטניה (ארצות אוסטריה), ארצות הברית, אוסטריה |
| מקום קבורה |
בית הקברות הילסייד ממוריאל פארק |
| ידועה בשל | המאבק המשפטי נגד ממשלת אוסטריה להשבת חמש תמונות שנבזזו ובהן דיוקנה הראשון של אדלה בלוך-באואר |
| בן או בת זוג |
פרדריק אלטמן |
| מספר צאצאים |
4 |
  | |
מריה ויקטוריה אלטמן (לבית בלוך), (באנגלית ובגרמנית: Maria Altmann; וינה, אז אוסטריה-הונגריה, 18 בפברואר 1916 – שביוט-הילס (אנ'), לוס אנג'לס, קליפורניה, 7 בפברואר 2011), הייתה יהודייה אמריקאית ממוצא אוסטרי שהתפרסמה בעקבות המאבק המשפטי שלה להשבתן לבעלותה של חמש יצירות אומנות של הצייר גוסטב קלימט שנבזזו ממשפחתה על ידי הנאצים לאחר האנשלוס.
קורות חייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מריה אלטמן הייתה בתם החמישית והצעירה ביותר של גוסטב בלוך ותרזה באואר.[1] דודתה הייתה אדלה בלוך-באואר, האישה שצוירה על ידי גוסטב קלימט בציורו המפורסם "דיוקנה הראשון של אדלה בלוך-באואר".
היא נישאה לפריץ אלטמן, טנור יהודי. זמן קצר לאחר סיפוח אוסטריה על ידי גרמניה הנאצית, החליטו בני הזוג לברוח מאוסטריה. הם מצאו מקלט בארצות הברית, שם נולדו ארבעת ילדיהם.[2]
הציורים של קלימט[עריכת קוד מקור | עריכה]
שתי יצירות של קלימט הן דיוקנאות של אדלה בלוך-באואר, דודתה של מריה אלטמן. יצירות אלה היו בבעלות ממשלת אוסטריה מתקופת השואה, עד שמשפט שנערך בנושא פסק שהיצירות צריכות לשוב למשפחת בלוך, כאשר היורשת החוקית שלהן הייתה מריה אלטמן. את ההליך המשפטי יזמה מריה אלטמן בעצמה בעקבות פטירתה של אחותה הגדולה, והיא נעזרה בעורך הדין האמריקאי א. רנדול שנברג, צאצא למשפחה יהודית ממוצא אוסטרי גם הוא, ונכדו של המלחין ארנולד שנברג. מלבד הדיוקנאות של אדלה בלוך-באואר נפסק שיש להשיב לאלטמן שלושה ציורים נוספים של קלימט.
לאחר השבתן, מכרה אלטמן את היצירות לגלריות שונות ברחבי ארצות הברית בסכום כולל של 327.6 מיליון דולר.[3] את הכסף תרמה לבניית מוזיאוני שואה בארצות הברית.
-
-
דיוקנה השני, 1912 -
יער אשור/ יער לִבנה, 1903 -
עץ התפוח I, 1912 -
בתים באונטראך שעל אגם אטר, 1916
זיכרון[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 2015, יצא הסרט "האישה בזהב", המגולל את המאבק המשפטי של אלטמן. הסרט הופק בבימויו של סיימון קרטיס (אנ'), עם הלן מירן בתפקיד מריה אלטמן וראיין ריינולדס בתפקיד עורך הדין רנדול שנברג.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מריה אלטמן, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ O'Connor, Anne-Marie (8 בפברואר 2011). "Maria Altmann dies at 94; won fight for return of Klimt portrait seized by Nazis". Los Angeles Times (באנגלית). נבדק ב-2017-06-28.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Charles, Gilbert (2 בפברואר 2006). "La vieille dame et les Klimt". L'Express (בצרפתית). נבדק ב-2017-06-28.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Kinsella, Eileen (6 באפריל 2015). "Gustav Klimt's $100 Million portrait". artnet News (באנגלית). נבדק ב-2017-06-28.
{{cite news}}: (עזרה)