מריו גצה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מריו גצה
Mario Götze
גצה במדי נבחרת גרמניה, 2011
גצה במדי נבחרת גרמניה, 2011
מידע אישי
לידה 3 ביוני 1992 (בן 31)
ממינגן שבגרמניה
גובה 1.76 מטר
עמדה קשר התקפי
מועדוני נוער
1997–1998
1998–2001
20012009
רוסנברג
אינטרכט הומברוך
בורוסיה דורטמונד
מועדונים מקצועיים כשחקן*
שנים מועדונים הופעות (ש)
2009–2013
2013–2016
2016–2020
2020–2022
2022–
בורוסיה דורטמונד
באיירן מינכן
בורוסיה דורטמונד
פ.ס.וו. איינדהובן
איינטרכט פרנקפורט
83 (22)
73 (22)
75 (13)
47 (9)
32 (3)
נבחרת לאומית כשחקן**
2010 נבחרת גרמניה בכדורגל גרמניה 66 (17)
* הנתונים מתייחסים למשחקי הליגה בלבד
ומעודכנים ל-3 ביולי 2023
** הנתונים בנבחרת מעודכנים ל-3 ביולי 2023

מריו גצהגרמנית: Mario Götze; נולד ב-3 ביוני 1992 בממינגן שבגרמניה) הוא כדורגלן גרמני המשחק בעמדת הקשר ההתקפי באיינטרכט פרנקפורט ובנבחרת גרמניה.

גצה בצעירותו היה נחשב לאחד הכישרונות הצעירים המובילים בכדורגל הגרמני[1] בזכות יכולת ניהול המשחק שלו. מתיאס זאמר, המנהל הטכני של התאחדות הכדורגל הגרמני, כינה אותו "אחד הכישרונות הגדולים ביותר שצמחו פה מעולם",[2] ובזכות משחקו היצירתי ושובה העין הוא קיבל את הכינוי "גציניו" (Götzinho). ב-2011 זכה בפרס נער הזהב, המחולק לכדורגלן הצעיר הטוב באירופה, של העיתון טוטוספורט האיטלקי. גם אחיו של מריו, פביאן ופליקס, הם שחקני כדורגל. הבקיע את שער הניצחון לטובת נבחרת גרמניה במשחק גמר מונדיאל 2014.

קריירת מועדונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בורוסיה דורטמונד[עריכת קוד מקור | עריכה]

גצה שיחק במחלקת הנוער של בורוסיה דורטמונד מאז גיל 9. את משחקו הראשון בבונדסליגה ערך ב-21 בנובמבר 2009 כבר בגיל 17 בתיקו 0:0 נגד מיינץ 05, כשנכנס כמחליף בדקה ה-88. במהלך העונה הבאה קודם גצה להרכב הפותח על ידי המאמן יורגן קלופ לאחר פציעתו של הכוכב היפני של הקבוצה, שינג'י קגאווה. גצה היה חלק חשוב במערך שהוביל את דורטמונד לאליפות, בעונה זו כאשר הבקיע 8 שערים ובישל 11 פעמים בכל המסגרות.

גצה במדי קבוצתו הראשונה בורוסיה דורטמונד

בעונת 2011/2012 סבל מפציעה שהשביתה אותו לאורך זמן והוא שותף ב-14 משחקים בלבד, בהם הבקיע חמישה שערים. במרץ 2012 האריך את חוזהו בקבוצה בינתיים נוספות עד לשנת 2016.[3] באפריל חזר לשחק לאחר החלמה מהפציעה. בסיום העונה היה שותף לזכייה של דורטמונד בדאבל - אליפות הבונדסליגה ובגביע.

בדצמבר הבקיע שלישייה במסגרת הסיבוב השלישי של משחקי הגביע בניצחון 1:5 על הנובר 96.[4] במרץ 2013 הבקיע שער ובישל שער נוסף בניצחון 0:3 על שחטאר דונצק, שהעלה את הקבוצה לרבע גמר ליגת האלופות.[5] דורטמונד המשיכה להתקדם במפעל והגיע עד לגמר בו תמודדה מול באיירן מינכן. גצה, שנפצע במהלך משחק חצי הגמר מול ריאל מדריד, לא לקח חלק במשחק.[6]

באיירן מינכן[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצלחתו של השחקן הצעיר הובילה להתעניינות גדולה מצד קבוצות שונות באירופה, ביניהן גם ריאל מדריד. הבחירה בבאיירן מינכן באה בעקבות רצונו של השחקן לשחק תחת פפ גוארדיאולה אותו העריץ.[7] באפריל 2013 רכשה הקבוצה הגרמנית את כרטיס השחקן שלו תמורת סכום של 37 מיליון אירו, סכום שיא עבור שחקן גרמני באותו הזמן.[8][9] מעברו עורר זעם רב בקרב אוהדי הקבוצה, שאף שרפו את חולצתו.[10]

ב-11 באוגוסט ערך את הופעתו הבכורה במדי הקבוצה במשחק ידידות נגד אלופת הונגריה גיורי בניצחון 4:1, כאשר נכנס מחליף בדקה ה-60 והבקיע שני שערים.[11] כשבועיים לאחר מכן ערך את הופעת הבכורה בבאיירן במסגרת הליגה במשחק נגד נירנברג. ב-23 באוקטובר 2013 הבקיע את שערו הראשון בקבוצה במסגרת שלב הבתים בליגת האלופות נגד ויקטוריה פלזן בניצחון 5:0.[12]

במהלך העונה היה שותף לזכייה של הקבוצה בדאבל הגרמני, בסופר קאפ האירופי, בגביע העולם למועדונים 2013 והגיע לחצי גמר בליגת האלופות. הוא הבקיע 15 שערים ובישל 14 נוספים, אך למרות זאת לא הצליח להבטיח את מקומו בסגל הפותח של הקבוצה ובמשחקים רבים שותף כמחליף.

בעונתו השנייה הבקיע מספר דומה של שערים, כולל שלושה משחקים שונים בהם הבקיע צמד. באוקטובר נכלל ברשימת 23 המועמדים הסופיים לפרס "כדור הזהב" של פיפ"א.[13] במהלך חודש יולי התראיין סוכנו של גצה לעיתון הבילד ומתח ביקורת על היחס של גוארדיאולה לשחקן, יחס שלדבריו פגע בביטחונו העצמי. בעקבות הראיון זה גצה לביקורות מצד גורמים במועדון ומצד פרנץ בקנבאואר, נשיא הכבוד של המועדון ואף החלו שמועות על מעבר אפשרי לקבוצה אחרת.[14]

את עונת 2015/2016 פתח בצורה טובה, אך בתחילת אוקטובר נפצע בירך במהלך משחק של הנבחרת מול נבחרת אירלנד.[15] בעקבות הפציעה לא שיחק כשלושה חודשים ובמהלך העונה שותף רק ב-21 משחקים בכל המסגרות.

החזרה לבורוסיה דורטמונד[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-21 ביולי 2016 הודיעה בורוסיה דורטמונד על חזרתו של גצה לקבוצה לאחר שחתם על חוזה ל-4 עונות.[16] ב-19 בנובמבר 2016 בישל גצה לפייר אמריק אובאמייאנג את שער הניצחון במשחק הקלאסיקר מול באיירן מינכן קבוצתו הקודמת. באותה עונה, מיעט גצה לשחק, וב-27 בפברואר 2017 הודיעה בורוסיה דורטמונד כי גצה סובל מבעיית שרירים שגורמת להפרעה מטבולית, ושהוא ייעדר לתקופה בלתי ידועה. גצה חזר לשחק לאחר היעדרות של שבעה חודשים בניצחון 3–0 על וולפסבורג במחזור הראשון של עונת 18–2017, באותו משחק גצה בישל את אחד השערים.

ב-23 במאי 2020, מנהל בורוסיה דורטמונד, מיכאל צורק, הצהיר כי גצה יעזוב את המועדון בסוף העונה, עונת 2019/2020.[17]

פ.ס.וו. איינדהובן[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-6 באוקטובר 2020 חתם לשלוש שנים בפ.ס.וו. איינדהובן מליגת העל ההולנדית.[18]

ב-18 באוקטובר כבש שער בכורה בניצחון 0–3 של פ.ס.וו. על זוולה.

איינטרכט פרנקפורט[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-21 ביוני 2022 חזר גצה לגרמניה כשחתם לשלוש שנים באיינטרכט פרנקפורט.[19] ב-5 באוגוסט ערך הופעת בכורה בקבוצה, בתבוסה 1–6 לבאיירן מינכן במחזור הפתיחה על עונת 2022/2023. ב-28 באוגוסט כבש שער בכורה בניצחון 3–4 על ורדר ברמן.

נבחרת גרמניה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גצה עלה לנבחרת הבוגרת לאחר ששיחק בשאר הנבחרות הצעירות. ערך את הופעתו הבכורה ב-17 בנובמבר 2010 נגד שוודיה, והפך לשחקן הגרמני הצעיר ביותר בתולדות הנבחרת. גצה הבקיע את שערו הבכורה ב-10 באוגוסט 2011 נגד ברזיל. השתתף ביורו 2012 ולקח חלק לראשונה במשחק רבע הגמר נגד יוון.

במוקדמות מונדיאל 2014 הבקיע ארבעה שערים והעפיל עם נבחרתו לטורניר הגמר ונכלל בסגל הנבחרת למונדיאל 2014. הוא פתח בהרכב במשחק הפתיחה נגד נבחרת פורטוגל ובמשחק נגד גאנה, בו כבש שער.[20] במשחקים הבאים ירד לספסל ומיעט לקבל דקות כמחליף. בגמר עלה כמחליף בדקה ה-88 של המשחק, שהלך להארכה ובדקה ה-113 של המשחק כבש את שער הניצחון שהעניק את התואר לנבחרת הגרמנית.[21]

נכלל בסגל נבחרת גרמניה לטורניר מונדיאל 2022.[22]

גצה (שוכב על הקרקע) כובש את שער הניצחון לזכות נבחרתו גרמניה בגמר המונדיאל

תארים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קבוצתיים

בורוסיה דורטמונד
באיירן מינכן

בינלאומיים

נבחרת גרמניה

פ.ס.וו. איינדהובן

אישיים

  • מדליית פריץ ואלטר מזהב: 2009 (בקטגוריית עד גיל 17)
  • מדליית פריץ ואלטר מזהב: 2010 (בקטגוריית עד גיל 18)
  • פרס נער הזהב: 2011
  • השחקן המצטיין בגמר גביע העולם: 2014

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מריו גצה בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ דורטמונד: "גצה לא יעבור גם תמורת שדה נפט", באתר ynet, 9 במאי 2011
  2. ^ Matthias Sammer Praises Borussia Dortmund's German Wunderkind Mario Goetze באתר goal.com
  3. ^ מריו גצה חתם בבורוסיה דורטמונד עד 2016, באתר ynet, 27 במרץ 2012
  4. ^ גביע גרמני: דורטמונד ברבע הגמר אחרי 1:5 על האנובר, באתר וואלה!‏, 19 בדצמבר 2012
  5. ^ ליגת האלופות: דורטמונד ברבע הגמר אחרי 0:3 על שחטאר, באתר וואלה!‏, 5 במרץ 2013
  6. ^ דורטמונד: גצה נפצע בשריר הירך, בספק לגמר האלופות, באתר וואלה!‏, 30 באפריל 2013
  7. ^ תומר יצחק‏, אחד בפפ ואחד בלב: על המעבר של מריו גצה מדורטמונד לבאיירן, באתר וואלה!‏, 30 באפריל 2013
  8. ^ דורטמונד אישרה: מריו גצה עובר לבאיירן עבור 37 מיליון אירו, באתר גלובס, 23 באפריל 2013
  9. ^ השיא נשבר בהמשך השנה עם מעברו של מאסוט אוזיל לקבוצת ארסנל תמורת 50 מיליון אירו
  10. ^ צפו: אוהדים שורפים חולצה של מריו גצה, באתר וואלה!‏, 24 באפריל 2013
  11. ^ Mario Gotze scores twice on debut, Espnfc.com, 11 August 2013
  12. ^ ליגת האלופות: רביעייה לזלאטן, 1:2 לריאל על יובנטוס, באתר וואלה!‏, 23 באוקטובר 2013
  13. ^ פורסמו שמות 23 המועמדים לתואר כדורגלן השנה: שישה נציגים לגרמניה, באתר וואלה!‏, 28 באוקטובר 2014
  14. ^ בבאיירן זועמים על גצה: "הוא חייב להתבגר, שייקח את עצמו בידיים", באתר וואלה!‏, 7 ביולי 2015
  15. ^ גצה ייעדר 10-12 שבועות, בנזמה 3 שבועות, אגוארו מחוץ לדרבי?, באתר וואלה!‏, 9 באוקטובר 2015
  16. ^ דורטמונד רכשה את מריו גצה מבאיירן מינכן, יחתום לארבע שנים, באתר וואלה!‏, 21 ביולי 2016
  17. ^ Borussia Dortmund: 'Gotze is leaving' | Football Italia, www.football-italia.net
  18. ^ רשמית: מריו גצה הצטרף לערן זהבי באיינדהובן, באתר ONE‏, 6 באוקטובר 2020
  19. ^ Mario Götze wird ein Adlerträger, Eintracht Frankfurt (בגרמנית)
  20. ^ גאנה וגרמניה סיימו ב-2:2 ענק, באתר וואלה!‏, 21 ביוני 2014
  21. ^ נבחרת גרמניה זכתה באליפות העולם אחרי 0:1 על ארגנטינה, באתר וואלה!‏, 14 ביולי 2014
  22. ^ Flick beruft Moukoko, Füllkrug und Götze in WM-Kader באתר הרשמי של פדרציית הכדורגל הגרמנית, 10 בנובמבר 2022 (בגרמנית)
נבחרת גרמניהיורו 2012

1 נוייר • 2 גונדואן • 3 שמלצר • 4 הובדס • 5 הומלס • 6 ח'דירה • 7 שוויינשטייגר • 8 אוזיל • 9 שורלה • 10 פודולסקי • 11 קלוזה • 12 צילר • 13 מילר • 14 באדשטובר • 15 בנדר • 16 לאם • 17 מרטסאקר • 18 קרוס • 19 גצה • 20 בואטנג • 21 רויס • 22 ויזה • 23 גומז • מאמן: לב

גרמניהגרמניה
נבחרת גרמניהמונדיאל 2014 (אלופת העולם)

1 נוייר • 2 גרוסקרויץ • 3 גינטר • 4 הובדס • 5 הומלס • 6 ח'דירה • 7 שוויינשטייגר • 8 אוזיל • 9 שורלה • 10 פודולסקי • 11 קלוזה • 12 צילר • 13 מילר • 14 דראקסלר • 15 דורם • 16 לאם • 17 מרטסאקר • 18 קרוס • 19 גצה • 20 בואטנג • 21 מוסטפי • 22 וידנפלר • 23 קראמר • מאמן: לב

גרמניהגרמניה
נבחרת גרמניהיורו 2016

1 נוייר • 2 מוסטפי • 3 הקטור • 4 הובדס • 5 הומלס • 6 ח'דירה • 7 שוויינשטייגר • 8 אוזיל • 9 שורלה • 10 פודולסקי • 11 דראקסלר • 12 לנו • 13 מילר • 14 ג'אן • 15 וייגל • 16 טאה • 17 בואטנג • 18 קרוס • 19 גצה • 20 סאנה • 21 קימיך • 22 טר שטגן • 23 גומז • מאמן: לב

גרמניהגרמניה
נבחרת גרמניהמונדיאל 2022

1 נוייר • 2 רודיגר • 3 ראום • 4 גינטר • 5 קהרר • 6 קימיך • 7 האברץ • 8 גורצקה • 9 פילקרוג • 10 גנאברי • 11 גצה • 12 טראפ • 13 מילר • 14 מוסיאלה • 15 זולה • 16 קלוסטרמן • 17 בראנדט • 18 הופמן • 19 סאנה • 20 גונטר • 21 גונדואן • 22 טר שטגן • 23 שלוטרבק • 24 אדיימי • 25 בלה-קוצ'אפ • 26 מוקוקו • מאמן: פליק

גרמניהגרמניה