מרסל קרנה

מרסל קרנה
Marcel Carné
לידה	18 באוגוסט 1906; פריז, צרפת
פטירה	31 באוקטובר 1996 (בגיל 90); קלמאר, צרפת
מקום קבורה	Saint-Vincent Cemetery
מדינה	צרפת
פרסים והוקרה	פרימיום אימפריאל (1989); פרס אריה הזהב (1971); קצין גבוה בלגיון הכבוד (1996); קצין בכיר של מסדר ההצטיינות הלאומי (1981); קצין מסדר האמנויות והספרות (1983); פרס מפעל חיים של האקדמיה האירופית לקולנוע (1995); פרס סזאר של כבוד (1979); פרס לוצ'ינו ויסקונטי (1991); פרס לואי דלוק (1939); אריה הכסף (1953) ;
	http://www.marcel-carne.com/
	פרופיל ב-IMDb

מרסל קרנה (Marcel Carné;‏ 18 באוגוסט 1906 – 31 באוקטובר 1996) היה במאי קולנוע צרפתי, מן הדמויות המובילות בקולנוע הצרפתי בשנות ה-1930-1940.

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

קרנה נולד בפריז ברובע בטיניול, בנם של פול קרנה, נגר יוצר רהיטים, שמוצאו מהאזור מורבאן (בורגון) ושל מרי, בת לבית רקואה, ממוצא ברטוני. בגיל 5 התייתם מאמו, ובמשך חלק מילדותו גידלו אותו סבתו ואחת מדודותיו. הוא למד בבית ספר לייצור רהיטים ועבד בצעירותו כעוזר נגר רהיטים. בגיל 17 הפסיק את לימודיו ועבד פרק זמן כפקיד בנק וכפקיד בחברת ביטוח.

בשנות ה-1920 המאוחרות נכנס לעולם הקולנוע. הוא הוצג על ידי השחקנית המפורסמת פרנסואז רוזה Françoise Rosay ‏ (1891 - 1974) בפני בעלה, הבמאי ז'אק פדר, וכך התקבל לעבוד כעוזר לצלם פרינאל, בעת הפקת סרט אילם של פדר. בגיל 25 יצר סרטו הקצר הראשון - נוז'אן, אלגורדו של יום ראשון" (1929) בהמשך קרנה עזר לז'אק פדר ולרנה קלר בעבודה על כמה מסרטיהם (הקרמס ההרואי) (1935). בהמשך פדר נסע לאנגליה על מנת לעבוד בשביל אלכסנדר קורדה ב"פרש ללא שריון" (1937), קרנה לקח על עצמו את פרויקט בימוי הסרט שפדר התחיל בצרפת - "ז'ני" (1936) עם פרנסואז רוזה בתפקיד הראשי. בהזדמנות זו התחיל שיתוף הפעולה הפורה שלו עם המשורר והתסריטאי ז'ק פרוור ביצירת סרטים בסגנון ריאליסטי פואטי.

בימי מלחמת העולם השנייה עבד קרנה באזור שבשליטת המשטר של וישי, תוך ניסיון להתחמק מהסדר החדש שנכפה על ידי השליטים הפרו-נאצים. הוא המשיך, למשל, להעסיק עובדים יהודים, בהם המלחין ז'וזף קוסמה והתפאורן אלכסנדר טארונר.

בתנאים קשים ביים את סרטו המוערך ביותר, "ילדי גן העדן", שהוקרן בבתי הקולנוע אחרי השחרור, בשנת 1945. הסרט נבחר על ידי שש מאות אנשי המקצוע בשנת 1995 כ"סרט הצרפתי של המאה".

"שערי הלילה" היה הסרט השביעי והאחרון המשותף לקרנה ולפרוור. הוא נדרש להפקה יקרה מאוד, והיה לכישלון קופתי.

בשנות 1950 כוכבו דעך. בתקופת הגל החדש בקולנוע הצרפתי מבקרי הקולנוע התחילו להפחית בערכו וליחס את איכות סרטיו יותר לשיתוף הפעולה עם פרוור. רבים מסרטיו שבוימו החל משנות ה-1950 זכו לבקורות שליליות, למעט "ז'ולייט או המפתח לחלומות", משל פואטי סוריאליסטי, עם טונים פרוידיאניים, שהקדים את זמנו, אך זכה להערכה מאוחרת.

סרטו האחרון הופק בשנת 1976.

בחייו האישיים היה הומוסקסואל, מבלי לצאת מהארון בצורה פומבית. השחקן רולאן לסאפר, ששיחק ברבים מסרטיו, היה חברו הנאמן ביותר בחייו. הוא זה שדאג לו בימי מחלתו ועד מותו. לסאפר טען שליחסיו עם קרנה היה אופי לא "הומוסקסואלי" אלא "הומוסנזואלי".

מרסל קרנה נפטר בשנת 1996 בקלמאר (Clamart), במחוז או-דה-סן, ונקבר בבית העלמין סן בנסאן במונמרטר.

פרסים ואותות כבוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

1946 - מדליית הזהב של הפסטיבל לקולנוע בוונציה - בשביל הסרט "ילדי גן עדן"
1947 - המשורר ז'ק פרוור זכה בפרס אוסקר לתסריט הטוב ביותר בשביל סרטם המשותף, "ילדי גן עדן"
1953 - מדליית הכסף בפסטיבל הסרטים של ונציה עבור הסרט "תרז ראקן"
1978 - עיטור הלאומי להצטיינות של צרפת בדרגת מפקד
1979 - פרס סזאר למפעל חיים
1982 - חבר באקדמיה לאמנויות יפות של האיסנטיטוט של צרפת - הקולנוען הראשון שנבחר חבר במוסד זה
1982 - פרס למפעל חיים בפסטיבל בוונציה
1985 - לגיון הכבוד בדרגת מפקד
1989 - הפרס האימפריאלי של יפן. היה החתן הראשון בתחום הקולנוע
1995 - פרס פליקס של האקדמיה האירופית לקולנוע בשביל מפעל חייו
1995 - סרטו "ילדי גן עדן" נבחר ל"סרט הצרפתי הטוב ביותר של המאה" לפי בחירה של 600 מבקרים ואנשי קולנוע

סרטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

1929 Nogent, Eldorado du dimanche
Jenny 1936
Drôle de drame 1936
Le Quai des brumes 1938 לפי פייר מק אורלן
Hôtel du Nord 1938 (אוטל די נור)
Le Jour se lève 1939 (היום עולה)
Les Visiteurs du soir 1942 (אורחי הלילה)
1945 Les Enfants du paradis (ילדי הגן עדן)
Les Portes de la nuit 1946
La Marie du port 1949
Juliette ou La clef des songes 1951
Thérèse Raquin 1953 (תרז ראקן) לפי אמיל זולה
L'Air de Paris 1954
Les Tricheurs 1958
Terrain vague 1960
Les Jeunes loups 1968
Les Assassins de l'ordre 1971
La Merveilleuse visite 1973
La Bible 1976

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

Edward Baron Turk Child of Paradise: Marcel Carné and the Golden Age of French Cinema Harvard film Studies 1989 (אדווארד ברון טרק - מרסל קרנה ועידן הזהב של הקולנוע הצרפתי, 1989