מרשל וורן נירנברג

מרשל וורן נירנברג
Marshall Warren Nirenberg
	נירנברג, 2003
	נירנברג, 2003
לידה	10 באפריל 1927; ברוקלין, ארצות הברית
פטירה	15 בינואר 2010 (בגיל 82); ניו יורק, ארצות הברית
ענף מדעי	ביוכימיה
מקום מגורים	גרמניה, ארצות הברית
מקום לימודים	הקולג' לספרות, מדע ואמנות של אוניברסיטת מישיגן; אוניברסיטת פלורידה ;
מוסדות	המכונים הלאומיים לבריאות
פרסים והוקרה	פרס אלברט לסקר למחקר רפואי בסיסי (1968); המדליה הלאומית למדעים (1964); פרס פייזר בכימיית אנזימים (1964); גראן פרי שארל-לאופולד מאייר (1967); פרס ויליאם ה. ניקולס (1969); פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה (1968); פרס קרן גיירדנר הבינלאומי (1967); פרס לואיזה גרוס הורביץ (1968); מדליית פרנקלין (1968); פרס האקדמיה הלאומית למדעים בביולוגיה מולקולרית (1962); פרס רמסן (1967) ;
בן או בת זוג	Myrna M. Weissman (2005–?); Perola Zaltzman
הערות	יהודי
תרומות עיקריות
	תיאור הקוד הגנטי ותפקודו בסינתזה של חלבון.

מרשל וורן נירנברג (באנגלית: Marshal Warren Nirenberg;‏ 10 באפריל 1927 - 15 בינואר 2010). היה ביוכימאי אמריקאי, יהודי, חתן פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה לשנת 1968 על תיאור הקוד הגנטי ותפקודו בסינתזה של חלבון.

תולדות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נירנברג נולד בעיר ניו יורק, בנם של הרי ומינרבה נירנברג. אביו למד רפואה במשך מספר שנים, אך משהתחתן עזב את לימודיו והצטרף לעסק המשפחתי של ייצור חולצות. אמו הייתה בוגרת אוניברסיטה ושני הוריו עודדו אותו ללמוד. משפחתו לא הייתה דתית, אך נירנברג נהג ללכת לבית כנסת בימים הנוראים. מגיל 8 עד גיל 13 הוא סבל מקדחת שגרונית שהייתה אז תעלומה ללא מרפא ונירנברג רותק למיטתו למשך תקופות ארוכות. למען בריאותו עקרה משפחתו לאורלנדו, פלורידה, אזור בו מזג האוויר חם יותר. מגיל צעיר פיתח נירנברג עניין בביולוגיה והיה זוכה בציונים לשבח בטבע בקייטנות. כילד הוא היה מסתובב באופן יום יומי בביצה ליד ביתו ואוסף עכבישים עבור המוזיאון הלאומי של ההיסטוריה של הטבע. כתלמיד תיכון במהלך מלחמת העולם השנייה, הוא פגש אורניתולוג שהגיע לאזור ללמד בקורס הישרדות של חיל האוויר האמריקאי, ויצא איתו למסעות זיהוי ציפורים.

בשנת 1948 סיים תואר ראשון במדעים בכימיה וזואולוגיה והצטרף לאביו בעסק לייצור ממתקים. במהרה הוא שב לאוניברסיטה ובשנת 1952 סיים תואר שני בזואולוגיה באוניברסיטת פלורידה בגיינסוויל. במקביל ללימודיו הוא עבד כטכנאי במעבדת תזונה ותחום הביוכימיה שבה את לבו. הוא סיים דוקטורט בביוכימיה באוניברסיטת מישיגן, בשנת 1957.

הוא החל בעבודת פוסט-דוקטורט במכונים הלאומיים לבריאות (NIH) בשנת 1957, כעמית מחקר של החברה האמריקנית לסרטן. בשנת 1960 הפך לחוקר ביוכימאי ב-NIH. בשנת 1959 החל במחקרו על ה-DNA. בשנת 1962, בזכות מחקריו פורצי הדרך התמנה נירנברג לעמוד בראש המדור לגנטיקה ביוכימית. הוא התחתן בשנת 1961 עם פרולה זלצמן, כימאית מאוניברסיטת ברזיל, בריו דה ז'ניירו.

בשנת 1966 הוענקה לנירנברג המדליה הלאומית למדעים של ארצות הברית ובשנת 1968 העניק לו הנשיא לינדון ג'ונסון את מדליית הכבוד הלאומית. הוא נבחר לחברה הפילוסופית האמריקאית בשנת 2001.

נפטר ב-15 בינואר 2010, ממחלת הסרטן.

מחקר[עריכת קוד מקור | עריכה]

עד לשנת 1959 הדגימו ניסוייהם של אוסוולד אייברי, פרנסיס קריק, ג'יימס ד. ווטסון, ואחרים כי ה-DNA הוא המולקולה של המידע הגנטי. יחד עם זאת לא היה ברור תהליך השעתוק של ה-DNA, כיצד שלט ה-DNA על ייצור החלבונים בתא ומה היה תפקיד ה-RNA בתהליכים הללו. נירנברג חבר להיינריך מתאי ב-NIH כדי לענות על השאלות הללו. הם ייצרו RNA שהיה מורכב רק מאורציל, נוקלאוטיד הקיים רק ב-RNA. הם הוסיפו את ה-RNA המלאכותי הזה לתמצית נקייה מתאים של Escherichia coli אשר הכילה את DNA, RNA, ריבוזומים וחומרים תאיים אחרים הדרושים לסינתזה של חלבון. הם הוסיפו את האנזים Deoxyribonuclease, הידוע בשם DNase, המפרק את ה-DNA, כך שלא ייוצרו חלבונים נוספים חוץ מאשר ה-RNA המלאכותי שלהם. בשלב זה הם הוסיפו כל פעם חומצת אמינו אחרת המסומנת באופן רדיואקטיבי ואת כל שאר חומצות האמינו לא מסומנות, החלבון שנוצר היה אף הוא רדיואקטיבי. רצף חומצות האמינו שהתקבל הורכב מפנילאלנין בלבד וכך הם הבינו שהם מצאו את הקוד הגנטי ל-UUU (שלושה בסיסי אורציל בשורה) על RNA. היה זה הצעד הראשון לפענוח הקוד הגנטי וההדגמה הראשונה ל-mRNA.

ניסויים אלה של נירנברג זכו לתשומת לב רבה בעולם המדע. בתוך שנים ספורות קבוצת המחקר שבראשה עמד ביצעה ניסויים דומים שהדגימו את דרך הייצור של חומצות אמינו נוספות. פריצת הדרך הבאה הגיעה כאשר פיליפ לדר, חוקר פוסט-דוקטורט במעבדתו של נירנברג, פיתח שיטה לזיהוי הקוד הגנטי על פיסות של tRNA. ניסוייו של הר גובינד קוראנה אישרו את התוצאות הללו והשלימו את תרגום הקוד הגנטי.

מחקריו המאוחרים של נירנברג התמקדו בתחום מדעי המוח והתפתחות עצבית.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדיה וקבצים בנושא מרשל וורן נירנברג בוויקישיתוף

מרשל וורן נירנברג, באתר פרס נובל (באנגלית)
Magdolna Hargittai, Candid science II: conversations with famous biomedical scientists, Imperial College Press, 2002, pages 131-141
מרשל וורן נירנברג, אנשי סגולה - יהודים זוכי פרס נובל, באתר בית התפוצות.
מידע על נירנברג באתר הספרייה הלאומית לרפואה של ארצות הברית כולל ביבליוגרפיה
מרשל וורן נירנברג, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
מרשל וורן נירנברג, באתר "Find a Grave" (באנגלית)

זוכי פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה
1901–1925	פון ברינג (1901) • רוס (1902) • פינסן (1903) • פבלוב (1904) • קוך (1905) • גולג'י, רמון אי קחאל (1906) • לבראן (1907) • מצ'ניקוב, ארליך (1908) • קוכר (1909) • קוסל (1910) • גולסטרנד (1911) • קארל (1912) • רישה (1913) • באראני (1914) • לא חולק (1915–1918) • בורדה (1919) • אוגוסט קרוג (1920) • לא חולק (1921) • היל, מאירהוף (1922) • בנטינג, מקלאוד (1923) • איינטהובן (1924) • לא חולק (1925)
1926–1950	פיביגר (1926) • וגנר-יאורג (1927) • ניקול (1928) • אייקמן, הופקינס (1929) • לנדשטיינר (1930) • ורבורג (1931) • שרינגטון, אדריאן (1932) • מורגן (1933) • ויפל, מיינוט, מרפי (1934) • שפמן (1935) • דייל, לוי (1936) • סנט-גיירגי (1937) • היימנס (1938) • דומק (1939) • לא חולק (1940–1942) • דאם, דויזי (1943) • גסר, ארלנגר (1944) • פלמינג, צ'יין, פלורי (1945) • מולר (1946) • קורי, קורי, הוסיי (1947) • מילר (1948) • הס, מוניש (1949) • קנדל, הנץ', רייכשטיין (1950)
1951–1975	תיילר (1951) • וקסמן (1952) • קרבס, ליפמן (1953) • אנדרס, וולר, רובינס (1954) • תאורל (1955) • קורנאן, ריצ'רדס, פורסמן (1956) • בובה (1957) • בידל, טייטום, לדרברג (1958) • אוצ'ואה, קורנברג (1959) • ברנט, מדאוור (1960) • פון בקשי (1961) • ווטסון, קריק, וילקינס (1962) • הודג'קין, האקסלי, אקלס (1963) • בלוך, לינן (1964) • ז'קוב, לווף, מונו (1965) • רוס, הגינס (1966) • גרניט, הרטליין, וולד (1967) • הולי, קוראנה, נירנברג (1968) • דלבריק, הרשי, לוריא (1969) • כץ, פון יולר, אקסלרוד (1970) • סת'רלנד (1971) • אדלמן, פורטר (1972) • פריש, לורנץ, טינברגן (1973) • קלוד, דה דוב, פאלאדה (1974) • בולטימור, דולבקו, טמין (1975)
1976–2000	בלומברג, גאידושק (1976) • גימן, שלי, יאלו (1977) • ארבר, נתנס, סמית' (1978) • קורמאק, האונספילד (1979) • בנאסרף, דוסה, סנל (1980) • ספרי, הובל, ויזל (1981) • ברגסטרם, סמואלסון, ויין (1982) • מקלינטוק (1983) • ג'רן, קוהלר, מילשטיין (1984) • בראון, גולדשטיין (1985) • כהן, לוי-מונטלצ'יני (1986) • טונגאווה (1987) • בלאק, עליון, היצ'ינגס (1988) • בישופ, ורמוס (1989) • מארי, תומאס (1990) • נהר, זקמן (1991) • פישר, קרבס (1992) • רוברטס, שרפ (1993) • גילמן, רודבל (1994) • לואיס, ניסליין-פולהרד, וישהאוס (1995) • דוהרטי, צינקרנגל (1996) • פרוזינר (1997) • פרשגוט, איגנרו, מורד (1998) • בלובל (1999) • קרלסון, גרינגרד, קנדל (2000)
2001 ואילך	הרטוול, הנט, נרס (2001) • ברנר, הורביץ, סלסטון (2002) • לוטרבור, מנספילד (2003) • באק, אקסל (2004) • מרשל, וורן (2005) • פייר, מלו (2006) • קפקי, אוונס, סמיתיס (2007) • צור האוזן, מונטנייה, בארה-סינוסי (2008) • בלקברן, שוסטק, גריידר (2009) • אדוארדס (2010) • בויטלר, הופמן, סטיינמן (2011) • גרדון, יאמאנקה (2012) • רותמן, שקמן, סודהוף (2013) • מוסר, מוסר, אוקיף (2014) • קמפבל, אומורה, טו (2015) • אוסומי (2016) • הול, רוסבאש, יאנג (2017) • אליסון, הונג'ו (2018) • סמנזה, רטקליף, קיילין (2019) • אלטר, האוטון, רייס (2020) • ג'וליוס, פטפוטיאן (2021) • פבו (2022) • וייסמן, קריקו (2023)