נובים
 |
ערך מחפש מקורות
| |
| ערך מחפש מקורות | |
נובים הם קבוצה בעלת זהות אתנית אחת הדוברת שפה ממשפחת השפות הנוביות, הקרובות זו לזו, ושייכות למשפחת השפות הנילוס-סהרה. הנובים שוכנים באזור שבימֵינו מוגדר כסודאן ודרום מִצְרַיִם. מוצאם של הנובים כקבוצה עתיק, וקודם לימי התקופה השושלתית הקדומה של מצרים העתיקה. ככל הנראה מקורם בעמק הנילוס התיכון, אחד מהאזורים המוכרים כערש הציויליזציה. באזור זה החלה התיישבות ב-7000 לפני הספירה, ומשוער שהמוקד בו התחילה נמצא באזור העיר ואדי חַלְפַא.
נובים שוכנים בימינו בדרום מצרים באזור אסואן, ובצפון סודאן בתחום שבין ואדי חלפא לעיר אל דבאח. בנוסף נובים הרריים מאכלסים את הרי נובא שבמחוז הסודני דרום-קורדופאן.
במלחמת יום הכיפורים השתמש צבא מצרים בדוברי נובית לתשדורות רדיו.
אטימולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
עדויות ראשונות לחקלאות באזור מתוארכות ל-6,000 לפני הספירה, אך עדויות מחקר שלדים שנחשפו בקברים מתקופה זו מעידים על שיוך אתני של התושבים הקדומים לעמי צפון אפריקה ומצרים. שפות נוביות חדרו ככל הנראה לאזור ב-1500 לפני הספירה, וייתכן שהדבר מעיד על חדירת האוכלוסייה הנובית לאזור באותה תקופה.
העיר-מדינה נפאטה שלטה באזור מ-1,000 לפני הספירה עד 712 לפני הספירה, אז אוחדו הנובים תחת שלטון מצרי-נובי, בהיות השושלת ה-25 שושלת של פרעונים נובים. שלטון משותף זה נמשך 49 שנה, וב-663 לפני הספירה, עם תום שושלת הפרעונים הנובית, חזר השלטון לממלכת נפאטה עד 275 לפני הספירה, אז עבר מוקד השלטון לעיר מרואה ששלטה בממלכת כוש עד 300 לספירה. בסביבות 200 לספירה החלו לחדור השפעות נוצריות לאזור, בעיקר של הכנסייה הקופטית. הנצרות התפשטה, וב-580 לספירה הפכה לדת המדינה הרשמית. עם זאת, החל מהמאה ה-7 לספירה, עם כיבוש מצרים בידי המוסלמים, האזור כולו היה תחת איום מוסלמי. אחרונת ממלכות הנובים הנוצרית, ממלכת אלודיה, נפלה לידי המוסלמים ב-1504[1]. בסביבות 500 לספירה התפצלה ממלכת מרואה לשלוש ממלכות - נובדיה בצפון, מאקוריה במרכז ואלווא בדרום.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ מבוסס על הערך נצרות בסודאן
