נינה קסיאן
| ערך זה משתתף בתחרות הכתיבה "מקצרמר למובחר" של ויקיפדיה העברית והוא בשלבי כתיבה. אתם מתבקשים לא לערוך ערך זה עד שתוסר הודעה זו. אם יש לכם הצעות לשיפור או הערות אתם בהחלט מוזמנים לכתוב על כך בדף השיחה. לרשימת הערכים המשתתפים בתחרות גשו לכאן. תודה על שיתוף הפעולה ובהצלחה! |
|
 | |
| לידה |
27 בנובמבר 1924 גאלאץ, רומניה  |
|---|---|
| פטירה |
15 באפריל 2014 (בגיל 89) ניו יורק, ארצות הברית |
| שם לידה |
Renée-Annie Cassian-Mătăsaru |
| מדינה |
רומניה, ארצות הברית |
| שם עט |
Nina Cassian |
| מקום לימודים |
מכון פומפיליאן, אוניברסיטת בוקרשט |
| שפות היצירה |
רומנית, אנגלית |
| סוגה |
פרולטקולט |
| בן או בת זוג |
ולדימיר קולין (1943–1948) |
| פרסים והוקרה |
תוכנית פולברייט |
| האתר הרשמי | |
  | |
נינה קסיאן (ברומנית: Nina Cassian; 27 בנובמבר 1924 - 14 באפריל 2014) הייתה משוררת, סופרת, מתרגמת לרומנית מגרמנית, צרפתית, אנגלית ורוסית[1], ציירת, פסנתרנית ומלחינה וסופרת ילדים[2] רומנייה-יהודייה.
היא הייתה קומוניסטית מגיל 16, מעריצה של סטלין, שכתבה לו שירי הלל. התאמצה להתאים את עצמה לדרישות הכתיבה הקומוניסטית, ולבסוף סיימה כגולה בארצות הברית. נמלטה מהקומוניזם הרומני בגלל איזכורים עליה ביומנים של ידידה, גאורגה אורסו, ויצירותיה האחרונות היו יומנים - הזיכרון כנדוניה.
קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
ילדות[עריכת קוד מקור | עריכה]
קסיאן נולדה בשנת 1924 בגאלאץ, רומניה בשם רנה אניה קסיאן-מטסארו (Renée-Annie Cassian-Mătăsaru) לאביה, יוסף קסיאן-מטסארו, שהיה מתורגמן מהשפה הגרמנית לשפה הרומנית, חייל מצטיין במלחמת העולם הראשונה בעל מדליית הגבורה והנאמנות מדרגה שנייה ולאמה, ז'אנה מבית שמילוביץ'. בחירת השם, רנה אניה בעל הצליל הצרפתי היה גחמה ומוקדם מאוד התחילו לקרוא לה בשם נינה, שם שעמד ללוות אותה כל חייה.
לאחר שנתיים עקרה משפחתה לברשוב, עיר בה חיו מיעוטים גרמניים והונגריים גדולים מאוד. שם הושפעה מהשפות הונגרית וגרמנית, בהן דיברו ילדי המקום ורק בחופשות הקיץ הייתה חוזרת לגאלאץ, שם דיברו רומנית. בגיל חמש כבר ידעה לקרוא וקיבלה שיעורי נגינה וכבר בגיל זה הלחינה את הואלס הראשון וחיברה את השיר הראשון.
בברשוב למדה בבית הספר היהודי המקומי ובסיומו נכנסה לבית ספר תיכון, אך לאחר חודש עברה עם משפחתה לבוקרשט[3].
ימי פומפיליאן[עריכת קוד מקור | עריכה]
בהיותה בת 11 עברה משפחתה לבוקרשט. קסיאן למדה בבית ספר יוקרתי לאמנויות, מכון פומפיליאן. בין מוריה היו גם מקסימיליאן הרמן מקסי, מיכאיל ז'ורה וקונסטנטין סילבסטרי. שפת ההוראה במכון הייתה צרפתית. במכון לימדו דרמה, מוזיקה ואמנויות פלסטיות, ובכל התחומים האלה היו לקסיאן כישורים ניכרים.
עם סילוק התלמידים והמורים היהודים ממערכת החינוך הרומנית עברה קסיאן ל-Liceul Teoretic Evreesc (התיכון העיוני היהודי), שם המשיכה את לימודיה. בתקופת לימודיה במכון קסיאן מבררת לעצמה את דרכה האידאולוגית בעזרת חברות יהודיות. חברה אחת ניסתה למשוך אותה אל הציונות, אך שאיפותיה לתיקון עולם לא מצאו מענה נאות בתנועה, שעושה תיקונים רק בתחום היהדות, היא שאפה ליותר מזה. חברה אחרת ניסתה לעניין אותה בתנועת השומר הצעיר, שמנסה לתקן נושאים רבים יותר. לדבריה, זה נראה לה יותר, אך זה כלל עקירה מרומניה לארץ ישראל והיא לא רצתה בכך, היא הרגישה רומניה[4].
התלבטויותיה הובילו אותה לבסוף להתפקד, בגיל 16, לתנועת הנוער הקומוניסטי, שבאותם ימים הייתה בלתי חוקית.
חיי האהבה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בפניה של נינה קסיאן בלטו אף גדול וחד וסנטר דומה. קסיאן הייתה מודעת למצב וציינה שעד גיל 17 "אפילו כלב לא הביט בה". חרף זאת היו לה קשרים רומנטיים עם רבים מאנשי הספרות הרומנים והתפרסמה ותוארה על ידי המבקר הספרותי אלקס שטפנסקו, בספרו "ההיסטוריה של הספרות הרומנית בת זמנינו" במילים: „cea mai atrăgătoare femeie urâtă din câte s-au afirmat în literatura română“ - "האישה המכוערת המושכת ביותר מבין הבולטות בספרות הרומנית"[5].
ולדימיר קולין[עריכת קוד מקור | עריכה]
נינה קסיאן וולדימיר קולין, שניהם אנשי ספרות, שניהם ממוצא יהודי ושניהם בעלי השקפות אוהדות לקומוניזם, מצאו את המשותף להם ויחד התפקדו לארגון הנוער הקומוניסטי המחתרתי, כשחיא הייתה בת 16 ויחד הדביקו כרזות ברחובות. יחד היו בקורס שערך מיכאל סבסטיאן על יצירותיו של שקספיר ולבסוף, בשנת 1943, כשהיא עדיין לא בת 18, התחתנו. דרך קולין הפכה קסיאן לקרובת משפחה של אנה פאוקר, שרת החוץ היהודייה של רומניה ומראשי הצמרת של המפלגה הקומוניסטית, שהייתה דודתו של קולין.
חיי הזוג הצעיר היו חיי עוני, קולין צבע כפתורים לפרנסתו וקסיאן צבעה פיסות פלסטיק ליצירת מרצישורים, אך כל זה לא הספיק והם קיבלו סיוע מהוריהם[6]. במהלך הנישואים האלה היו לקסיאן שתי פרשיות אהבים מחוץ לנישואים, פרשיות, שלדבריה, סדקו את הזוגיות והביאו אותה להגיד לבעלה, שהם צריכים להיפרד. הפרשה הראשונה הייתה עם סנדו פיטארו, גבר מופלא לדברי קסיאן, שנהרג ב-1944 בהפצצה. השני היה יוז'י קראיובאנו, שהיה חולה שחפת ומבוגר. לדברי קסיאן המשיכה הייתה בעיקר אינטלקטואלית[7].
בגיל 22 הכירה את המתמטיקאי דן ברביליאן, שכתב שירה תחת שם העט יון בארבו, אדם מבוגר ממנה בהרבה. שהקדיש לה יצירה. לדברי קסיאן, היא הוקסמה משפמו העבות, שכיסה את פיו ומשיער השיבה. הם התאהבו ובארבו השפיע על שירתה, שנשתלו בה מושגים מתמטיים. שניהם הקדישו שירים היא לו והוא לה[8].
בשנים 1947 - 1948 קסיאן עבדה כעורכת בשבועות לאמנות "רמפה", שם הכירה את אל. י. שטפנסקו[9]. ב-1948 התגרשה מקולין.
הנישואים עם שטפנסקו[עריכת קוד מקור | עריכה]
היא התחתנה עם סופר אחר שהיה גם מורה לצרפתית ומבקר, אל (ברומנית זה קיצור לאלכסנדרו). י. שטפנסקו, שנולד במשפחה יהודית, אך התנצר. חבריו ונינה נהגו לקרוא לו "אלי" (חיבור של ראשי תיבות שמותיו הפרטייים). כשנישאה לשטפנסקו היא לא הפסיקה את קשריה עם בארבו ובמהלך נישואים ארוכים אלה, 36 שנים, היו לה, לפי דבריה, פרשיות אהבים נוספות, אך הן לא גברו על נישואיה, הן היו, במילותיה: "יובלים המצטרפים לזרם המרכזי". בעלה, המבוגר ממנה, היה סובלני כלפי מנהגה[10]. רבים ממאהביה, כמו ניקולאה ברבאן וניקיטה סטנסקו, היו אנשי ספרות, לכן כונתה "המפתה הגדולה של הספרות הרומנית". קשר בולט היה לה עם הסופר מרין פרדה[11]. על הקשר עם פרדה דיווח לסקוריטטה חברו של פרדה, המשורר יון קאראיון[12].
נישואים באמריקה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בגיל 73 התחתנה קסיאן עם האמריקאי מוריס אדוארדס (Maurice Edwards), שהיה מבוגר ממנה בשנתיים.
לאהוב את האהבה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בספטמבר 2018, במוזיאון הלאומי של הספרות הרומנית, בבוקרשט הוצג לראשונה האירוע Am iubit iubirea (אהבתי את האהבה) על פי יצירתה של נינה קסיאן וראיונות איתה. בסיום האירוע הצופים עוברים לגני המוזיאון, שם מוקרן הסרט התיעודי Distanța dintre mine și mine (המרחק שביני וביני) על חייה ויצירתה של נינה קסיאן. האירוע, שזכה לביקוש רב ולאולמות מלאים, מוצג מאז שוב ושוב במשך שנים[13], [14].
היצירה[עריכת קוד מקור | עריכה]
יצירתה של נינה קסיאן משתרעת על פני כמה תחומים, ספרות, תרגום, שירה, הלחנה, נגינה, ציור. לפי המסופר היא התחילה ליצור בגיל צעיר מאוד, עוד בטרם הגיעה לגיל בית ספר יצרה שירה והלחינה ולס.
השיר הראשון שלה, שפורסם ב-1945, נשא שם פרובוקטיבי: "הייתי משורר דקדנטי". ומשך אליו תשומת לב. הפואמה הופיעה בכתב העת România Liberă (רומניה חופשית), תחת שם העט Maria Veniamin. תחת אותו שם עט פרסמה גם תרגומים מהמשורר הבלגי Georges Rodenbach (ז'ורז' רודנבך)[15]. היצירות הראשונות של קסיאן נעשו בתמיכתם של טודור ארגזי ושל יון בארבו. הראשון הביע את דעתו, לאחר שקרא מחברת שירים שלה, שמדובר ללא ספק בכישרון פואטי. השני חיזר אחריה[16].
ספר השירים הראשון של קסיאן, La scara 1/1, שנכתב בסגנון סוריאליסטי, זכה לשפע ביקורות שליליות בעיתון המפלגה הקומוניסטית Scânteia. הוכרז כ"אויב העם" על ידי השלטונות הקומוניסטים, לכן נאלצה לשנות את סגנונה, כדי להתאימו לדרישות השלטון. חרף מאמציה היא נכשלה שוב כאשר לא תיארה את לנין כנדרש ופרצה שערורייה. היא כתבה בשלב זה 4 ספרים שמאוחר יותר התכחשה להם מנקודת מבט אסתטית.
קסיאן פנתה לספרות הילדים, שם היה לה חופש רב יותר במשחקי מילים ופנטזיות לשוניות. לאחר מות סטלין ותחילת הדה-סטליניזציה כתבה ספר אחר ספר.
ספרות הילדים[עריכת קוד מקור | עריכה]
התרגומים[עריכת קוד מקור | עריכה]
המחזות לתיאטרוני בובות[עריכת קוד מקור | עריכה]
היצירה המוזיקלית[עריכת קוד מקור | עריכה]
בין השנים 1955–1957 הפסיקה לכתוב והחלה לחבר יצירות מוזיקליות. בתחום זה, טענה, לא יוכלו להאשימה ברמיזות בלתי תקינות פוליטית.
היציאה לגלות[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1985 הוזמנה לארצות הברית להנחות קורס של כתיבה יוצרת באוניברסיטת ניו יורק. באותו קיץ נעצר מהנדס בנין רומני זקן מגאלאץ בשם גאורגה אורסו ונחקר על ידי הסקוריטטה. לאחר חודש במעצר ובחקירה נפטר אורסו, אך במשרדו נמצא יומן שבו כתב בצורה חופשית וגם הזכיר בו שיחות עם ידידיו. קסיאן, אחת מידידותיו, הבינה את העתיד לקרות ולא חזרה יותר לרומניה. לאחר מכן השלטונות החרימו את ביתה וסילקו את ספריה מהחנויות ומהספריות עד לנפילת ניקולאה צ'אושסקו במהפכה הרומנית של 1989[17].
בשנותיה האחרונות קסיאן חיה בניו יורק וכתבה את זיכרונותיה. היא נפטרה בניו יורק ב-14 באפריל 2014.
קסיאן בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1984 ביקרה קסיאן בישראל. ביקור נוסף ערכה ב-1991, כשהשתתפה בפסטיבל המשוררים במשכנות שאננים, בירושלים.
המשוררת פועה שלו-תורן תרגמה לעברית, מהשפה האנגלית, חלק משירי קסיאן[18].
שיר של קסיאן נכלל גם בקובץ "בסימן כוכב", אוסף של מאה שירים של משוררים יהודים מכל העולם[19].
מיצירותיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
- 1947 La scala 1/1 "לה סקאלה 1/1".
- 1949 Sufletul Nostru "הנשמה שלנו".
- 1949 An viu, noua sute si saptesprezece "שנה חיה 1917".
- 1952 Horea nu mai esta singur "חוראה כבר לא לבד".
- 1953 Tinereţe "עלומים".
- 1955 Versuri alese "שירים נבחרים".
- 1957 Vărstele anului "גילַאֵי השנה".
- 1957 Dialogul vântului cu marea "שיח הרוח עם הים".
- 1961 Spectacol in aer liber—o monografie a dragostei "הצגה באוויר פתוח - מונוגרפיה של האהבה".
- 1963 Să ne facem daruri "להעניק לעצמינו מתנות".
- 1964 Disciplina harfei "משמעת הנבל".
- 1966 Sîngele "הדם".
- 1967 Destinele Paralele "גורלות מקבילים".
- 1969 Ambitus "גבול".
- Cronofagie 1969 "צריכת זמן"
- 1971 Recviem "רקויאם".
- 1971 Marea conjugare "נטית הפועל הגדולה".
- 1971 Atît de grozavă şi adio "כל כך אדירה, היי שלום!"
- 1972 Loto poeme "שירי לוטו".
- 1974 Suave "נעימים".
- 1974 Confidenţe fictive "וידויים בדוים".
- 1975 O sută de poeme "מאה שירים".
- 1978 Viraje "מסלולים".
- 1981 Îndurare "רחמים".
- 1981 Blue Apple "תפוח כחול"
- 1982 Lady of Miracles "גבירת הקסמים"
- 1983 Numărătoarea inversă "הספירה לאחור".
- 1984 Jocuri de vacanţă "שעשועי פגרה".
- 1988 Call Yourself Alive א
- 1990 Life Sentence א
- 1998 Take My Word For It א
ספרי ילדים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- 1952 Nică fără frică "ניקה חסר הפחד".
- 1952 Ce-a văzut Oana "מה שראתה אואנה".
- 1954 Florile patriei "פרחי המולדת".
- 1957 Prinţul Miorlau "הנסיך מורלאו".
- 1959 Aventurile lui Trompişor "הרפתקאותיו של טרומפישור".
- 1961 Încurcă-lume (ביטוי רומני המתאר את מי שמסתבך תמיד).
- 1962 Curcubeu "קשת".
- 1969 Povestea a doi pui de tigru, numiţi Ninigra şi Aligru "סיפורם של שני גורי נמרים הקרויים ניניגרה ואליגרו".
- 1971 Pisica la televizor "החתולה בטלוויזיה".
- 1974 Între noi copiii "בינינו הילדים".
הצגות של בובות[עריכת קוד מקור | עריכה]
- 1964 Elefănţelul curios "הפילון הסקרן".
- 1967 Pisica de una singură "החתולה ביחידות"
- 1972 Ninigra şi Aligru "ניניגרה ואליגרו".
- 1974 Nică fără frică "ניקה חסר הפחד".
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של נינה קסיאן- Nina Cassian Revenire in Romania ראיון מצולם ומוקלט עם נינה קסיאן על שפת הים, בשנת 2014 (ברומנית)
- memoria ריאיון עם נינה קסיאן (ברומנית)
- נינה קסיאן מתראיינת על יהדותה מול רומניותה (ברומנית)
- האוטוביוגרפיה שהגישה נינה קסיאן, כדי להיתקבל למפלגה הקומוניסטית (ברומנית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Nina Cassian (Katz) (באנגלית)
- ^ Nina Cassian a murit la varsta de 89 de ani. Povestea scriitoarei de care s-a indragostit Ion Barbu (ברומנית)
- ^ Autobiografia poetei Nina Cassian (Katz) pentru intrarea în PCR (ברומנית)
- ^ evenimentul.ro » Rubrici » Contexte » Memoria ca loc de refugiu (ברומנית)
- ^ Fabuloasele aventuri ale poetei Nina Cassian, „cea mai atrăgătoare femeie urâtă din literatura română“ (ברומנית)
- ^ Nina Cassian: Nu ma plang. Am iubit si am fost iubita (ברומנית)
- ^ Nina Cassuan - O poeta controversata (ברומנית)
- ^ Romanian poets -- Cassian and Barbu (באנגלית)
- ^ al.i.stefanescu (ברומנית)
- ^ Portret sepia: Nina Cassian, scriitoarea de la „curtea” regimului comunist, muza, iubita și amanta marilor nume ale literaturii române (ברומנית)
- ^ ”Avea nasul ca un tăiș de topor, nu era frumoasă!”, spun gurile rele. Poeta Nina Cassian a schimbat bărbații ca pe șosete. Marin Preda i-a fost amant (ברומנית)
- ^ Securitatea stia ca Marin Preda facea sex pe podea cu Nina Cassian (ברומנית)
- ^ „A(M) IUBI(T) IUBIREA”, DUPĂ NINA CASSIAN (ברומנית)
- ^ „A(m) iubi(t) iubirea” - poezie de Nina Cassian la MNLR (ברומנית)
- ^ Cele mai cunoscute poeme scrise de Nina Cassian (ברומנית)
- ^ Controverse de Nina Cassian (ברומנית)
- ^ Cassian, Nina (באנגלית)
- ^ תרגום שירתה של המשוררת הרומניה נינה קסיאן, ודברים אודותיה
- ^ בסימן כוכב