ניקול איזנמן

ניקול איזנמן
Nicole Eisenman
	אין תמונה חופשית
לידה	1965 (גיל: 59 בערך); ורדן, צרפת
מקום לימודים	בית הספר לעיצוב רוד איילנד; תיכון סקרסדייל ;
תקופת הפעילות	מ-1990
זרם באמנות	אמנות עכשווית
פרסים והוקרה	מלגת גוגנהיים (1996); Anonymous Was A Woman Award (2014); עמיתי מקארתור (2015)
	האתר הרשמי

ניקול איזנמן (נולדה ב-1965 בוורדן שבצרפת) היא אמנית פלסטית יהודייה-אמריקאית, שנודעה בציוריה הפיגורטיביים, המושפעים מפופ ארט, קומיקס, אמנות הרנסאנס והבארוק, הסוריאליזם, האקספרסיוניזם הגרמני ושלבים אחרים מתולדות האמנות, וה"משחקים" ברמזים למיתוסים ולתרבות הפופולרית נוגעים לנושאים של מיניות, סאטירה חברתית, קומדיה וקריקטורה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ניקול איזנמן נולדה בוורדן בצרפת, בעת שאביה שירת שם כפסיכיאטר צבאי. היא גדלה בסקארסדייל, ניו יורק. למדה במחלקה לציור של בית הספר רוד איילנד לעיצוב בעיר פרובידנס, רוד איילנד, אותו סיימה בשנת 1987 עם תואר ראשון בציור. ב-1986 זכתה בפרס רומא במסגרת תוכנית המצטיינים האירופית של בית הספר הזה. סבתא רבתא שלה הייתה הציירת אסתר המרמן, שנמלטה מאוסטריה לאחר האנשלוס.

איזנמן החלה את הקריירה שלה בניו יורק בשנות ה-1990. אייזנמן יצרה בציוריה הנאו-ריאליסטיים בדרך שובבה משהו, אמירות חדשות, עכשוויות על בסיס יסודות סגנון וקומופוזיציה לקוחים מתולדות האמנות, החל מהרנסאנס והציור הקלאסי (טיציאן, רובנס, דרך הציור ההיסטורי וציורי "ז'אנר" ועד לפיקאסו ולאמנות המודרנית. על ידי כך אמנותה מזכירה את זו של הצייר האיטלקי רנאטו גוטוזו (1986-1912). ביצירותיה מתחברים זה בזה יסודות של תרבות מדינה, כמו קומיקס, פורנוגרפיה, יומני חדשות ופרסומות בטלוויזיה.

בשנים 2003–2009 לימדה אייזנמן כפרופסור במכללת בארד (Bard College) באננדייל-און-האדסון.

בשנים 1994 ו-1995 הציגה, יחד עם רחל לחוביץ' (ילידת 1964) וג'נין אנטוני (ילידת 1964) ואחרות, תערוכות במכון לאמנות עכשווית בלונדון, במוזיאון החדש של ניו יורק, וכן ב"ניו וייט גאלרי" בלוס אנג'לס תחת הכותרת המשותפת Bad Girls ("בנות רעות"). הן ייצגו דור צעיר של אמניות אמריקאיות בעלות עמדות פמיניסטיות, שביטאו מסרים של ביקורת חברתית עם קונוטציות מיניות-פמיניסטיות.

בביאנלה של ויטני בשנת 1997 הציגה איזנמן את "ויטני מפוצץ" - "Exploding Whitney", ציור קיר גדול, שתיאר את המוזיאון בהריסות. במיצג מלווה בציור ביטאה האמנית את השקפתה בסוגיית הקשר בין אמנות למסחר. ב-2007 אירח ה"קונסטהאלה" של ציריך מיצג מקיף של איזנמן שהועלה גם בלה פלאטו, (איל דה פראנס) בפריז. בשנת 2010 השתתפה איזנמן בתערוכה בנושא "Shifting the Gaze. Painting and Feminism" ("מבט אחר: ציור ופמיניזם") במוזיאון היהודי בניו יורק הציגה איזנמן את הציור "סדר" (Seder).

איזמן חיה ופועלת בניו יורק. בשנים 2002–2015 הייתה מיוצגת על ידי חברת לאו קניג-מרגרט קלינטון. בימינו היא מיוצגת בניו יורק על ידי גלריית אנטון קרן, בלוס אנג'לס על ידי סוזן פילמטר (Vielmetter) ובברלין על ידי גלריית ברברה וייס.

חייה הפרטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

איזנמן היא לסבית מוצהרת.

פרסים ואותות הוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

1995 - מענק הקרן לואיס קומפורט טיפאני
1996 - מלגת הקרן ג'ון סיימון גוגנהיים
מלגת הקרן ג'ואן מיטשל
מלגת הקרן פני מקקול
2013 - פרס קרנגי
2014 - הפרס Anonymous Was A Woman Award (האלמוני היה פרס אישה)
2015 מענק מקארתור
2015 נבחרה ברשימת פורוורד 50 של 50 היהודים האמריקאים המשפיעים ביותר של השנה

תערוכות אישיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

2023 - What happened (מה קרה) במוזיאון ברנדהורסט במינכן.
2021-2020 - Köpfe, Küsse, Kämpfe (ראשים, נשיקות, מאבקים) ב"קונטהאלה" בעיר בילפלד
2017 - Dark Light (אור כהה), בבניין הזצסיון בווינה, אוסטריה - 2017
2016 - Al-ugh-ories במוזיאון החדש לאמנות עכשווית בניו יורק
2015 - הסדר של ניקול איזנמן - Masterpieces & Curiosities: Nicole Eisenman’s Seder במוזיאון היהודי של ניו יורק
2014 - (Dear Nemesis" (2013-1993 - במכון לאמנות עכשווית בפילדלפיה
2014 - "(Dear Nemesis" (2013-1993 - במוזיאון לאמנות עכשווית בסנט לואיס, מיזורי
2013 - "מטריקס 248" במוזיאון לאמנות בברקליי
2007 המרכז לאמנות עכשווית לה פלאטו, פריז
בקונסטהאלה ציריך, שווייץ
2006 Progress:Real and Imagined, Leo Koenig Inc. (קדמה:מציאות ודמיון), ניו יורק, ארצות הברית
2005 - Chunga en el callejon del Cuajo, Museo de Arte Carillo Gil, מקסיקו,, (עם חסוסה רודריגס)
גלריית הרברה וייס,, ברלין, גרמניה
2004 Van Horn, דיסלדורף, גרמניה
אילייזוויל חברת לאו קניג,, ניו יורק, ארצות הברית
2003 - במוזיאון הרברט ג'ונסון של אוניברסיטת קורנל (Cornell University Museum of Art) אית'קה, ארצות הברית
במכון קינזי לאומנות (The Kinsey Institute of Art), בלומינגטון, ארצות הברית
2002 - גלריית שושנה ויין, סנטה מוניקה
2000 - גלריית ג'ון טילטון, ניו יורק, ארצות הברית
גלריית נוגה, תל אביב, ישראל
1999 - גלריית אנטוויסטל, לונדון, בריטניה
1998 גלריית האמנות של אוניברסיטת רייס, יוסטון
גלריית שושנה ויין, סנטה מוניקה, ארצות הברית
1997 - גלריית אנטוויסטל, לונדון, בריטניה
1996 - גלריית ג'ק טילטון, ניו יורק, ארצות הברית
גלריית קוקי סנואי, רוטרדם, הולנד (עם ג'ייסון פוקס)
1995 במוזיאון המרכזי של אוטרכט, (הולנד)
גלריית וולטר/מקבין במכון לאמנות של סן פרנסיסקו,
1994 - *Jack Tilton Gallery, ניו יורק, ארצות הברית
1993 - גלריית שושנה ויין, סנטה מוניקה, ארצות הברית
בלון הניסוי, ניו יורק, ארצות הברית
1993 - גלריית שושנה ויין, סנטה מוניקה, ארצות הברית

תערוכות קבוצתיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

1995 - בביאנלה של ויטני במוזיאון ויטני לאמנות אמריקאית
2004 - Provocations (התגרויות) במרכז לאמנויות של קליפורניה
2011 - Prospect.2 ב-ניו אורלינס
2012 - בביאנלה של ויטני במוזיאון ויטני לאמנות אמריקאית
2013 - בתערוכת "קרנגי בינלאומית" (Carnegie International) במוזיאון לאמנות קרנגי בפיטסבורג, פנסילבניה
2013 - Experimental Jet Set, Trash and No Star, במוזיאון החדש בניו יורק
2014 - ב-Manifesta 10 במוזיאון ארמיטאז' בסנט פטרסבורג (רוסיה)
2014 - The Forever Now: Contemporary Painting in an Atemporal World ("העכשוו הנצחי:ציור עכשווי בעולם אטמפורלי") במוזיאון MoMA בניו יורק

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

Victor Mathieu (ed.): Nicole Eisenman, Selected Works 1994-2004. Walther König, Köln 2008, ISBN 978-3-88375-918-0
Lutz Becker, Uwe Koch (eds.): flypaper 4, ‘Nicole Eisenman, Consciousness Razing’. flypaper, Köln 2008