ניקולאי טרובצקוי

ניקולאי סרגייביץ' טרובצקוי
Никола́й Серге́евич Трубецко́й
Nikolai Trubetzkoy

לידה	16 באפריל 1890 מוסקבה, האימפריה הרוסית
פטירה	25 ביוני 1938 (בגיל 48) וינה, אוסטמרק, "הרייך הגרמני הגדול" (גרמניה הנאצית)
ענף מדעי	בלשנות
מקום מגורים	רוסיה, אוסטריה
מקום קבורה	בית הקברות המרכזי בווינה
מקום לימודים	הפקולטה להיסטוריה ופילולוגיה של אוניברסיטת מוסקבה
מוסדות	אוניברסיטת וינה אוניברסיטת סופיה
הערות	יליד מוסקבה, בן למשפחת אצילים רוסים ותיקה, בעלת שורשים ליטאיים. למד באוניברסיטת מוסקבה ובאוניברסיטת לייפציג. היה פרופסור באוניברסיטת וינה ונפטר בווינה. ספרו העיקרי:"יסודות הפונולוגיה" (1939)
תרומות עיקריות
ממייסדי הפונולוגיה

הנסיך ניקולאי סרגייביץ' טרובצקוי (ברוסית: Никола́й Серге́евич Трубецко́й, בגרמנית: Nikolai Trubetzkoy ‏ 16 באפריל 1890 מוסקבה - 25 ביוני 1938 וינה) היה בלשן והוגה דעות רוסי שפעל בעיקר באוסטריה ונמנה עם נציגי אסכולת פראג לבלשנות סטרוקטורליסטית. נחשב למייסד ה"מורפופונולוגיה". כהוגה דעות ופובליציסט נמנה עם מנהיגי התנועה האיראסיאתית בקרב הגולים הרוסים במערב.

ביוגרפיה

ילדות וצעירות

ניקולאי טרובצקוי נולד בשנת 1890 במוסקבה כילד הבכור בין שלושת ילדיה של משפחה רוסית אריסטוקרטית. אביו, הפילוסוף סרגיי ניקולאייביץ' טרובצקוי, היה נסיך, צאצא לשושלת הגדימינים הליטאית וכיהן כפרופסור לפילוסופיה דתית וכרקטור הנבחר הראשון של אוניברסיטת מוסקבה. אחד מדודיו מצד האב, יבגני, היה גם כן הוגה דעות נוצרי. דוד אחר, גריגורי טרובצקוי נודע כדיפלומט והוגה דעות. בני טרובצקוי הצטיינו כפאן-סלאביסטים ליברלים והיו מעורבים בתנועות לרפורמה בכנסייה האורתודוקסית הרוסית. אמו הייתה פרסקוביה ולדימירובנה אובלונסקיה. ניקולאי טרובצקוי התחנך בילדותו אצל מורים פרטיים באחוזת הוריו. כבר בגיל 13 פקד ניקולאי טרובצקוי את ישיבות המחלקה האתנוגרפית של חברת חובבי מדעי הטבע, האנתרופולוגיה והאתנוגרפיה שליד אוניברסיטת מוסקבה. ריתקו אותו במיוחד הפולקלור הפיני ותולדות שירת הקאלוואלה. בגיל 15 פרסם את מחקרו הראשון תחת הדרכתם של הארכאולוג סטפן קוזנצוב והפולקלוריסט וסבולוד מילר. המחקר דן בשיר הפיני Kulto neito כחוויה של מנהג פגאני. בנעוריו למד 12 שפות מודרניות וקדומות. עשה מחקרים נוספים על של פולקלור השוואתי, התעניין בפולחני המוות, אלילות הפוריות ומיתוסי הבריאה במיתולוגיה של דוברי השפות האוראליות. החל משנת 1907 ערך מחקרים השוואתיים על השפות הצפון-קווקזיות ועל השפות מצ'וקוטקה וקמצ'טקה. מאוחר יותר ב-1911 ערך ניתוח של אגדת הגבור הקווקזי רדדיה, בה ראה השאלה מן הכרוניקות הרוסיות הקדומות.

אחרי שנים רבות של לימודים פרטיים בביתו, רק בשנה האחרונה של התיכון 1908, הוא ביקר בגימנסיה הפרטית מס.5 במוסקבה, וסיים את בחינות הבגרות. בהמשך נרשם לפקולטה לפילוסופיה ולפסיכולוגיה של אוניברסיטת מוסקבה. לפי עדות ידידו באותם הימים, בוריס פסטרנק, אז התלהב טרובצקוי מהפילוסופיה הדתית הרוסית ומהנאו–קאנטיאניזם של נציגי אסכולת מרבורג. אחר כך התעניין בספרות המערב-אירופית ובסיום התואר ב-1913 השתלם למשך שנה באוניברסיטת לייפציג בבלשנות השוואתית של השפות ההודו-אירופוית, בין השאר, אצל אוגוסט לסקין, שהיה חלוץ בחקר החוקים הפונולוגיים ואצל קרל בגוגמן, גם הוא כמו לסקין מאסכולת "הדקדוק החדש". קודם לכן למד בלשנות השוואתית אצל ויקטור פורז'זינסקי וערך מחקרי שדה בקוקז בחברת מילר. טרובצקוי סיים את לימודיו באוניברסיטת מוסקבה בשנת 1913 עם עבודה על "צורות זמן העתיד בשפות ההודו-גרמאניות החשובות". עם מוריו נמנו ויאצ'סלב שצ'פקין, פיודור קורש ומיכאיל פוקרובסקי, שהיו תלמידיו של פיליפ פורטונטוב. הוא קיבל משרה כמרצה הבכיר לסנסקריט עד לימי מהפכת אוקטובר ב-1917. אולם בגלל בעיות בריאות וקשיי ראייה נהג לקחת חופשות ארוכות לצורך הבראה בקיסלובודסק בצפון קווקז. הוא הוסמך בשנת 1916 גם בתחום הבלשנות ההשוואתית והסנסקריט.

המשך פעילותו האקדמית והמחקרית

בשנת 1917 שהה בקיסלובודסק כשפרצו אירועי המהפכה הבולשביקית. לא שב יותר למוסקבה ונסע לבאקו, בה לקה בטיפוס. כשהחלים נסע לעיר הנמל רוסטוב על הדון על חוף הים השחור ולימד שם באוניברסיטה המקומית. ברוסטוב עבד טרובצקוי למיזם בלשני שהעסיק אותו כל חייו - הניסיון לשחזר את השפה הפרוטו-סלאבית. בהתקרב הצבא האדום לאזור שבו נמצא, בשנת 1919 התפנה טרובצקוי דרך יאלטה ואיסטנבול לבולגריה. תוך כדי פינוי השאיר מאחוריו כתבי היד רבים שלו על "(פרה)-היסטוריה של השפות", על השפות הצפון–קווקזיות ועל השפות בצ'וקוטוקה וקמצ'טקה. בהמשך, בשנים 1922-1920 לימד כמרצה לפילולוגיה סלאבית ולבלשנות השוואתית באוניברסיטת סופיה. הירצה על מורפולוגיה ודקדוק השוואתיים בשפות ההודו-אירופיות החשובות ולימד קורס מבוא וקורס מתקדם בסנסקריט, ובנוסף הירצה על ההיסטוריה של המחשבה הדתית בהודו.

וינה

בדצמבר 1922 עבר טרובצקוי עם משפחתו לווינה לבית אחד מדודיו, גאורגי טרובצקוי. הוא החליף את ואטרוסלב יאגיץ' בקתדרה לפילולוגיה סלאבית שבאוניברסיטת וינה. טרובצקוי כיהן בתפקיד זה עד מותו ב-1938. לימד 5 פעמים בשבוע שפות (שש במספר), ספרות ומאוחר יותר גם פונולוגיה סלאביות. המדען נפטר בווינה מאוטם שריר הלב, אחרי שנחקר על ידי הגסטפו בעקבות בקורת חריפה שהוא מתח על הנאציזם. הגסטפו החרים לו את כתב היד של "הפרהיסטוריה של השפות הסלאביות". שנה לפני מותו, ב-1937 הוצא להורג בימי הטרור הגדול הסטליניסטי בברית המועצות אחיו, הסופר ולדימיר טרובצקוי, שנודע בשם העט ולדימיר וטוב.

תרומתו לבלשנות

עיקר תרומותיו המדעיות של טרובצקוי התמקדו בתחום הפונולוגיה, במיוחד בניתוח המערכות הפונולוגיות של השפות השונות ותוך כדי חיפוש אחרי חוקים פונולוגיים כלליים וכלל-לשוניים. ספרו העיקרי Grundzüge der Phonologie (יסודות הפונולוגיה) הוצא לאור אחרי מותו. בספר זה הוא הגדיר את הפונמה כיחידה המוגדרת הקטנה ביותר במבנה של כל שפה. ספרו זה היה מכריע בהגדרת מקומה של הפונולוגיה כתחום שונה מהפונטיקה. דעותיו בתחום הבלשנות היו לעיתים דומות מאוד לאלו של ידידו, הבלשן רומן יאקובסון, חבר באותה אסכולת פראג לבלשנות.

האידאולוגיה האירו-אסייתית

את ספרו "אירופה והאנושות" פרסם בעת שהייתו בבולגריה. הוא דן בו בסמינר באוניברסיטת סופיה, שבו השתתפו פ. סובצ'ינסקי, ג. פלורובסקי ופ. סביצקי. השקפתו ה"אירו-אסייתית" באה לידי ביטוי גם בקובץ הראשון "היציאה אל המזרח". ב"אירופה והאנושות" טען טרובצקוי כי רוסיה אינה מבחינה תרבותית חלק מאירופה ועליה לפתח מערכת הפוליטית משלה, על בסיס הגאוגרפיה והמורשת המשותפת שלה עם עמי אירואסיה.

תלמידים

עם תלמידיו נמנה רודולף יאגודיץ' שירש את הקתדרה שלו בווינה.

חיים אישיים

החל משנת 1914 טרובצקוי היה נשוי לוורה פטרובנה ביזלבסקאיה (1968-1892). נולדו להם 4 ילדים, מהם הראשון מת בינקות.

מבחר פרסומים

טרובצקוי לימד באוניברסיטת וינה כ-100 קורסים ופרסם כ-150 פרסומים בתחום הפונולוגיה, הפרוזודיה, הבלשנות ההשוואתית, הגאוגרפיה הבלשנית, הפולקלור, הספרות, ההיסטוריה ומדעי המדינה.

• 1920 - אירופה והאנושות (סופיה)
• 1925 - ג'ינגיס ח'אן. מבט אל ההיסטוריה הרוסית לא ממערב, אלא ממזרח (ברלין)
• 1927 - על סוגיות המודעות העצמית הרוסית (פריז) כולל פרק על השפות העממיות והספרותיות הסלאביות, דיון ב"צמדים" הלשוניים (doublets)
• 1929 - Polabische Studien (מחקרים פולאביים)
• Grundzüge der Phonologie 1939 (יסודות הפונולוגיה) מוקדש לרומן יאקובסון
• 1928-1925 - Vorlesungen über die altrussische Literatur (הרצאות על הספרות של רוס הקדומה)
• 1925 - Einiges über die russische Lautentwickiung und die Auflösung der gemeinrussischen Spracheinheit

(על התפתחות הצלילים הרוסיים פירוק השפה הרוסית המשותפת)

• 1927 Общеславянский элемент в русской культуре (היסוד הכלל-סלאבי בתרבות הרוסית)
• 1927 - К украинской проблеме על השאלה האוקראינית
• 1928 -תשובה לדורושנקו ב- Евразийская хроника
• 1928 - על ניקולאי גוגול- ברדיו וינה
• 1933 - הפונולוגיה העכשווית
• 1934 -Das morphologische System der russischen Sprache (המערכת המורפולוגית של השפה הרוסית)
• 1935 מבוא לתיאורים הפונולוגיים
• 1936 - ניטרול הניגודים הפונולוגיים
• 1968 -Selected Works in Philology. (מבחר מחקרים בפילולוגיה), (מוסקבה)
• 1968 - Essais sur le langage (מסות על השפה) (פריז)

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ניקולאי טרובצקוי בוויקישיתוף

• ניקולאי טרובצקוי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• ניקולאי טרובצקוי, באתר "Find a Grave" (באנגלית)

• דמיטרי אולשנסקי - ביוגרפיה אינטלקטואלית של טרובצקוי באתר "גלריה של הוגי דעות רוסים", גישה ב-29 באפריל 2017
• Edwin Battistella Nikolai Trubetzkoi in Oxford Research Encyclopedia of Lingustics

online jan 2017