נמל התעופה סוברנבהומי

נמל התעופה בנגקוק סוברנהומי
ท่าอากาศยานสุวรรณภูมิ
תצלום אוויר של נמל התעופה
תצלום אוויר של נמל התעופה
תצלום אוויר של נמל התעופה
נתוני השדה
קוד IATA
‏BKK‏
קוד ICAO
‏VTBS‏
סוג השדה ציבורי
תקופת הפעילות 28 בספטמבר 2006 – הווה (17 שנים) עריכת הנתון בוויקינתונים
מפעיל חברת נמלי התעופה של תאילנד
Airports of Thailand
עיר סמוכה בנג פלי
משרת את מטרופולין בנגקוק
בסיס לחברות
קואורדינטות 13°40′52″N 100°44′50″E / 13.68111°N 100.74722°E / 13.68111; 100.74722
גובה מעל פני הים 2 מטר (5 רגל)
www.suvarnabhumiairport.com
מסלולי טיסה
כיוון
מגנטי
אורך סוג
מסלול
רגל מטר
01R/19L 13,123 4,000 אספלט
01L/19R 12,139 3,700 אספלט
סטטיסטיקה (2012[1])
מספר הנוסעים 53,002,328
תנועות מטוסים 312,493

נמל התעופה בנגקוק סוּבַרנַבהוּמִי (נהגה סוּאַנָפְּהוּם; בתאית: ท่าอากาศยานสุวรรณภูมิ) הוא נמל התעופה הגדול בתאילנד ואחד משניים המשמשים את מטרופולין בנגקוק (האחר הוא נמל התעופה דון מואנג[2]).

נמל התעופה נפתח לטיסות פנימיות ב-15 בספטמבר 2006, ולטיסות בינלאומיות ב-28 בספטמבר[3][4]. הנמל משמש כבסיס פעולה מרכזי לחברות התעופה אוריינט תאי איירליינס, אסיה אטלנטיק איירליינס, ביזנס אייר, בנגקוק איירווייז, ג'ט אסיה איירווייז, תאי איירווייז אינטרנשיונל, ותאי סמייל.

שדה התעופה ממוקם בטמבון ראצ'ה טאווה (Racha Thewa) שבאמפור בנג פלי שבמחוז סמוט פרקן, ומרוחק כ-25 קילומטרים מזרחית למרכז העיר בנגקוק.

השם סוברנהומי נבחר על ידי מלך תאילנד, ראמה התשיעי, ומשמעותו "ארץ הזהב" בסיפורי הג'טקה ובמילינדה פנהא; טקסטים חשובים של הבודהה.

מבנה טרמינל הנוסעים תוכנן על ידי האדריכל הגרמני־אמריקני הלמוט יאן, והוא נבנה על ידי תאגיד איטו JV. מגדל הפיקוח שגובהו 132.2 מטרים, הוא הגבוה בעולם. מבנה הטרמינל ששטחו 563,000 מ"ר, מדורג כמבנה הרביעי בגודל השטח הבנוי בעולם.

נמל התעופה מדורג במקום ה-9 ברשימת שדות התעופה העמוסים בעולם, והתשיעי ביבשת אסיה, בשנת 2016 עברו בנמל 55,892,428 נוסעים, ב-336,345 תנועות מטוסים[1].

קוד יאט"א של נמל התעופה; BKK, נלקח מנמל התעופה דון מואנג, לאחר שהפסיקו להשתמש בו לטיסות בינלאומיות מסחריות.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רכישת הקרקע ותכנון ראשוני[עריכת קוד מקור | עריכה]

התכנון הראשוני לבניית נמל תעופה בינלאומי לבנגקוק, החל בשנות השישים המוקדמות. התקדמות הפרויקט הייתה אטית מתחילה. בשנת 1968, התחייבו המתכננים, כי הפרויקט יצא אל הפועל בתוך שבע שנים.

בשנת 1973 נרכשו 8,400 דונם קרקעות, עליהם תוכנן להיבנות שדה התעופה. באוקטובר 1973 התרחשה מהפכת 1973, השלטון הצבאי הופל, ראש הממשלה הגנרל תאנום קיטיקאצ'ון עזב את המדינה, והפרויקט נגנז.

תחילת הבנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1996 הוקמה חברת "נמל התעופה החדש של בנגקוק" (New Bangkok International Airport‏, NBIA) והיא החלה בקידום התוכנית. אי יציבות פוליטית וכלכלית בתאילנד, ובעיקר המשבר הפיננסי באסיה שהתרחש בשנת 1997, גרמו להאטת קצב התקדמות הבנייה.

בשל מיקום הנמל, באזור ביצה גדולה בשם נונג נוהאו (หนอง งูเห่า), נמשך הליך הכשרת הקרקע חמש שנים (1997-2001).

שש שנים לאחר שהוקמה NBIA, בחודש ינואר 2002 תחת פיקוח ממשלתו של תאקסין צ'ינוואט, החלה בניית הנמל. בשנת 2005 הועבר ניהול הפרויקט והפיקוח עליו לחברת נמלי התעופה של תאילנד (Airports of Thailand PLC), וחברת NBIA פורקה.

חמישים אחוזים מעלויות הבנייה מימנה רשות שדות התעופה התאילנדית, ואת היתר מימן הבנק היפני לשיתוף פעולה בינלאומי (Japan Bank for International Cooperation ‏(JBIC)).

פתיחת הנמל[עריכת קוד מקור | עריכה]

שדה התעופה תוכנן להיפתח בסוף שנת 2005, אולם חריגות בתקציב, ליקויי בנייה, וטענות על שחיתות, עיכבו את התקדמות הפרויקט.

במהלך הבנייה התגלה כי נמל התעופה נבנה על גבי בית קברות עתיק, פועלי בניין שעבדו במקום טענו כי ראו שדים ורוחות רעות במקום. ב-23 בספטמבר 2005, ערכה רשות שדות התעופה טקס גדול, שבמהלכו 99 נזירים בודהיסטים התנצלו בפני הרוחות, וביקשו מהן לבטל את המזל הרע שרדף את הפרויקט במשך כארבעים שנה[5].

טיסות המבחן הראשונות בוצעו על ידי שני מטוסים של תאי איירווייז, והן נערכו ב-29 בספטמבר 2005, המועד האחרון שבו השדה היה אמור להיפתח.

ב-3 וב-29 ביולי 2006, נערכו בדיקות מלאות לשדה. שש חברות תעופה תאילנדיות, אייר אסיה תאי, בנגקוק איירווייז, נוק אייר, תאי איירווייז אינטרנשיונל, One-Two-Go, ו-PB אייר, החלו לטוס מנמל התעופה לכעשרים יעדים פנימיים.

טיסות המבחן הבינלאומיות הראשונות נערכו ב-1 בספטמבר 2006, שני מטוסים רחבי גוף; איירבוס A300-600 ובואינג 747-400 של תאי איירווייז, המריאו יחד בשעה 09:19 בדרכם לסינגפור והונג קונג. באותו היום, בשעה 15:50 נחתו שני המטוסים בו זמנית על שני מסלולים מקבילים, טיסות מבחן אלו, הוכיחו את יכולת נמל התעופה להתמודד עם תנועה רבה בו זמנית.

ב-15 בספטמבר 2006, החלה חברת התעופה הזולה ג'טסטאר אסיה איירווייז להפעיל טיסות יומיות מנמל התעופה לסינגפור. באותו היום החלה גם תאי איירווייז להפעיל טיסות פנימיות לאובון רטצ'טהאני, פיטסאנולוק, וצ'יאנג מאי. חברת התעופה בנגקוק איירווייז העבירה את פעילותה לנמל החדש ב-21 בספטמבר, אייר אסיה ואייר אסיה תאי ב-25 בספטמבר, ונוק אייר ב-26 בספטמבר. בשלב זה הוקצה לנמל התעופה קוד יאט"א זמני; NBK.

נמל התעופה סוברנהומי נפתח רשמית ב-28 בספטמבר בשעה 03:00, משעה זו הופנו לסוברנהומי כל הטיסות שיועדו לדון מואנג. טיסה LH8442 של לופטהנזה קרגו ממומבאי, שנחתה בשדה ב-03:05 הייתה הטיסה הראשונה שנחתה בשדה. טיסת הנוסעים הראשונה שנחתה בשדה הייתה טיסה VV171 של אארוסוויט, הטיסה הגיעה מקייב בשעה 04:30. טיסת המטען הראשונה שיצאה משדה התעופה הייתה של סעודי ערביין איירליינס, שהמריאה בשעה 05:00 לריאד. טיסת הנוסעים הראשונה שהמריאה משדה התעופה הייתה טיסה VV172 של אארוסוויט, הטיסה המריאה לקייב בשעה 05:30.

קשיים ראשונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פתיחת הנמל לוותה בתקלות רבות. ביום הראשון להפעלתו, נודע על עיכובים רבים בקבלת המטען. מזוודות הנוסעים בטיסה הראשונה שנחתה בנמל, הגיעו רק כשעה לאחר הנחיתה. כמו כן, נוסעים במספר טיסות קיבלו את מטעניהם רק לאחר שלוש שעות. טיסות רבות עוכבו, תאי איירווייז לבדה טענה כי 17 מתוך 19 טיסותיה ביום עוכבו. תקלות נוספות נתגלו במערכות המחשוב בדלפקי הצ'ק אין, וצוותי הקרקע מילאו את כרטיסי העלייה למטוס ידנית. בשלטים האלקטרוניים המציגים את זמני הטיסות הופיע מידע שגוי, דבר שגרם לבלבול רב[6].

חודשיים לאחר פתיחת השדה ותקלות רבות עדיין לא טופלו, חברות התעופה ובמיוחד חברות התעופה הזולות קראו לפתוח מחדש את דון מואנג. ב-16 בפברואר 2007, החליט ראש הממשלה הזמני צ'ולנונט סוריוד לפתוח מחדש את דון מואנג לטיסות פנים.

תקלות בטיחות וקיבולת[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעיות באספלט[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שנתגלו סימני לחץ במספר מקומות בנתיבי ההסעות, ערכו חוקרי המכון ההנדסי התאילנדי בדיקות מקיפות בסוף שנת 2006. בבדיקות נתגלו סדקים בחמישה מתוך ששת מסלולי ההסעה, כן נתגלתה דפורמציה פלסטית סמוך לעמדת ההמראה. החוקרים ציינו כי זו תופעה נפוצה, וכי נדרשת תחזוקה שוטפת על מנת למנוע מצב שכזה בעתיד. מלבד עיוותים אלו, שני המסלולים היו במצב מבני טוב.

בדיקות נוספות מצאו כי הסדקים במסלולי ההסעה, נגרמו כתוצאה מחדירת מים בין שכבת מלט הטיח שבאספלט, לבין שכבת החצץ והבינדר שתחתיה, תופעה המכונה "סטריפינג". בבדיקות עלה כי תמהיל החומרים מהם הורכבו שכבות האספלט, היה במצב תקין.

חקירות מפורטות גילו, כי חלחול המים לאורך שפת המסלול, מצביע על כך שכמות מים גדולה נשארה בשכבת החול (השכבה התחתונה של המסלול). נמצא גם, כי המים נאגרו באופן שווה בין חלקי המסלול. ממצאי החקירה היו שנויים במחלוקת בין מספר מומחים.

בנובמבר 2006, שיגר המכון ההנדסי התאילנדי אזהרה רשמית ל-AOT, על הצורך בפעולה מידית לניקוז המים הכלואים באספלט.

בינואר 2007 התגלו גם במסלול ההמראה המזרחי סדקים, והוא היה אמור להיסגר על מנת לאפשר את תיקון הליקויים. אולם רשות נמל התעופה טענה ששדה התעופה בטיחותי, והתנגדה להצעה של נציגי חברות התעופה לסגור את השדה ולהעתיק את הפעילות לדון מואנג עד שיתוקנו הליקויים. לעומת זאת, ב-27 בינואר 2007, סירבה מחלקת התעופה האזרחית, לחדש את אישור הבטיחות של שדה התעופה. הארגון הבינלאומי לתעופה אזרחית (ICAO) דורש ששדות תעופה בינלאומיים יחזיקו באישורי בטיחות, אולם סוברנבהומי ממשיך לפעול מאחר שתאילנד לא קיבלה את חוקי הארגון.

פתיחת דון מואנג לטיסות פנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בינואר 2007 הודיעה תאי איירווייז, כי היא מתכננת להעביר חלק מטיסותיה הפנימיות בחזרה לדון מואנג. שלושה ימים לאחר מכן, המליץ משרד התחבורה לפתוח את דון מואנג באופן זמני, תוך תיקון הליקויים בסוברנבהומי[7]. באותו הזמן הפעילה תאי איירווייז את כל טיסותיה הפנימיות מדון מואנג, למעט היעדים שבהם תנועה בינלאומית גדולה כצ'יאנג מאי ופוקט. ב-28 במרץ 2009, העבירה תאי איירווייז את כל פעילותה הפנימית חזרה לסוברנבהומי. חברת התעופה בנגקוק איירווייז, תכננה גם היא לעבור לדון מואנג, אולם בהמשך זנחה את התוכנית.

בינואר 2010, העבירו One-Two-GO ונוק אייר את כל טיסות הפנים שלהן לדון מואנג. טיסותיה של One-Two-GO שנסגרה ביולי 2010, מופעלות על ידי אוריינט תאי איירליינס מדון מואנג.

באוקטובר 2012 העבירה גם אייר אסיה תאי את פעילותה לדון מואנג.

תיקון ושדרוגים[עריכת קוד מקור | עריכה]

רשות שדות התעופה של תאילנד, גילו כי עלות תיקון הליקויים תהיה פחות מאחוז מעלות הנזקים שעלולים לקרות בתוך חמש שנים. ד"ר נארופול צ'איוט, חבר בוועדת הפיקוח על התקלות העריך כי 70% מהליקויים תוקנו עוד בשנת 2007.

תכונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

עיצוב[עריכת קוד מקור | עריכה]

חזית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגנה משיטפונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיקום שדה התעופה; באזור קו פרשת המים, ננקטו צעדים רבים על מנת להתגונן מהצפות. שדה התעופה מוקף בתעלת ניקוז שעומקה שלושה מטרים, ואורכה 23.5 קילומטרים. בתוך שטח השדה קיימות תעלות רבות, המתנקזות לשישה מאגרי מים. מאגרים אלו יכולים להכיל עד 4 מיליון קוב. בצידו הדרומי של שדה התעופה, נמצאות שתי תחנות שאיבה, המסוגלות לשאוב 12 מ"ק בשנייה. המים הנשאבים, מופנים לשתי תעלות; Khlong Lat Krabang ו-Khlong Bang Chalong, שזורמות דרומה לעבר מפרץ תאילנד.

השתלטות PAD על שדה התעופה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בערבו של ה-25 בנובמבר 2008 השתלטו חברי הברית העממית לדמוקרטיה (PAD) על שדה התעופה, במה שכונה "מבצע הירושימה". אלפי חברי PAD, לבושים בבגדים צהובים, חסמו את הכביש הראשי המוביל לשדה התעופה. חברי ה-PAD השתלטו על מאות שוטרים חמושים בציוד לפיזור הפגנות, ומנהיגיה נסעו בניידות משטרה, וקראו להפלת הממשלה. כל הטיסות לסוברנבהומי בוטלו באחת, ואלפי נוסעים נתקעו בשדה[8][9].

ממשלת תאילנד קראה לצבא להשיב את הסדר בשדה התעופה, אולם הצבא סירב. במסיבת עיתונאים, קרא הרמטכ"ל ל-PAD לסגת משדה התעופה, וכן קרא לממשלה להתפטר. עותק כתוב נשלח לשני הצדדים, אך הם התעלמו ממנו[10].

בשעה 4:30 ב-26 בנובמבר נשמעו שלושה פיצוצים בקומה הרביעית של הטרמינל, פיצוץ נוסף נשמע בסביבות השעה 6 בבוקר, בפיצוצים נפצעו מספר בני אדם. סיבת ההתפוצצויות לא התבררה, כיוון שה-PAD לא אפשרו למשטרה להיכנס לשדה.

ה-PAD הפך לסמכות דה פקטו על השדה. רשות שדות התעופה שפתחו את הבסיס הצבאי יו-טפאו, כתחליף לסוברנבהומי, הפצירו במפגינים לשחרר כמאה מטוסים ריקים שנותרו בשדה.

ניסיונות לפנות את ה-PAD[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-26 בנובמבר הוציא בית המשפט האזרחי, צו מניעה המורה ל-PAD לפנות את מתחם הנמל. הצו הונח על דלתות בתיהם של מנהיגי המרד, ללא כל יחס מצידם.

בערב ה-27 בנובמבר הכריזה הממשלה על עוצר באזור שדות התעופה הכבושים, העוצר אסר על התכנסות של יותר מחמישה בני אדם. הממשלה הורתה למשטרה לפנות את המפגינים[11]. חיל הים הצטרף לכוחות המשטרה בסוברנבהומי, וחיל האוויר בדון מואנג. דובר צבא תאילנד הוציא הודעה בה ציין כי "הצבא לא מסכים עם השימוש בכוחותיו כדי לפתור את המשבר. הצבא לא רוצה לבצע זאת, והוא לא מתאים לכך."

מנהיג ה-PAD, סוריאסאי קטאסילה (Suriyasai Katasila), הודיע כי ארגונו יילחם בכוחות המשטרה. סוריאסאי איים להשתמש במפגינים כמגן אנושי, אם המשטרה תנסה לפזר את המפגינים בכוח. כל בכיר בארגון הוקף במגן אנושי שכלל כ-300–400 בני אדם. עיתונאים זרים שנכחו בנמל התעופה דיווחו, כי ה-PAD הציע לנוסעים להצטרף אליהם תמורת תשלום. תוספת תשלום ניתנה להורים לתינוקות וילדים, על מנת שיביאו את ילדיהם.

משטרת תאילנד פרסה מחסומים בכבישים המובילים לנמל התעופה. בביקורות שנערכו במחסומים נמצאו אקדחים, רוגטקות, תחמושת, תת מקלע עוזי, אפודים, מוטות מתכת, וגרזנים.

במחסום שהוצב במרחק שני קילומטרים מהשדה, תקפו חברי ה-PAD את כוחות המשטרה שהיו בו, והמשטרה נסוגה. מאוחר יותר הגיע לזירה קצין בכיר במשמר הגבול, מייג' סומפופ נאדי (Maj Sompop Nathee), והוא נעצר על ידי כוחות ה-PAD. נאדי נלקח אל שדה התעופה, שם נחקר על ידי בכירים בארגון.

סוף המצור[עריכת קוד מקור | עריכה]

שדה התעופה נותר במצור עד ה-2 בדצמבר, אז הכריזו ה-PAD כי הם השיגו את מטרתם, וכי הם מפסיקים את מחאתם. למעט מטוס אחד שהורשה לצאת למכה לרגל החג', לא התבצעו טיסות כלל[12]. ה-PAD התנצל בפני הזרים שנגרמה להם אי נוחות, והציע להם מזון[13].

מחשש לחבלות, נבדקו כל המכשירים בשדה, לפני שנפתח לפעילות. שדה התעופה חזר לתפקוד מלא ב-5 בדצמבר[14][15][16].

פשע ושחיתות בנמל[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שהתקבלו דיווחי תיירים על גנבת מטען, הוצא צו המחייב את עובדי המטען בשדה, ללבוש בגדים בלי כיסים[17].

בשנת 2009 הוציאה ממשלת אירלנד אזהרת מסע המזהירה את אזרחיה לגלות משנה זהירות בעת הביקור בחנויות הדיוטי פרי בשדה. בהודעה נאמר כי "התקבלו דיווחים על קונים תמימים שהואשמו בגנבה, ואיימו עליהם שאם לא יודו באשמה יכלאו למספר חודשים, אלא אם יודו באשמה וישלמו קנסות גבוהים"[17].

בריטניה ודנמרק פרסמו אזהרות באתרי האינטרנט שלהן, בהן נכתב כי קשה להבחין בתחומי החנויות באזור הדיוטי, וכי על הקונים להיות ערניים ולא לצאת מהחנויות עם מוצרים שלא שולמו[17].

מתקני הנמל[עריכת קוד מקור | עריכה]

טיסות לישראל וממנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אל על מפעילה 6 טיסות שבועיות בין הנמל לתל אביב. הטיסות מבוצעות במטוסי בואינג 787 ובואינג 777.

ארקיע הפעילה החל מ-24 ביולי 2018 ועד אוקטובר 2019 2 טיסות שבועיות בין הנמל לתל אביב. הטיסות בוצעו במטוס בואינג 767 חכור מחברת נאוס[18].

סטטיסטיקות[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחבורה לנמל וממנו[עריכת קוד מקור | עריכה]

רכבת[עריכת קוד מקור | עריכה]

רכבת אזורית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסעות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוטובוסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

רכב פרטי[עריכת קוד מקור | עריכה]

לימוזינות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מס יציאה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לא קיים מס יציאה

גלריית תמונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדיה וקבצים בנושא נמל התעופה בנגקוק סוברנהומי באתר Airliners.net
מדיה וקבצים בנושא נמל התעופה בנגקוק סוברנהומי באתר jetphotos

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 Air Transport Statistic
  2. ^ Don Mueang to be city's budget air hub באתר בנגקוק פוסט, 26 ביולי 2012
  3. ^ נמל התעופה החדש של בנגקוק יוצא לדרך בעלות של 4.1 מיליארד דולר, באתר גלובס, 28 בספטמבר 2006
  4. ^ נמל תעופה חדש בעלות של 4.1 מיליארד דולר נפתח בבנגקוק, באתר TheMarker‏, 28 בספטמבר 2006
  5. ^ Thai officials stage purification ritual for Suvarnabhumi airport
  6. ^ SUVARNABHUMI AIRPORT OPENS באתר The Nation, ‏29 בספטמבר 2006
  7. ^ הדר פרבר, תאילנד: שדה התעופה הישן יחליף את החדש, באתר News1 מחלקה ראשונה, 6 בפברואר 2007
  8. ^ מיה בנגל וסוכנות הידיעות, מהומות בתאילנד: משרד החוץ מזהיר את המטיילים הישראלים, באתר nrg‏, 25 באוקטובר 2008
  9. ^ סוכנות הידיעות, נמל התעופה בבנגקוק נסגר – אלפים לכודים, באתר nrg‏, 26 באוקטובר 2008
  10. ^ Thai Army Called on as Protest Shuts Main Airport באתר בלומברג 25 בנובמבר 2008
  11. ^ סוכנות הידיעות, תאילנד: מצב חירום הוכרז בנמלי התעופה, באתר nrg‏, 27 בנובמבר 2008
  12. ^ We control Bangkok airport: protesters באתר smh.com.au,‏ 26 בנובמבר 2008
  13. ^ Thai Protesters Maintain Airport Blockades באתר הניו יורק טיימס, 29 בנובמבר 2008
  14. ^ Thai protesters agree to clear airport: protest leader באתר ABS-CBN, ‏2 בדצמבר 2008
  15. ^ זוהר בלומנקרנץ, חודשו הטיסות לבנגקוק, באתר הארץ, 4 בדצמבר 2008
  16. ^ משה ריינפלד, news1, המפגינים בתאילנד פינו את נמלי התעופה, באתר News1 מחלקה ראשונה, 3 בדצמבר 2008
  17. ^ 1 2 3 Alleged scam targets tourists in Bangkok באתר NBC News‏, 8 ביולי 2009
  18. ^ ארקיע תסגור באוקטובר את הקו הישיר לתאילנד, באתר ynet, 16 ביולי 2019