סטיב טיש

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
סטיבן "סטיב" טיש
Steven "Steve" Tisch
לידה 14 בפברואר 1949 (בן 75)
לייקווד, ניו ג'רזי, ארצות הברית
מדינה ארצות הברית
השכלה אוניברסיטת טאפטס
עיסוק איש עסקים, מפיק סרטים, יו"ר ובעלים של הניו יורק ג'איינטס
בן או בת זוג ג'יימי טיש (1996–?) עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

סטיבן "סטיב" טיש (באנגלית: Steven "Steve" Tisch; נולד: 14 בפברואר 1949) הוא מפיק סרטים ואיש עסקים יהודי-אמריקאי. הוא יו"ר וסגן הנשיא של הניו יורק ג'איינטס, קבוצת NFL בבעלות משותפת של בני משפחתו; כמו כן הוא מפיק קולנוע וטלוויזיה. הוא בנו של בוב טיש, לשעבר אחד מהבעלים של הניו יורק ג'איינטס.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראשית דרכו[עריכת קוד מקור | עריכה]

טיש נולד בלייקווד, ניו ג'רזי, ארצות הברית למשפחה יהודית ולמד באוניברסיטת טאפטס. במהלך לימודיו הוא החל את הקריירה שלו בתעשיית הקולנוע.[1]

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנעוריו, טיש יצר מספר סרטים קטנים בתמיכה של סרטי קולומביה. בשנת 1976 הוא עזב את קולומביה ויצר את "Outlaw Blues" - סרטו הראשון באורך מלא. לאחר מכן, בשנת 1983 הפיק את הסרט "שעשועים מסוכנים" (באנגלית: "Risky Business"), בו הופיע, לראשונה בקולנוע בתפקיד ראשי, טום קרוז.

בשנת 1984 טיש הפיק סרט טלוויזיה בשם "The Burning Bed", בו פארה פוסט מגלמת אישה מוכה; הסרט היה שנוי במחלוקת, אך זכה בעשר מועמדויות לפרס אמי. טיש ייסד חברת הפקה משלו בשנת 1986, "The Steve Tisch Company" שמה, אשר התמחתה בסרטים למסך הקטן. עם זאת, הוא גם הפיק כמה סרטים אשר זכו לשבחי ביקורת ובכלל "פורסט גאמפ", "אמריקה X", ו-"סנאץ'". טיש זכה בפרס אוסקר לסרט הטוב ביותר וב-פרס גלובוס הזהב לסרט הטוב ביותר - דרמה עבור "פורסט גאמפ", שהיה מועמד בסך הכל ל-13 פרסי אוסקר (וזכה ב-6 מתוכם), סרט שעדיין נמצא ברשימת 20 הסרטים הרווחיים ביותר בארצות הברית.

כיום הוא שותף ב-"Escape Artists", חברת הפקות סרטים הממומנת בעיקר ממקורות עצמאיים, המבוססת על "Sony Pictures Entertainment", שהיא התוצאה של מיזוג בין "The Steve Tisch Company", בין החברה שבבעלות שותפיו טוד בלאק וג'ייסון בלומנטל, "Black & Blu". בסתיו 2005 הפיקה "Escape Artists" את "The Weather Man" בכיכובו של ניקולס קייג'. בדצמבר 2006 הפיצה החברה, באמצעות סרטי קולומביה, את "המרדף לאושר", בכיכובו של ויל סמית'. פרויקטים אחרים של החברה כוללים את "Seven Pounds" (בשנת 2008, בכיכובו של ויל סמית'), "הנבואה" (בשנת 2009, בכיכובו של ניקולס קייג'), "חטיפת הרכבת התחתית 123" (בשנת 2009, בכיכובו של דנזל וושינגטון) ו"הזוג ריקרדו" (2021, בבימויו של אהרן סורקין ובכיכובה של ניקול קידמן)

בשנת 2007 טיש קיבל פרס ע"ש פי. טי. ברנום מטעם אוניברסיטת טאפטס בגין הישגים יוצאי דופן בתחום המדיה ובידור.

טיש מונה ליו"ר וסגן-נשיא בכיר של קבוצת הפוטבול האמריקנית ניו יורק ג'איינטס בשנת 2005. טיש זכה פעמיים בגביע וינס לומברדי, כאשר הג'איינטס זכו בסופרבול ב-2008 וב-2012. בתאריך ה-30 באפריל 2008, טיש, ביחד עם שאר מנהלי הקבוצה וכל צוות השחקנים, הוזמנו על ידי נשיא ארצות הברית ג'ורג' ו. בוש והתארחו בבית הלבן כדי לציין את ניצחונם של הג'איינטס בסופרבול.[2]

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

טיש היה נשוי פעמיים; נישואיו הראשונים הסתיימו בגירושין.[3] בשנת 1996, טיש התחתן עם ג'יימי לי אן אלכסנדר.[3] מאוחר יותר הם התגרשו. יש להם שלושה ילדים, שתי בנות ובן.[4] טיש הוא האדם היחיד שאי פעם זכה גם בפרס אוסקר וגם בסופרבול.[4]

בתחילת 2015 תרם 10 מיליון דולר לחוג לקולנוע וטלוויזיה באוניברסיטת תל אביב, שישנה את שמו ל"בית הספר לקולנוע וטלוויזיה על שם סטיב טיש".[5]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא סטיב טיש בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "Steve Tisch", Los Angeles Times. Accessed February 9, 2011. "Born in Lakewood, N.J., Tisch graduated from Tufts University and began his entertainment career as Peter Guber's assistant at Columbia Pictures."
  2. ^ Office of the Press Secretary (30 באפריל 2008). "President Bush Welcomes Super Bowl XLII Champion New York Giants to White House". The White House. נבדק ב-30 באפריל 2008. {{cite web}}: (עזרה)
  3. ^ 1 2 N"Steven Tisch and Jamie Alexander", New York Times, October 20, 1996
  4. ^ 1 2 Steve has two children from his first marriage. The New York Observer: "Philanthropist Jamie Tisch in Contract at 720 Park for $22 M" By Chloe Malle March 2010
  5. ^ נירית אנדרמן, מפיק הקולנוע האמריקאי סטיב טיש תרם 10 מיליון דולר לאוניברסיטת ת"א, באתר הארץ, 6 במרץ 2015