סילביה פלאת'

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
סילביה פלאת'
לידה 27 באוקטובר 1932
בוסטון, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
התאבדה 11 בפברואר 1963 (בגיל 30)
לונדון, הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה Heptonstall עריכת הנתון בוויקינתונים
שם עט Victoria Lucas עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים סמית' קולג'
שפות היצירה אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה שירה
יצירות בולטות פעמון הזכוכית, Ariel, The Colossus עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג טד יוז (19561963) עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים Frieda Hughes, Nicholas Hughes עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
sylviaplath.info
חתימה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

סילביה פלאת'אנגלית: Sylvia Plath;‏ 27 באוקטובר 193211 בפברואר 1963) הייתה משוררת וסופרת אמריקאית.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פלאת' נולדה בבוסטון בשנת 1932 לאוטו אמיל פלאת' (1885–1940), פרופסור לביולוגיה יליד גרמניה, ולאורליה שובר פלאת (1906–1991), מורה ומרצה שהייתה בת למשפחת מהגרים מאוסטריה. לסילביה היה אח צעיר בשם וורן (יליד 1935).

כבר בגיל 8, זמן קצר לאחר מותו בטרם עת של אביה מסיבוך של מחלת הסוכרת, כתבה את שירה הראשון, שהתפרסם במוסף הילדים של העיתון בוסטון הרלד. היא המשיכה לפרסם שירים בעיתונים ובכתבי-עת בשנים הבאות. לאחר ביקור בקבר אביה, כתבה את אחד משיריה המפורסמים ביותר, "אלקטרה בשביל האזליאות".

פלאת' סבלה מדיכאון קליני במרבית חייה. היא ניסתה לשים קץ לחייה מספר פעמים, שהראשונה שבהן כשהייתה בת 20. בעקבות אחד מניסיונות ההתאבדות שלה התאשפזה בבית חולים פסיכיאטרי, ואף טופלה מספר פעמים בנזעי חשמל.

ב-1950 החלה ללמוד בסמית' קולג' שבמסצ'וסטס, שם ערכה את עיתון בית הספר וזכתה בפרס מיוחד מטעם כתב העת "מדמואזל" (אנ'), שכלל ביקור בן חודש בניו יורק. הביקור בניו יורק שימש בסיס לספרה המפורסם "פעמון הזכוכית". היא סיימה את לימודיה בהצטיינות בשנת 1955[1], לאחר שהגישה תזה שחקרה את דמות הכפיל ברומנים של הסופר הרוסי פיודור דוסטויבסקי. לאחר מכן קיבלה מלגה מלאה מתוכנית פולברייט ללימודים בקולג' נונהאם, אחד משני הקולג'ים לנשים בלבד באוניברסיטת קיימברידג' שבאנגליה.

ב-1956 נישאה פלאת' למשורר טד יוז, עמו ניהלה זוגיות סוערת, ייצרית, דרמטית וכואבת. הזוג נסע לארצות הברית ב-1957, שם לימדה פלאת' בסמית' קולג' והשתתפה בסדנאות כתיבה, בהן התאמנה על כתיבה וידויית ואישית. הזוג חזר לאנגליה בשנת 1959. שנה לאחר מכן נולדה בתם פרידה, יוצרת ואמנית, וב-1962 נולד בנם ניקולאס (שהתאבד בשנת 2009). פלאת' סבלה ממצבי רוח הפכפכים שהקשו על חייהם המשותפים. בשנת 1961 פגש יוז את אסיה גוטמן, והשניים ניהלו רומן סוער. פלאת' עזבה את יוז ועברה עם ילדיה ללונדון.

בחודשים הבאים אחז בפלאת' פרץ יצירתי, והיא כתבה עשרות משיריה המוכרים, כולל את ספר השירים "אריאל" (אנ'), ובו השירים המפורסמים "צבעונים", "ליידי לזרוס" ו"אבא". בחורף 1962–1963, שאופיין בקור קיצוני, תקף את פלאת' התקף דיכאון נוסף. היא ניסתה להתאבד מספר פעמים, ובסופו של דבר התאבדה ב-11 בפברואר 1963 מהרעלת פחמן חד-חמצני באמצעות הפעלת תנור בישול.

לאחר מותה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכריה של פלאת' האשימו את יוז בכך שיחסיה עימו גרמו לפלאת' להתאבד, והסירו מספר פעמים את השם "יוז" מהמצבה שלה. ב-2017 פורסמו מכתבים של פלאת' שנכתבו לפני מותה, בהם כתבה כי יוז נהג להכות אותה ורצה במותה[2].

טד יוז השמיד קטעים מסוימים מהיומנים של סילביה ומכתבי יד נוספים שלה בטענה ש"לא רצה שילדיו יקראו בו אי פעם", וספג ביקורת חריפה על כך. חלקים רבים מכתבי היד שלה נשארו ברשות משפחת יוז, ואלה לא תמיד שיתפו פעולה עם חלק מהכותבים הרבים שהיו מעוניינים לכתוב את תולדות חייה[3]. למשפחת טד יוז הייתה גרסה משלה על טיב יחסיו עם סילביה פלאת'. הביוגרפית ז'אנט מלקולם הקדישה ספר שלם לתופעת מלחמת הביוגרפיות והאינטרסים סביב חייה ומותה של פלאת'[3].

רק מקצת מיצירתה של פלאת' ראה אור בחייה. עיקר שירתה פורסם על ידי טד יוז לאחר מותה. בשנת 1982 הייתה המשוררת הראשונה שזכתה בפרס פוליצר לאחר מותה, על כתיבתה ב-The Collected Poems.

בשנת 2003 יצא לאקרנים סרט עלילתי בשם "סילביה" (אנ') בכיכובה של השחקנית גווינת' פלטרו, המציג את חייה ויחסיה עם יוז. בשנת 2014 העלתה השחקנית מעין וינשטוק את הצגת היחיד "שמיים עמוקים", המספרת את סיפור חייה של פלאת'[4].

בינואר 2019 פורסמה נובלה של פלאת' בת 48 עמודים שהתגלתה לא מכבר, בשם "מרי והממלכה התשיעית"[5].

מיצירותיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קברה של סילביה פלאת'

ספריה שתורגמו לעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

שירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • The Colossus -1960
  • Ariel - 1965
  • Crossing the Water - 1971
  • Winter Trees - 1972
  • The Collected Poems - 1981

פרוזה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • פעמון הזכוכית - 1963
  • מכתבים הביתה - 1975
  • ג'וני פאניקה ותנ"ך החלומות - 1977 - Johnny Panic and the Bible of dreams
  • יומניה של סילביה פלאת' - 1982
  • מראת הקסמים - 1989 - The Magic Mirror - התזה של פלאת' מסמית' קולג'
  • 2000 - The Unabridged Journals of Sylvia Plath

ספרי ילדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הספר האדום - 1976
  • חליפת הלא-משנה - 1996 - The It-Doesn't-Matter-Suit
  • אוסף סיפורי ילדים - 2001, בריטניה
  • המטבח של גברת צ'רי - 2001 - Mrs. Cherry's Kitchen

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Sylvia Plath (1955), Smithpedia
  2. ^ אתר למנויים בלבד איתמר זהר, סילביה פלאת לפני התאבדותה: "טד יוז הכה אותי ורצה במותי", באתר הארץ, 12 באפריל 2017
  3. ^ 1 2 Janet Malcolm, The Silent Woman, Granta, 1993
  4. ^ שמיים עמוקים; שמיים עמוקים בתמונע, באתר "הבמה"
  5. ^ Armitstead, Introduction by Claire (2018-12-29). "Exclusive Sylvia Plath extract: Mary Ventura and the Ninth Kingdom". The Guardian (באנגלית בריטית). נבדק ב-2019-01-24.
  6. ^ אתר למנויים בלבד תהילה חכימי, תרגום חדש ל"פעמון הזכוכית": לאפשר לסילביה פלאת את הזכות לבדיון, באתר הארץ, 26 בספטמבר 2019