סילביה ריברה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
סילביה ריברה
Sylvia Rivera
ריברה בשנת 2000
ריברה בשנת 2000
לידה 2 ביולי 1951
ניו יורק, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 19 בפברואר 2002 (בגיל 50)
ניו יורק, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום מגורים ניו יורק
ידועה בשל פעילה טרנסג'נדרית ביסקסואלית
תקופת הפעילות שנות ה-6019 בפברואר 2002
פרסים והוקרה VH1 Trailblazer Honors (2016) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

סילביה ריברהאנגלית: Sylvia Rivera; ‏2 ביולי 1951 - 19 בפברואר 2002) הייתה אקטיביסטית טרנסג'נדרית, ביסקסואלית אמריקאית. היא הייתה אחת ממייסדות חזית השחרור ההומו-לסבית (‏Gay Liberation Front - GLF) ויסדה יחד עם חברתה מרשה פ. ג'ונסון את ארגון S.T.A.R.‏ (Street Transgender Action Revolutionaries), שהתמקד בסיוע לנוער ולנשים טרנסיות ומלכות דראג חסרות דיור.

ביוגרפיה ואקטיביזם[עריכת קוד מקור | עריכה]

ריברה נולדה וגדלה בעיר ניו יורק להורים ממוצא פורטוריקני וונצואליאני. אביה נטש אותה בילדותה וכשהייתה בת שלוש הפכה ליתומה לאחר שאמה התאבדה והיא גודלה על ידי סבתה. כשבכיתה ד' החלה להשתמש באיפור, סבתה לא ראתה בעין יפה את התנהגותה הנשית וכתוצאה מכך ריברה חיה ברחוב החל מגיל 11, והצטרפה לקהילה של מלכות דראג.

האקטיביזם של ריברה התפתח בשנות ה-60 על רקע ההתנגדות למלחמת וייאטנאם וצמיחתה של התנועה הפמיניסטית, ובשנת 1969 היא לקחה חלק במהומות סטונוול. ריברה לקחה חלק גם באקטיביזם אפרו-אמריקאי ופורטוריקני, בין השאר בתנועת הפנתרים השחורים. בתקופות שונות בחייה נלחמה ריברה בהתמכרויות שונות, וחיה ברחובות. היא גם ניסתה להתאבד ב-1995 בנהר ההאדסון. חוויותיה אלו הביאו אותה למפעל חייה למען המוחלשים ביותר מקהילות הלהט"ב, אלה שבעיניה נשארו מאחור ככל שהתנועה נהייתה יותר ויותר מיינסטרימית.[1]

בשנות חייה האחרונות חידשה ריברה את פעילותה הפוליטית, ונשאה נאומים רבים בנושא מהומות סטונוול והצורך באחדות בקהילה הטרנסג'נדרית לשם מאבק על המורשת ההיסטורית של טרנסג'נדרים כמי שעמדו בראש התנועה הלהט"בית.

היא נפטרה בשנת 2002 מסיבוכים של סרטן הכבד.

בהספד, אמרה עליה הפעילה ריקי ווילקינס:[2]

במובנים רבים, הייתה ריברה הרוזה פארקס של התנועה הטרנסג'נדרית המודרנית, מושג שלא היה קיים אפילו שני עשורים לאחר מהומות סטונוול.

מחלוקות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ריברה נותרה במהלך חייה דמות שנויה במחלוקת מכיוון שסירבה לתת לארגונים גאים מיינסטרימים כמו ה-HRC (הקמפיין לזכויות אדם בניו יורק) לשכוח שגם אנשים טרנסג'נדרים זקוקים לייצוג כחלק מקהילת הלהט"ב, ושהבעיות וסוגי האפליה שהם סובלים מהם שונים במהות מאלה שהיו בפוקוס של ארגונים אלו, כמו חקיקה למען נישואים חד-מיניים, שגם הצלחתם לא יכולה לעזור לטרנסג'נדרים שחיים ברחובות. למרות הסכמים בין ריברה לארגונים אלה להעביר אג'נדות שיכללו אנשים טרנסג'נדרים ולהט"בים אחרים שהם בני מיעוט, בסופו של דבר בהסכמים עם הרשויות הקבוצות ההומו-לסבים נטשו את התוספות לגבי אנשים טרנסג'נדרים.[3]

ריברה לא הייתה מקובלת בקרב הארגונים ההומו-לסביים, הן בגלל המוצא שלה והן בגלל המבע המגדרי הלא-קונפורמיסטי שלה. היו מספר שנים בשנות ה-90 בהן הוחרמה ריברה על ידי המרכז הגאה בניו יורק לאחר שהיא התעקשה באגרסיביות שיטפלו בנוער קווירי חסרי בית. בעקבות זאת, היא הצהירה שאחת המטרות המרכזיות של התנועה הטרנסג'נדרית מוכרחה להיות השמדת ה-HRC, "כי נמאס לי לשבת על הפגוש האחורי. זה אפילו לא אחורי האוטובוס - זה האחורה של הפגוש."[4]

מורשת[עריכת קוד מקור | עריכה]

המרכז לסיוע משפטי על שם סילביה ריברה שנוסד בניו יורק ב-2002 נקרא על שמה, ומטרתו לספק סיוע לאנשים טרנסג'נדרים, אינטרסקס ובעלי זהויות מגדריות לא-קונפורמיסטיות נטולי אמצעים, וגם לפעול למען חינוך ורפורמות חוקיות נגד אפליה על בסיס זהות ונראות מגדרית.[5]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא סילביה ריברה בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ‏The Question of Equality: Lesbian and Gay Politics in America since Stonewall, ed. David Deitcher, ISBN 004440946X
  2. ^ Wilchins, Riki (February 27, 2002). A Woman for Her Time: In Memory of Stonewall Warrior Sylvia Rivera. Village Voice
  3. ^ ‏Still at the Back of the Bus: Sylvia Rivera's Struggle, Jessi Gan, Printed ISSN 1538-6279
  4. ^ סילביה ריברה, 1951-2--2 Z Magazine
  5. ^ The Sylvia Rivera Law Project