סכן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
סכן
כתובת בנחדש מפיראוס – כתובת הקדשה פיניקית לאל "אסכן אדר" (סכן האדיר) על מזבח שנמצא בפיראוס[1][2]
כתובת בנחדש מפיראוס – כתובת הקדשה פיניקית לאל "אסכן אדר" (סכן האדיר) על מזבח שנמצא בפיראוס[1][2]
כתובת בנחדש מפיראוס – כתובת הקדשה פיניקית לאל "אסכן אדר" (סכן האדיר) על מזבח שנמצא בפיראוס[1][2]
תרבות פיניקים, מיתולוגיה פיניקית, הדת הפיניקית עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

סכןפיניקית: 𐤎𐤊𐤍) הוא אל פיניקי. הוא ידוע בעיקר משמות תאופוריים כגון סכניתן וגרסכן.[2][3][4] נכון ל־1940, התיעוד האפיגרפי המוקדם ביותר לאל זה הוא במאה ה־5 לפנה"ס.[5]

קיים קונצנזוס בקרב חוקרים, לפיו: הווקליזציה של שם האל היא *Sakkun (סַכֻּן), סכן היה ה"מנהל" או ה"מפקח" של האלים, וסכן הקביל לאל היווני הרמס.[6] החוקר אלברט באומגרטנר מטיל ספק בשלוש הטענות: הוא טוען – על סמך השוואה לניקוד המסורה לשם אכיש, לתעתיקים לטיניים לשם האל (CIL VIII 698, 5099) ולגרסאות בכתבי אוסביוס מקיסריה על סכניתן – שהשחזורים *Sakun, *Sakkon ו־*Sakon אפשריים גם כן; הוא מראה שהקשר האטימולוגי בין שם האל "סכן" למלה הכנענית "סכן" (משוחזרת בשלבים מוקדמים של הלשון *sākinu, לאחר המעתק הכנעני *sōkinu, ובעברית מודרנית "סוֹכֵן") חלש עד לא קיים; והוא טוען ששתי הטענות המבססות את הזיהוי להרמס – אחת היא האפיתט Σωκος ‏(Sōkos) להרמס באיליאדה (20, 72), והשנייה היא כתובת פיניקית על מזבח שנמצאה בפיראוס בסמיכות למזבח אחד שהוקדש להרמס ומזבח נוסף שהוקדש לזאוס "סוטר" (ΣΩΤΗΡ) (שלוש הכתובות הוצעו בעבר להיקרא ככתובת דו־לשונית[7]) – שגויות: האפיתט כנראה נובע מהפועל היווני σωκέω, ואין כל סיבה לקרוא את הכתובות ככתובת דו־לשונית. פילון מגבל, שהקבלותיו בין אלים פיניקיים ליווניים (Interpretatio graeca) אמינות, מזהה את הרמס עם Τάαυτος (תחות).[8]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ KAI 58 = CIS I 118 (p. 145)
  2. ^ 1 2 Frank L. Benz, Personal Names in the Phoenician and Punic Inscriptions, Gregorian Biblical BookShop, 1972, עמ' 365
  3. ^ נחום סלושץ, אוצר הכתובות הפניקיות, דביר, 1942, עמ' 62
  4. ^ James Barr, Philo of Bylos and his "Phoenician History, Bulletin of the John Rylands University Library 57, 1974, עמ' 36
  5. ^ William Foxwell Albright, From the Stone Age to Christianity, The Johns Hopkins Press, 1940, עמ' 243
  6. ^ Herbert Donner, Wolfgang Rölig, Kanaanäische und aramäische Inschriften, Band II: Kommentar, Otto Harrassowitz, 1964, עמ' 72
  7. ^ הוצע אצל Paul Schröder, Die Phönizische Sprache, Verlag der Buchhandlung des Waisenhauses, 1869, עמ' 197; והתקבל על־ידי George Albert Cook, Text-book of North-Semitic Inscriptions (NSI): Moabite, Hebrew, Phoenician, Aramaic, Nabataean, Palmyrene, Jewish, Clarendon Press, 1903, עמ' 100
  8. ^ Albert I. Baumgartner, The Phoenician History of Philo of Byblos: A Commentary, Brill, 1981, עמ' 42–45