סקוט מוריסון
 | |||||||||
| דיוקן רשמי של מוריסון, אוקטובר 2021 | |||||||||
| לידה |
13 במאי 1968 (בן 55) סידני, ניו סאות' ויילס, אוסטרליה | ||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| שם מלא | סקוט ג'ון מוריסון | ||||||||
| שם לידה |
Scott John Morrison  | ||||||||
| מדינה |
 אוסטרליה | ||||||||
| השכלה | אוניברסיטת ניו סאות' ויילס | ||||||||
| עיסוק | פוליטיקאי, כלכלן | ||||||||
| מפלגה | המפלגה הליברלית של אוסטרליה | ||||||||
| דת | פנטקוסטליזם | ||||||||
| בן או בת זוג |
ג'ני מוריסון | ||||||||
|
www | |||||||||
| |||||||||
| פרסים והוקרה | |||||||||
|
לגיון ההצטיינות | |||||||||
  | |||||||||
סקוט ג'ון מוריסון (באנגלית: Scott John Morrison; נולד ב-13 במאי 1968) הוא פוליטיקאי אוסטרלי שכיהן כראש ממשלת אוסטרליה, וכמנהיג המפלגה הליברלית בשנים 2018–2022. חבר בית הנבחרים האוסטרלי מאז 2007, כנציג מחוז הבחירה קוק שבניו סאות' ויילס.
מוריסון למד גאוגרפיה כלכלית באוניברסיטת ניו סאות' ויילס. לאחר שסיים את לימודיו עבד כמנהל משרד תיירות וספורט בניו זילנד בשנים 1998–2000, ובסופו של דבר היה למנהל הכללי של הסוכנות הפדרלית "תיירות אוסטרליה" בשנים 2004–2006. מוריסון כיהן גם כמנהל הארצי של המפלגה הליברלית של ניו סאות' ויילס בשנים 2000–2004.
בבחירות הפדרליות באוסטרליה שנערכו ב-2007 נבחר לראשונה לבית הנבחרים, ובבחירות שנערכו ב-2010 היה לאחד מיושבי הספסלים הקדמיים. עם עלייתה לשלטון של המפלגה הליברלית בבחירות הפדרליות ב-2013, מונה על ידי טוני אבוט לקבינט ממשלת אוסטרליה כשר להגירה והגנה על הגבולות[1]. בתפקידו זה היה אחראי על ביצוע מבצע "גבולות ריבוניים", מה שהיה הצעת מדיניות משמעותית של הליברלים עת שהיוו את האופוזיציה. מאוחר יותר מונה לשר השירותים חברתיים בשלהי 2014[2]. לאחר מכן, כאשר מלקולם טרנבול החליף את אבוט כראש הממשלה בספטמבר 2015, מונה מוריסון לשר האוצר של אוסטרליה[3].
באוגוסט 2018, שר הפנים פיטר דאטון קרא תיגר על ראש הממשלה טרנבול בהתמודדותו על הנהגת המפלגה הליברלית, בשל אי שביעות רצון בקרב האגף השמרני של המפלגה. טרנבול הביס את דאטון בסבב הראשון, אך המתחים הלכו וגברו. המפלגה הצביעה בעד קיום סבב שני, וטרנבול בחר שלא להתמודד בסבב זה. בהצבעה השנייה היה מוריסון מועמד פשרה, והביס את דאטון ואת ג'ולי בישופ. מיד לאחר מכן הושבע כראש ממשלת אוסטרליה עד לקיום הבחירות הפדרליות לפרלמנט ב-2019[4]. בבחירות מאי 2019 ניצח שוב סקוט מוריסון את ביל שורטן ממפלגת הלייבור האוסטרלית נגד כל התחזיות והסקרים. בבחירות מאי 2022 הפסיד לאנתוני אלבניזי ממפלגת הלייבור והודיע על התפטרות מראשות מפלגתו[5].
ראשית חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]
מוריסון נולד בוייברלי, פרוור של סידני שבמדינת ניו סאות' ויילס. הוא הצעיר מבין שני בניהם של מריון (לבית סמית') וג'ון מוריסון. אביו היה שוטר ששירת במועצה העירונית של וייברלי במשך 16 שנים, ובמשך תקופה קצרה אף כיהן כראש עיריית הפרוור[6]. סבו מצד אמו של מוריסון נולד בניו זילנד[7].
מוריסון גדל בפרוור ברונטי. בילדותו הייתה לו קריירה קצרת-ימים כשחקן, לאחר שהופיע בכמה פרסומות טלוויזיה[8]. לא פעם דווח כי מוריסון הוא הילד האייקוני ששימש היצגן של חברת המשחות "ויקס", אם כי לא ניתן לאמת זאת מאחר שסרט הפרסומת אבד ולא קיים עוד[9]. מוריסון למד בתיכון הבנים של סידני, ולאחר מכן השלים תואר ראשון בגאוגרפיה כלכלית באוניברסיטת ניו סאות' ויילס. נוסף על כך למד תאולוגיה במכללת ריג'נט שבונקובר, קנדה.
קריירה מקצועית[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר שסיים את לימודיו באוניברסיטה, עבד כמנהל מחקר ומדיניות לאומית במועצת הקניין של אוסטרליה מ-1989 עד 1995. לאחר מכן החל להתמקצע בתחום התיירות, כיהן כסגן נשיא בכוח המשימה של סוכנות תיירות אוסטרליה (אנ') ולאחר מכן כמנהל הכללי של מועצת התיירות האוסטרלית; המועצה נוהלה בידי ברוס בירד, שעזב את המועצה לאחר נבחר לפרלמנט. ב-1998, עבר מוריסון לניו זילנד על-מנת לשמש כמנהל משרד התרבות והספורט של סוכנות "תיירות אוסטרליה". הוא פיתח מערכת יחסים קרובה עם שר התיירות מארי מקלי, והיה מעורב ביצירת מסע הפרסום "ניו זילנד 100% טהורה". בחודש אפריל 2000, שב מוריסון לאוסטרליה למען ניהול המפלגה הליברלית בניו סאות' ויילס. הוא פיקח על מסע הבחירות של המפלגה בבחירות הפדרליות ב-2001 וב-2003. ב-2004, מוריסון עזב את התפקיד על מנת לכהן כמנהל סוכנות "תיירות אוסטרליה". הוא פוטר ב-2006, כנראה בעקבות עימות עם שרת התיירות פרן ביילי על כוונות הממשלה להמשיך ולשלב את הסוכנות בשירות הציבורי האוסטרלי[10].
שנותיו באופוזיציה (2007–2013)[עריכת קוד מקור | עריכה]
מוריסון התמודד על ייצוג מחוז הבחירה קוק (Division of Cook), הכולל בתוכו את הפרוורים הדרומיים של סידני ובהם קרונולה, קרינג'בה ומירנדה. בבחירות הפדרליות שנערכו ב-2007, מחוז הבחירה נותר ללא ייצוג בבית הנבחרים האוסטרלי בעקבות פרישתו של ברוס ביירד, שהיה חבר בית הנבחרים מטעם מחוז הבחירה מאז 1998. עם זאת, הוא הפסיד בהצבעה שנערכה בדבר בחירתו למועמדות לבית הנבחרים מטעם מחוז הבחירה קוק למייקל טווקה, מהנדס מערכות תקשורת ואיש הפלג הימני של הליברלים[11]. עם זאת, לאחר בחירתו של טווקה נטען כי הוא זייף את קורות חייו וביצע עבירות בחירות[12]. המנהל הארצי של המפלגה הליברלית משך את מועמדותו של טווקה והעמיד את המועמדות לבחירה מחדש, בה זכה מוריסון. ההאשמות נגד טווקה הוכחו לאחר מכן ככוזבות, ועיתון הדיילי טלגרף בסידני נאלץ לשלם סכום בלתי ידוע על-מנת ליישב תביעת לשון הרע שהוגשה על ידי טווקה.
בספטמבר 2008 מונה מוריסון לקואליציה בראשותו של מלקולם טרנבול בספסלים הקדמיים כשר בממשלת צללים לענייני דיור וממשלה מקומית. בדצמבר 2009 מונה לשר ההגירה והאזרחות בממשלת הצללים, ולראשונה היה חבר בקבינט הצללים בראשותו של טוני אבוט זמן קצר לאחר שזה האחרון זכה בהנהגת המפלגה הליברלית. הוא שירת בוועדת הגנת הגבולות של קבינט הצללים. אבוט תיאר את מוריסון כ"כישרון גדול אשר היה אחד הכוכבים החדשים והמבריקים בדור החדש של חברי פרלמנט".
בדצמבר 2010 קיפחו את חייהם ארבעים ושמונה מבקשי מקלט סמוך לאי חג המולד כשהפליגו אל האי האוסטרלי[13][14]. בחודש פברואר 2011, נתן מוריסון פומבי לספקותיו ולפקפוקו בהחלטת ממשלת הלייבור של ג'וליה גילארד לכסות עבור קרובי המשפחה של הקורבנות את עלויות הנסיעה להלוויות בסידני, בטענה כי אותה פריבילגיה לא הורחבה לאזרחי אוסטרליה. לאחר שג'ו הוקאיי, עמיתו למפלגה הליברלית ושר האוצר בממשלת הצללים חלק על דעותיו והערותיו של מוריסון, אמר האחרון כי עיתוי הערותיו היה חסר רגישות, אם כי לא הסתייג מההערות עצמן[15][16].
בחודש פברואר 2013 אמר מוריסון כי יש להודיע למשטרת אוסטרליה היכן מתגוררים מבקשי מקלט בקהילה אם הפגינו התנהגות אנטי-חברתית, וכי יש לקבוע קווים מנחים קפדניים להתנהגותם של אלה הנמצאים באוסטרליה באמצעות אשרות מעבר בשעה שהם ממתינים להכרעת מעמדם[17]. קוד ההתנהגות החדש למבקשי מקלט שוחרר על ידי שר ההגירה ליותר מ-20,000 מסתננים בלתי-חוקיים שנכנסו לשטחי אוסטרליה דרך חופיה המתגוררים בקהילה באמצעות אשרות מעבר[18].
ממשלת אבוט (2013–2015)[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-18 בספטמבר 2013 השיק מוריסון את מבצע "גבולות ריבוניים"; האסטרטגיה החדשה של ממשלת טוני אבוט שנבחרה באותם ימים, שמטרתה הייתה לעצור הסתננות סירות בלתי-חוקיות המפליגות לאוסטרליה[19]. להלכה נוהל המבצע בידי שירות המכס והגנת הגבולות של משרד ההגירה, אך בפועל נוהל בידי הצי המלכותי האוסטרלי, מה שהפך את המבצע למעיין מבצע צבאי. בדומה למבצעים צבאיים, על התהליך הוטל איפול תקשורתי על כל פרטיו[20] מפאת הגנה על הקצינים, ובמטרה למנוע ממבריחים מידע חיוני על שיטות ותזמון של מבצעי תפיסה[21]. הוצאת המבצע לפועל הייתה כרוכה בהשקעה של כ-3.2 מיליארד דולר אוסטרלי בשנה[22]. בראשית המבצע הצהיר שר ההגירה מוריסון לעיתונות:
מבצע גבולות ריבוניים הינו תגובת הממשלה לעצירת זרם הכניסות הבלתי חוקיות של ספינות שהחל והתרחש תחת הממשל הקודם, ובמסגרתו יותר מ-50,000 איש הגיעו בצורה בלתי חוקית לאוסטרליה בכ-800 אוניות כאלה; כל זה עלה למשלם המיסים האוסטרלי יותר מ-9 מיליארד דולר [אוסטרלי] ולמרבה הצער הביא למותם של יותר מ-1,100 איש בים. זהו מבצע לשמירת הגבולות... תהיה מעכשיו גישה קשוחה יותר. נחישותנו לבצע את מה שהבטחנו לציבור האוסטרלי – לעצור את הספינות – היא מוחלטת. אלה שמחפשים להגיע לכאן בספינות לא יקבלו את מבוקשם.
— אבי וולף, כך הצליחה אוסטרליה לבלום את ההסתננות מהים, באתר מידה, 27 באפריל 2015
בנובמבר 2014 הגישה הוועדה האוסטרלית לזכויות האדם דין וחשבון לממשלת אבוט, שבו מצאה הוועדה כי מוריסון נכשל באחריותו לפעול לטובת הילדים שנעצרו על ידי הצי האוסטרלי בהגיעם לאוסטרליה דרך ספינות בלתי-חוקיות בתקופת כהונתו כשר ההגירה. הממצא המקיף של החקירה היה, "כי המעצרים האובליגטוריים והממושכים של ילדי מבקשי המקלט הסבו להם מחלות נפשיות וגופניות משמעותיות ועיכובים התפתחותיים, תוך הפרה של התחייבויותיה הבינלאומיות של אוסטרליה"[23]. ראש הממשלה אבוט מתח ביקורת על הדו"ח בתואנה כי הוא בעל מוטיבציה פוליטית, וציין את בעייתיות עיתוי פרסום הדו"ח. ממשלתו פרסמה את הדו"ח באופן פומבי בפברואר 2015. העיתון הדיילי טלגרף דיווח כי מומחים למשפט בינלאומי פומבי חלוקים בדעותיהם לגבי חוקיות המבצע שהגה מוריסון[24].
בשלהי דצמבר 2014 נערך בממשלתו של אבוט סבב תיקים. מוריסון הועבר אל המשרד לשירותים חברתיים וחדל לכהן כשר ההגירה וההגנה על הגבולות[25]. במרץ 2015 חתמו שלוש מאות מבוגרי בית ספר תיכון הבנים של סידני על מכתב המביע את מורת רוחם ואת מחאתם מנוכחותו של מוריסון באירוע גיוס כספים לבוגרים. מכתב המחאה הביע את דעתם כי בית הספר לא יחגוג עם אדם "אשר התעלם מזכויות אדם", במחאה על מבצע "גבולות ריבוניים" שהנהיג בעת כהונתו כשר ההגירה[26].
ממשלת טרנבול (2015–2018)[עריכת קוד מקור | עריכה]
מוריסון מונה לשר האוצר של אוסטרליה בממשלתו של מלקולם טרנבול בספטמבר 2015, והחליף בתפקיד את ג'ו הוקאיי. במסיבת העיתונאים הראשונה שכינס כשר האוצר (הקרוי באורח מסורתי "גזבר"), ציין כי יוציא לפועל צמצום בהוצאות הממשלה וציין כי התחזית הכלכלית-פיסקלית האמצע-שנתית (MYEFO) ומדיניות הספר הלבן על הרפורמה במס לא יאחרו ויפורסמו כצפוי[27]. בחודש מאי 2016, הוקטן תקציב המדינה הפדרלי של אוסטרליה בהוראת משרד האוצר בראשותו של מוריסון.
ב-9 בפברואר 2017 נאם מוריסון בפני מליאת בית הנבחרים האוסטרלי כשהוא מחזיק חתיכת פחם ואמר: "זהו פחם. אל תפחדו, אל תחששו. הוא לא יזיק לכם". בנאום האשים את המודאגים מהשפעת תעשיית הפחם על הסביבה ב"פחד אידאולוגי ופתולוגי מפחם"[28]. במאי 2017, ביוזמת משרד האוצר, החליטה ממשלת אוסטרליה לאמץ את קריאת הבנק המרכזי להענקת תמריצים כלכליים בתקציב המדינה השנתי. ממשלת טרנבול השקיעה השקעה בת 75 מיליארד דולר אוסטרלי בתשתיות במדינה, הכוללת סלילת כבישים, מסילות רכבת ובניית מסלולי נחיתה בשדות תעופה[29]. מוריסון התנגד לעגינת נישואים חד מיניים בחוק, וביוני 2016 הצהיר כי הותקף על התנגדותו בגין אמונתו[30].
ראש ממשלת אוסטרליה[עריכת קוד מקור | עריכה]
.jpg)
.jpg)
בחירתו לתפקיד[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-21 באוגוסט 2018 קרא ראש הממשלה מלקולם טרנבול לבחינת מנהיגות במטרה לאמוד את אמון המפלגה הליברלית בהנהגתו. הוא ניצח את שר הפנים פיטר דאטון ברוב של 48 קולות מול 35[31]. במהלך הימים הבאים, רווחו השערות חוזרות ונשנות בדבר סיבוב שני של בחינת מנהיגות, ללא אישורו של טרנבול. טרנבול הודיע יומיים לאחר מכן כי הוא יתפטר מהמנהיגות אם אכן יתקיים סיבוב שני. דאטון, מוריסון וג'ולי בישופ[32] הודיעו כי במידה וטרנבול אכן יתפטר, יתמודדו על מנהיגות המפלגה הליברלית[33]. הסיבוב השני של בחינת המנהיגות התקיים ב-24 באוגוסט וטרנבול בחר שלא להתמודד כמועמד בסיבוב זה. בהצבעה הראשונה, דאטון קיבל 38 קולות, מוריסון 36 קולות, ובישופ ל-11 קולות בלבד. בהצבעה השנייה, מוריסון גבר על דאטון וזכה ל-45 קולות, כשלדאטון 40 קולות מנגד. הוא נבחר למנהיג המפלגה הליברלית ולראש ממשלת אוסטרליה המיועד. ג'וש פריידנברג היהודי נבחר לסגן מנהיג המפלגה, במקומה של בישופ[34]. מוריסון נתפס באופן רחב כמועמד פשרה, מועמד פרגמטי וכגשר מחבר בין השמרנים לליברלים במפלגה[35].
כהונתו[עריכת קוד מקור | עריכה]
קדנציה ראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]
נסיעות הראשונה של מוריסון כראש ממשלת אוסטרליה יצאה לפועל פחות משבוע אחרי כניסתו לתפקיד. הוא ביקר בג'קרטה בפורום העסקים האוסטרלי-אינדונזי ונועד עם נשיא אינדונזיה ג'וקו וידודו, שהכריז על עסקת סחר חופשי בין שתי המדינות אשר נדונו במסגרת ממשלת טרנבול הקודמת[36].
ב-15 באוקטובר 2018 פורסם כי מוריסון שוקל ברצינות להעביר את שגרירות אוסטרליה בתל אביב-יפו אל ירושלים, ובכך להכיר בירושלים כבירת מדינת ישראל[37]. לאחר שראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו נתן פומבי ברשתות החברתיות לרצונו זה של מוריסון[38], החלו השערות כי ההחלטה נובעת משיקולים פוליטיים פנימיים ובין היתר בעקבות רצונו של מוריסון לזכות בקולות יהודי אוסטרליה בבחירות הקרובות[37]. שלושה ימים אחר כך פרסמה סוכנות הביון האוסטרלית כי העברת שגרירות אוסטרליה מתל אביב-יפו לירושלים עלולה להצית גל מחאה אלים ברצועת עזה וביהודה ושומרון, מה שמעיב את ההעברה הפוטנציאלית[39]. כעבור חודשיים, החליט להכיר במערב ירושלים כבירתה של ישראל[40].
בנובמבר 2018 העלה מוריסון באופן פרטי את נושא מחנות החינוך מחדש של שינג'יאנג והפרות זכויות אדם נגד המיעוט המוסלמי האויגי בפגישה עם ראש ממשלת סין לי קיאנג בסינגפור. במרץ 2019 מוריסון גינה את הירי במסגד בכרייסטצ'רץ' שבניו זילנד כ"פיגוע טרור אלים". הוא גם הצהיר כי האוסטרלים והניו זילנדים הם בני משפחה וכי הרשויות באוסטרליה ישתפו פעולה עם רשויות ניו זילנד כדי לסייע בחקירה. מוריסון גינה את ההערות "הפזיזות" וה"מעליבות ביותר" שנשא נשיא טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן. ארדואן הראה שוב ושוב סרטון שצולם על ידי היורה במסגד כרייסטצ'רץ' לתומכיו בעצרות הקמפיין לבחירות המקומיות ואמר כי האוסטרלים והניו זילנדים שהגיעו לטורקיה עם רגשות אנטי-מוסלמים "יוחזרו בארונות קבורה כמו סביהםהיו" במהלך מבצע גליפולי במלחמת העולם הראשונה
קדנציה שנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
.jpg)
מוריסון הוביל את הקואליציה לבחירות 2019. באוגוסט 2019 קרא מוריסון לראשי הונג קונג להקשיב לדרישות המפגינים, והכחיש כי ההפגנות בהונג קונג בשנים 2019–2020 מראות סימני טרור. באוקטובר 2019 מתח מוריסון ביקורת על המתקפה הטורקית בשנת 2019 על צפון מזרח סוריה. מוריסון הצהיר כי הוא מודאג מביטחונם של הכורדים החיים באזור וחשש גם כי המתקפה עלולה לגרום לתחייה מחודשת של דאעש.
בדצמבר 2019 התמודד מוריסון עם ביקורת על כך שהוא לקח חופשה שלא הוכרזה עם משפחתו בהוואי במהלך השריפות בשנים 2019–2020. מלשכתו של מוריסון סירבו בתחילה להגיב על משך נסיעתו ומקום הימצאו, תוך ציון חששות ביטחוניים וטענו טענות כוזבות לפיהן מוריסון לא נמצא בהוואי. לאחר ביקורת הולכת וגוברת מצד פוליטיקאים באופוזיציה וברשתות החברתיות בנוגע לחופשה, מוריסון פרסם הצהרה ב-20 בדצמבר 2019 ובה נאמר כי הוא "מתחרט עמוקות על כל הפרה שנגרמה" וכי הוא יקצר את חופשתו לשוב לאוסטרליה ב-21 בדצמבר.
ב-30 בנובמבר 2020, דיפלומט לוחם זאבים סיני, ג'או ליג'יאן, העלה בעמוד הטוויטר שלו תמונת חייל אוסטרלי שנראה כאילו הוא מחזיק סכין מדממת כנגד גרונו של ילד אפגני. ההערכה היא שהתמונה היא התייחסות לדו"ח ברטון, שפורסם מוקדם יותר על ידי ממשלת אוסטרליה באותו חודש ומפרט את פשעי המלחמה שביצע כוח ההגנה האוסטרלי במהלך המלחמה באפגניסטן בשנים 2005-2016. מאוחר יותר באותו יום, כינה מוריסון במסיבת עיתונאים את התמונה כ"פוגענית" ו"דוחה באמת" ודרש התנצלות רשמית מצד ממשלת סין. סין דחתה את הדרישות להתנצלות למחרת. האירוע נתפס כסימן נוסף בהידרדרות היחסים בין אוסטרליה וסין.
מגפת הקורונה באוסטרליה הביאה להקמתו של הקבינט הלאומי כגוף המורכב מראש הממשלה והשרים הראשיים של מדינות אוסטרליכ, כדי לתאם את התגובה הלאומית למגפה. ב-29 במאי 2020 הודיע ראש הממשלה כי הקבינט הלאומי יחליף את מועצת ממשלות אוסטרליה (COAG) והפגישות לאחר המגפה שתתקיימנה מדי חודש, במקום הפגישות הדו-שנתיות של COAG. ב-5 במאי, מוריסון, ראש ממשלת ניו זילנד ג'סינדה ארדרן וראשי הטריטוריות האוסטרליות הסכימו לעבוד יחד לפיתוח אזור נסיעה חוצה-טסמניה שיאפשר לתושבים משתי המדינות לנסוע חופשי ביניהן ללא הגבלות. מוריסון תמך בחקירה בינלאומית בדבר מקורותיה של מגפת הקורונה העולמית וסבר כי ככל הנראה נגיף הקורונה מקורו בשוק חיות בר בווהאן שבסין. "ברחבי העולם - כולנו התמודדנו עם המשברים הבריאותיים והכלכליים שנוצרו ממגפת ה-COVID-19. שנת 2020 היא שנה שאף אחד מאיתנו לא רוצה לחזור עליה. באוסטרליה השתמשנו במאזן החזק שלנו - שנבנה במשך שנים רבות של משמעת, כדי לתמוך ולספק למערכת הבריאות שלנו את המשאבים הנוספים, את רמות השיא הדרושות לה - וכדי לספק תמיכה כלכלית גדולה וחסרת תקדים למשקי בית ולעסקים. - מתן כוח נחוץ וחוסן לכלכלה גם כדי לדכא את המכה ולהתאושש... כיבשת-אומה היחידה בעולם, אנחנו תמיד צריכים להיות כלפי חוץ. אתה לא מתעשר ממכירת דברים לעצמך. הסינגפורים בהחלט מבינים זאת." הוא אמר. במהלך שנת 2021 חוסנה האוכלוסייה והותאמו הנחיות הקורונה.
במדיניות החוץ, מוריסון פיקח על החתימה על הסכם הביטחון של AUKUS. בעקבותיו הייתה מתיחות בין אוסטרליה וסין ובין אוסטרליה וצרפת. מוריסון הפנה תמיכה לוגיסטית לאוקראינה כחלק מהמאמץ הבינלאומי נגד רוסיה בעקבות הפלישה הרוסית לאוקראינה בשנת 2022.
מוריסון גם ספג ביקורת על תגובת ממשלתו לשיטפונות במזרח אוסטרליה ב-2022, והואשם בכישלון בטיפול ראוי בשינויי האקלים באוסטרליה.[41][42]
במאי 2022, סיים את כהונתו לאחר הפסד בבחירות. הוא נשאר חבר בבית הנבחרים האוסטרלי.
באוגוסט 2022, אנתוני אלבניז הצהיר כי מוריסון מינה את עצמו באופן חשאי לשר בחמישה משרדים שונים בזמן מגפת הקורונה, ביניהם משרד האוצר ומשרד הפנים. בתגובה אמר מוריסון כי אכן השביע את עצמו לכמה משרדים, כולל משרד הבריאות ומשרד האוצר, בתקופה שבה התחילה מגפת הקורונה, אך מעולם לא עשה שימוש בסמכויות אלו.[43]
חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
מוריסון החל לצאת עם ג'ני וורן כשהיו שניהם בני שש עשרה. הם התחתנו כשהיו בני 21 ולהם שתי בנות מנישואיהם. לאחר מספר טיפולי הפריה חוץ-גופית כושלים שנערכו במשך 18 שנים, נולדו בנותיהם באורח טבעי[44]. בנותיו לומדות בבית ספר בפטיסטי. הוא מעריץ של קבוצת ליגת הרוגבי של סידני "Cronulla-Sutherland Sharks", ובשנת 2016 הוכרז כ"מחזיק כרטיס מספר אחד" של הקבוצה.
מוריסון גדל על ברכי הזרם הפרסביטריאני, אשר התמזגה אל כנסיית האיחוד בהיותו ילד. מאוחר יותר הוא נהפך לנוצרי פנטקוסטאלי וכעת הוא חבר ב"כנסיית האופק", אשר מזוהה עם הכנסייה האוסטרלית הנוצרית עם "האספות של אלוהים" (קבוצת קהילות המזוהה עם הכנסייה הפנטקוסטלית). הוא אמר כי "הביבליה אינה ספר מדיניות, ואני מודאג מאוד כאשר אנשים מנסים להתייחס אליה כאחד כזה". בשלהי 2017 הצהיר מוריסון כי הוא יהפוך לתומך חזק יותר של חופש הדת.
מוריסון הוא הראשון מבין ראשי ממשלת אוסטרליה שהוא נוצרי פנטוקליסטי.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של סקוט מוריסון (באנגלית)
סקוט מוריסון, ברשת החברתית פייסבוק
סקוט מוריסון, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
סקוט מוריסון, ברשת החברתית אינסטגרם
סקוט מוריסון, ברשת החברתית LinkedIn
סקוט מוריסון, סרטונים בערוץ היוטיוב
.svg){kind=icon}
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ סוכנות הידיעות של אוסטרליה, הקבינט של טוני אבוט ומשרדים חיצוניים, באתר כרוז הבוקר של סידני, 16 בספטמבר 2013 (באנגלית)
- ^ דאטון הועבר למשרד ההגירה בסבב תיקים, באתר news.com.au, 21 בדצמבר 2014 (באנגלית)
- ^ קתרין מרפי, טרנבול חושף את ממשלתו ובה מוריסון שר האוצר ופיין שרת ההגנה, באתר הגרדיאן, 20 בספטמבר 2015 (באנגלית)
- ^ סקוט מוריסון זכה בהנהגת המפלגה הליברלית, באתר Nine News, 24 באוגוסט 2018 (באנגלית)
- ^ Australia elections: Opposition Labor leader to become PM after Scott Morrison concedes, ending nearly a decade of conservative rule, Sky News (באנגלית)
- ^ ניק בראיינט, סקוט מוריסון: אז מי אתה לכל הרוחות?, באתר The Monthly, פברואר 2012 (באנגלית)
- ^ הצהרת אזרחות של חברי הפרלמנט, באתר הפרלמנט האוסטרלי, 4 בדצמבר 2017 (באנגלית)
- ^ דבורה סנואו, העלייה הבלתי-מתפשרת של סקוט מוריסון לשלטון, באתר כרוז הבוקר של סידני, 30 באפריל 2016 (באנגלית)
- ^ ויל גלאסגאו, ארכיון השמע והסרטים הלאומי צד אחר סרט הפרסומת של מוריסון, באתר Financial Review, 24 באוגוסט 2015 (באנגלית)
- ^ רוברט ויינרייט, אז איפה הוא לעזאזל?, באתר כרוז הבוקר של סידני, 25 ביולי 2006 (באנגלית)
- ^ פול שיהאן, הסאגה הדוחה שכמעט החמצתם, באתר כרוז הבוקר של סידני, 26 באוקטובר 2009 (באנגלית)
- ^ המפלגה הליברלית מושכת את תמיכתה במייקל טווקה, באתר PM - Australian radio program, 3 באוגוסט 2007 (באנגלית)
- ^ סוכנויות הידיעות, אסון באיי כריסמס: "טבעו לנו מול העיניים", באתר ynet, 15 בדצמבר 2010
- ^ AP, לפני החג: הרוגים בטביעת סירה באיי כריסמס, באתר ynet, 15 בדצמבר 2015
- ^ פיליפ קוריי וקירסטי נידהאם, הוקאיי קורא לגילוי רחמנות בעת ההלוויות, באתר כרוז הבוקר של סידני, 16 בפברואר 2011 (באנגלית)
- ^ הליברלים מודים כי תזמון התגובות להלוויות בעייתי, באתר כרוז הבוקר של סידני, 16 בפברואר 2011 (באנגלית)
- ^ ביאנקה הול, מבקשי מקלט אחדים מואשמים בפשע, באתר כרוז הבוקר של סידני, 1 במרץ 2013 (באנגלית)
- ^ ביאנק הול וג'ודית אירלנד, טוני אבוט עורר את ג'ון האוורד בעזרת טריקת דלתות בפני מבקשי מקלט, באתר כרוז הבוקר של סידני, 15 באוגוסט 2013 (באנגלית)
- ^ ת'יאה קווי, הקואליציה משיקה את מבצע גבולות ריבוניים, באתר SBS News, 18 בספטמבר 2013 (באנגלית)
- ^
רויטרס, אוסטרליה מקשיחה את מדיניות ההגירה: גוררת סירות פליטים לאינדונזיה, באתר הארץ, 14 בינואר 2014
- ^ אלכסנהדר קירק, סקוט מוריסון מגן על אהיפול התקשורתי סביב מבצע גבולות ריבוניים, באתר PM - Australian radio program, 31 בינואר 2014 (באנגלית)
- ^ טים לזלי ומארק קורקוראן, מבצע גבולות ריבוניים - ששת החודשים הראשונים, באתר ABC(באנגלית)
- ^ הוועדה האוסטרלית לזכויות אדם, ילדים נשכחים: חקירה לאומית של הילדים במעצרים, באתר הוועדה האוסטרלית לזכויות אדם, 2014 (באנגלית)
- ^ נחשף: אוסטרליה הודפת סירות פליטים בים, באתר ynet, 7 בינואר 2014
- ^ סוזן מקדונלד, סבב תיקים בקבינט: סוקט מוריסון הועבר אל המשרד לשירותים חברתיים, באתר Australian Broadcasting Corporation, 22 בדצמבר 2014 (באנגלית)
- ^ אלכסנדרה סמית', סקוט מוריסון נדחה על ידי בוגרי בית ספר תיכון הבנים של סידני, באתר The Age, 28 במרץ 2015 (באנגלית)
- ^ מליסה קלארק, שר האוצר מוריסון אמר כי לממשלה הפדרלית "בעיית בזבוזים", באתר Australian Broadcasting Corporation, 23 בספטמבר 2015 (באנגלית)
- ^ סקוט מוריסון הכניס אל הפרלמנט חתיכת פחם, באתר הגרדיאן, 9 בפברואר 2017 (באנגלית)
- ^ בלומברג, אוסטרליה מתכננת השקעה של 55 מיליארד דולר בתשתיות, באתר TheMarker, 9 במאי 2015
- ^ ג'יין נורמן, סקוט מוריסון מהרהר על נישואים הומוסקסואליים בעקבות הערותיה של פני וונג, באתר Australian Broadcasting Corporation, 22 ביוני 2016 (באנגלית)
- ^ סוכנויות הידיעות, אחרי "הפיכה" פנימית: גזבר ממשלת אוסטרליה יהיה ראש הממשלה החדש, באתר וואלה!, 24 באוגוסט 2018
- ^ אוסטרליה: שרת החוץ תתמודד על ראשות הממשלה, באתר מעריב אונליין, 22 באוגוסט 2018
- ^ הגרדיאן ורויטרס, "מישהו צריך לספר לג'ולי": הצצה למשחקי הכס של ממשלת אוסטרליה, באתר הארץ, 23 באוגוסט 2018
- ^ יצחק טסלר, עם כיפה ותנ"ך: הכירו את סגן ראש ממשלת אוסטרליה, באתר ynet, 26 באוגוסט 2018
- ^ רויטרס, טלטלה באוסטרליה: ראש ממשלה שישי בפחות מעשור, באתר ynet, 25 באוגוסט 2018
- ^ ג'יין נורמן ודייוויד ליפסון, נסיעות החוץ של ראש הממשלה סקוט מוריסון דומות למסלול המוכר של קודמיו, באתר Australian Broadcasting Corporation, 30 באוגוסט 2018 (באנגלית)
- ^ 1 2 איתמר אייכנר, אפקט טראמפ? "אוסטרליה שוקלת להכיר בירושלים כבירת ישראל", באתר ynet, 15 באוקטובר 2018
- ^ פוסט בחשבון ה'אינסטגרם' של נתניהו בדבר, 16 באוקטובר 2018
- ^ סוכנויות הידיעות, סוכנות הביון האוסטרלית לשרים: העברת השגרירות לי-ם תעורר אלימות, באתר וואלה!, 18 באוקטובר 2018
- ^ ראש ממשלת אוסטרליה: "מכירים במערב ירושלים כבירת ישראל", באתר וואלה!, 15 בדצמבר 2018
- ^ "'Just a series of words': Top UK adviser blasts Scott Morrison's climate speech". ABC News (בAustralian English). 2021-11-08. נבדק ב-2022-05-21.
- ^ Coalition faces criticism for limiting ‘top-up’ payment to Lismore flood victims only, the Guardian, 2022-04-14 (באנגלית)
- ^ סערה באוסטרליה: רה"מ הקודם מינה עצמו בחשאי ל-5 תפקידים, באתר חדשות 13, 16 באוגוסט 2022
- ^ סמנתה מיידן, סקוט מוריסון בשיחה על אמונה, פוליטיקה ולארה בינגל, באתר דיילי טלגרף, 2 באוגוסט 2013 (באנגלית)
| ראשי ממשלת אוסטרליה | ||
|---|---|---|
|
