עמוס אריכא

עמוס אריכא

לידה	6 בספטמבר 1933 תל אביב, פלשתינה (א"י)
פטירה	25 באוקטובר 2023 (בגיל 90) תל אביב-יפו, ישראל
תקופת הפעילות	1951–2023 (כ־72 שנים)
תחום יצירה	ספרות, ציור, משחק
הושפע על ידי	אהרן אבני, משה שטרנשוס

עמוס אריכא (י"ד באלול ה'תרצ"ג, 6 בספטמבר 1933 – י' בחשוון ה'תשפ"ד, 25 באוקטובר 2023) היה מחזאי, צייר, סופר שחקן ושוטר ישראלי. בצעירותו כתב רשימות וסיפורים קצרים שהתפרסמו בשבועונים, במוספים ובעיתונים שונים. מאז פרסם רומנים, מותחנים, ספרים ומחזות לילדים ובני נוער, וכן ציורים ואיורים שחלקם משולבים בספריו.

ביוגרפיה

עמוס אריכא נולד בתל אביב בשנת 1933, לסופר יוסף אריכא, חלוץ מהעיר קובל שבווהלין, ולרבקה, בתו של המחנך והוגה הדעות פנחס שיפמן (בן-סירה).

אריכא התגורר עשרות שנים בהרצליה, עיר שחלק מהאירועים המתוארים בספריו מתרחשים בתחומיה. הרצליה מתחברת אצלו לתל אביב, שאל נופיה ואנשיה הוא שב וחזר, ולעיתים חשף את תל אביב הקטנה שדודו, יעקב בן-סירה, מהנדס העיר משלהי שנות ה-20 ועד תחילת שנות ה-50, נחשב כמי שעיצב אותה עד שנודעה לימים כ"עיר הלבנה". אריכא התגורר עם משפחתו בנתניה.

קריירה

בתיאטרון

בשנות ה-50 עשה אריכא כברת דרך בעולם התיאטרון (הבימה, התיאטרון הקאמרי, האהל ותיאטרון זירה) והופיע כשחקן בשורת תפקידים ראשיים. הוא נמנה עם מייסדי תיאטרון הפנטומימה שיזם והקים שייקה אופיר במסגרת התיאטרון הקאמרי, כשחזר ב-1952 מפריז בה למד פנטומימה אצל רב-האמן אטיין דקרו. הצגת הבכורה, "מסכות", התקיימה באביב 1954. כן הופיע בתפקיד משני בצדם של שייקה אופיר ושושנה דמארי בסרט הצבעוני הראשון שנוצר בישראל, "באין מולדת". בשנים שעשה בתיאטרון כשחקן ביצע שורה של תפקידים מרכזיים ואחרים, ובהם:

• ג'ו ב"הם ידעו מה רצונם" בצוותא עם מאיר מרגלית ועדנה פלידל, (האהל);
• ראלף קומו ב"אנשי ריב" עם אילי גורליצקי, חיה הררית, יצחק שילה ואחרים, (הקאמרי);
• בן הסנטור ב"הנערה והכושי" לצידה של טובה פרדו (האהל);
• ארמן ב"במסעות פרישון" עם יהודה פוקס ויוסף ספרא ב"זירה";
• אפרים ב"אני רב החובל" לצד מישא אשרוב, נחום בוכמן, שמואל רודנסקי, שרגא פרידמן, שמוליק סגל (הבימה).
• "החמור" תפקיד פנטומימי ראשי בנסר-א-דין בקאמרי בבימויו של יוסף מילוא. בתפקיד זה הופיע אריכא כמאה פעמים.

בנוסף, הועסק אריכא בתיאטראות ילדים, עבורם עיבד וכתב מחזות במרוצת שנות החמישים, כגון "גוליבר במדינת הגמדים" ו"דוד וגלית" בבימויו של מנחם גולן, שהפכו ללהיטים. ב-1957 כתב את המחזה "הטיסה לירח" – שהוצג בתיאטרון לילדים שליד מרכז הגננות והסתדרות המורים תחת שרביט הבימוי של דן קדר (1957). הפזמונים שהושרו בהצגה נכתבו על ידי דידי מנוסי. בד בבד, עיבד את המחזה לספר שאויר על-ידו וראה אור בהוצאת "אורן".

במשטרת ישראל

בראשית שנות ה-60, משפרש מעולם התיאטרון, התגייס אריכא למשטרת ישראל בה שירת במגוון תפקידים. בתום השתלמויותיו ביחידות השונות, הוצב אריכא במחלקת ההדרכה, שהייתה אמונה על כל בסיסי ההדרכה של משטרת ישראל. במסגרת זו התמקד בפיתוח מדור פרסומי הדרכה והוצאה לאור, מעלון הסברה חדש דו-חודשי "מהנעשה בעולם המשטרה", ועד לעריכתו של ירחון משטרת ישראל, שעסק בתחומים מקצועיים בעלי זיקה לאכיפת החוק. באותה ימים סייע אריכא גם בהקמת מערכת ההסברה של הסניף הישראלי של ארגון השוטרים הבינלאומי.

בסתיו 1966 היה אריכא לחניך בבית הספר לקצינים בכירים, וסיים אותו באביב 1967. ערב מלחמת ששת הימים נתמנה במסגרת מינוי חירום למפקד בסיס מילואים בנפת רמת גן, שהייתה האחראית לביטחון השוטף בגזרה המזרחית של גוש דן. כעבור חודשים אחדים מונה לדובר משטרת מחוז תל אביב, ובפועל שימש לעיתים גם כדובר המשטרה כולה. תפקיד זה מילא למעלה משבע שנים, ובתקופה האחרונה עד לשחרורו נחשב יד ימינו של מפקד המחוז, ניצב דוד עופר. באותה עת התמקד המחוז בפיקודו של עופר במלחמה בגל אלימות ופשיעה שהחל מתפשט ברחבי המחוז בשנים 1971–1972. אריכא נמנה עם חברי צוות קצינים שסייעו לגבש את מדיניות המחוז לבלימת התפשטות גל האלימות ולצמצום הבריונות.

בסוף שנת 1975 השתחרר אריכא בדרגת סגן-ניצב. המפכ"ל רב-ניצב שאול רוזוליו ביקש ממנו להצטרף ללשכתו במטה הארצי בירושלים, לקדמו בדרגה ולהציבו במעמד של עוזר בכיר, אך הוא ביכר לפרוש ולהתמקד ביצירתו. ימיו במשטרת ישראל סיפקו לו מקור לא אכזב של ידיעות מקצועיות ששימשו אותו בכתיבת רבים מספריו.

עבודתו הספרותית

"נוצרתי מרגע של אהבת הורי מול הים של תל אביב. אחרי שהנדל"ן הטורף מחק את הדיונות היפהפיות נשארו רק זיכרונות שמלווים אותי כל עוד אני כאן. אחר-כך אולי מישהו יפזר את אפרי בצפון תל אביב של אז בין הים לירקון. מקום נפלא להתפזר בו לכל הרוחות".

(עמוס אריכא, בתשובה לשאלה: "לו היית כותב היום אוטוביוגרפיה, באיזה משפט היא הייתה נפתחת?")

הרומן הראשון פרי עטו של אריכא, "הכומתות השחורות" הוצע להוצאת "עמיחי" בשלהי 1954. היה זה הרומן הראשון שנכתב על השירות בצה"ל שלאחר מלחמת הקוממיות, והיה לרב-מכר. הגם שניכר בו בוסר החליט המו"ל לפרסמו מפאת החשיבות שייחס לסוגיה; הספר שפך קיתונות של ביקורת חריפה על שיטות ה"טרטורים" בצה"ל.

בעת הכנת הספר ב"דפוס ישראל" באזור התעשייה של נמל תל אביב באביב 1955, הוקף לפתע הבניין באנשי המשטרה הצבאית שנשלחו מטעם הצנזורה להחרים כל יריעה וכל פיסת ניר הקשורה ברומן. הייתה זו היצירה הספרותית הראשונה שהוחרמה במדינת ישראל בידי הצנזורה. כשהובא הדבר לידיעתו של ראש הממשלה דוד בן-גוריון, הוא קיים בירור עם עמנואל הרוסי ראש האגף ליחסי ציבור בדבר אמיתות העובדות העוסקות בטרטורים בצה"ל. לאחר שראש האגף אישר את התופעה הפסולה הורה בן-גוריון להתיר מיד את פרסום הרומן. חודשים אחדים לאחר הופעתו צוין הרומן על ידי השבועון "העולם הזה" בגליונו המסכם את השנה, כאחד משני הספרים הראויים להערכה מיוחדת מבין הספרים שראו אור בשנה הנסקרת (מהדורה מתוקנת של "הכומתות השחורות" וערוכה מחדש בידי הסופר, הופיעה בשנת 1998 בהוצאת נירם, לציון שנת חמישים להקמת המדינה).

בהמשך כתב אריכא את המחזה "ההולכים לסלע אדום" על הקץ הטראגי של חבורת צעירים שחוצים את גבול ירדן המוגדרת אז כמדינת אויב. בכוונתם להגיע לעיר הנבטית פטרה היכן שנרצחו בידי בדואים מקומיים. לאחר הרצח מתארגנים חבריהם לצאת למסע נקמה ברוצחים. את המחזה התכוון הבמאי והשחקן אברהם ניניו לביים בתיאטרון הבימה, אולם גורלו נגזר אז לפסילה על ידי הצנזורה מנימוקי ביטחון.

ברומן השני שלו, "המסך עולה" (1958), התמקד אריכא בנעשה מאחורי הקלעים של התיאטראות. הרומן זיכה אותו ב"פרס אשר ברש" ובביקורות מעורבות, מהן ששיבחו את הכותב, ואחרות שמתחו עליו ביקורת קשה. בהארץ, כתב ברוך קורצוויל: "ספר שאולי יעניין רודפי סנסציות זולות ורכילות. מה קורה בוועדות הפרסים שלנו? נדמה לי שיש לשולח את השופטים להשתלמות בחו"ל", ואילו פוריטניות הזדקרה מביקורתו של ז. איש שלום: "חלילה לנו לחשוב כי נוער חייב להתנזר מתענוגות העולם אבל "פריון" כזה המצוי אצל עמוס אריכא אינו נורמלי אפילו לגבי הנעורים התוססים ביותר". ברם, הסופר הנודע גרשון שופמן כתב על הרומן: "זה כבר שלא נסחפתי עם קריאה בספר כמו עם דפים אלה שמגוללים לפנינו הווי והווייה לפנים מן הקלעים...הפתעות נועזות וירטואוזיות על כל צעד. כוח בלטריסטי בלתי-שכיח."

כעבור שנים אחדות הוציא אריכא תחת ידיו את "פרשי הגליל" (1961-1964) – טרילוגיה לבני הנעורים שעסקה באנשי "השומר" בתחילת המאה העשרים והופיעה בכמה מהדורות; טרילוגיה נוספת לבני הנעורים שזכתה לקוראים צעירים רבים, על חיי צוללים המסכנים נפשם בארכאולוגיה ימית, התפרסמה בשלהי שנות ה-60. בשנות ה-70 וה-80 כתב ספרי-מתח שהתפרסמו בשפות רבות, וכמה מהם הפכו לרבי-מכר. עם אלה ניתן למנות את "איש ושמו ירדן" (1976), "פניקס" (1979), "שעת הליצן" (1981), "מסע אל הקץ" (1984) ו"הגמל המעופף" (1987). ספרים אלה שראו אור בשנים בהן הטרור האנטי-ישראלי התפשט בעולם, העניקו פתחון-פה להיקף המלחמה הנגדית שניהלו זרועות הביטחון הישראליות. אחדים מספרים אלה מתאפיינים גם במרקם היחסים שבין נשים וגברים, ובהם עדות למחיר הכבד הנתבע ממשפחתו של הסוכן החשאי המושתל במדינת אויב. דוגמה לכך הוא הרומן "הגמל המעופף" – זהו רומן ריגול שתחילתו כסיפור אהבה ביריד המזרח בתל אביב של שנת תרצ"ו ושיאו מקץ שנים רבות בערב הסעודית.

ציור העטיפה – שמואל טפלר

אחדים ממגוון ספריו האחרים שהתפרסמו בישראל:

• "עלמה בקצה הכפר" (1991), רומן רחב-יריעה על רקע האינתיפאדה הראשונה החושף את עומק התהום הפעורה בין ימין לבין שמאל וקורעת בני משפחה אחת המוצאים עצמם זרים ועוינים זה לזה, בשני צדי המתרס;
• "נשף חברים" – (1993), רומן על אהבה שהסעירה את חוגי הבוהמה התל אביבית בשנות השלושים (הסיפור הושפע מפרשיית הקשר המורכב שהתקיים בין השחקנית חנה רובינא לבין המשורר אלכסנדר פן);
• "אביב שחור" (1994), רומן המתמקד בשחיתות המתפשטת בארץ ומגעת עד לפתחו של ראש הממשלה;
• "ישו והאשה הסזאנית" (1995), העוסק בשובו של סוכן "המוסד" משבי ממושך במדינת אויב ובמאמציו לשקם עצמו;
• "תופס הגלים" (1998), רומן תל אביבי שגיבורו מי שנחשב לילד הראשון של תל אביב, לימים מייג'ור עברי טולדו ומאוחר יותר סוחר ביצירות אמנות ההופך את מקצועו כיסוי לשליחויות חשאיות בשמם של ראשי ממשלה בישראל. במסעותיו הוא מנסה למצוא תשובות לשאלות אישיות הקשורות בעברו.

באחדים מספריו התאפיינה כתיבתו של אריכא בביקורת נוקבת כלפי חוגי הימין הרדיקלי ואנשי המעמד הרבני. בד בבד הוא ביקר חריפוֹת את עיוורונו המסוכן של השמאל הרדיקלי, כפי שעשה זאת ברומן "עלמה בקצה הכפר".

במאי 2007 ראה אור ב"ספרית מעריב" ספרו "אש זרה", שנכתב על רקע תוכנית ההתנתקות ופינוי יישובי גוש קטיף, כאשר במוקד הסיפור נערכה פעילות חשאית שמגמתה לחזק את חגורת האבטחה על חיי ראש הממשלה המאוים על ידי קבוצות קיצוניות.

בפברואר 2015, שבע שנים לאחר הופעת "אש זרה", התפרסמה עליו בירחון אגודת הסופרים "מאזנים" ובאתר לתרבות אימגו רשימתו של הסופר והמבקר משה גרנות, "אדריכלות ספרותית". הרשימה מדגישה את יכולתו של אריכא בסחיפת קוראיו לתוך רומן-מותחן. בין השאר נכתב: "...כל התנועות האלו בנויות באדריכלות ספרותית מעוררת התפעלות."

עבודתו האמנותית

עץ גווע בדיונות – רישום בדיות – עמוס אריכא

עירום – שמן על לוח-בד, 1975, אוסף פרטי, ניו-יורק – עמוס אריכא

נוף בדיונות – שמן על-בד 1995 – עמוס אריכא

משנת 1946 היה אריכא תלמידם של אהרון אבני ומשה שטרנשוס, וכעבור שנה אף נחשב לצעיר תלמידיהם של יחזקאל שטרייכמן ואביגדור סטימצקי ב"סטודיה" שלהם בה למד במקביל ללימודיו אצל אבני. משנפתחה המדרשה למורים לציור ב-1951, על ידי אהרון אבני (שנפטר באותה שנה והוא בן ארבעים וחמש בלבד) והמחנך אליהו בילס, נמנה אריכא עם תלמידיה הראשונים. באמצע שנות החמישים נסע לאיטליה להשתלמות קצרה באקדמיה לאמנויות יפות ברוונה, שאותה הזכיר לא פעם בספריו. הוא קנה לעצמו גם שם כרשם-אמן בפחם, בעפרון ובעט, הקרוב ברוחו לאנה טיכו ולאופולד קרקואר.

אריכא ממזג בציוריו את נושאי עבודותיו עם נושאי ספריו, נופי הארץ, הדיונות ותל אביב הקטנה. הוא הציג תערוכות יחיד בגלריית ברוך בכר בתל-ברוך (1976), "באנאק גאלרי" בניו יורק (1977), גלריית "יונה גולדברג" בוושינגטון (1977), "גלריית ספראי" בתל אביב (1977), מוזיאון הרצליה (1987), בית הספרייה המרכזית באוניברסיטת תל אביב – (1996), "מגע מקום" – תשעים שנה לתל אביב ושבעים וחמש שנה להרצליה – על יוצרים ודיונות של העיר הלבנה והמשכן לאורך חוף הרצליה – יצירות שהוצגו בבית ביאליק ובמשכן אמנים בהרצליה ב' בשנת 2000. הוא גם אייר את הנובלה של אביו הסופר יוסף אריכא "יום ולילה" שהתפרסמה במהדורה אלבומית מיוחדת (1963), ואחדים מהספרים שהוא עצמו כתב לילדים ובני הנעורים.

במרוצת השנים נהג אריכא לפרסם מעת לעת רשימות שכתב על יוצרים, בהם עמיתים שהכיר את יצירתם מקרוב. רשימותיו הופיעו בעתונים יומיים ובמקומונים. עם האמנים עליהם כתב נמנים אוזיאש הופשטטר, אריה נבון, רוברט בזה, מרסל ינקו, משה שטרנשוס, שמואל טפלר, מרגלית מנור, גבי בן-ז'נו, איתמר סיאני, ערן שקין, יוסף תגר, יגאל תומרקין, ומגדולי הפיסול הישראלי כחנה אורלוף, אברהם מלניקוב, זאב בן-צבי, יעקב לוצ'אנסקי ואחרים. כתיבתו על אמנים ויצירתם נעשית מנקודת מבט של יוצר על יוצרים.

דומה וכזאת הייתה גם התייחסותם של יוצרים שנמצאו במוקד הביקורת האמנותית לאריכא עצמו.

• משה בן-שאול, הסופר-צייר והמבקר, כתב עליו ב"מעריב" (1977): "עמוס אריכא, לשעבר דובר המשטרה, ידוע היטב גם כסופר ומספר לילדים וכן כצייר שכבר הציג כמה תערוכות-יחיד. הוא למד באבני, אצל סטימצקי ושטרייכמן, במדרשה למורים לציור ובאיטליה. ציורו הוא ריאליסטי, רישומו הוא דייקני – אך יש בו שאר-רוח, אווירה ויופי קסום."
• הסופר-צייר והמבקר עמנואל בר-קדמא סיכם התייחסות דומה ב"ידיעות אחרונות": "...אריכא אוחז בעיפרון לא רק כאמן, אלא כאוטוביוגראף."
• המבקר ש. קאופמן ביטא עמדה ברוח זאת כעבור עשר שנים ב"צומת השרון" (רשת שוקן) על תערוכת רישומיו במוזיאון הרצליה (1987): "עמוס אריכא, רשם וירטואוז בעל יד קלילה, אשר הצליח להעניק לנופים שהוא מתאר רוחניות ומשמעות שהם מעבר לנראה. עבודותיו, בהמשך לעבודותיהם של אנה טיכו וקרקואר, שייכות לקבוצת אמנים אשר בורכו בחיוניות ובדינאמיות... הפרסוניזיציה (האנשה) המוענקת לרגבי עפר, לעצים, לאדמה, כל אלה הם חלק מדרך עבודתו של הרשם המעולה."

"פטריק קים" וספרים אחרים

בשלבים מוקדמים של פעילותו הספרותית היה עמוס אריכא מעורב עם כותבים נוספים בכתיבה של סדרת ספרוני המתח "פטריק קים" בשם הבדוי "ברט ויטפורד", שהופיעה בהוצאת "רמדור" של אורי שלגי כסדרה מתורגמת כביכול ונחשבה להצלחה מסחרית גדולה. היות שמדובר היה בתופעה תרבותית-חברתית מעניינת בתחום 'ספרות זולה' מ"תוצרת הארץ", שהגיעה לשיאה בשנות השישים והשבעים, היא נחקרה בידי אלי אשד שמנה את אריכא כאחד מחבורת סופרים וחוקרי ספרות שעסקו בכתיבה בשמות בדויים בקטגוריית 'ספרות זולה', להשלמת פרנסתם, בהם כאלה שהחלו בה כבר משנות ה-40. בין כותבי הספרות הזולה באותה תקופה נמנו גם אהרן אמיר, עמוס קינן, פנחס שדה, אריה קרישק, גלעד מורג (חוקר ספרות) ואחרים.

במהלך התחקיר אותרו בבית הספרים הלאומי שני ספרים נוספים אותם כתב אריכא כשהוא משתמש בשמות בדויים. האחד נכתב על רקע משבר הנפט העולמי שפרץ זמן-מה לאחר מלחמת יום הכיפורים. היה זה הרומן "נפט – האל החדש" שהופיע בחתימת ניגאל דון-כיארי (1975). השני הוא "קרלוס – טרור בעל אלף פרצופים", המותחן הראשון (1975) בו שיחזר אריכא את פרקי חייו וקורותיו של איליץ' רמירס סאנצ'ס, הטרוריסט הבינלאומי הנודע כ"קרלוס". מותחן זה הופיע בחתימת א.ל. האנטר. שני ספרים אלה הוצאו לאור על ידי הוצאה תל אביבית קטנה בשם "א.ל. הוצאה מיוחדת". הספרים תורגמו לשפות אחדות והתפרסמו באירופה במחצית השנייה של שנות ה-70. אריכא חזר ונעזר בדמותו הצבעונית של הטרוריסט הבינלאומי קרלוס כפי שיצר אותה, בעת שעיצב כעבור שנים את דמויות המחסלים בספריו הנודעים כ"עוף החול" (פניקס-1979), "שעת הליצן" (1981) ו"אש זרה" (2007).

מאמריו

בשנים האחרונות הקדיש אריכא מזמנו לכתיבת מאמרים נוקבים, לעיתים עד בוטות, על אובדן חזון ודרך של ישראל, בעיקר מבחינה מוסרית המסלפת ופוגעת בכוונת מכוון בדמוקרטיה. הוא פרסם יותר מארבע מאות מאמרים מהם באתרים מובילים. באחד ממאמריו האחרונים "כנסת ישראל טמאה", 7 בפברואר 2017, הגיב בביקורת קשה על אישור "חוק ההסדרה". הייתה זו הרשימה הקצרה ביותר שפרסם מעודו:

"חוק ההסדרה שאושר הלילה בכנסת בירושלים צרב את כנסת ישראל כמקום טמא ואת מדינת ישראל גזר לגורל של מדינה מצורעת. כל מי שנתן קולו לאישור החוק התכחש כבוגד שפל-רוח לעקרונות המוסר והצדק הנבואיים של בני העם העברי. הכשרת הטומאה המאפשרת עושק וגזל של מי שאינם יהודים, הופכת את חזון המדינה הציונית לחזון בלהות. מהיום מתנוסס דגל שחור מעל זכות קיומנו כאן; שארית התבונה הלאומית נערפה על ידי שוטי הכנסת מימין, אותם אלה הנגועים במשיחיות מכזבת שתמיד הסתיימה בחורבן ארץ האבות. היינו עם עבדים ונשארנו עם עבדים שאינו יודע צדק לעצמו גם לא לאחרים. רוח גדולה לא תבוא להצילנו מידי עצמנו. משאפסה ביקורת, משהסגירו עצמם נבחרי ציבור סחופי-התלהמות מטורפת למלכודת סדומית שאין ולא תהיה לה כפרה, משכוסתה הארץ בבושת-נצח שלא תימחה – נקשיב להד רעמיה של אימה מרתיעה המזכירה ימים אפלים אחרים. נס תקומה אינו נכפל. הכיליון המר בפתחנו ושמש שחורה בירושלים תלויה מעליה דום."

רשימת ספריו

ספרית מעריב 2007

• הכומתות השחורות: רומן (עמיחי, תשט"ו 1955)
• ההולכים לסלע אדום: מחזה בשלוש מערכות (סלע, תשי"ז)
• הטיסה לירח: ספור לילדים (אורן, תשי"ח 1958)
• המסך עולה: רומן (מסדה, תשי"ט 1958)
• קול דמי אחים: מחזה בשלוש מערכות (תשכ"–?)
• פרשי הגליל בסלע האדום: סיפור לבני הנעורים (מסדה, 1961) הרישומים בידי המחבר
• פרשי הגליל במדבר ערב: סיפור לבני הנעורים (מסדה, 1962) הרישומים בידי המחבר
• פרשי הגליל בעמק הערבה: סיפור לבני הנעורים (מסדה, 1962) הרישומים בידי המחבר
• מבצע קיסריה: סיפור לבני הנעורים (הוצאת א. לוין אפשטיין, 1967) איורים, ריקי בן-ארי
• במצולות יפו: סיפור לבני הנעורים (א. לוין-אפשטיין, תשכ"ז) איורים, ריקי בן-ארי
• עכו שוקעת: סיפור לבני הנעורים (א. לוין-אפשטיין, תשכ"ח 1968) איורים, ברוך אלרון
• נפט – האל החדש: מותחן (הופיע בחתימת שם בדוי, ניגאל דון-כיארי, בהוצאת "א.ל. הוצאה מיוחדת" תל אביב, 1975)
• קרלוס – טרור בעל אלף פרצופים: מותחן העוסק במלחמה בטרור (הופיע בחתימת שם בדוי, א.ל. האנטר, בהוצאת "א.ל. הוצאה מיוחדת" תל אביב, 1975)
• A man called Jordan (London: Spearman), 1976

Translated into Dutch

• Phoenix(New York: New American Library, 1979) Translated into Danish, Italian, Japanese, Norwegian, Dutch, French and Korean
• Hour of the clown (New York: New American Library, 1981) Translated into Italian
• Journey toward death (New York: New American Library, 1983
• The Flying Camel (New York: E.P. Dutton, 1987). Translated into Danish and Norwegian
• עלמה בקצה הכפר (זמורה-ביתן, תשנ"א 1991) רומן
• נשף חברים (שלגי, תשנ"ג 1993) רומן
• אביב שחור (מידות, תשנ"ה 1994)רומן
• ישו והאשה הסזאנית (שלגי, תשנ"ו 1995) רומן
• תופס הגלים (נירם, תשנ"ח 1998) רומן
• הכומתות השחורות: רומן (נירם, תשנ"ח 1998) גרסה משוכתבת של הרומן שהופיע לראשונה בהוצאת עמיחי ב-1955
• אש זרה (ספרית מעריב, 2007) רומן מתח

קטלוגים

• "אריכא – רישומים" – תערוכת-יחיד במוזיאון הרצליה, הוצאת מ. זינגר ת"א (1987) – מבוא: אוצר התערוכה יואב דגון
• "מגע מקום" – תערוכת-יחיד – ציורים ורישומים בחסות "בית ביאליק" בתל אביב ו"משכן אמנים" בהרצליה (2000) – מבוא: אוצרת התערוכות ורדה גנוסר

לקריאה נוספת

• משה גרנות, "אדריכלות ספרותית", מאזנים, פברואר 2015

קישורים חיצוניים

• רשימת הפרסומים של עמוס אריכא, בקטלוג הספרייה הלאומית
• עמוס אריכא, ב"לקסיקון הספרות העברית החדשה"
• עמוס אריכא, ב"לקסיקון הקשרים לספרות ישראלית"
• כתבי עמוס אריכא בפרויקט בן-יהודה
• עמוס אריכא, באתר 100 שנות תיאטרון עברי
• פרטים וציורים של עמוס אריכא, באתר מוזיאון ישראל
• מלכה נתנזון על הרומן "עלמה בקצה הכפר"
• מלכה נתנזון על "נשף חברים"
• "תופס הגלים" ב"מאזניים"
• אלי אשד, המזימה הרוסית נגד ישראל: "אש זרה" מאת עמוס אריכא, בבלוג "היקום של אלי אשד"
• אלי אשד – השירותים החשאיים של עמוס אריכא, באתר אימגו
• עמוס אריכא - רשימות על אמנים, באתר "טקסטורה"
• עמוס אריכא, רשימות באתר "על צד שמאל"
• עמוס אריכא, רשימות באתר אימגו
• עמוס אריכא רשימות, באתר "מראה"
• רשימות של עמוס אריכא, באתר חדשות מחלקה ראשונה
• הספרים של עמוס אריכא, באתר "סימניה"
• מקום נפלא להתפזר בו לכל הרוחות, באתר הארץ, 19 ביוני 2007