פואטרי סלאם
פּוֹאֵטְרִי סְלֵאם (מאנגלית: poetry slam), בתרגום חופשי: 'הטחת שירה', הוא אירוע שבו משוררים קוראים או מדקלמים יצירה פרי עטם בסגנון הנקרא "ספוקן וורד" (מילה מדוברת). הביצוע עומד לשיפוט נציגים אקראיים מהקהל.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בנובמבר 1984, יזם מארק סמית' (אנ') אירוע פואטרי סלאם במועדון 'get me high' בשיקגו. בשנת 1986 הערבים עברו למשכנם הקבוע, ב'Green Mill Jazz Club' (אנ') בעיר. בשנת 1988 התקיים לראשונה אירוע מחוץ לשיקגו, במועדון 'Nuyorican Poet's Cafe' בניו יורק. שנתיים לאחר מכן, נוסדה תחרות 'פואטרי סלאם' לאומית, שנקבעה בסן פרנסיסקו, והופיעו בה משוררים משיקגו, ניו יורק והעיר המארחת. לשם השוואה, בתחרות שהתקיימה בשנת 2010, השתתפו מבצעים מ-80 קבוצות שונות, במשך 5 ימים.
אירועי פואטרי סלאם התפשטו מאז בעולם, וכיום נערכות תחרויות כאלה בלמעלה מ-30 מדינות.
החל משנת 2008 כל שנה מתקיים Women of the World Poetry Slam (WoWPS) למשוררות. משוררת אמריקאית אמני סזאן היא היחידה שניצחה בתחרות פעמיים (בשנת 2016 לצד אמיתית'אל מחמוד).
מבנה האירוע[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאירוע השירה יש מנחה המוביל את הערב. בתחילתו, יופיע 'משורר חימום' (נקרא גם "משורר הקורבן") שאינו חלק מן התחרות. אחריו חל הסיבוב הראשון בו, על פי הגרלה, יעלו המשוררים ויציגו את קטע השירה שלהם. לאחר סיום כל ביצוע, יינתנו ציונים מספריים, בין 0 ל-10, על ידי 3 או 5 צופים אקראיים שנבחרו מראש. בסיבוב הראשון מופיעים לרוב 8 משוררים. ארבעת המציגים בעלי הניקוד הגבוה ביותר, יעלו לסיבוב השני.
בסיבוב השני, יופיעו ארבעת המשוררים בעלי הניקוד הגבוה, ויציגו קטע שונה משהציגו בסיבוב הראשון. המתמודד שיקבל את הציון הגבוה ביותר הוא המנצח, והוא יוזמן לבצע קטע נוסף ("הדרן" או "המילה האחרונה"). בגרסה אחרת, שני המבצעים בעלי הניקוד הגבוה, יתמודדו ביניהם על הניצחון בערב. באירועים הנערכים בישראל הפורמט הוא של 4–8.
על המציגים להימנע משימוש באביזרים, תחפושות ומוזיקה. בכך הפואטרי סלאם מובחן מאירועים דומים כמו ערבי שירה, תיאטרון או מוזיקה. לכל מציג יש זמן הופעה מוגבל, בין 3 ל-10 דקות.
קיימים סוגי תחרויות שונות: בתחרות פתוחה, כל אחד מוזמן לעלות ולהציג, וזאת לעומת תחרות מוזמנת בה רק משוררים מוזמנים מופיעים. לרוב, אין הגבלה על נושא השיר; לעיתים, מוכרזת 'תחרות נושא' ("Theme Slam") בה על המתמודדים לעסוק בנושא מסוים בשירתם.
סגנון ספרותי[עריכת קוד מקור | עריכה]
האירועים מציגים מגוון רחב של סגנונות, הן בכתיבה והן בצורת ההופעה. הקטעים המוצגים בערבים אלו זהים לעיתים לאירועי הקראת שירה. אחרים דומים בצורתם למונולוג תיאטרלי ואף למערכון, ואלה ישתמשו לרוב בטונים שונים להדגשת הנושאים, הדמויות והקונפליקטים המובאים בקטע. כמו כן חלק מהמציגים מתבססים על אלמנטים של ראפ, ואלה לרוב יאופיינו בחריזה מהירה של מילות השיר. לרוב, קטעים אלו משויכים לסוגה 'מילה מדוברת' (spoken word).
המשורר קריסטין אוק'פי אפטוביץ', כותב הספר "מילים לפנים: סיור מודרך בעשרים שנות פואטרי סלאם בניו יורק"[1] צוטט, בהתייחסו לסגנונות שונים המאפיינים את אירועים אלו: "אחד הדברים המעניינים הוא, שלאורך תקופות שונות, היה חשש שסגנון או משורר מסוים ייעשו כה דומיננטיים, עד שהם יהרסו את הסצנה, אך זה לעולם לא קרה. היפסטרים מתרעמים, ראפרים, בוהמייניים, קומיקאים, אנשי רוח ופאנקיסטים - כל אחד מאלה, שלטו בכיפה למשך זמן מה; אך כעבור זמן, הגיע דיבור אחר שאתגר את המשוררים לנסות דבר חדש".
אחת ממטרות הפואטרי סלאם, היא לאתגר את מי שטוען לסמכות כלשהי אודות 'ערך אומנותי'. כל משורר זוכה לביקורת ושיפוט הקהל, היות שהם תלויים בחסדיו על מנת להמשיך לסיבובים הבאים. היות שיש תחלופה בין המשוררים לבין הקהל, כאשר משוררים נמנים עם הקהל ולהפך – נציגים מהקהל מופיעים עם שירתם – נוצר מבנה שמטשטש את הגבולות בין קהל, משורר וביקורת. המשורר האמריקאי בוב הולמן הגדיר זאת כ'דמוקרטיזציה של החריזה'. לדבריו, "מהפכת ה-spoken word מובלת על ידי נשים וקהל מגוון. בכך ניתן עומק לרב-השיח המתקיים בקרב האומה, וניתן לשמוע קולות שלא מיוצגים על ידי הקונגרס. הייתי רוצה שהקונגרס יישמע כמו אירוע פואטרי סלאם".
בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]
סצנת הפואטרי סלאם הישראלית נוסדה בינואר 2012 על במת תיאטרון "האינקובטור" בירושלים. מייסדי הפואטרי סלאם בארץ, פדרו גראס (עמית אולמן), אלן פותלס (נילי קופלר) ואריק אבר, נפגשו שנה לפני כן בליין אירועי הספוקן וורד "word up!" שארגנה ענבל בנימין ב"לימה-לימה" בתל אביב. האירועים הראשונים בירושלים היו בעלי קהל מצומצם יחסית, אך תוך זמן קצר התהוו אירועי סלאם קבועים על בסיס חודשי בארבע ערים בישראל: תל אביב, ירושלים, חיפה ובאר שבע. האירועים וקטעי השירה מופצים בעיקר ברשתות חברתיות כמו פייסבוק ויוטיוב. בשנת 2017 סיקרה רשות השידור את אירוע "הקרם דה לה סלאם" - ערב עם מיטב אמני הספוקן וורד הישראלים העכשוויים - בטלוויזיה ובאינטרנט וכך מביאה לקהל הרחב את השירה המדוברת. עם היוצרים הפועלים בסצנה נמנים: יוסי צברי, צביה מרגליות, ג'ימבו ג'יי, לוסי איוב ונעם פרתום.
ב-7 בינואר 2018 התקיים גמר הסלאם הגדול המכונה גם "מיקרופון הזהב" בבית האופרה בתל אביב. בגמר זכתה עמית צפריר[2].
ביקורת[עריכת קוד מקור | עריכה]
קיימות ביקורות רבות אודות הערך האומנותי של אירועים אלו. רובן מתייחסות לפן התחרותי של אירועים אלו, ומיעוטן לתוכן, שכן הוא כולל תלונות והתרעמויות אודות החברה[3]. יש המשווים אותם לתוכניות מציאות בהן נבחנים המתמודדים על פי העדפותיו של הקהל, ומשווים אותם לתוכנית הפופולרית אמריקן איידול[4]. אחרים משווים זאת לספורט, וגורסים שמדובר ב'גרסה גברית-מצ'ואיסטית של שירה'[5].
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- האתר הרשמי של פואטרי סלאם ישראל
- ערוץ היו-טיוב של פואטרי סלאם ישראל
- אתר הסלאם האירופאי
דורון קורן, בפואטרי סלאם יוצרים את השירה העברית הכי רעננה כרגע, באתר הארץ, 24 בדצמבר 2015 
- תומר מיכלזון, אריק אבר ומופעי הפואטרי-סלאם הלוהטים, באתר הארץ, 7 במאי 2014
- פואטרי סלאם, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Aptowicz, Cristin O'Keefe. (2008). Words in Your Face: A Guided Tour Through Twenty Years of the New York City Poetry Slam. New York City: Soft Skull Press. "Chapter 14: First and Always; Graduates from the NYC Poetry Slam's First Wave" Page 122. ISBN 1-933368-82-9.
- ^ ויינברג, אורין (2018-08-01). ""אלוהים, למה אני לא שלומית מלכה?": הגמר הגדול של הפואטרי סלאם". Ynet. נבדק ב-2018-01-17.
- ^ Bloom, Harold (2009) quoted in Somers-Willett, Susan B.A., The Cultural Politics of Slam Poetry. University of Michigan Press. p. 21.
- ^ http://www.independent.com/news/2012/aug/30/close-kip-fulbeck/(הקישור אינו פעיל, 16.1.2020)
- ^ Aptowicz (2008), p. 297.