פוסט-גראנג'
 |
ערך ללא מקורות
| |
| ערך ללא מקורות | |
 | |
| מקורות סגנוניים | גראנג', רוק אלטרנטיבי, הארד רוק, פופ רוק |
|---|---|
| מקורות תרבותיים | אמצע שנות התשעים בצפון ארצות הברית ובקנדה |
| מוצא |
ארצות הברית, הממלכה המאוחדת  |
| כלים | גיטרה חשמלית, בס, תופים |
| פופולריות מיינסטרים | בשיאה באמצע וסוף שנות התשעים, וממשיכה בשנות האלפיים |
| סצינות אזוריות | |
| מרכז פלורידה - שיקגו - קליפורניה – קולומביה הבריטית - מערב תיכון ארצות הברית – צפון האוקיינוס השקט | |
  | |
פוסט-גראנג' (אנגלית: Post-grunge) הוא תת-ז'אנר של הרוק האלטרנטיבי האמריקני שנוצר באמצע שנות התשעים ומושפע מתנועת הגראנג' של סיאטל.
הז'אנר מאופיין בנגינת גיטרה פשטנית יותר מזו של הגראנג', אך מושפע ממנו. במובן הרחב ניתן לתאר כפוסט-גראנג' כל להקה המושפעת מהגראנג'; ככזה, הוא מכסה סגנונות שונים. אף על פי כן, המונח משמש כיום בעיקר לתיאור להקות פופ-רוק שהוקמו בסוף שנות התשעים כגון מאצ'בוקס טוונטי, ת'ירד איי בליינד ופאדל אוף מאד. להקות אלה מכונות לעיתים גם "רוק מודרני". אלבומה הראשון של סילברצ'ייר, "Frogstomp", נחשב בעיני רבים לאלבום הפוסט-גראנג' החשוב ביותר, שיציאתו אף חילקה את הפוסט-גראנג' לשתי תקופות שונות. להקות בולטות נוספות הן בוש הבריטית, אפגן ויגס, סטיינד, אלטר ברידג', פו פייטרס, לייב, דה וולפלאוארס, קריד, 3 Doors Down, גו גו דולס, ברייקינג בנג'מין, גודסמאק, סית'ר, ת'רי דייז גרייס, אוורקליר, ת'יאורי אוף א דאד מאן, ניקלבק והובאסטנק.
