פורטל:אישים/מאמר נבחר/גלריה
אוסף ערכים נבחרים בנושא אישים
לעריכת סדרות הערכים לחצו על המספר בכותרת ואחר כך "עריכה".
1
שמחה בלאס, נצר למשפחות רבנים (דור שמיני לגאון מווילנה), סוחרים ובעלי אחוזות יהודים, נולד בוורשה שבפולין, שהייתה אז בשליטתה של האימפריה הרוסית. בגיל ארבע עבר עם הוריו (ממשפחות חסידי גור) לאחוזה סקריהיטשין, שעל גדות הבוג המערבי הנשפך אל הויסלה, שהייתה שייכת במשותף לסבו מצד אמו, חיים רוטנברג, ולאחיו, (מצאצאי המהר"ם מרוטנבורג ובני אחיו של בעל חידושי הרי"ם). בגיל 8 עבר עם הוריו ומשפחתם לאחוזת רוזבוזין שבמזרח פולין, הגדולה מבין עשר אחוזותיו של אלעזר בלאס, סבו זקנו מצד אביו. בשנת 1910 חזר עם משפחתו לוורשה. |
2
סר ג'וֹן פְרֶדרִיק וִילְיַאם הֶרְשֶל היה איש אשכולות אנגלי: מתמטיקאי, אסטרונום, כימאי ומחלוצי הצילום. הרשל היה בנו היחיד של האסטרונום ויליאם הרשל. עיקר תרומותיו היו בתחום האסטרונומיה. בין השאר הוא שנתן שם לשבעה מהירחים של כוכב הלכת שבתאי ולארבעה מהירחים של אורנוס. בנוסף הרשל הרים תרומות חשובות בתחומים רבים נוספים הוא תרם להתפתחות הצילום, עסק בבוטניקה, בגאולוגיה ובקריסטלוגרפיה, חקר את תופעת עיוורון הצבעים ואת ההשפעה הכימית של קרינת על-סגול. כתב ערכי מדע באנציקלופדיה בריטניקה, ותרגם לאנגלית יצירות של פרידריך שילר ואת האיליאדה של הומרוס.
3
היינריך היינה (13 בדצמבר 1797 – 17 בפברואר 1856), משורר ופובליציסט גרמני ממוצא יהודי, מגדולי השירה והספרות של גרמניה במאה ה-19.
היינריך היינה נולד בדיסלדורף בשם הרי (חיים) היינה. בעוד שאין ספק באשר למקום הולדתו, לא ניתן עוד לקבוע בוודאות את תאריך הולדתו. כל המסמכים בני תקופתו אשר מדווחים על כך אבדו במהלך מאתיים השנים האחרונות. על פי המחקר העכשווי מקובל לסבור כי היינה נולד ב-13 בדצמבר 1797.
היינה נחשב הן למשורר רומנטי והן למי שהפנה עורף לזרם ספרותי זה. הוא הפך את שפת היומיום לראויה לשירה, הפך את צורות הפלייטון ויומן המסע לצורת אמנות, והיקנה לשפה הגרמנית קלילות ואלגנטיות שטרם ידעה עד אז. כעיתונאי ביקורתי ומעורב פוליטית, מסאי, סאטיריקן ופולמוסן עורר הערצה וחשש גם יחד. הוא נמנה עם המשוררים הגרמנים שזכו למספר הגדול ביותר של תרגומים לשפות זרות.
שירו "אפילוג" מדגים היטב כיצד אהב את החיים ובו בזמן הביט באומץ אל המוות:
- את קברנו מחממת התהילה
- מילות שטות! סכלות!
- חום טוב יותר מעניקה
- רועת הפרות, שבאהבתה
- נושקת לנו בשפתיים דשנות
- ומריחה במופגן מדשן הפרות (...)
ב-17 בפברואר 1856 חדל לשורר ולנשק והלך לבית עולמו. על ערש דווי אמר לרעייתו הבוכייה "אל תפחדי, יקירתי, אלוהים יסלח לי על הכול. הלוא זה מקצועו".
4
משה גרשוּני (11 בספטמבר 1936 – 22 בינואר 2017) היה צייר ופסל ישראלי. בעבודותיו, בעיקר בציוריו משנות השמונים, ביטא עמדה שונה מן המקובל לזיכרון השואה באמנות הישראלית באותה עת. בנוסף, בציוריו נוצר חיבור חדשני בין שכול לבין הומוארוטיקה, שביקר את החברה ואת הלאומיות הישראלית-ציונית. בין יצירותיו הידועות המיצב "יד ענוגה" (1975); סדרת הציורים "ח"י רקפות" (1984) וסדרת העבודות שנושאן "זרים" משנות התשעים. על יצירתו נמצא ראוי לפרס ישראל לציור בשנת 2003, אולם לבסוף נשללה ממנו קבלת הפרס.
5
וולפגנג אמדאוס מוצרט (27 בינואר 1756 – 5 בדצמבר 1791), מלחין אוסטרי. כמות היצירות אותן חיבר במשך חייו הקצרים ואיכותן יוצאת הדופן מעמידות אותו כאחד מגדולי המלחינים הקלאסיים של כל הזמנים.
מוצרט הלחין במשך 35 שנות חייו 637 יצירות ידועות, אשר מקוטלגות ברשימת קכל מ-K.1a עד K.626. המוזיקה אשר חיבר אמנם הושפעה בתקופות כאלו ואחרות ובמידות קטנות עד משמעותיות ממלחינים אחרים, הבולטים בהם יוזף היידן ויוהאן כריסטיאן באך, אך הוא ללא ספק הביא עמו סגנון חדש ורענן אל התקופה הקלאסית, והיה אחד מהמלחינים הבולטים ביותר בה. מוצרט תרם רבות למוזיקה הקלאסית, והמוזיקה אשר חיבר שימשה השראה רבה ובולטת לשורת מלחינים (בכללם הגדולים והידועים ביותר).
6
סמואל (סם) דרבן (1 ביוני 1878 – 15 במרץ 1925), הידוע גם בכינויו "היהודי הלוחם", היה יהודי-רוסי שהיגר לארצות הברית, חייל מקצועי ושכיר חרב אשר שירת בצבא ארצות הברית בפיליפינים, באזור תעלת פנמה, במסע העונשין שערך צבא ארצות הברית בצפון מקסיקו כנגד פנצ'ו וייה בשנים 1916–1917, ובמלחמת העולם הראשונה. כשכיר חרב לחם דרבן במסגרת מספר תנועות מהפכניות במרכז אמריקה: בניקרגואה, הונדורס ובמהפכה המקסיקנית, בה שירת תחת פרנסיסקו מדרו ופנצ'ו וייה. במהלך שירותו המגוון צוין על יכולותיו בהפעלת מכונת ירייה וכן על אומץ לבו, תכונה אשר זיכתה אותו במספר עיטורים ממדינות שונות.
7
8
אלברט איינשטיין (14 במרץ 1879 – 18 באפריל 1955), פיזיקאי יהודי יליד גרמניה, מגדולי המוחות המדעיים בכל הזמנים.
איינשטיין נחשב לגדול התאורטיקנים לצד אייזק ניוטון, אבי המכניקה הקלאסית. שמו הפך למילה נרדפת לגאונות. הוא זכה לפרסום ברבע הראשון של המאה ה-20 בזכות מאמריו בתורת היחסות, ששינתה את כל אשר היה ידוע עד אז על טיבם של הזמן, המרחב, המסה, התנועה וכוח המשיכה, יסודות מכניקת הקוונטים, מכניקה סטטיסטית ובהסברת האפקט הפוטואלקטרי (עליו קיבל פרס נובל לפיזיקה ב-1921) ועוד.
מלבד השפעתו העצומה והמהפכנית בתחומי המדע, הייתה לאיינשטיין גם תרומה מכריעה לשימוש, שנעשה בנשק גרעיני, בזכות תמיכתו ביוזמה שקידמה את פיתוחו בארצות הברית.
9
יוסף (יוסל'ה) רוזנבלט (1882–1933) חזן ומלחין, נחשב מגדולי החזנים בכל הזמנים. משחרותו עסק בתפילות בבית הכנסת, וזכה לשבחים. בבגרותו זכה לפרסום רב, ובמהלך הקריירה כיהן במשרות החשובות בעולם החזנות ברחבי אירופה וארצות הברית.
בחפשו אחר מקורות פרנסה נוספים הגיע אל במות הבידור, ושר שם שירי מוזיקה פופולרית לצד קטעי חזנות. הוא אף תרם את קולו לפסקול הסרט המדבר הראשון. למרות זאת, סירב להצעות מעולם האופרה, בטענה שאין מקומו של חזן ירא שמים באופרה.
הותיר אחריו מורשת נכבדה של מוזיקה ליטורגית יהודית, שתרמה רבות לעיצוב עולם החזנות. הוא הלחין ועיבד למעלה מ-600 יצירות, רובן תפילות וחלקן שירי עם יהודיים. רבות מיצירותיו נחשבות לקלאסיקות של עולם החזנות.
10
ג'ורג' פרוסט קֶנַאן (16 בפברואר 1904 – 17 במרץ 2005) היה דיפלומט, איש מדע המדינה והיסטוריון אמריקני, שנודע בעיקר כאבי "תורת הבלימה" וכדמות מפתח בראשית ימי המלחמה הקרה. הספרים שכתב על היחסים הבינלאומיים שבין רוסיה לעולם המערבי התקבלו כעבודות הסטנדרטיות בתחום, ואף זיכו אותו בפרס פוליצר.
קנאן ייסד ב-1947 את האגף לתכנון מדיניות במחלקת המדינה של ארצות הברית והיה הראשון לעמוד בראשו. הגישה שהציע בכתביו בסוף שנות הארבעים עמדה במרכזה של דוקטרינת טרומן, מדיניות החוץ של ארצות הברית שמטרתה הייתה בלימה של ההתפשטות הסובייטית. זמן קצר לאחר שדעותיו הפכו למדיניות החוץ הרשמית של ארצו, קנאן החל לבקר אותן, או לפחות את הגרסה שאומצה על ידי ממשל טרומן. באמצע שנת 1948 הוא כבר היה משוכנע שהמצב באירופה השתפר די הצורך כדי להצדיק פתיחה במשא ומתן עם הרוסים. קנאן ראה בהקצנה של המדיניות האמריקנית האנטי-סובייטית משגה ופירוש לא נכון של דעותיו. ב-1950 עזב את מחלקת המדינה.
11
לודוויג מיס ון דר רוהה (בגרמנית: Ludwig Mies van der Rohe) (27 במרץ 1886 – 19 באוגוסט 1969), אדריכל ומעצב גרמני-אמריקאי, מאבות הסגנון המודרניסטי באדריכלות וממייסדי הסגנון הבינלאומי. בזכות הגותו התאורטית והמבנים שתכנן, נחשב לאחד האדריכלים המשפיעים ביותר של המאה ה-20. מיס היה אדריכל פעיל וחשוב מאוד בגרמניה עד מלחמת העולם השנייה, ואף היה מנהלו האחרון של בית ספר ה"באוהאוס", עד שנסגר על ידי הנאצים. עוד לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה היגר לשיקגו, והמשיך עד מותו להטביע את חותמו גם על האדריכלות בארצות הברית.
12
רוברט לה פוֹלֵט (1855–1925) היה פוליטיקאי ורפורמטור אמריקני בולט ברבע הראשון של המאה העשרים. חבר בבית הנבחרים, מושל ויסקונסין, סנאטור ומועמד לנשיאות. יחד עם תאודור רוזוולט ווודרו וילסון היה אחד מעמודי התווך של התנועה הפרוגרסיבית שהשפיעה רבות על ארצות הברית בתקופה זו, ועמד בראש מחנה פרוגרסיבי חזק בסיעה הרפובליקנית בסנאט.
נלחם נגד בעלי ההון והמונופולים הגדולים של זמנו, והוביל את הנהגת הפריימריז הישירים, בהם נבחרים מועמדי המפלגות לתפקידים השונים על ידי כל חברי המפלגה, תחילה בוויסקונסין ואחר כך ברחבי ארצות הברית. בתקופת מלחמת העולם הראשונה היה מהמתנגדים הבולטים והחריפים להשתתפות ארצות הברית במלחמה, כמו גם למגבלות שהוטלו במהלכה על חופש הביטוי, והפך בשל כך לאחת הדמויות הציבוריות השנואות והמושמצות ביותר במדינה.
מאבקיו הרבים וסגנונו הלוחמני – גם רעל שהושם בכוסו בעת אחד הפיליבסטרים שערך לא הצליח לעצור אותו – זיכו אותו בכינוי "בוב הלוחם" ("Fighting Bob").
13
ויטולד פילצקי (13 במאי 1901 – 25 במאי 1948) היה חייל ברפובליקה השנייה של פולין, שהקים את המחתרת "הצבא הפולני הסודי" והיה חבר בארמייה קריובה. בזמן מלחמת העולם השנייה היה האדם היחיד שהתנדב להיכלא במחנה הריכוז אושוויץ. במהלך שהותו שם ארגן התנגדות של אסירים, וכבר ב־1940 מסר מידע לבעלות הברית המערביות על הזוועות המתרחשות במחנות של גרמניה הנאצית. הוא נמלט מאושוויץ ב־1943, ולקח חלק במרד ורשה (אוגוסט – אוקטובר 1944). ב־1948 הוצא פילצקי להורג על ידי השלטונות הקומוניסטיים.
14
יוזף פילסודסקי – מהפכן ומדינאי פולני, מנהיג האומה הפולנית בחידוש עצמאותה לאחר מלחמת העולם הראשונה, מפקד צבאה במלחמה כנגד הסובייטים, ודיקטטור נאור של הרפובליקה הפולנית השנייה בין השנים 1926 עד מותו ב־1935.
15
פֶּדְרוֹ אַלְמוֹדוֹבַר הוא במאי קולנוע, תסריטאי ומפיק ספרדי. נחשב כבמאי הקולנוע הספרדי הפורה והמצליח ביותר מאז לואיס בוניואל. סרטיו, בעלי העלילה המורכבת, נוטים למלודרמה, שבה משולבים תרבות פופולרית, הומור המזלזל במוסכמות, צבעים עזים ותפאורה בולטת. תשוקה, מגדר, זהות ומשפחה הם נושאים שעולים תדיר בסרטיו.
יחד עם אחיו אגוסטין הקים בשנת 1987 את חברת ההפקות El Deseo, המפיקה מאז את כל סרטיו. סרטו משנת 1988, "נשים על סף התמוטטות עצבים", הקנה לאלמודובר מוניטין עולמי. סרטו "הכל אודות אמא" זיכה אותו בפרס אוסקר לסרט הזר הטוב ביותר, וסרטו "דבר אליה" זיכה אותו בפרס אוסקר לתסריט המקורי הטוב ביותר.
16
נפתלי הרץ וייזל (ויזל, וסלי, שמו הלועזי Hartwig Weisel, Wesel, Wessely, בקיצור נה"ו או רנה"ו, חי ה' בטבת תפ"ו – ל' בשבט תקס"ה, 9 בדצמבר 1725 – 28 בפברואר 1805), בלשן ומשורר עברי, מאבות תנועת ההשכלה היהודית. חיבורו "דברי שלום ואמת", שעניינו שינוי מקיף בחינוך היהודי, עורר פולמוס סוער בין המשכילים הראשונים לבין רבני קהילות באירופה. מחזור השירים שחיבר על דמותו של משה, "שירי תפארת", השפיע על כמה דורות של משוררים אחריו, וחלק מן החוקרים רואים בו את ראשיתה של הספרות העברית החדשה.
17
ז'וזפ (פפ) גוארדיולה אי סאלה הוא כדורגלן עבר ספרדי-קטלאני ומאמן מנצ'סטר סיטי בהווה. גוארדיולה נחשב לאחד מהשחקנים המזוהים ביותר עם ברצלונה, שבה החל את הקריירה, והיה שותף לאחת התקופות המוצלחות ביותר שלה, שבזכותה כונתה "קבוצת החלומות". בחלוף השנים הפך לקפטן הקבוצה, ונמנה עם השחקנים המעוטרים ביותר בהיסטוריה שלה, עם 19 תארים. כשחקן, בלט גוארדיולה בקריאת המשחק וביכולת מסירה בדיוק רב.
ב-2001 עזב את ברצלונה על מנת לשחק באיטליה. כעבור שתי עונות בהן שיחק בברשה וברומא, שיחק במשך שנה בקטר. ב-2006 עבר מקטאר למקסיקו, שם שיחק במשך עונה בודדת, לפני שפרש. לצד קריירת המשחק שלו במועדונים השונים, הופיע גוארדיולה ב-47 משחקים של נבחרת ספרד ובתשעה משחקים של נבחרת קטלוניה.
כשנה לאחר פרישתו, החל לאמן את ברצלונה אתלטיק, קבוצת המילואים של ברצלונה, ובתום העונה מונה לתפקיד המאמן של הקבוצה הבוגרת. על אף חוסר ניסיונו באימון כדורגל, הגיע בעונתו הראשונה להישג חסר-תקדים, כאשר זכה בטרבל: אליפות הליגה הספרדית, הגביע הספרדי וזכייה בליגת האלופות, תוך הצגת טקטיקת כדורגל התקפית ביותר, ושבירת שיאים. הוא היה למאמן הצעיר ביותר בהיסטוריה שזכה בליגת האלופות ובטרבל. הוא המשיך ואימן את ברצלונה למשך 4 עונות מוצלחות ומרובות בתארים, בהן התבססה הקבוצה לדעת רבים כאחת הטובות בהיסטוריה של המשחק.
ב-2013 עבר לאמן את באיירן מינכן הגרמנית, שם היה עד 2016. בשלוש עונותיו במועדון זכה באליפות גרמניה, לכך הוסיף שתי זכיות בגביע הגרמני. עם הקבוצה העפיל שלוש פעמים ברציפות לחצי גמר ליגת האלופות.
החל מעונת 2016 – 2017 משמש גוארדיולה בתור מאמנה של מנצ'סטר סיטי האנגלית.
18
ישראל בר (9 באוקטובר 1912 – 1 במאי 1966) היה ישראלי שהסתופף בצל הצמרת הביטחונית במדינת ישראל ונחשף כי ריגל למען ברית המועצות. בר נדון לחמש עשרה שנות מאסר, ומת בכלא. חשיפתו כמרגל סובייטי הייתה זעזוע לרבים שראו בו איש סודם של גדולי המדינה, ופרשן ביטחוני מוערך. תפיסתו נחשבת לאחד מהישגיו הגדולים של איסר הראל, ששימש בתפקיד ראש השב"כ, וחשדו בבר הוא שהביא לתפיסתו. פרטי זהותו האמיתית של בר, דתו, השכלתו, רקעו הצבאי וקורות חייו, בתקופה טרם הגיעו לארץ ישראל, עודם לוטים בערפל.
19
 |
יצחק שמיר (15 באוקטובר 1915 – 30 ביוני 2012), מדינאי, לוחם ואיש ציבור ישראלי. היה ממפקדיו של הלח"י, שימש בתפקידים בכירים במוסד. בחייו הפוליטיים שימש בתפקיד יושב ראש הכנסת, וכן כשר החוץ של מדינת ישראל. לאחר התפטרותו של מנחם בגין שימש כראש הממשלה השביעי של מדינת ישראל, והחזיק בתפקיד זה לסירוגין במשך למעלה משש שנים. שמיר ניצח בשתי מערכות בחירות, ופרש לאחר תבוסת מפלגתו, הליכוד, בבחירות לכנסת השלוש עשרה. שמיר היה איש הקו המדיני הנוקשה וחסיד ארץ ישראל השלמה, אך בתקופת כהונתו השתתף בוועידת מדריד, אשר היוותה פריצת דרך מדינית בשעתה.
20
ישראל קסטנר (1906 – 15 במרץ 1957), חבר ועדת העזרה וההצלה בבודפשט בזמן השואה. נרצח בתל אביב בשנת 1957.
ב-1943 נתמנה קסטנר ליו"ר ועדת העזרה וההצלה בהונגריה. קסטנר יצר קשרים עם הנאצים, ומ–1944 היה בקשר עם אדולף אייכמן. הוועדה הציעה לגרמנים לקבל סחורות ו–10,000 משאיות ממדינות נייטרליות תמורת הצלת יהודים. קסטנר ביקר בגרמניה ובשווייץ, ובעקבות פעילותו שוחררו ממחנה ברגן-בלזן 1,684 יהודים והועברו לשווייץ.
ב-1947 עלה קסטנר לארץ ישראל ונתמנה לדוברו של השר דב יוסף במשרד המסחר והתעשייה. בסוף 1952 האשים מלכיאל גרינוולד את קסטנר בשיתוף פעולה עם הנאצים בהשמדת יהודי הונגריה. דב יוסף אילץ את קסטנר להגיש תלונה נגד גרינוולד בגין הוצאת דיבה. המשפט בגילגוליו השונים, שבמהלכו הפך קסטנר למעשה ממאשים לנאשם, עד שקיבל את הכינוי "משפט קסטנר", נמשך 4 שנים. השופט בנימין הלוי מצא את קסטנר אשם בשיתוף פעולה עם הנאצים בהשמדת יהודי הונגריה ובהצלת פושע המלחמה קורט בכר מעונשו. פסק הדין גרם לזעזוע במדינה ובעולם היהודי. ב-4 במרץ התנקשו שלושה צעירים בחיי קסטנר. קסטנר נפצע באורח קשה וב-15 במרץ מת מפצעיו. ב-17 בינואר 1958, טיהר בית המשפט העליון את שמו של קסטנר.
21
_(cropped).jpg)
שמעון פרס (2 באוגוסט 1923 – 28 בספטמבר 2016) היה נשיאה התשיעי של מדינת ישראל, ראש הממשלה השמיני שלה, חתן פרס נובל לשלום, שר בממשלות ישראל וחבר הכנסת במשך 48 שנים. מגיל צעיר היה פרס מעורב בעשייה ביטחונית ופוליטית. בגיל 31 מונה לתפקיד מנכ"ל משרד הביטחון, ובתפקיד זה השיג הישגים רבים, לרבות הידוק הברית עם צרפת, הקמת הכור האטומי בדימונה והקמת התעשייה האווירית.
פעמיים כיהן שמעון פרס בתפקיד ראש הממשלה. בפעם הראשונה בין שנת 1984 לשנת 1986, לאחר שתוצאת הבחירות לכנסת האחת עשרה לא הצליחה להביא להכרעה בין המערך שבראשו עמד, ובין הליכוד שבראשו עמד יצחק שמיר, והוחלט לקיים "הסכם רוטציה" לפיה ישמש כל אחד מן המנהיגים שנתיים בתפקיד ראש הממשלה. בפעם השנייה בין נובמבר 1995 למאי 1996, מסמוך לאחר רצח יצחק רבין ועד לבחירות לכנסת הארבע עשרה.
כשר החוץ בממשלתו של יצחק רבין היה בין המובילים את תהליך השלום עם הפלסטינים, המכונה תהליך אוסלו, ועל כך זכה בפרס נובל לשלום. בשנת 2007 נבחר לכהן כנשיא מדינת ישראל, וכיהן בתפקיד זה עד שנת 2014.
22
רוזלינד פרנקלין (25 ביולי 1920 – 16 באפריל 1958) חוקרת ומדענית בריטית (ממוצא יהודי), אשר תרמה תרומה מכרעת לגילוי המבנה המרחבי של ה-DNA מבלי שתרומה זו תוכר, אלא לאחר שנים לא מעטות, ולאחר פטירתה. במהלך שנות חייה הקצרים ביצעה פרנקלין מחקרים בעלי חשיבות רבה בשלושה תחומים – מחקר על מבנה הפחם, מחקר על מבנה ה-DNA ומחקר על מבנה של נגיפים בעיקר וירוס מוזאיקת הטבק. שמה של רוזלינד פרנקלין מתקשר בעיקר לגילוי המבנה המרחבי של ה-DNA שכן מגלי המבנה ווטסון וקריק עשו שימוש נרחב בממצאים מחקריים שלה אותם קיבלו ללא ידיעתה וללא הסכמתה, ואף טרחו להסתיר מידע זה, לרבות במועד בו קיבלו את פרס נובל על תגליתם, לאחר שפרנקלין כבר לא הייתה בין החיים. המידע על תרומתה החל להתגלות רק שנים לאחר פטירתה ושמה מתקשר כיום, עקב כך, גם לנושאים של פמיניזם ומקומן של נשים במדע.
23
 |
שמשון היה האחרון מבין שנים־עשר השופטים ששפטו את ישראל בתקופה של טרם מלוכה, כשדרום הארץ היה בשליטת הפלשתים. שמשון גדל כנזיר אלוהים, וכל זמן שנזירותו נשמרה חנן אותו האלוהים בכוח על-טבעי, שבו השתמש כדי להכות בפלשתים.
שמשון ביהדות הוא מופת של גבורה וכוח, וכינויו העממי הוא "שמשון הגיבור". גם באמנות ובספרות התאולוגית הנוצרית מסמל שמשון את מעלת הגבורה, המבוטאת באמצעות אלמנטים הלקוחים מסיפורי שמשון.
24
לאופולד צ'ארלס מוריס סטנט אמרי (22 בנובמבר 1873 – 16 בספטמבר 1955) היה מדינאי בריטי בכיר, ששימש כשר המושבות והיה ממצדדי אחדות האימפריה הבריטית. בתקופת מלחמת העולם השנייה הוא התנגד בחריפות למדיניות הפייסנית של נוויל צ'מברלין והיה מאלו שגרמו להתפטרותו. אמרי, שהיה ידיד הציונות, נמנה עם מנסחי הצהרת בלפור, והתנגד לספר הלבן השני והשלישי שפורסמו בתקופת המנדט הבריטי.
לאופולד אמרי, שהיה יהודי על פי ההלכה, הסתיר כל ימיו את דבר מוצאו היהודי, שהיה עלול לפגוע במעמדו כמדינאי בריטי שמרני. הוא הסתיר עובדה זו גם מפני שני בניו, כדי שלא יהיו חשופים לאנטישמיות. בנו הבכור הפך לפשיסט ולאנטישמי מוצהר, והוצא להורג ב-1945 באשמת בגידה, ככל הנראה מבלי לדעת את עובדת מוצאו היהודי.
25
ג'יימס ג'ויס (2 בפברואר 1882 – 13 בינואר 1941) היה סופר ומשורר אירי, נחשב לאחד מחשובי הסופרים של המאה העשרים והספרות המודרנית.
ג'ויס נולד בדבלין וגדל בה, אך בהיותו בן 22 עזב את אירלנד לצמיתות. הוא חי שנים רבות בתנאי דלות בערים שונות באירופה, שבהן כתב את יצירותיו הספרותיות החשובות, ובהן "דבלינאים", "דיוקן האמן כאיש צעיר", ו"יוליסס", יצירתו המונומנטלית שנחשבת חידוש באמנות הרומן יחד עם יצירותיהם של תומאס מאן ומרסל פרוסט.
יצירותיו של ג'ויס נכתבו כולן באנגלית, ונסבו ברובן סביב הווי עיר מולדתו דבלין, אף שאת מרבית חייו בילה מחוץ לה. בכתיבתו התייחס לאירועים, דמויות ואתרים אותנטיים, בעיקר כאלה מסביבתו הקרובה. הוא הרבה להשתמש בכתיבתו בסגנון זרם התודעה, תוך חדירה לתודעת הדמויות, ונחשב לאמן בשימוש בשפה. ביצירתו לא נרתע משחיטת פרות קדושות, ובהן הדת הקתולית והלאומיות האירית. חלק מיצירותיו של ג'ויס עמדו במרכזה של מחלוקת קשה, על רקע סגנונו המיוחד והבלתי מרוסן, שערער על מוסכמות חברתיות ודתיות בעת ההיא, והוצאתן לאור הייתה כרוכה במאבק משפטי וציבורי.
משנת 1920 התגורר ג'ויס בעיקר בפריז, עד שבשלהי 1940, בעקבות כיבוש העיר על ידי הנאצים, עקר לשווייץ. בינואר 1941 מת לאחר ניתוח ונקבר בציריך. חייו ויצירתו הונצחו ב"בלומסדיי", מעין יום חג חילוני למעריציו, הנחגג מדי שנה ב-16 ביוני.
26
 |
גאיוס יוליוס קיסר (13 ביולי 102 לפנה"ס – 15 במרץ 44 לפנה"ס), מנהיג צבאי ופוליטי ברפובליקה הרומית, אשר הרחיב את גבולות הרפובליקה ואת תחום ההשפעה של התרבות הרומית אל תוך גאליה, היא צרפת של ימינו. קיסר יזם וניצח במלחמת אזרחים, אשר הותירה אותו כאדוניו הבלתי מעורערים של העולם הרומי, והחל ברפורמה מקיפה של הממשל והחברה ברומא. הוא הוכרז כדיקטטור לכל ימי חייו, וריכז את הכוח הפוליטי בידיו.
רציחתו הדרמטית באידו של מארס הפכה לזרז למלחמת אזרחים נוספת, שסימנה את סופה של הרפובליקה הרומית, ותחילתה של הקיסרות הרומית, כאשר בסוף המלחמה עולה בן אחייניתו ובנו המאומץ אוגוסטוס קיסר כשליט היחיד של העולם הרומי.
27
שמואל יוסף עגנון (י"ח באב ה'תרמ"ז, 8 באוגוסט 1887 – י"א באדר א' ה'תש"ל, 17 בפברואר 1970), המוכר גם בשם המקוצר ש"י עגנון, מגדולי הסופרים העבריים בעת החדשה וחתן פרס נובל לספרות לשנת 1966.
נולד בעיירה בוצ'אץ' שבגליציה המזרחית. בשנת 1908 עלה לארץ ישראל, כשהוא כבר סופר צעיר, והמשיך בכתיבה בארץ ישראל. בשנת 1912 ירד לגרמניה למשך 12 שנה, שלאחריהן, ב-1924, עלה שוב לארץ ישראל והשתקע בה עד לסוף ימיו.
הסיפור הקצר הראשון שפרסם בארץ ישראל בתקופה העות'מאנית, בשנת 1909, היה "עגונות", ובעקבותיו שינה את שם משפחתו מ"טשאטשקעס" ל"עגנון". עגנון פרסם ספרים רבים בימי חייו בהוצאת שוקן, שהוקמה בעיקר בשבילו וספריו היו לראשונים שפורסמו בה. לאחר מותו פרסמה בתו, אמונה ירון, כתבי יד רבים, שאותם לא פרסם בימות חייו. ספריו של עגנון, הן אלו שיצאו בחייו והן אלו שפורסמו לאחר מותו, תורגמו לשפות רבות, וזכו להצלחה ולהערכה ברחבי העולם. ספריו של עגנון עוסקים בשאלות הקשורות לעם היהודי, בארס פואטיקה, בפסיכולוגיה ובנושאים נוספים רבים. בין יצירותיו הבולטות: הרומנים "הכנסת כלה" "אורח נטה ללון","תמול שלשום", הרומן הקצר "סיפור פשוט" והנובלות "והיה העקוב למישור", "בלבב ימים" ו"תהילה". דמותו הונצחה על גבי שטר כסף של חמישים שקלים חדשים.
28
תומאס מאן (1875–1955) היה סופר ומסאי גרמני, חתן פרס נובל לספרות (1929), פרס גתה (1949) ופרס שילר (1955).
מאן נודע בעיקר בנובלות וברומנים הריאליסטיים והאירוניים שלו, המספקים תובנות אנושיות אוניברסליות וחדירה עמוקה לתודעתו של האמן. מבחינה זו נחשב מאן לאחד הסופרים החשובים ביותר בתולדות הספרות הגרמנית בפרט ובספרות העולמית בכלל. הרומן הראשון שלו, "בית בודנברוק", שנכתב בסוף המאה ה-19 ושזיכה אותו לימים בפרס נובל, נחשב בידי רבים לאחרון הספרים הקלאסיים. בנוסף, רומן האידאות הענקי שלו "הר הקסמים", שנחשב לרומן הגרמני החשוב ביותר במאה ה-20, היווה חידוש באמנות הרומן יחד עם יצירותיהם של ג'יימס ג'ויס ומרסל פרוסט.
עם התגברות הנאציזם היגר מאן מגרמניה לארצות הברית, אך לא לפני שהנאצים הספיקו להחרים את כל כספו (כולל כספי פרס נובל), לבזוז את ביתו, לשלול את אזרחותו ולנסות להתנקש בחייו. לימים נעשה מאן לדוברה הראשי של "גרמניה האחרת" ולאחד הראשונים שדיווח עוד בימות המלחמה לגרמניה ולעולם כולו על שואת יהודי אירופה.
29
 |
מִיכָה הַמֹּרַשְׁתִּי, נביא שפעל בממלכת יהודה ובממלכת ישראל באמצע תקופת בית ראשון. ספרו, בן שבעת הפרקים, הוא השישי בקובץ התרי עשר, וממוקם בין ספר יונה לספר נחום. בין נבואותיו, יש נבואות פורענות ונחמה, אך בעיקר מצטיין מיכה בדברי התוכחה שלו אל ראשי העם ומושליו. מיכה היה אחד מ"ארבעה נביאים שנתנבאו באותו הפרק" – הושע, ישעיהו, עמוס ומיכה – וכנראה היה הצעיר מביניהם. אף על פי שאירועים היסטוריים (דוגמת מסעות צבא אשור בארץ ישראל) לא נזכרים בספרו במפורש, ניכרת בבירור השפעתם על נבואותיו, ומסגרת התקופה משתלבת היטב עם דברי מיכה הבאים בספרו.
30
זאב ולדימיר ז'בוטינסקי (18 באוקטובר 1880 – 4 באוגוסט 1940), מנהיג ציוני, סופר, משורר, מתרגם ונואם מפורסם. ממחדשי הצבאיות העברית וממקימי הגדוד העברי במלחמת העולם הראשונה. מכונן הציונות הרוויזיוניסטית; ראש בית"ר, מצביא האצ"ל ונשיא הצה"ר. מגדולי ההוגים היהודים הליברליים בעת החדשה.
31
מרדכי אנילביץ' (1919 – 8 במאי 1943, ג' באייר ה'תש"ג) היה מפקד מרד גטו ורשה, אשר נהרג בקרב גבורה מול הנאצים שהשתלטו על הגטו בעזרת כוחות גדולים. בחייו ניחן בכושר מנהיגות בולט, ולאחר מותו נחרטה אישיותו כסמל לאומץ ולהקרבה. עד היום מייצגת דמותו של אנילביץ' את ההתנגדות היהודית בשואה, ואת חוסר הנכונות ללכת "כצאן לטבח".
ב-18 בינואר 1943 הנהיג את הקרב הראשון שלו נגד הגרמנים, כשאלו נכנסו לגטו לבצע גירוש. אנילביץ' יחד עם קומץ לוחמים הצטרפו לשיירת המגורשים, ותקפו את הגרמנים. מרבית הלוחמים נהרגו בקרב פנים מול פנים שהתפתח, ואנילביץ' עצמו ניצל בזכות מעשי הקרבה של פקודיו. פעולת הגירוש הופסקה לאחר ארבעה ימים.
בערב פסח, 19 באפריל 1943 החל המרד הגדול, בהנהגת אנילביץ'. ידוע מכתבו ליצחק (אנטק) צוקרמן שנכתב בזמן המרד, ובו מובא המשפט:
חלום חיי קם והיה - זכיתי לראות הגנה יהודית
— מרדכי אנילביץ', 23 באפריל 1943
אנילביץ' נהרג ב-8 במאי 1943, בעת נפילת הבונקר המרכזי ששימש כמפקדת הארגון היהודי הלוחם בגטו ורשה.
32
ארנסט אורלנדו לורנס (8 באוגוסט 1901 – 27 באוגוסט 1958) היה אחד הפיזיקאים האמריקאים הבולטים במהלך המאה ה-20. הוא נודע בזכות המצאת הציקלוטרון, מאיץ החלקיקים המעגלי הראשון, ובזכות השימוש בו בחקר הפיזיקה הגרעינית. על כך זכה בפרס נובל לפיזיקה לשנת 1939.
לורנס היה מחלוצי גישת ה"מדע הגדול" של פרויקטים הדורשים משאבים רבים וצוותים גדולים ומגוונים, תחילה במעבדה שהקים (הנקראת היום על שמו – המעבדה הלאומית לורנס ברקלי) באוניברסיטת קליפורניה בברקלי, ואחר כך במסגרת פרויקט מנהטן, שבו היה לו תפקיד מרכזי, בפרט בתחום של העשרת האורניום.
33
מוזס וילהלם שפירא (1830 – 11 במרץ 1884) היה אספן וסוחר עתיקות שחי ופעל בירושלים העות'מאנית במחצית השנייה של המאה ה-19. שפירא, יהודי שהמיר את דתו לנצרות, התפרסם כזייפן עתיקות בינלאומי שעמד במרכזן של שתי פרשות זיוף עתיקות אשר הסעירו את עולם הארכאולוגיה וחקר המקרא בבריטניה, בצרפת ובגרמניה.
בשערורייה הראשונה שהסתבך בה, ב-1873, התברר כי אוסף חרסים מואבי בן אלפי פריטים שמכר למוזיאון בברלין אינו אלא עבודת זיוף זולה של קדרים בני התקופה. עשור לאחר מכן, מששיקם את המוניטין שלו כסוחר עתיקות מומחה, הסתבך בשנית כשניסה ב-1883 להציע למכירה למוזיאונים אחדים באירופה אוסף מגילות שנתגלו, לכאורה, במערות באזור ים המלח. כאשר שפירא עמד על סף סגירת עסקה עם המוזיאון הבריטי בלונדון, נקבעו המגילות בידי מומחים כמזויפות בחוות דעת שהביאה לכישלון העסקה, למותו של שפירא ולאובדן המגילות.
64 שנים מאוחר יותר נתגלו מגילות מדבר יהודה במערות בקומראן, ועלתה התהייה שמא הקביעה בשעתה כי מגילותיו של שפירא מזויפות הייתה נמהרת מדי, ואולי אף הייתה אחת ההחמצות הגדולות בתולדות הארכאולוגיה. תהייה זו נותרה בלתי פתורה עד היום.
34
מישל רֶבֶל (נולד ב-1938) הוא ביוכימאי ישראלי המשמש כפרופסור וכחוקר במחלקה לגנטיקה מולקולרית במכון ויצמן למדע. רבל הוא חתן פרס ישראל לרפואה לשנת תשנ"ט. מישל רבל נודע במחקר האינטרפרון שהוביל לפיתוח תרופה לטיפול במחלת הטרשת הנפוצה, וכן הוא עוסק באתיקה ומוסר במדע. הוא משמש כיושב ראש המועצה הלאומית לביואתיקה בישראל, והוא חבר באקדמיה הלאומית הישראלית למדעים ובוועדה הבינלאומית לביו-אתיקה של אונסק"ו.
רבל מרצה בפני קהלים שונים בתחומי התמחותו, ושם הוא נוהג להציג שאלות אתיות הנוגעות לשיבוט ולשימוש בתאי גזע עובריים. השקפתו המדינית הליברלית הביאה לחברותו בחוג "עוז ושלום – נתיבות שלום" ובתנועת מימד, שבמסגרתה הוא הוצב במקום ה-102 ברשימת העבודה-מימד לכנסת ה-17. כאדם דתי, ראייתו את הצד המוסרי של המדע משולבת בהיבטים של מחשבת ישראל ושל המוסר המתבטא בהלכה היהודית.
35
פרנסיסקו חאווייר (7 באפריל 1506 – 2 בדצמבר 1552) מחשובי המיסיונרים הקתוליים ובין מייסדי מסדר הישועים, שהוכרז קדוש נוצרי לאחר מותו. הכנסייה הקתולית רואה בו את גדול ממירי הדת לנצרות לאחר פאולוס.
עם השנים, צמח המיתוס סביב אישיותו של חאווייר, נוצרו אגדות סביב יכולתו ללמוד שפות חדשות בקלות והיו שנים שבהן אף נטען כי גרם להתנצרותם של כמיליון איש. במציאות נראה כי התקשה ברכישת שפות חדשות ומספר המתנצרים בעטיו מוערך כיום בכ-30,000. עם זאת, הוא היה בין המיסיונרים הראשונים שראו את היתרון בלימוד שפתם של העמים בהם פעלו, בהכרת מנהגיהם ובשילוב ילידים בכמורה. העמים בקרבם פעל בהודו נותרו נוצרים עד היום, אך הקהילות הנוצריות שקמו עקב פעילותו באיי מולוקה וביפן חרבו במאה ה-17 לאחר שהשליטים רדפו את הנוצרים ורבים מהם הוצאו להורג.
36
ליאו שטראוס (20 בספטמבר 1899 – 18 באוקטובר 1973), פילוסוף ותאולוג יהודי אמריקאי יליד גרמניה, אשר התמחה בחקר הפילוסופיה הפוליטית, הפילוסופיה היוונית ופילוסופיית ימי הביניים. שטראוס בילה את רוב שנותיו האקדמיות כפרופסור למדע המדינה באוניברסיטת שיקגו, שבה לימד דורות מספר של תלמידים ופרסם חמישה עשר ספרים. מאז מותו, יותר ויותר אנשים נוטים להתייחס אליו כאל איש הרוח העומד מאחורי הזרם הנאו-קונסרבטיבי באקדמיה ובפוליטיקה האמריקאית.
37
איזמבארד קינגדום ברונל (9 באפריל 1806 – 15 בספטמבר 1859), מהנדס בריטי, חבר האגודה המלכותית. מוכר בזכות הקמת מסילת הרכבת "גרייט וסטרן" בין בריסטול ללונדון, סדרת אוניות קיטור מפורסמות וכן מספר רב של גשרים חשובים.
אף על פי שהפרויקטים של ברונל לא היו תמיד מוצלחים, לעיתים קרובות הם כללו פתרונות חדשניים לבעיות הנדסיות עתיקות. במהלך הקריירה הקצרה שלו הצליח ברונל לרשום לזכותו פריצות דרך הנדסיות רבות, בהן ניתן למנות את עזרתו בבניית המנהרה הראשונה מתחת לנהר, וכן פיתוח האוניה הראשונה המונעת בעזרת מדחף שנועדה לשיט באוקיינוסים, ושבזמן בנייתה הייתה גם האוניה הגדולה בעולם.
38
יוסף פרל (10 בנובמבר 1773 – 1 באוקטובר 1839), מראשי תנועת ההשכלה היהודית בגליציה. ידוע בעיקר בפעילותו נגד החסידות בגליציה, הן על ידי שיתוף פעולה עם השלטונות הנוכריים, והן על ידי פרסום חיבוריו הסאטיריים בעברית וביידיש, ובהם "מגלה טמירין" ו"בוחן צדיק". יצירתו, שחלקים ממנה הולכים ומתפרסמים בתקופתנו, היא ציון דרך חשוב בהתפתחות הסאטירה העברית ובתולדות הספרות היהודית הדו-לשונית – עברית ויידיש.
39
סר וינסטון צ'רצ'יל, או בשמו המלא: לורד וינסטון לנארד ספנסר צ'רצ'יל (30 בנובמבר 1874 – 24 בינואר 1965), מדינאי, סופר והיסטוריון בריטי. כיהן כראש ממשלת בריטניה בשנים 1940 – 1945 ובשנים 1951 – 1955. בשל נחישותו והחלטותיו בזמן מלחמת העולם השנייה, הוכר כאדריכל הניצחון על גרמניה הנאצית וכאחד מגדולי המדינאים במאה ה-20.
40
יון ויקטור אנטונסקו (15 ביוני 1882 – 1 ביוני 1946) היה שליט רומניה בתקופת מלחמת העולם השנייה. הוא היה בעל ברית חשוב של היטלר, והאחראי לגירושם של יהודי בסרביה ובוקובינה ולטבח אודסה.
בטרם עלייתו לשלטון פיתח אנטונסקו קריירה צבאית מרשימה שבשיאה הגיע למשרת ראש המטה הכללי. כאיש צבא הוא נחשב למפקד מוכשר וקשוח במיוחד. עם עלייתו לשלטון ב-1940, הצליח אנטונסקו להרחיב את גבולות המדינה, ולמחוק את ההשפלה שספגה רומניה שנה קודם לכן כשברית המועצות אילצה אותה לפנות את בסרביה ואת צפון בוקובינה. בשנת 1944, עם החלשותה של גרמניה הנאצית, הודח אנטונסקו מתפקידו ונעצר.
עד היום, נותר אנטונסקו בעיני הרומנים כדמות מעוררת מחלוקת. מצד אחד הוא היה רודן ופושע מלחמה מורשע שהוצא להורג, אך מצד שני הוא נחשב בעיני רבים כגיבור לאומי בזכות ניסיונו לממש את החלום של "רומניה הגדולה החדשה".
41
יוסיף ויסריונוביץ' סטלין (18 בדצמבר 1878 – 5 במרץ 1953), מדינאי סובייטי ושליט ברית המועצות. מגדולי העריצים של המאה העשרים. כיורשו של לנין בהנהגת ברית המועצות, הנהיג סטלין שלטון רודני אכזר, שלווה ברצף של חיסולי מתנגדים ("טיהורים"), כליאת מיליוני אנשים במחנות של עבודת כפייה, קולקטיביזציה, שהביאה למותם של מיליונים, ופולחן אישיות, שהגיע למדרגת עבודת אלילים. הנהגתו הנחושה בזמן מלחמת העולם השנייה תרמה לעמידתה של רוסיה בפני הפלישה הגרמנית וניצחונה של ברית המועצות במלחמה זו הפך אותה לאחת משתי המעצמות המובילות בתקופת המלחמה הקרה. סטלין הפך את ברית המועצות, בשיטות אכזריות של קולקטיביזציה כפויה ושלטון רודני, מהמדינות המפגרות באירופה למעצמה המתחרה על השלטון העולמי.
42
השייח' ד"ר יוסוף עבדאללה אל-קרדאווי (נולד ב-9 בספטמבר 1926) הוא איש דת מוסלמי-סוני ומנהיג אסלאמיסטי ממוצא מצרי. הוא נחשב לאחד מחשובי הפוסקים המוסלמים בדורנו, וכסמכות רוחנית שאין לערער עליה, בקרב עשרות ואפילו מאות מיליוני מוסלמים בעולם כולו. ככל הנראה, קרדאווי הוא איש הדת המוסלמי המשפיע ביותר כיום.
קרדאווי ידוע בעיקר בזכות תוכניתו הפופולרית בערוץ "אל-ג'זירה", "א-שריעה ואל-חייאת" (ההלכה האסלאמית והחיים), הנצפית על ידי קהל של כ-40 מיליון מוסלמים, וכן בזכות אתר האינטרנט IslamOnline, שקרדאווי היה ממקימיו ב-1997.
מוסלמים רבים רואים בקרדאווי מנהיג שמרני מתון ובעל השקפת עולם מאוזנת. אחרים רואים בו פנאט חשוך ומסוכן, וטוענים שהפתוות (פסקי הלכה מוסלמיים) שהוא מוציא מנוגדות לערכי הדמוקרטיה ולזכויות האדם האוניברסליות. בהקשר זה, קרדאווי מצדד באופן בוטה בפיגועי התאבדות פלסטיניים נגד מטרות ישראליות.
43
מרקוס ויפסניוס אגריפה (63 לפנה"ס – מרץ 12 לפנה"ס), איש צבא ומדינאי רומאי שפעל בשלהי תקופת הרפובליקה וראשית תקופת האימפריה. כתוצאה מידידותו הקרובה עם אוגוסטוס, עלה אגריפה לגדולה, ואף שימש כמצביאו הראשי של אוגוסטוס בתקופת מלחמות האזרחים. ניצחונותיו של אגריפה על סקסטוס פומפיוס ומרקוס אנטוניוס אפשרו לאוגוסטוס לבסס את כוחו ברומא ובאיטליה, ובסופו של דבר להפוך לאדונו הבלתי מעורער של העולם הרומאי.
לאחר הקמתו של משטר הפרינקפס, המשיך אגריפה לשמש כיועצו הקרוב וכיד ימינו של אוגוסטוס, והיה אחד האנשים החזקים והנערצים ברומא. אגריפה הפך לחתנו של אוגוסטוס על ידי נישואיו לבתו יוליה, ובסופו של דבר הוענקו לו סמכויות שהפכו אותו לשותף בשלטון עם כוחות כמעט שווים לאלו של אוגוסטוס. עד מותו, נחשב אגריפה ליורשו העתידי של אוגוסטוס.
44
היירם "הארי" בינגהאם הרביעי (17 ביולי 1903 – 12 בינואר 1988), דיפלומט אמריקאי ששירת כסגן הקונסול האמריקאי במרסיי שבצרפת, בשנותיה הראשונות של מלחמת העולם השנייה. בניגוד להוראת הממונים עליו במחלקת המדינה ובשירות החוץ, הוא סייע לרשת ההצלה בראשות חסיד אומות העולם וריאן פריי, בעיקר באמצעות הנפקת אשרות למספר רב של יהודים ואינטלקטואלים נרדפי המשטר הגרמני, כדי לעזור להם להימלט מצפורני הנאצים.
ההיקף המדויק של תפקידו של בינגהאם בהצלה שנוי במחלוקת, שהתעוררה בשנים האחרונות ביתר שאת. האם היה שותף של ממש לרשת ההצלה של פריי, או שרק אהד אותה וסייע לה מהצד? נוסף על עובדות מעשיו בצרפת, גלשה המחלוקת גם להיבטים מפוקפקים באישיותו של בינגהאם עצמו, דבר שמטבע הדברים הלהיט את הוויכוח הציבורי בעניינו.
45
אייתוללה רוחאללה מוסאוי ח'ומייני (24 בספטמבר 1902 – 3 ביוני 1989), כהן דת מוסלמי שיעי ומנהיגה הפוליטי של המהפכה האסלאמית באיראן ב-1979, שבה הורד מכיסאו השאה האחרון – מוחמד רזה פהלווי. לאחר המהפכה שימש ח'ומייני בתפקיד המנהיג העליון – התפקיד החשוב ביותר במערכת הפוליטית של הרפובליקה האסלאמית החדשה. הוא החזיק בתפקיד זה עד יום מותו.
ח'ומייני נחשב למנהיגם הרוחני של מוסלמים שיעים רבים ברחבי העולם. באיראן (ובקרב תומכיו) הוא כונה בתואר אימאם ולא "אייתוללה בכיר". ח'ומייני היה גם תאורטיקן פוליטי אסלאמי חדשני ובעל השפעה, התאוריה המפורסמת ביותר שפיתח היה "וַלַאיַתֶ פֶקִיה" – שלטון איש הדת. הוא נבחר לאיש השנה של המגזין "טיים" ב-1979, ונבחר לאחד מ-100 אנשי המאה ה-20 על ידי המגזין.
46
ראול ולנברג (נולד ב-4 באוגוסט 1912, תאריך מותו אינו ידוע), איש עסקים שפעל כדיפלומט שוודי בהונגריה בתקופת מלחמת העולם השנייה, ותוך שימוש במעמדו הדיפלומטי הביא להצלתם ממוות של עשרות אלפי יהודים הונגרים. בין היתר הנפיק וחילק אלפי דרכוני חסות שוודיים ליהודי בודפשט, הקים רשת של בתי מחסה בחסות הכתר השוודי כמקלט בטוח ליהודים, הפעיל לחצים שונים על בכירים נאצים והונגרים לעצירת משלוחי יהודים לאושוויץ, ואף התעמת עם אנשי אס אס ובלם בגופו גירוש של יהודים.
בתום המלחמה, לאחר פעילותו הנמרצת להצלת יהדות הונגריה, נפל ולנברג בשבי הסובייטי ומאז אופפת תעלומה את גורלו. סיפורו ומורשתו של ולנברג מצוינים ברחבי העולם, והוא מן האישים הבולטים והמוכרים ביותר שהוכתרו בתואר חסיד אומות העולם.
47
ג'וֹן דֶזְמוֹנְד בֶּרְנַל היה קריסטלוגרף ופיזיקאי יליד אירלנד. ברנל היה מחלוצי הביולוגיה המולקולרית, ואת עיקר מחקריו בתחום ערך בשנות ה-30 במעבדת קוונדיש שבאוניברסיטת קיימברידג'. הקים את המחלקה לקריסטלוגרפיה בקולג' בירקבק שבאוניברסיטת לונדון, אחד המרכזים החשובים בתחום בבריטניה. בתקופת מלחמת העולם השנייה הועסק כיועץ מדעי בתחום ההגנה האזרחית ואחר כך כיועץ מדעי של המטה למבצעים משולבים. בתפקידו זה היה שותף לתכנון הפלישה לנורמנדי. אחרי המלחמה השתתף בהקמת האיגוד הבינלאומי לקריסטלוגרפיה והיה נשיאו בין השנים 1963–1966. ברנל דגל בהשתתפות פעילה של הממשלה בתכנון ובתקצוב המחקר המדעי. כקומוניסט אדוק מאז תקופת לימודיו באוניברסיטה ראה בברית המועצות את המודל המושלם למדינה הפועלת לטובת אזרחיה, ופעל בשנים שאחר מלחמת העולם השנייה בהנהגת ארגוני עובדים וארגונים פציפיסטיים שפעלו בחסות ברית המועצות. ברנל היה כותב פורה ופרסם למעלה מ־200 ספרים ומאמרים בתחומים מגוונים, החל במחקרים מדעיים וכלה בעתידנות ובסוציולוגיה של המדע.
48
משה מנדלסון (י"ב באלול ה'תפ"ט – ה' בשבט ה'תקמ"ו, 6 בספטמבר 1729 – 4 בינואר 1786) היה פילוסוף והוגה דעות יהודי-גרמני, אבי תנועת ההשכלה היהודית.
מנדלסון הוא הדמות המייצגת ביותר את ראשיתו של העידן המודרני בתולדות יהודי אירופה. במישור הגרמני הכללי השתלב מנדלסון בשיח הנאורות הגרמנית בת הזמן, פרסם ספרים ומאמרים שזכו להערכה ולתפוצה רבה, אך נאלץ להתמודד עם גילויים של חוסר סובלנות כלפי מוצאו היהודי. במישור היהודי הוציא מנדלסון לאור את כתב-העת העברי המודרני הראשון "קהלת מוסר", פרסם תרגום לגרמנית וביאור של חמשת חומשי תורה, וקיבץ סביבו חוג של תלמידים וממשיכי דרך, שמהם קמה תנועת ההשכלה היהודית. מנדלסון נתפס מאז ואילך כאבי תנועת ההשכלה, ודמותו ריכזה סביבה את ההתייחסות החיובית והשלילית לתנועה זו ולרעיונותיה.
49
רבי יוסף בכור שור (נקרא גם ריב"ש, ר"י מאורליאנס, או ר"י פורת), מבעלי התוספות, פרשן מקרא מקורי ופשטן, פרשן התלמוד ופייטן צרפתי בן המאה ה-12. פירושיו נודעו לתהילה בימי הביניים, בעיקר באזור צרפת-אשכנז, וזכו לציטוטים רבים, גם בספרות הפוסקים. עם זאת, מחוץ למקום מושבו לא נודע, ובמאות השנים האחרונות נשכח מעט בקרב לומדי המקרא, וכיום הוא מפרשני המקרא הנודעים פחות בקרב הלומדים הרגילים. בשנים האחרונות נודעה לו עדנה, בפרט בקרב אנשי אקדמיה, החשופים יותר לפירושו.
50
אדווין פאוול האבל (20 בנובמבר 1889 – 28 בספטמבר 1953) היה אסטרונום אמריקאי הידוע בעיקר בזכות שתי תגליות מדעיות מרכזיות. האבל היה זה שהוכיח כי הגלקסיות הן צבירי כוכבים ענקיים הנמצאים מחוץ לשביל החלב, שהנו בפני עצמו אך גלקסיה אחת מני רבות. כן ניסח האבל את "חוק האבל", העוסק בהתפשטות היקום, ומשמש, בין היתר, חלק מרכזי בתאוריית המפץ הגדול שהיא התאוריה המקובלת כיום באשר להיווצרות היקום והתפתחותו.
על שמו של האבל קרוי טלסקופ החלל האבל שהוצב במסלולו, מחוץ לאטמוספירת כדור הארץ, ב-24 באפריל 1990. אחת מתרומותיו של הטלסקופ היא מדידה מדויקת של קבוע האבל על ידי צפייה במשתנים קפאידים בגלקסיות שנמצאות במרחקים של עד 60 מיליון שנות אור. בעזרת מדידה זו ניתן כיום לקבוע את גיל היקום בדיוק רב.
51
 |
רוברט אנסון היינליין (7 ביולי 1907 – 8 במאי 1988) היה אחד מסופרי המדע הבדיוני רבי ההשפעה ולבטח בין השנויים ביותר במחלוקת. הוא היה סופר המדע הבדיוני הראשון אשר יצירתו התפרסמה במגזינים מן "הזרם המרכזי" כ"סטרדיי איבנינג פוסט" בסוף שנות ה-40, ואשר פרסם את סיפורי המדע הבדיוני שלו ללא מסווה, כסיפורי מדע בדיוני, ובין הראשונים שהיו לסופרים רבי מכר ביצירות מדע בדיוני באורך מלא בשנות ה-60. במשך שנים רבות נחשב היינליין, לצדם של אייזיק אסימוב וארתור סי. קלארק, לאחד מ"שלושת הגדולים" של המדע הבדיוני. הוא זכה במספר פרסי הוגו על יצירתו ובפרס נביולה על מפעל חייו.
52
רבי נחמן קְרוֹכְמַל (1785 – 1840), הוגה דעות והיסטוריון יהודי, מהבולטים שבאנשי תנועת ההשכלה בגליציה וממייסדי תנועת חכמת ישראל; "פילוסוף היהדות השיטתי המסכם והמשפיע ביותר של ההשכלה". סביב רנ"ק התקבץ חוג תלמידים שממנו יצאו סופרים וחוקרים חשובים בגליציה ובמזרח אירופה במהלך המאה ה-19. בספרו היחיד, "מורה נבוכי הזמן", שבו מוצגת תפיסתו הפילוסופית על ההיסטוריה של עם ישראל, השפיע על מחקר תולדות עם ישראל והגותו בדורות שאחריו.
53
מישל פוקו (15 באוקטובר 1926 – 26 ביוני 1984), פילוסוף צרפתי, אחת הדמויות החשובות בתאוריה הביקורתית ומאנשי הרוח הצרפתים המשפיעים ביותר במדעי הרוח והחברה מאז שנות השישים של המאה העשרים. עבודתו השפיעה על מגוון רחב של שדות ידע. ניסה לשלב בין פילוסופיה להיסטוריה, ולכונן תחום מחקר חדש: היסטוריה של מערכות חשיבה.
54
אלכסנדר הגדול, הידוע בעברית גם כ"אלכסנדר מוקדון" (356 לפנה"ס – 10 ביוני 323 לפנה"ס) היה מלך מוקדון, והוא הנחשב לאחד מגדולי המצביאים והפוליטיקאים של העת העתיקה. כיבושיו הנרחבים כללו את ערי המדינה של יוון, האימפריה הפרסית, מספר ממלכות נוספות באסיה וחלקים מהודו.
פעמים רבות, אלכסנדר מתואר כגבר אתלטי ויפה תואר. לא ברור עד כמה התיאור הוא אמת ועד כמה הוא בגדר דברי חנופה. כבר במהלך חייו נחשב לאל, ורבים, במיוחד במצרים התלמית, סגדו לו. אישיותו והישגיו של אלכסנדר שימשו כמופת לאישים מפורסמים רבים לאורך ההיסטוריה, שהבולט בהם הוא יוליוס קיסר. אלכסנדר שינה במו ידיו את מהלכה של ההיסטוריה האנושית, אף שחי חיים קצרים ומת בגיל צעיר.
אלכסנדר הגדול נולד ומלך במוקדון, אזור הנמצא בצפון יוון ודרום מקדוניה הצפונית של היום. בזמנו של אלכסנדר הייתה מוקדון ממלכה עצמאית, והוא שלט בה בין השנים 336 – 323 לפני הספירה.
55
גֵ'יין אוֹסטֶן (1775–1817) הייתה סופרת בריטית ידועה, שיצירתה נחשבת לחלק מהקאנון הספרותי המערבי. היא מהווה דוגמה לסופרת שעל אף שחיה את מרבית חייה בסביבה משפחתית מוגנת ושקטה, בעיקר בכפר, לא המעיט הדבר ממידת הדרמה שבכתיבתה. ארבעת הרומנים שכתבה, "תבונה ורגישות", "גאווה ודעה קדומה", "מנספילד פארק" ו"אמה", יצאו לאור עוד בימי חייה. שניים נוספים, "מנזר נורתאנגר" ו"הטיית לב", פורסמו לאחר מותה בשנת 1818.
ספריה הם מעין קומדיות-של-טעויות, ויש בהם ביטויים של מודעות חברתית חזקה. ספריה, ובעיקר ספרה "אמה", נחשבים לעיתים לפסגת היצירה הספרותית בתחומם; מבקרים מודרניים ממשיכים למצוא ביצירותיה היבטים חדשים, ובמיוחד בביקורתה השנונה על אומללותן של נשים צעירות בלתי-נשואות בתחילת המאה ה-19. אוסטן אהובה בקרב קהל הקוראים, ומאז 1832 לא פסקה ההוצאה לאור של ספריה. העיבודים הרבים שנעשו לרומנים שכתבה, הן בקולנוע והן בטלוויזיה, תרמו אף הם לפופולריות שלה.
56
הרב אברהם יצחק הכהן קוק (7 בספטמבר 1865 – 1 בספטמבר 1935; ט"ז באלול ה'תרכ"ה – ג' באלול ה'תרצ"ה), מכונה גם הראי"ה קוק, או הרא"ה. רב, פוסק, מקובל והוגה דעות. עלה לארץ ישראל בזמן העלייה השנייה ופיתח משנה פילוסופית-קבלית אוהדת ביחס לציונות וליישוב החדש. נתמנה לרב יפו והמושבות ואחר כך לרב העיר ירושלים. הקים את הרבנות הראשית לישראל וכיהן כרב הראשי האשכנזי הראשון, וכן ייסד את ישיבת מרכז הרב. הגותו, שעלתה על הכתב בספרים שחיבר ושנערכו מכתביו בתחומי הלכה, אגדה, פילוסופיה, פרשנות, מוסר, קבלה ועוד, היא מרכיב משמעותי בהשקפת העולם של זרמים שונים בציונות הדתית.
57
 |
לוי אשכול (25 באוקטובר 1895 ו' בחשוון התרמ"ו, נפטר ב-26 בפברואר 1969 ח' באדר התשכ"ט), ראש הממשלה השלישי של מדינת ישראל.
במשך שנים רבות היה אשכול דמות מפתח במשק הישראלי, ושימש אף בתפקיד שר האוצר. עם פרישתו של בן-גוריון מתפקיד ראש הממשלה בשנת 1963, הביא בן-גוריון למינויו של אשכול לראשות הממשלה. בשנת 1964 פרץ סכסוך גלוי בין שני האישים על רקע דרישתו של בן-גוריון להקים ועדת חקירה משפטית לחקירת "הפרשה". הסכסוך הביא לפרישתו של בן-גוריון ממפא"י ולהקמת רפ"י. הבחירות לכנסת השישית הביאו את ניצחונו הגדול של אשכול על בן-גוריון ואנשי סיעתו, ואשכול המשיך להחזיק בכהונת ראש הממשלה. בימים קשים של מתיחות ביטחונית ומיתון, החזיק אשכול בהגה הנהגת המדינה. במהלך תקופת המתיחות שלפני מלחמת ששת הימים, פרץ משבר מנהיגות, ואשכול נאלץ למנות את משה דיין לשר הביטחון. לאחר מלחמת ששת הימים הוסיף להחזיק בתפקיד ראש הממשלה עד למותו מהתקף לב בשנת 1969.
58
הרשל פייבל גרינשפן (28 במרץ 1921–1945[?]) – פליט יהודי שהתנקש בחיי דיפלומט גרמני בפריז, כ-10 חודשים לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה. התנקשות זו שימשה עילה לפרעות ביהודי גרמניה המכונות "ליל הבדולח". גרינשפן היה בן 17 בעת ביצוע ההתנקשות, ומקובל להניח שביצע את ההתנקשות כמעשה מחאה כנגד מדיניות גרמניה כלפי יהודיה, אם כי ישנה גם סברה חלופית הגורסת שמניע אישי עמד מאחורי המעשה. תעלומה אופפת גם את גורלו של גרינשפן.
59
דניס ברגקאמפ הוא כדורגלן עבר הולנדי ששיחק בעמדת החלוץ השני, ונחשב על ידי רבים לאחד מגדולי השחקנים בתולדות הפרמייר ליג. נודע במיוחד בשל שערים מפורסמים רבים שהבקיע ובשל ה"בישולים" הרבים שתרם.
החל את הקריירה בקבוצת עיר הולדתו, אייאקס אמסטרדם, במדיה נודע ככובש שערים מצטיין והיה שותף לזכייה במספר תארים, בהם גביע אופ"א. לאחר מכן שיחק שנתיים באינטר מילאנו האיטלקית, תקופה שהייתה לא מוצלחת עבורו. ב-1995 הצטרף ברגקאמפ לארסנל האנגלית שבמדיה שיחק 11 שנים, תקופה בה הותיר השפעה רבה על הקבוצה. הוא זכה עם ארסנל בשלוש אליפויות ובארבעה גביעי ה-FA, כמו גם במספר תארים אישיים.
גם במדי נבחרת הולנד הגיע ברגקאמפ להישגים נאים, והוא מדורג שני בין כובשי השערים בתולדות הנבחרת.
60
מָרָיָה מִיטְשֶל (1 באוגוסט 1818 – 28 ביוני 1889) הייתה אסטרונומית אמריקאית ופעילה למען שוויון זכויות לנשים. הישגה המדעי העיקרי היה גילוי "השביט של מיס מיטשל" (שביט VI 1847) ב-1847 שפרסם את שמה ברחבי ארצות הברית. אף שבתקופתה לא היה מוסד להשכלה גבוהה שהיה פתוח לנשים, הצליחה מיטשל לרכוש השכלה בתחומי מתמטיקה ואסטרונומיה בכוחות עצמה. לכן, אף שלא הייתה לה השכלה אקדמית, היא הייתה האישה הראשונה שקיבלה משרת הוראה בקולג' ואסאר, מוסד אקדמי ברמה גבוהה לנשים בלבד שנפתח ב-1865. מיטשל ניצלה את מעמדה כמורה על מנת לקדם בין חניכותיה את רעיון שוויון הזכויות לנשים, והשתתפה באופן פעיל בארגוני נשים שקמו מאמצע המאה ה-19 בארצות הברית.
61
דאהר אל-עומר (1688–1775), שליט הגליל במאה השמונה עשרה, ממוצא ערבי ובדואי. מקימה של חיפה המודרנית. ביצר ערים רבות ובהן עכו. הזמין יהודים להתגורר בטבריה.
דאהר נחשב לשליט נקי כפיים וטוב לתושבי הגליל. מחליפו ויורש כסאו, אחמד אל ג'זאר, היה בעל מוניטין הפוך של שליט אכזר ורצחני. פעולתו של דאהר עודה ניכרת בביצורים בעכו, בעיר התחתית בחיפה, ובמצודה הגדולה בדיר חנא. ביצורי עכו, להם הוסיף אל ג'זאר כוח ועוצמה נוספים, עמדו במהלך הזמן במבחנים רבים, כאשר העיקרי ביניהם – ניסיון הכיבוש הכושל של נפוליון בונפרטה, אשר הביא לסיומו של מסע נפוליון בארץ ישראל.
62
צבי רוזנבלט (26 בספטמבר 1911 – 26 ביולי 1984) היה אחד משני הנאשמים במשפט רצח ארלוזורוב (יחד עם אברהם סטבסקי).
ד"ר חיים ארלוזורוב, ראש המחלקה המדינית של הסוכנות היהודית, נרצח בירייה בחוף תל אביב ב-16 ביוני 1933. ברצח נטלו חלק שני צעירים, ולפי החשד היה רוזנבלט אחד מהם והאדם שירה בארלוזורוב. החשד התעורר לאחר הודעתה במשטרה של רבקה פייגין, צעירה פעילת בית"ר, שהייתה מקורבת ל"ברית הבריונים", תנועה קטנה המסונפת לתנועה הרוויזיוניסטית, שנחשדה בהסתה ובאחריותה לרצח.
לאחר חקירה של המשטרה וזיהוי מהוסס במידת מה של רוזנבלט כמבצע הרצח בידי אלמנתו של חיים ארלוזורוב, סימה, שהייתה עדה לרצח, הובא רוזנבלט למשפט בבית המשפט המנדטורי, יחד עם אברהם סטבסקי, שנחשד כמעורב השני ברצח. רוזנבלט זוכה בפסק דין לקוני, על פי דיני הראיות שנהגו בארץ ישראל, ובהיעדר ראיה מהותית נוספת לבד מעדותה של סימה ארלוזורוב.
רוזנבלט האריך ימים ונפטר חמישים שנה לאחר המשפט. במהלך שנותיו אלו עסק בפעילויות ציבוריות שונות. לאחר פטירתו קראה עיריית תל אביב רחוב על שמו.
63
_Merkus.jpg)
ז'אן מרקוס (11 באוקטובר 1839 – 11 בפברואר 1897) הייתה פמיניסטית, פעילה חברתית והרפתקנית הולנדית משיחית אשר הקימה רשת בתי חולים בצרפת והשתתפה בהתקוממות הרצגובינה. מתוך אמונה בגאולה הקרבה היא החלה בבנייתו בירושלים של בניין מפואר שזכה לכינוי "מלון הגאולה", באזור שהיום הוא בפינתו של גן העצמאות, אך בגלל בעיות תקציביות הבנייה מעולם לא הושלמה. למרות חייה הסוערים ואישיותה הצבעונית מרקוס נשכחה מדפי ההיסטוריה. רבקה וסט כותבת שמרקוס היא: "הוכחה עצובה לקורותיה של ז'אן ד'ארק אשר לה היה את חוסר המזל לא להישרף על המוקד".
64
צ'ארלס ג'ורג' גורדון (28 בינואר 1833 – 26 בינואר 1885) מכונה גם גורדון הסיני, גורדון פאשה וגורדון מחרטום – קצין בריטי ומנהלן. זכור בעיקר בשל פעילותו בסין ובצפון אפריקה.
מותו הדרמטי בקרב בח'רטום שבסודאן שימש השראה לסרט "חרטום", לסופרים ולציירים.
65
יוסף זָרִיצְקִי (1 בספטמבר 1891 – 30 בנובמבר 1985) היה צייר ישראלי יליד אוקראינה, ממקדמי האמנות המודרנית בארץ ישראל בתקופת היישוב ולאחר הקמת המדינה. במהלך שנות העשרים היה זריצקי מן האמנים המודרניסטים הבולטים שבתקופת מגדל דוד. יצירתו התנערה מסממנים אוריינטליים, שהיו פופולריים באותה עת. בשנת 1948 נמנה זריצקי עם מקימיה ומנהיגיה של קבוצת "אופקים חדשים". ביצירותיו יצר גרסה מקומית של האמנות המופשטת, שאותה ביקש לקדם באמצעות הקבוצה. למרות אופיה האוניברסלי והמופשט של אמנותו הבשלה, ביצירות כגון "יחיעם (הווי בקיבוץ)" (1951) או "נען, הצייר עם מודל" (1952) ניתן למצוא לצד היבטים ארס פואטיים גם ביטויי הזדהות עם המפעל הציוני. על יצירתו זכה בשנת 1959 בפרס ישראל לציור.
66
מאיר פיינשטיין (5 באוקטובר 1927 – 21 באפריל 1947), מעולי הגרדום, היה לוחם במחתרת האצ"ל שנתפס על ידי הבריטים והתאבד בצינוק, בהיותו בן 20, בטרם הוצא להורג.
67
יעקב ישראל דה האן (31 בדצמבר 1881 – 30 ביוני 1924), פעיל ציוני שהתחרד ופעל נגד התנועה הציונית, קורבן הרצח הפוליטי הראשון בארץ ישראל בעת החדשה.
דה האן אמור היה לצאת ללונדון ב-1 ביולי 1924 עם משלחת מטעם אגודת ישראל, כדי לפעול כנגד אישור החוק למתן מעמד לקהילות היהודיות בארץ ישראל, שלדעת החרדים היה בו כדי לתת יתרון ליישוב הציוני. ב-30 ביוני 1924 כשיצא דה האן מבית החולים שערי צדק לרחוב יפו בירושלים, התנקשו בחייו אנשי "ההגנה". הרוצחים נעלמו, וזהותם לא נתגלתה למשטרה. הרצח הפוליטי זיעזע את היישוב, למרות שרוב הציבור היהודי הזדהה עם המעשה או לפחות הבין את מניעי הרוצח.
68
דודו גבע (14 במרץ 1950 – 15 בפברואר 2005). אמן, מאייר ומחבר ספרי קומיקס, קריקטוריסט והומוריסטן ישראלי. גבע פרסם לאורך שנים רצועות קומיקס סאטיריות ומדורים הומוריסטיים בעיתונות הארצית והמקומונית, שחלקן הגדול גם יצא לאור בעשרות ספריו. בשנותיו האחרונות פעל גבע גם מחוץ למסגרת העיתונות הממוסדת, והיה בין פעילי זירת הקומיקס האלטרנטיבית והתרבות המחתרתית.
69
ד"ר יום-טוב (לאופולד) ליפמן צונץ (דטמולד, גרמניה 10 באוגוסט 1792 – 18 במרץ 1886 ברלין) היה מלומד יהודי גרמני וחוקר יהדות. צונץ צידד בתנועת הרפורמה של היהדות, אולם התנגד לראשי התנועה הרפורמית בגרמניה בתקופתו. כתב ספרים על המדרשים והפיוט ונחשב לאבי "חכמת ישראל", הניסיון שנעשה במאה ה-19 לחקור בכלים מדעיים את התרבות וההיסטוריה של היהדות והיהודים כחלק מהתרבות האנושית.
70
אבא חושי (1898 – 24 במרץ 1969), מנהיג ציוני, פעיל סוציאליסטי ופוליטיקאי, איש עבודה והתיישבות, מנהיג פועלים, חבר הכנסת הראשונה וממקימי ההסתדרות. זכור היום בעיקר בזכות כהונתו ארוכת השנים כראש עיריית חיפה (1951–1969), תפקיד בו הטביע חותמו באופן בולט על העיר, אופיה והתפתחותה. בין היתר הקים את אוניברסיטת חיפה, תיאטרון חיפה, הכרמלית ואת תזמורת הנוער העירונית של חיפה.
71
ישראל קסטנר (1906 – 15 במרץ 1957), חבר ועדת העזרה וההצלה בבודפשט בזמן השואה. נרצח בתל אביב בשנת 1957.
ב-1943 נתמנה קסטנר ליו"ר ועדת העזרה וההצלה בהונגריה. קסטנר יצר קשרים עם הנאצים, ומ–1944 היה בקשר עם אדולף אייכמן. הוועדה הציעה לגרמנים לקבל סחורות ו–10,000 משאיות ממדינות נייטרליות תמורת הצלת יהודים. קסטנר ביקר בגרמניה ובשווייץ, ובעקבות פעילותו שוחררו ממחנה ברגן-בלזן 1,684 יהודים והועברו לשווייץ.
ב-1947 עלה קסטנר לארץ ישראל ונתמנה לדוברו של השר דב יוסף במשרד המסחר והתעשייה. בסוף 1952 האשים מלכיאל גרינוולד את קסטנר בשיתוף פעולה עם הנאצים בהשמדת יהודי הונגריה. דב יוסף אילץ את קסטנר להגיש תלונה נגד גרינוולד בגין הוצאת דיבה. המשפט בגילגוליו השונים, שבמהלכו הפך קסטנר למעשה ממאשים לנאשם, עד שקיבל את הכינוי "משפט קסטנר", נמשך 4 שנים. השופט בנימין הלוי מצא את קסטנר אשם בשיתוף פעולה עם הנאצים בהשמדת יהודי הונגריה ובהצלת פושע המלחמה קורט בכר מעונשו. פסק הדין גרם לזעזוע במדינה ובעולם היהודי. ב-4 במרץ התנקשו שלושה צעירים בחיי קסטנר. קסטנר נפצע באורח קשה וב-15 במרץ מת מפצעיו. ב-17 בינואר 1958, טיהר בית המשפט העליון את שמו של קסטנר.
72
ויוויאן לי (5 בנובמבר 1913 – 8 ביולי 1967), שחקנית קולנוע ותיאטרון אנגליה, הידועה בשל תפקידיה הקולנועיים, ובמיוחד תפקיד "סקרלט או'הרה", בסרט חלף עם הרוח (1939), הנחשב לאחד הסרטים הקלאסיים בתולדות הקולנוע, וזאת, בין היתר, בזכות משחקה של ויוויאן לי, והזיהוי של דמותה עם דמותה של או'הרה.
אף על פי שלא הופיעה במספר רב של סרטים, זכתה לי פעמיים בפרס האוסקר. בפעם הראשונה על גילום דמותה של סקרלט או'הרה ב"חלף עם הרוח", ובפעם השנייה בשל גילום דמותה של "בלאנש דובואה" בסרט חשמלית ושמה תשוקה (1951).
73
ירושלים סגל (24 ביולי 1898 – 29 באפריל 1993) היה חלוץ, מתנדב בהגנה ובמשטרה, ומתרגם סרטים ישראלי.
ירושלים סגל זכור כיום בזכות עבודתו רבת השנים כמתרגם סרטים. היה לו כישרון טבעי לשפות. כשעלה לארץ, ידע סגל רוסית, יידיש ועברית בהגייה אשכנזית. ערבית למד בארץ מתושבי הארץ, צרפתית החל ללמוד במרחביה והמשיך בהיותו במצרים, ואנגלית למד במצרים במקביל לאימונים בגדוד העברי. אבל סגל לא היה רק מתרגם, הוא עסק גם בהפצת סרטים, בפעילות ב"איגוד הקולנוע הישראלי" ובתחילת דרכו אפילו בהפקה.
74
פרדריק דאגלס (פברואר 1818 – 20 בפברואר 1895), לוחם זכויות האדם ומדינאי אמריקני-אפריקני.
דאגלס נולד כעבד, נמלט, והקדיש את חייו לשיפור מצבם של האמריקאים-אפריקאים בארצות הברית במאבק כנגד העבדות, ולאחר מלחמת האזרחים – במאבק למען שוויון זכויות לאמריקאים-אפריקאים ללא הבדל גזע ומין.
75
מנחם בגין (16 באוגוסט 1913, ברסט ליטובסק – 9 במרץ 1992, תל אביב) היה ראש הממשלה השישי של מדינת ישראל, יו"ר תנועת החרות ומפלגת הליכוד, שר בממשלות ישראל, מפקד האצ"ל בתקופת המאבק במנדט הבריטי, חותם הסכם השלום עם מצרים וחתן פרס נובל לשלום לשנת 1978.
בגין החל את דרכו הפוליטית כמנהיג ציוני בתנועת בית"ר במזרח אירופה. במלחמת העולם השנייה נעצר על ידי המשטרה החשאית הסובייטית, הנ.ק.ו.ד.. בגין, שנשלח לגולאג, שוחרר יחד עם אזרחים פולנים נוספים והתגייס לצבא הפולני. בעת שירותו בצבא הפולני הגיע לארץ ישראל, ויצר קשרים עם אצ"ל. הוא הפך למפקד הארגון בסוף שנת 1943; בארבע השנים שבהן פיקד בגין על אצ"ל, ביצע הארגון קרוב ל-300 פעולות.
לאחר פירוק אצ"ל בקיץ 1948, הקים בגין את תנועת החרות ובמשך שנים שימש מנהיגה הבלתי מעורער וכראש האופוזיציה. בגין התנגד חריפות להסכם השילומים של ישראל עם גרמניה, אך תמך בממשלה בעת מלחמות ישראל. הוא עלה לשלטון לאחר "המהפך" של 1977, חתם על הסכם השלום עם מצרים ועמד בראשות הממשלה בשנה הראשונה של מלחמת לבנון הראשונה. ב-1983 התפטר בגין מתפקידו והסתגר בביתו. עד יום מותו, סירב בגין לפרט את המניעים שגרמו לו לפרוש.
76
אפרים קישון (23 באוגוסט 1924 – 29 בינואר 2005), סופר, סאטיריקן, מחזאי ואיש קולנוע ישראלי. הבמאי הישראלי היחיד שסרטיו זכו בפרס גלובוס הזהב.
השפעתו של קישון על התרבות הישראלית היא עצומה, וניכרת בתרומותיו לשפה העברית בהמצאת מטבעות לשון, לא פחות מאשר בתרומותיו כמבקר חברתי ביצירותיו הכתובות, המומחזות והמוסרטות.
77
קתה קולוויץ (8 ביולי 1867 – 22 באפריל 1945), אמנית הדפסים, ציירת ופסלת גרמניה. יצירתה מביעה בביטוי אישי עז את סבלם של הפועלים וקשי היום בגרמניה בתקופת הרייך השני ובין מלחמות העולם. בעבודותיה ניכרת זיקתה לסוציאליזם ונשבה בהם רוח פציפיסטית. סגנון יצירתה האקספרסיוניסטי קירב אותה אל אמנים כגון אדוורד מונק ואחרים, אולם גם מנעה ממנה הצלחה ציבורית זמן רב. עם עליית הנאצים לשלטון ב-1933 נאלצה קולוויץ להתפטר מהאקדמיה ומתפקידה כראש "כיתת האמן". משנת 1936 לא הורשתה עוד להציג את תמונותיה והן הוסרו מהתערוכות והגלריות שבהן נתלו. היא "זכתה" שאמנותה תוכרז "דגנרטיבית" ואף נחקרה על ידי הגסטאפו בעקבות ראיון שנתנה לעיתון סובייטי.
78
הוֹשֵׁעַ בֶּן-בְּאֵרִי, נביא אשר פעל בממלכת ישראל באמצע ימי בית ראשון, לקראת חורבן ממלכת ישראל. ספרו, הכולל ארבעה עשר פרקים, הוא הראשון בספרי תרי עשר. עיקר נבואותיו של הושע הן תוכחות לאנשי ממלכת ישראל, אולם הן מכילות גם פניות אחדות לאנשי ממלכת יהודה.
ספר הושע כולל גם שני סיפורים על נשיאת אישה זונה על ידי הושע, הבאים כמשל ליחסי ה' ועם ישראל.
79
אוליביה ניוטון-ג'ון (נולדה ב-26 בספטמבר 1948) היא זמרת ושחקנית אוסטרלית ילידת אנגליה. במהלך הקריירה זכתה בכמה פרסי גראמי והייתה מועמדת לפרס גלובוס הזהב. לפסגת הצלחתה הגיעה בשלהי שנות השבעים ובראשית שנות השמונים. בשנת 1978 כיכבה בסרט הקולנוע המוזיקלי המצליח "גריז". הפסקול של הסרט היה בראש טבלת המכירות בארצות הברית במשך 12 שבועות והניב שלושה סינגלים בחמישייה הראשונה במצעד של המגזין האמריקני בילבורד. בשנת 1981 הוציאה ניוטון-ג'ון את אלבומה המצליח ביותר Physical – אלבום פלטינה כפול – ששיר הנושא מתוכו שהה עשרה שבועות במקום הראשון במצעד האמריקני. מאז שנות התשעים היא פעילה בנושאי איכות הסביבה ובהגברת המודעות לסרטן השד, ואף עוסקת ביזמות עסקית.
80
משה דיין (20 במאי 1915 – 16 באוקטובר 1981). מצביא, מדינאי, ואיש ציבור ישראלי. ממפקדי "ההגנה", הרמטכ"ל הרביעי של צה"ל, במהלך מבצע קדש. היה חבר הכנסת ושר בממשלות ישראל. שימש בתפקיד שר הביטחון במהלך מלחמת ששת הימים, מלחמת ההתשה ומלחמת יום הכיפורים. תרם תרומה משמעותית להסכם השלום עם מצרים כאשר שימש כשר החוץ בממשלתו של מנחם בגין.
משה דיין סימל באישיותו את טיפוס ה"צבר", בן ההתיישבות העובדת, האוחז בידו האחת ברובה, ובשנייה במחרשה. כרמטכ"ל, נתפס דיין כאחד ממעצבי רוחו ודמותו של צה"ל כצבא חזק בעל אוריינטציה אקטיביסטית. כשר הביטחון נתפס דיין בעיני הציבור כאחד מהאחראים לניצחון הגדול במלחמת ששת הימים, אך גם כאחראי עיקרי ל"מחדל" במלחמת יום הכיפורים, וכמידת ההערצה שחש כלפיו הציבור לפני המלחמה, כך הייתה מידת השבר האישי והציבורי ממנו בתקופה שלאחריה. דיין השכיל להתגבר על המשבר, ובערוב ימיו, כשכיהן כשר החוץ, תרם מניסיונו, מכושרו המדיני והאינטלקטואלי, לעיצוב דמותו של הסכם השלום עם מצרים. דיין האיש, תפיסתו המדינית והביטחונית, וכן אישיותו יוצאת הדופן והשנויה במחלוקת, היו בעלי השפעה רבה על מדינת ישראל בשלושת העשורים הראשונים לקיומה.
81
יעקב גנס (1905 – 14 בספטמבר 1943) קצין ליטאי יהודי, מפקד המשטרה היהודית ויושב ראש היודנראט בגטו וילנה במהלך השואה.
גנס עמד בראש הגטו, והאמין בהפיכת הגטו לפרודוקטיבי, תחת הסיסמה "העבודה למען החיים", על מנת למנוע את קץ הגטו, ובכך להציל כמה שיותר יהודים. הוא עסק גם בטיפוח התרבות והחינוך בגטו. יחסו למחתרת שפעלה בגטו וילנה היה דו-ערכי. מחד גיסא, טען שביום שבו יחוסל הגטו הוא יצטרף למורדים, ומאידך גיסא, נאבק במחתרת פן זו תמיט חורבן על הגטו ויושביו. נאמן לעמדתו טען כי פעולות המחתרת הן לגיטימיות אך ורק כאשר חיסול הגטו ידוע וברור לכל. גנס לא זכה לממש את דברו בדבר הצטרפות למחתרת ביום חיסול הגטו, כיוון שנרצח קודם לכן – ביום מותו זומן גנס לגסטאפו, ושם הואשם בסיוע למחתרת והוצא להורג.
82
מרטין (מרדכי) בובר (8 בפברואר 1878- 13 ביוני 1965), היה פילוסוף אוסטרי יהודי, מעבד מעשיות ומחנך. עיקר כתביו של בובר עסקו בתודעה דתית, ביחסים בין-אישיים ובענייני קהילה. מפעליו המרכזיים היו איסוף וסיפור מחדש של מעשיות חסידיות, תרגום התנ"ך לשפה הגרמנית ופיתוח משנתו הדיאלוגית. בובר השתייך לציוניות הרוחנית והיה פעיל מאוד בקהילות יהודיות וחינוכיות בגרמניה ובישראל. כמו כן, הוא היה תומך נלהב במדינה דו-לאומית ליהודים ולערבים על אדמת פלשתינה. בובר השפיע ותרם רבות לעיסוק במדעי הרוח, ובעיקר למחקר בתחום הפסיכולוגיה החברתית, הפילוסופיה החברתית והאקזיסטנציאליזם הדתי.
83
קורט טוכולסקי (9 בינואר 1890 – 21 בדצמבר 1935) עיתונאי, סאטיריקן וסופר יהודי גרמני. טוכולסקי היה ידוע גם בשמות העט קספר האוזר, פטר פנתר, תאובלד טייגר ואיגנאץ ורובל.
טוכולסקי נולד בברלין ועבר בשנת 1924 לפריז, ובשנת 1930 לשוודיה. הוא היה אחד העיתונאים החשובים ביותר ברפובליקת ויימאר. טוכולסקי היה עיתונאי מחויב פוליטית, ושימש כעורך במשותף של השבועון בעל הנטיות השמאליות "די ולטביהנה". בעריכת השבועון הוכיח עצמו כמבקר חברתי במיטב המסורת של היינריך היינה. בה בעת היה סאטיריקן, מחבר של מחזות זמר קלים (רוויו) בעלי אופי פוליטי, פזמונאי ומשורר. טוכולסקי הגדיר עצמו כדמוקרט ופציפיסט, והזהיר מפני נטיות אנטי דמוקרטיות בפוליטיקה של זמנו, בצבא ובמערכת המשפט, ובמיוחד מפני סכנת הנאציזם. כאשר הפכו אזהרותיו למציאות, והנאצים עלו לשלטון בשנת 1933, נשרפו ספריו בפומבי, והוא איבד את אזרחותו הגרמנית. ב-19 בדצמבר 1935, בשוודיה, לקח מנת יתר של כדורי שינה, ולאחר יומיים נפטר.
84
שמואל דוד לוצאטו (שד"ל; א' באלול תק"ס, 22 באוגוסט 1800 – ליל יום הכיפורים תרכ"ו, 30 בספטמבר 1865), משורר, פרשן מקרא, בלשן עברי, פילוסוף, חוקר ספרות ומתרגם. איש תנועת ההשכלה היהודית, מראשוני אנשי חכמת ישראל ומן המתונים שבתנועה זו, ראש בית המדרש לרבנים בפדובה שבאיטליה.
שד"ל עסק בפרשנות המקרא לפי דרך הפשט. פרש את חמישה חומשי תורה, ישעיהו, ירמיהו, יחזקאל, משלי ואיוב. כתב ספרי דקדוק לעברית וארמית, תרגם את סידור התפילה לאיטלקית, וערך ספרי שירה, ביוגרפיות וספרי ביבליוגרפיה.
שד"ל ביקר את העיסוק בפילוסופיה ובעיקרי היהדות ושלל את הקבלה והמיסטיקה. ראה ביהדות המבוססת על המוסר, את הפכה של תרבות יוון העוסקת בשלמות השכל. הבחירה בעם ישראל, היא לדעתו שליחות להפצת רעיונות המונותאיזם והמוסר בקרב העמים.
85
_(cropped).jpg)
ריצ'רד פריור (1 בדצמבר 1940 – 10 בדצמבר 2005) היה קומיקאי, שחקן ותסריטאי אפרו-אמריקני, הנחשב לאחד הסטנדאפיסטים הגדולים ביותר שצמחו בארצות הברית של המאה ה-20. פריור הרבה לשלב בהופעתו וסיפוריו סאטירה חברתית, הכרוכה בשפה בוטה ובכינויים לא תקינים פוליטית כלפי לבנים ושחורים כאחד, תוך שהוא מנתח את קשיי האדם הפשוט בחברה המודרנית. הוא הצליח לצבור לעצמו קהל נרחב, תוך שבירת מחסומי הגזע שבדרנים אפרו-אמריקאים אחרים סבלו מהם באופן מסורתי. זכה בעשרות פרסים שונים, ביניהם פרס אמי והגראמי, ובערוב ימיו אף נבחר על ידי ערוץ קומדי סנטרל כסטנדאפיסט מספר אחד בהיסטוריה. סגנון ההופעה הכה בוטה ופרוע שהציג לא עמד בסתירה ואף שאב את השראתו מחייו ההפכפכים, רצופי האלימות, סמים, מין, נישואים מרובים וצאצאים רבים.
86
אל ליסיצקי (23 בנובמבר 1890 – 30 בדצמבר 1941) אמן רוסי, מעצב, צלם, מורה, טיפוגרף ואדריכל. ליסיצקי היה מהדמויות החשובות ביותר בתנועת האוונגרד הרוסי שסייעה בפיתוחה של תפישת הסופרמטיזם, יחד עם חברו ומחנכו קזימיר מלביץ'. הוא עיצב אינספור תערוכות, ולקח חלק במאות מסעות תעמולה של המשטר הקומוניסטי הצעיר באותם ימים. עבודתו השפיעה רבות על תנועות הבאוהאוס, הקונסטרוקטיביזם ודה סטייל, והיא כללה בנוסף גם ניסיונות לעשות שימוש בטכניקות הפקה ובאמצעים מסוגננים ומעוצבים שעתידים היו להפוך למרכזיים ביותר בעולם העיצוב הגרפי לאורך המאה העשרים כולה.
87
אברהם גולדפאדן (1840 - 1908) היה מחזאי, משורר, במאי תיאטרון ושחקן תיאטרון יידיש ועברית, אבי תיאטרון היידיש המודרני.
בגיל 15 פרסם את ספר שיריו הראשון בעברית, "ציצים ופרחים". הספר זכה להצלחה והוא התפרסם כמשורר עברי. ב־1876 העלה את המופע הראשון שלו, שהיה בסגנון וודוויל, ובו שיחקו שחקנים נוספים, ישראל גרודנר ושכר גולדשטיין.
בפעילותו כמחזאי וכמשורר יצר גולדפאדן רפרטואר של שירים ומחזות חדשים. בשנתיים הראשונות לפעילותו כתב 22 מחזות, ובמהלך הקריירה כתב כ־40. אף שלא הצליח תמיד להשאיר את השחקנים בלהקתו כאשר הפכו לכוכבים בזכות עצמם, המשיך, במשך שנים רבות, לגייס כישרונות חדשים, ולהקתו הייתה למקום שבו ניתן לרכוש הכשרה נאותה לקריירה בתיאטרון היידיש.
היבול והגיוון ביצירותיו של גולדפאדן היה רב. הוא חיבר קומדיות, דרמות, מחזות היסטוריים, אופרטות, שירה בעברית ואפילו ספר מסות. גם את המוזיקה למחזותיו, שהיו ברובם מחזות מוזיקליים, חיבר בעצמו.
שיריו, כגון "ראזשינקעס מיט מאנדלען" ("צימוקים ושקדים"), הפכו לשירים עממיים, ודמויות ממחזותיו "שמענדריק" ו"שני קוני למל" הפכו לחלק מהסלנג ביידיש. מחזותיו הועלו על במות ברחבי העולם היהודי, משנת 1880 ועד פרוץ מלחמת העולם השנייה.
88
אספאסיה (470 לפנה"ס – 400 לפנה"ס) הייתה אחת הנשים המפורסמות ביותר שחיו ביוון העתיקה. היא התפרסמה בעיקר כפילגשו של המדינאי האתונאי פריקלס.
בכתביהם של אפלטון ופילוסופים אחרים וכן אצל חוקרים מודרניים מוצגת אספאסיה כדמות יוצאת דופן, המתבלטת בשל השפעתה הפוליטית הרבה והכריזמה האינטלקטואלית שלה. יחד עם זאת, מעט מאוד ידוע על חייה באופן ודאי. אומנם כתבים עתיקים מציינים כי אספאסיה הייתה יצאנית שניהלה בית בושת, אך רבים מהכתבים הללו היו שירים קומיים שמטרתם מלכתחילה הייתה ללעוג לפריקלס ולדרך בה ניהל את מלחמת סאמוס, ולא לשמש כמקור היסטורי. מכל מקום, העובדות אודותיה אינן נתמכות בראיות מוחלטות וברורות. חוקרים אחדים אף מעמידים בסימן שאלה אפילו את עצם היותה פילגש או הטאירה.
89
פריקלס (495-429 לפנה"ס) היה מדינאי, רטוריקן ומצביא בולט בתקופה שבה הגיעה אתונה לשיא כוחה – התקופה שבין מלחמת פרס–יוון והמלחמה הפלופונסית.
פריקלס הפך את הליגה האטית-דלית לאימפריה האתונאית, והנהיג את בני עמו במהלך השנתיים הראשונות של המלחמה הפלופונסית. התקופה שבה הנהיג את אתונה, ככל הנראה משנת 461 עד שנת 429 לפנה"ס, נקראת בפי רבים בשם "עידן פריקלס" (אף על פי שיש המרחיבים את המושג החל מתקופת מלחמת פרס–יוון ועד למאה הרביעית לפנה"ס).
90
רוי קלטון אורביסון (23 באפריל 1936 – 6 בדצמבר 1988), אשר נודע בכינויו The Big O, היה זמר ופזמונאי אמריקאי רב-השפעה וחלוץ בתחום הרוק אנד רול. רוי אורביסון שר והקליט במשך יותר מארבעה עשורים. כבר באמצע שנות השישים היה אורביסון מוכר בעולם כזמר בלדות על אהבות אבודות וכמחבר פזמונים קצביים ומתקדמים. משקפיו הכהים, המסתירים תמיד את עיניו, וקולו הגברי הגבוה הפכו לחלק מדמותו. בין להיטיו נודעו במיוחד: "Only the Lonely", "In Dreams", "Oh, Pretty Woman", "Crying", "Running Scared".
בשנת 1987 התקבל אורביסון להיכל התהילה של הרוק אנד רול ובשנת 1989, לאחר מותו, התקבל להיכל התהילה של האקדמיה הלאומית האמריקאית למוזיקה ומחברי פזמונים עממיים.
91
פייר פאולו פאזוליני (5 במרץ 1922, בולוניה – 2 בנובמבר 1975, רומא) היה איטלקי רב כישורים. מחוץ לאיטליה זכור פאזוליני במיוחד כבמאי קולנוע, אך הוא היה איש אשכולות ואחד מאנשי הרוח הבולטים באיטליה של אחרי המלחמה – בין היתר היה גם משורר, אינטלקטואל, פילוסוף, בלשן, סופר ומחזאי, שחקן, צייר, בעל טור בעיתונים ופעיל פוליטי. הוא הראה רב-צדדיות תרבותית ייחודית והיה לדמות שנויה במחלוקת.
92
אליעזר ליבנה (2 בדצמבר 1902 – 1 במרץ 1975), איש ציבור, עיתונאי, ופובליציסט, חבר הכנסת, מראשי האקטיביסטים במפא"י, פעיל למען פירוז המזרח התיכון מנשק גרעיני, ומראשי התנועה למען ארץ ישראל השלמה.
ליבנה (ליבנשטיין במקור) נולד בלודז' בפולין. בשנת 1920, בתקופת העלייה השלישית, עלה לארץ ישראל. לאחר מכן החל בפעילות ציבורית במסגרת תנועת הפועלים "אחדות העבודה", ובשנת 1923 נבחר כמזכיר מועצת פועלי חיפה. היה שליח ההסתדרות בגרמניה ב-1928 עד 1930 ולאחר מכן מ-1933 עד 1935. במסגרת זו היה פעיל בתנועת "העברה". עם פרוץ מלחמת העולם השנייה הפך ליבנה לאיש הסברה מרכזי בשירות "ההגנה" ומפא"י, ולצד אלעזר גלילי וגרשון ריבלין היה פעיל בהקמת עיתון צבאי מקצועי – "מערכות". בשנת 1940 הוציא ליבנה עיתון נוסף ושמו "אשנב" בשיתוף ברל כצנלסון. ליבנה היה גם לעורכו של הביטאון "בטרם", שנקרא תחילה "מלחמתנו" שהוקם ב-1942.
לאחר קום המדינה המשיך ליבנה בפעילותו הציבורית. הוא נבחר מטעם מפא"י לכנסת הראשונה ולאחריה לכנסת השנייה. היה פעיל ב"הוועד לפירוז גרעיני של המזרח התיכון" ונמנה עם החותמים על מכתב הייסוד של התנועה למען ארץ ישראל השלמה.
93
.jpg)
ג'ון רולס (1921–2002) היה פילוסוף אמריקאי שעסק בהגות בעיקר בתחומי הפילוסופיה של המוסר ומדע המדינה מנקודת ראות ליברלית וקנטיאנית. הספר המזוהה ביותר עם הגותו של רולס הוא "תאוריה של צדק" שיצא לאור בשנת 1971. הספר, הנחשב לאחד הטקסטים החשובים בהגות במדע המדינה, החיה את הדיון בפילוסופיה הפוליטית, ושימש מוקד לדיון ער בעשורים שלאחר פרסומו. הספר מנסה לבסס תאוריה של "צדק כהוגנות" (Justice as Fairness), תאוריה שתשמש בסיס לחברה דמוקרטית וליברלית יציבה, ומתבססת על תשובתו של רולס לשאלה "לאיזו אמנה חברתית יגיעו אנשים רציונליים ואוטונומיים, הדנים בה מתוך אי ידיעה מהו מצבם בעולם האמיתי, כביכול מאחורי מסך של בערות (Veil of Ignorance)?". רולס נחשב לאחד מחשובי ההוגים הפוליטיים במאה ה-20. תורתו מהווה בסיס לדיונים פילוסופיים ונלמדת בהרחבה באוניברסיטאות. מאז שהעלה את טענותיו הראשוניות בספר "תאוריה של צדק" ב-1971, משמשת הגותו בסיס לדיון הפילוסופי בשאלות של צדק, זכויות, שוויון וחירות.
94
טיבריוס קלאודיוס קיסר אוגוסטוס גרמניקוס (1 באוגוסט 10 לפנה"ס – 13 באוקטובר 54) היה הקיסר הרביעי של האימפריה הרומית מן השושלת היוליו-קלאודית, אשר שלט בין 24 בינואר 41 עד למותו בשנת 54. קלאודיוס נולד בעיר לוגדונום, בפרובינקיה גליה (כיום ליון, צרפת) לאביו דרוסוס ולאמו אנטוניה הצעירה, והיה הקיסר הרומי הראשון אשר נולד מחוץ לגבולות איטליה.
קלאודיוס נחשב למועמד בלתי סביר לכהונת הקיסר. על פי דיווחי בני זמנו לקה בנכות כלשהי, ומשפחתו מנעה ממנו את ההופעה בפומבי ואת התפקידים הציבוריים, עד לעלייתו לשלטון של אחיינו המטורף קליגולה, אשר מינה אותו למשרת הקונסול, הן על מנת להתעמר בו, והן על מנת להראות את הבוז שרחש למשרה הרמה. נכותו של קלאודיוס הצילה אותו, יש להניח, מגורלם של אצילים רומים רבים בתקופת קליגולה וטיבריוס, אשר נרצחו ב"טיהורים" שערכו קיסרים אלו. הייתה זו יכולתו להישרד כשלעצמה שהביאה להכרזתו כקיסר רומי לאחר רציחתו של קליגולה, שכן בשלב זה היה הגבר הבוגר היחיד ששרד ממשפחתו. על אף היעדר ניסיונו הפוליטי, קלאודיוס הוכיח את עצמו כמנהלן מוכשר, וביצע מספר רב של עבודות ציבוריות.
95
פול קיין (3 בספטמבר 1810 – 20 בפברואר 1871), צייר קנדי-אירי שנודע בציוריו המתעדים את בני "העמים הראשונים" (אינדיאנים קנדים) במערב קנדה וילידים אמריקנים אחרים, באזור שנקרא בשעתו "ארץ אורגון".
קיין גדל בעיר יורק הקנדית (כיום טורונטו). כאמן אוטודידקט החל להתאמן באופן עצמאי בהעתקת ציוריהם של גדולי הציירים האירופים, בעת שהיה במסע לימודי בן שנים אחדות ברחבי אירופה. בשנים שלאחר מכן, בשנת 1845 ובשנים 1846–1848, הוא ערך שני מסעות נוספים באזור הצפון-מערבי הפראי של קנדה. המסע הראשון החל בטורונטו ונמשך עד לעיר סו סנט מארי, ומשם חזרה לטורונטו. לאחר שגייס תמיכה מ"חברת מפרץ הדסון", החל במסעו השני, שהיה הרבה יותר ארוך: מטורונטו, דרך הרי הרוקי, עד פורט ונקובר ופורט ויקטוריה (קולומביה הבריטית).
בשני המסעות תיעד קיין את ילידי המקום ואת סגנון חייהם בציורים וברישומים רבים. לאחר שחזר לטורונטו הוא צייר למעלה ממאה ציורי שמן על בסיס אותם רישומים, שכמו יתר עבודותיו של קיין, מהווים מקור מידע חשוב עבור אתנולוגים בני זמננו. ציורי השמן שלו נחשבים עד היום לחלק בלתי נפרד מהמורשת הקנדית, אף על פי שברור לעין שבשל רצונו להדגיש את היסודות הדרמטיים בציוריו הוא ייפה אותם במידה ניכרת ולא שמר על דיוק או על "נאמנות למקור".
96
יצחק דנציגר (26 ביוני 1916 – 11 ביולי 1977) היה פסל ואדריכל נוף ישראלי, יליד גרמניה. דנציגר היה ממייסדי "הסגנון הכנעני" בפיסול הישראלי וחבר בקבוצת אופקים חדשים. על יצירתו זכה בפרס ישראל לפיסול לשנת תשכ"ח.
ליצירתו הפיסולית הייתה השפעה רבה על האמנות הישראלית החל משנות הארבעים של המאה העשרים. בעבודתו הוא הושפע מהאמנות הארכאית, אך שילב בה גם גישות מודרניסטיות. פסלו "נמרוד" הוא אחת היצירות הידועות והמוערכות ביותר באמנות הישראלית גם כיום.
תחושתו של דנציגר כי יש לשקם ולפייס את מערכת היחסים הפגועה בין האדם לסביבתו הובילה אותו בשנות ה-70 לתכנון פרויקטים סביבתיים המשלבים שיקום אתרים, אקולוגיה ותרבות. יצחק דנציגר נהרג בתאונת דרכים ליד רמלה, בשנת 1977.
97
.jpg)
אטיין-ז'ול מארה (5 במרץ 1830 – 15 במאי 1904) היה מדען צרפתי רב-תחומי. בהכשרתו היה מארה רופא והתמחה בעיקר בפיזיולוגיה. הוא היה ממייסדי הביומכניקה ונחשב בתקופתו למדען שידו בכל; למחקריו נודעה השפעה על תחומים רבים, ביניהם קרדיולוגיה, תעופה, מכניקה ופיזיולוגיה. עם זאת, מארה מוכר בעיקר הודות למחקר ופיתוח של מכשור מדעי ויישומים מדעיים של צילום, קולנוע והנפשה. לניסוייו ולטכניקות שהמציא הייתה השפעה גדולה על התפתחות הסינמטוגרפיה. מארה היה חבר בקולז' דה פראנס ובאקדמיה הצרפתית למדעים. על שמו של מארה נקרא המכון בו עבד ביער בולון, וכן רחוב ברובע העשרים של פריז.
98
קורט וונגוט (11 בנובמבר 1922 – 11 באפריל 2007), סופר אמריקאי הידוע במיוחד בשל יצירותיו ששילבו סאטירה, קומדיה שחורה, ומדע בדיוני, ובהן "בית מטבחיים חמש", "עריסת חתול", ו"ארוחת בוקר של אלופים".
וונגוט, שאחת החוויות המשפיעות בחייו הייתה שירותו בצבא ארצות הברית במלחמת העולם השנייה, נפילה בשבי, וחוויית הפצצת דרזדן בידי בעלות הברית, הצליח לשלב בכתיבתו ראייה הומניסטית עמוקה, וביקורת חברתית המוגשת בקולו הייחודי, בסגנון שאין לטעות בו. כתיבתו עוסקת במגוון נושאים, לעיתים אוטוביוגרפיים, לעיתים אפוקליפטיים ולעיתים אף שילוב של השניים, תוך פריצת גבולות רעיוניים וצורניים.
99
פרופ' קלינטון ריצ'רד דוקינס (נולד ב-26 במרץ 1941) הוא אתולוג וביולוג אבולוציוני בריטי, הידוע בשל ספרי המדע הפופולרי שכתב, ביניהם "הגֵן האנוכיי" (1976) ו"השען העיוור" (1986). בספריו מציג דוקינס תאוריה אבולוציונית המתרכזת בגן וביכולתו לשכפל עצמו.
בנוסף לעבודתו כביולוג, ידוע דוקינס בשל דעותיו על אתאיזם, אבולוציה, בריאתנות, תכנון תבוני ודת, והוא נמנה עם המבקרים הידועים והחריפים של הבריאתנות והתכנון התבוני. דוקינס מגדיר עצמו ספקן והומניסט חילוני, והוא תומך ב"תנועת ברייטס" ששמה לה למטרה להנחיל לציבור את ראיית העולם הנטורליסטית. ראיית עולמו בנושאים אלו פורטה בספרו "יש אלוהים?" שהיה לספרו הפופולרי ביותר של דוקינס עד כה, ותורגם ל-31 שפות, בהן עברית.
100
שבתי צבי (1 ביולי 1626 – 17 בספטמבר 1676) היה יהודי יליד איזמיר, ממשיחי השקר המפורסמים ביותר בהיסטוריה של עם ישראל. סביב דמותו התרקמה תנועת השבתאות שהקיפה את רוב העולם היהודי במשך מספר שנים, ונמשכה אצל קבוצות מאמינים במאות ה-17 וה-18. ספיחיה שרדו עד ימינו.
שבתי צבי, יליד איזמיר, עסק בצעירותו במיסטיקה ובקבלה. בתקופה זו החלו להתגלות אצלו סימני שיגעון שהמשיכו ללוות אותו כל חייו. נתן העזתי היה זה ששכנע את צבי בדבר היותו משיח. שבתי צבי סבב בעולם ואסף תומכים ומאמינים רבים. באותה תקופה הוא תיקן תקנות, ביטל מנהגים דתיים ומינה את אחיו ואת מכריו ל"מלכים".
שבתי צבי נאסר על ידי העות'מאנים ב-1666 בעקבות האשמות של מקובל בשם נחמיה כהן. לצבי ניתנה אפשרות לבחור בין התאסלמות למיתה. הוא בחר להתאסלם, ואחריו התאסלמה קבוצה מתלמידיו. הדבר הכה בתדהמה את העולם היהודי. בעקבות המקרה, הוטלו הגבלות במזרח אירופה על לימוד הקבלה, והשם שבתי צבי הפך לשם גנאי. צבי נפטר בגלות באלבניה בגיל חמישים.
101
נורמן ארנסט בורלוג (נולד ב-25 במרץ 1914) הוא חוקר חקלאות אמריקאי וחתן פרס נובל לשלום. נחשב לאבי המהפכה הירוקה שבעזרת הכלאת זני דגנים שונים הביאה לגידול משמעותי ביבולי החיטה, התירס, האורז וצמחים אחרים המשמשים כמקור מזון עיקרי במדינות רבות.
בשנות החמישים והשישים, בעת שעסק במחקר חקלאי במקסיקו, פיתח בורלוג זני חיטה ננסיים למחצה, עתירי יבול ועמידים למחלות. בורלוג הוביל באותן שנים את הכנסת השימוש בזנים אלו, ובמקביל את הכנסת הטכנולוגיות המודרניות של גידול הדגנים האינטנסיבי במקסיקו, בהודו ובפקיסטן. כתוצאה מפעולות אלו הפכה מקסיקו ב-1963 ליצואנית חיטה. בין השנים 1965 ו-1970 כמעט והוכפל יבול החיטה בהודו ובפקיסטן, דבר אשר שיפר בצורה מהותית את יכולת מניעת הרעב במדינות אלו. יש המעריכים כי לולא הפעולות שבהן נטל בורלוג חלק, היו עלולים מיליארד אנשים לגווע ברעב.
102
סרגיי פאבלוביץ' קורוליוב (12 בינואר 1907 [לפי הלוח היוליאני: 30 בדצמבר 1906] – 14 בינואר 1966) היה ראש מהנדסי ומתכנני הטילים והמשגרים הסובייטיים במהלך המירוץ לחלל בין ארצות הברית וברית המועצות בשנות החמישים ובשנות השישים של המאה העשרים. תפקידו החשוב בתוכנית החלל הסובייטית נשמר בסוד עד לאחר מותו ובכל תקופת עבודתו על התוכנית היה ידוע רק כ"מתכנן ראשי".
על אף שהוכשר כמתכנן כלי טיס, קורוליוב הצליח בתפקידי ניהול: הוא התבלט ביכולותיו האסטרטגיות והארגוניות. כקורבן הטיהורים הגדולים של סטלין, היה אסיר במשך שש שנים, ומתוכן שהה מספר חודשים במחנה גולאג סיבירי. לאחר שחרורו הוא הפך למתכנן טילים ולדמות מפתח בתוכנית פיתוח הטילים הבליסטיים הסובייטית. לאחר מכן מונה להוביל את תוכנית החלל הסובייטית ופיקח על תוכנית ספוטניק ועל תוכנית ווסטוק בזמן הצלחותיהן הראשונות.
103
אינגריד בטנקור (נולדה ב-25 בדצמבר 1961) פוליטיקאית קולומביאנית שהייתה מועמדת לנשיאות ונודעה כלוחמת בשחיתות בארצה. בטנקור הוחזקה בין פברואר 2002 ליולי 2008 בשבי המחתרת המרקסיסטית בקולומביה, "הכוחות המזוינים המהפכניים של קולומביה", שחטפה אותה ביחד עם מנהלת הקמפיין שלה, קלרה רוחאס, בעיצומה של מערכת הבחירות שניהלה לנשיאות. לחץ בינלאומי ממושך על החוטפים ומאמצי תיווך לא הועילו לשחרורה, ולבסוף שוחררה במבצע צבאי.
בטנקור גדלה בצרפת ונישאה לדיפלומט צרפתי, אך שבה לארצה ב-1989 לאחר הירצחו של מועמד לנשיאות שביקש להילחם בברוני הסמים. היא נכנסה לחיים הפוליטיים כשהיא נושאת את דגל המלחמה בשחיתות, וב-1998 נבחרה לסנאט של קולומביה.
104
ויליאם פיט הבן (28 במאי 1759 – 23 בינואר 1806) היה מדינאי בריטי, שכיהן כראש ממשלת בריטניה בשנים 1783 עד 1801, ושוב מ-1804 עד מותו ב-1806. פיט היה בן 24 כשמונה לראשונה לתפקיד – הצעיר שבין ראשי הממשלות בבריטניה אי-פעם. בתקופתו התגבש מעמדו של ראש הממשלה כמי שמוביל את השרים ומתאם את פעולותיהם.
בתקופת כהונתו נדרש פיט להגיב למאורעות סוערים בזירה הבינלאומית – המהפכה הצרפתית והמלחמות הנפוליאוניות. הוא צידד בהתנגדות תקיפה לנפוליאון, ובהיותו מודע לחוסר האפשרות של בריטניה להתמודד עם צבא נפוליאון ביבשה עמל ללא-ליאות, תוך השקעת משאבים כספיים רבים, על גיבוש בריתות אירופיות נגד צרפת. לאחר תום כהונתו הראשונה הוחזר פיט לשלטון כדי לנהל את המלחמה מול צרפת, אך מת כשסופה לא נראה באופק.
105
אלון חרזי הוא כדורגלן ישראלי ששיחק בעמדות ההגנה ונחשב לאחד מבולטי השחקנים בתולדות מכבי חיפה. בשורות מכבי חיפה שיחק חרזי במשך 18 שנים, שבמהלכן היה שותף לזכייה בשמונה אליפויות ליגת העל ובשלושה גביעי המדינה, והוא מחזיק בשיא ההופעות של המועדון בכל הזמנים במסגרות השונות. בתווך שיחק עונה אחת בבית"ר ירושלים, שגם עמה זכה באליפות.
חרזי זכה לקריירה מוצלחת גם בנבחרת ישראל, והוא ממוקם שני בדירוג ההופעות בתולדות הנבחרת. הקריירה הארוכה שבילה ברמות הגבוהות, יכולות המשחק המגוונות שלו וכושר המנהיגות שהפגין הקנו לו מעמד של כבוד מיוחד בכדורגל הישראלי.
106
פרידריך השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה (26 בדצמבר 1194 – 13 בדצמבר 1250) לבית שטאופן (הוהנשטאופן) היה אחד השליטים הבולטים בימי הביניים, יוצא דופן בכל היבט ובכל קנה מידה לבני דורו. דמותו הייחודית נתונה במחלוקת הן בקרב בני דורו והן בקרב חוקרים והיסטוריונים מאז ועד היום. הוא ידוע כפטרון ותומך במדעים ובאמנויות, איש אשכולות, שהצליח לשלב בין המזרח המוסלמי והמערב הנוצרי. בני תקופתו כינו את פרידריך השני פלא העולם (לטינית: stupor mundi) תכונות אופי נוספות המתוארות בהדגשה הן עקשנותו, מזגו החם ובעיקר הצימאון לידע ודרך המחשבה הלא אורתודוקסית. בהיסטוריה של ארץ ישראל ידוע פרידריך השני כמי שעמד בראש מסע הצלב השישי, מסע צלב ללא קרבות, שבו חזרה ירושלים לשלטון הצלבנים בתום משא ומתן עם הסולטאן המצרי.
פרידריך השני עמד במרכזה של סדרת עימותים עם הכס הקדוש. הסכסוכים נסובו על אינטרסים מנוגדים באיטליה ועל מאבקי שליטה וכוח בין הרשות החילונית לכנסייה. שיאם של עימותים אלו היה בנידוי שהוטל על הקיסר פעמיים על ידי האפיפיור. האפיפיור גרגוריוס התשיעי אף הרחיק לכת וכינה אותו אנטיכריסט. עימותים אלו הובילו, בסופו של דבר, לקיצו של בית הוהנשטאופן ולהתפוררות האימפריה.
107
קרול הראשון, מלך רומניה (20 באפריל 1839 – 10 באוקטובר 1914), היה קצין גרמני ובנו השני של הנסיך הגרמני קרל אנטון. קרול נבחר בשנת 1866 לתפקיד דומניטור של הנסיכויות הרומניות המאוחדות ובשנת 1881 הוכרז כמלך רומניה. הוא היה חבר כבוד של האקדמיה הרומנית מ-1867 ונשיא כבוד ופטרון של האקדמיה מ-1879 ועד ל-1914, מרשל של צבא האימפריה הרוסית ומפקד הכוחות הרומנים והרוסיים שלחמו ברומניה ובבולגריה נגד צבא האימפריה העות'מאנית במלחמת רוסיה-טורקיה, 1878-1877. תחת שלטונו הממושך (48 שנים) רומניה שינתה את פניה, השתתפה במלחמות והרחיבה גבולות, פרשיות שונות זעזעו את המדינה, את המשפחה המלכותית ואפילו את כס המלכות. לקרול היה יחס מורכב ליהודי רומניה, שבכל שנות שלטונו לא זכו לקבלת האזרחות הרומנית, למרות השתתפותם במלחמות הרומנים. מותו, לאחר פרוץ מלחמת העולם הראשונה, מקושר לאכזבתו מכך שלא קיבלו את עמדתו שעל רומניה להצטרף למעצמות המרכז.
108
109
110