פטיו

חצר איטלקית - "פטיו" בארמון ליבאדיה בחצי האי קרים באוקראינה

פטיו (מספרדית: Patio) הוא חצר פנימית מרוצפת, המהווה חלק מובנה ואינטגרלי מהמבנה המקיף אותה. מקור המושג פטיו באדריכלות הספרדית של ימי הביניים, אך דוגמאות מוקדמות יותר לצורה אדריכלית זו ניתן למצוא בפרס של המאה הראשונה לספירה.

הפטיו הקלאסי צורתו רבועה, כאשר המבנה מקיף אותו מכל ארבעת עבריו, רצפתו מרוצפת והוא פתוח כלפי כיפת השמים. חדרי הבית מקושרים אל הפטיו בדלתות ובחלונות, ובכך מעניק הפטיו חלל מגורים ואירוח נוסף לשימוש בעלי הבית בעת מזג אוויר נאה. לעיתים קרובות כולל הפטיו צמחייה השתולה בערוגות ברצפתו – פרחים, שיחי נוי ואף עצים ענפים, ואלמנטים של מים – באר, מזרקה, תעלת מים או בריכת נוי.

הפטיו נפוץ בבתי מגורים קלאסיים בספרד, במנזרים ובארמונות. במיוחד הוא רווח במחוזות אנדלוסיה שבדרום ספרד, שהיו נתונים תחת הכיבוש המוסלמי. הפטיו האנדלוסי נודע בפארו הרב, בסימטריה מוקפדת ובאלמנטים עיטוריים בהשפעת האדריכלות האסלאמית. הקולוניאליזם הספרדי הביא את מושג הפטיו לקולוניות הספרדיות שמעבר לים, ועל כן הפטיו הוא אלמנט אדריכלי רווח גם ברבות ממדינות אמריקה הלטינית.

באדריכלות בת-זמננו עשוי הפטיו להיות מתוחם במבנה רק משלושה או אף משניים מעבריו, ולהתחבר לחצר חיצונית או למדשאה. לעיתים יחופה בפרגולה או סוכך כלשהו, ויכלול קירות זכוכית קבועים או נפתחים.

ראו גם

• קלויסטר

קישורים חיצוניים

• פטיו, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

ערך זה הוא קצרמר בנושא אדריכלות. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.