פטרו מוהילה
 |
ערך מחפש מקורות
| |
| ערך מחפש מקורות | |
 | |||||||||
| פטרו מוהילה בתמונה מן המאה ה-17 | |||||||||
| לידה |
31 בדצמבר 1596 סוצ'אבה, נסיכות מולדובה  | ||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
1 בינואר 1647 (בגיל 50) קייב, (כיום -אוקראינה) האיחוד הפולני-ליטאי  | ||||||||
| שם מלא | שמו בלידה - Petru Movilă (פטרו מובילה) | ||||||||
| מדינה |
מולדובה האיחוד הפולני-ליטאי | ||||||||
| מקום קבורה | כנסיית עליית מרים, לאוורת קייב-פצ'רסק,(לאוורת המערות) [קייב | ||||||||
| השכלה | "האחווה" בלבוב, אקדמיה זמויסקה, סורבון | ||||||||
| עיסוק | מנהיג הכנסייה, תאולוג, מחנך | ||||||||
| דת | נצרות אורתודוקסית | ||||||||
| שושלת מובילשט (Movilești) | |||||||||
| |||||||||
| |||||||||
|
| |||||||||
| חתימה |
 | ||||||||
פטרו מוהילה (באוקראינית: Петро́ Моги́ла, ברומנית: Petru Movilă -פטרו מובילה; ברוסית: Петр Симеонович Могила↵פיוטר סימאונוביץ' מוגילה Петро Симеонович Могила, בפולנית: Piotr Mohyła פיוטר מוהיווה; 31 בדצמבר 1596, לפי לוח השנה היוליאני:10 בינואר 1597 סוצ'אבה - 1 בינואר, לפי לוח השנה היוליאני 11 בינואר 1647, קייב) היה כומר ותאולוג אוקראיני בן למשפחת אצילים רומנית מובילה מחבל מולדובה. הוא היה בישוף של הכנסייה האורתודוקסית של קונסטנטינופול וכיהן כמיטרופוליט של קייב, הליץ' (גליציה) ושל כל רוס בשנים 1647-1633 פטרו מוהילה הוביל שיפוצים והתחדשות הפעילות הדתית האורתודוקסית בכנסיות עתיקות של קייב, כולל בקתדרלת סופיה הקדושה. בשנת 1632 השיג ממלך פולין ולדיסלב הרביעי את ההכרה בעצמאות הכנסייה האורתודוקסית בארצו ביחס לזו היוונית-קתולית. הודות למאמציו הוקם מוסד החינוך החשוב ביותר בזמנו באוקראינה- האקדמיה על שם מוהילה בקייב. מוהילה הוכרז כקדוש של הכנסיות האורתודוקסיות האוקראינית, הרוסית והרומנית.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ילדות וצעירות[עריכת קוד מקור | עריכה]
פטרו מובילה נולד בשנת 1596 בעיר סוצ'אבה בדרום בוקובינה, בנסיכות מולדובה לאביו הבויאר סימיון מובילה, לימים שליט ולאכיה, ולאמו מרגיטה לבית חירה (Hâra), בת של הלוגופט גברילאש חירה ולימים נזירה בשם מלניה. במקורות אחדים היא מוזכרת כמלניה זולקייבסקי. ייתכן כי הייתה לה קרבה משפחתית עם משפחת האצולה הפולנית ז'ולקייבסקי. לאביו היו אחים שנודעו גם כן כדמויות חשובות בתולדות הנסיכויות הרומניות:ירמיה מובילה, נסיך מולדובה בשנים 1595–1606 וגאורגה מובילה, לימים מיטרופוליט מולדובה. סבא-רבא שלו היה שליט מולדובה, פטרו רארש. אחות של פטרו, שנודעה כקיאז'נה, אחר כך בפולין כרגינה או ריינה מוהיליאנקה התחתנה עם הנסיך מיכל וישניובייצקי. בנה היה ירמי וישניובייצקי. אחרי רצח אביו סימיון בשנת 1607 נדד פטרו מובילה עם אמו ואחיו ברחבי ולאכיה ואחר כך התיישבו באופן קבוע במערב אוקראינה - פולין קטן. הם חיו זמן מה בקמניץ-פודולסקי ובשנת 1608 עברו לטירתו של סטניסלב ז'ולקייבסקי, בה התגוררו 16 שנה.
מוהילה החל ללמוד בבית עם מורים פרטיים, אחר כך למד אצל הנזירים של בית הספר של "האחווה" (בראטסטבו") האורתודוקסית "העלייה לשמיים" של לבוב וככל הנראה ב"אקדמיה זמויסקה" בזמושץ' מיסודו של הקנצלר יאן זמויסקי (1594).[1] ייתכן שלמד שם את השפות הקלאסיות - יוונית ולטינית, כמו כן סלבונית, בלארוסית עתיקה ופולנית, דקדוק, פואטיקה, רטוריקה, דיאלקטיקה, תאולוגיה. לטענות לפיהם למד אחר כך בהולנד ובצרפת - באוניברסיטת סורבון בפריז (כטענה ב"תולדות הכנסייה של רוסיה" מאת מורביוב) אין סימוכין.[1] לפי מנהג האצילים הפולנים התאמן מוהילה בנשק והשתתף בלפחות שני קרבות של הפולנים נגד הטורקים העות'מאנים בצוצורה (1620) וחוטין (1622).
התחלת הקריירה הכנסייתית[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנות ה-1620 נסע מוהילה לאוקראינה שהייתה באותה תקופה שרויה בסערות פוליטיות מסיבות פנימיות וחיצוניות. בשנים 1621–1626 הוא קיבל מספר אחוזות באזור קייב. הוא החליט באותן השנים לסגת לחיי נזירות מתוך התגלות פנימית ובהשפעת אב הלאוורת קייב-פצ'רסק, הארכימנדריט זכרי קופיסטנסקי. אחרי 1622 הוא התכונן מבחינה רוחנית באחוזתו ברובייז'ובקה, בה הקים כנסייה מוקדשת ליוחנן החדש מסוצ'אבה. אחרי כן התיישב בלאוורת פצ'רסק, שהייתה המרכז הפוליטי, התרבותי, הדתי והחינוכי של אוקראינה. פרט לזכרי קופיסטנסקי התוודע מוהילה למיטרופוליט איוב בורצקי, חפאמבו ברינדה ולקבוצת מלומדים וכמרים שהטיפו לשחרור לאומי ולשמירת המורשת הלאומית.
תרומותיו למעמד הכנסייה, לחינוך ולתרבות באוקראינה[עריכת קוד מקור | עריכה]
חוסר היציבות הפוליטי באזור פגע בכל תחומי החיים באוקראינה. הוצאו לאור מעט פרסומים או עיתונים ובתי ספר רבים נסגרו. באותה תקופה מצב הנצרות האורתודוקסית היה רגיש בגלל התחרות עם הכנסייה הקתולית ובמידה פחותה יותר עם הכנסיות הפרטוסטנטיות שהפיצו את אמונותיהן בקרב האצולה בשטחי פולין, ליטא, בלארוס ואוקראינה. אצילים אורתודוקסים רבים המירו דתם לנצרות רומית-קתולית ויוונית-קתולית כדי לשמור על הפריבילגיות שלהם תחת שלטון פולין. בשנת 1627 עבר מוהילה לגור בקייב והוסמך רשמית כנזיר במנזר פצ'רסק. בסתיו 1627 בגיל 31 הוא נבחר לאגומן וארכימנדריט של המנזר פצ'רסק. בשנת 1628 בשירו ודרשתו Хрест Христа Спасителя і кожної людини ("הצלב של ישו הגואל ושל כל אדם באשר הוא אדם") שפורסמו ב-1632, קרא מוהילה למגנטים המקומיים לשוב לאמונת אבותיהם. ב-1632 אחרי מותו של המיטרופוליט איוב בורצקי הוא התמנה לבישוף קייב. פטרו מוהילה נבחר בתפקיד בגלל בקיאותו הרבה, מוצאו הנסיכי ומכיוון שראו בו האדם הנכון שיוכל להתמודד עם איום התעמולה הישועית המתגברת. הוא הוכתר בתפקיד הרם ב-28 באפריל 1633 בנוכחות הפטריארך תאופנס של ירושלים שייצג את הפטריארך האקומני של קונסטנטינופול, קירילוס לוקאריס. בשנת 1632 הוא נאם בפולנית בסיים וביקש מהשלטון הפולני להגן על זכויות המאמינים הנוצרים האורתודוקסים, להסיר את האיסורים הנוגעים לבניית כנסיות אורתודוקסיות, פתיחתם של מכללות, בתי דפוס שישרותו את הציבור האורתודוקסי והחזרת הכנסיות והמנזרים שנלקחו ממנו.
Хрест Христа Спасителя і кожної людини»
תוך כדי פעילותו למשך 5 שנים כאגומן בפצ'רסק, הצליח פטרו מוהילה להעלות את קרנו של המנזר בזירה הדתית והתרבותית. הוא דאג לשיפוצם של המנזרים ושל המערות שבהם נמצאו שרידי קדושים חשובים, והמשיך בפעילות הדפוס של קודמיו, תוך הוצאתם לאור של ספרי תפילה ולימודים. הצליח להחזיר לכנסייה האורתודוקסית את קתדרלת סופיה הקדושה בקייב, את המנזר וידוביצקי ועוד מספר כנסיות שנמצאו עד אז ברשות הכנסייה היוונית-קתולית האוקראינית. כמו כן בשנת 1633 הקים את המנזר גולוסיבסקי בקייב. מוהילה שאף לחזק את הרוח הנוצרית האורתודוקסית ולחזק את הזהות הלאומית המקומית ואת רמת ההשכלה באוקראינה, ברוסיה ובנסיכויות הרומניות.
האקדמיה והמכללות[עריכת קוד מקור | עריכה]
כצעד ראשון בשנת 1632 ייסד מוהילה בלאוורת פצ'רסק בית ספר לנזירים צעירים, כששפת ההוראה הייתה הלטינית. התלמידים למדו תאולוגיה, פילוסופיה, רטוריקה וספרות קלאסית. במקביל, שיפר מוהילה את בית הדפוס של הלאוורה שבו הודפסו ספרי דת אורתודוקסיים לא רק בסלבונית אלא גם בלטינית והם הופצו במקומות שונים במזרח אירופה. באותה שנה 1632 מיזג את בית הספר של הלאוורה עם בית הספר "אחווה" שבקייב והקים על ידי כך מכללה שנודעה כ"מכללת מוהילה" ומאוחר יותר כאקדמיית מוהילה בקייב (בימינו - האוניברסיטה הלאומית של אקדמיית קיאב-מוהילה) תלמידי המכללה באו משכבות חברתיות שונות: מהאצולה, ממשפחות של כמרים, קוזאקים ומשפחות איכרים. חומר הלימודים כלל מגוון מקצועות כמו השפות לטינית, יוונית, אוקראינית ופולנית, פילוסופיה, מתמטיקה - כולל גאומטריה, אסטרונומיה, מוזיקה והיסטוריה. המכללה זכתה למעמד של מוסד חינוכי גבוה. בשנים הבאות הקים מוהילה רשת של בתי ספר ברחבי אוקראינה, וכן את האקדמיה הסלבונית-יוונית-לטינית בוויניצה ואת המכללה בקרמנץ.
בארצות הרומניות[עריכת קוד מקור | עריכה]
הוא סיפק לשליט ולאכיה, מאתיי בסאראב בית דפוס ועובדים המתמחים בדפוס. ספרי התפילה שהודפסו במנזר שבחסות השליט מאתיי בסאראב נפוצו לא רק בוולאכיה, אלא גם באוקראינה. מוהילה עזר להקמת בתי דפוס גם בנסיכות מולדובה בקמפולונג (1635) וביאשי (1642). בהסכמה עם המיטרופוליט מולדובה, ורלאאם, ועם שליט מולדובה, וסילה לופו, שלח מוהילה משלחת מורים מלומדים מומחים בתרבות בלטינית ובראשם סופרוניה פוצ'אצקי, שהקימו בשנת 1640 את המכללה הווסיליאנית ביאשי לפי דגם האקדמיה בקייב. נלמדו בה כמו בקייב בשפות לטינית, סלבונית ויוונית תאולוגיה, רטוריקה, פילוסופיה ומקצועות אחרים.
פריחת בתי הדפוס והוצאת ספרי דת וחוכמה[עריכת קוד מקור | עריכה]
למשך מעל עשרים שנה מילא מוהילה תפקיד מכריע בהוצאתם לאור של ספרים באוקראינה. הוא היה הראשון שהדפיס ספר בשפה האוקראינית. יחד עם חסידיו בלאוורת פצ'רסק ובמכללת מוהילה עשו צעדים ראשונים בניסוח היסודות של השפות הרוסית והאוקראינית המודרניות. הפצת ספרים בשפה האוקראינית היה חלק מהמאמץ המקיף יותר של האוקראינים להגשמת ריבונות ולהגנה על זהותם התרבותית. מוהילה שאף לשמר את הזהות הלאומית האוקראינית שהייתה נתונה בלחצים כבדים מצד הממסד הפולני-ליטאי. מוהילה יזם הוצאתם לאור של דרשות באוקראינית, טקסטים מכתבי הקודש (ביבליה) בסלבונית, ספרי מדע באוקראינית, פולנית, יוונית ולטינית. הוא עצמו כתב ספרים שהופצו ביישובי אוקראיניה, בלארוס, רוסיה (של מוסקבה), הנסיכויות הרומניות וגאורגיה. לפי בקשת הכנסיות האורתודוקסיות, מתוך גישה פולמוסית כלפי הנצרות הקתולית הוא כתב ספר [קטכסיס] - קטכיזם ראשון במינו לשימוש כספר לימוד האמונה בדת הנוצרית האורתודוקסית. אחרי שקיבל אישורם של כמה פטריארכים אקומניים של קונסטנטינופול הפך ספר זה לאחד מספרי היסוד של דוקטרינת הכנסייה האורתודוקסית. במאות ה-17 וה-18 פורסם הקטכיזם של פטרו מוהילה ב-25 מהדורות. בנוסף כתב מוהילה את הספר "טרבניק" או "אוכולוגיון" (1646). הוא היה מעין אנציקלופדיה בו הוצגו באופן שיטתי על טקסי הפולחן הנהוג בכנסיות האורתודוקסיות באוקראינה. בכך הוא תרם לשימור טהרת הפולחן האורתודוקסי. מוהילה פרסם גם "אנתולוגיון" שבו ייעץ את המורים לדת למצוא שיטות הוראה המבוססות על הבנה ולא רק על שינון ורגשות.
ספר אחר שלו "טריאודיון" (1631) ביטא את השקפתו על מנהיגות פוליטית אידיאלית. הוא התייחס במיוחד על הצורך לשמור על השלום עם השכנים, להגן על האדמה בימי מלחמה, ולצורך לחוקק חוקים ולשים סייג לכוחו של השליט. כתב יד בלטינית של מוהילה משנת 1645, "פרויקט של אציל פולני בן דת יוונית" הודפס לראשונה רק בשנת 1928. בו הציג מוהילה את "תוכנית האיחוד" שלו לגבי הפיוס עם הכנסייה הקתולית. התוכנית כוללת קבלת הראשונות האלהית של האפיפיור ברומא תמורת שימור הזכויות הלגיטימיות של הפטריארכים במזרח. כתב היד נשמר בארכיון של הקונגרגציה להפצת האמונה של הכנסייה הרומית-קתולית ופורסם לראשונה בספר של אד. סמורלו ב-1928 ושוב בשנת 1964 על ידי א.ג. ולקי.
ב-16 באוגוסט 1628 חתם מוהילה על הכרזות הסינוד בקייב שגינה את אותם הכמרים האורתודוקסים שהצטרפו לאיחוד עם רומא ולהקמת הכנסייה יוונית-קתולית האוקראינית. ב-1632 הוא תמך בבחירת ולדיסלאב הרביעי כמלך פולין. בגלל קשריו בכמה בירות אירופיות, הנהגת הכנסייה האורתודוקסית הטילה עליו לנהל מו"ם עם הסיים הפולני ועם מלך פולין החדש למטרת ביטול הגזרות נגד הכנסייה האורתודוקסית ולמען הסרת ההגבלות שהוטלו נגד השימוש בשפה האוקראינית בבתי ספר ובמשרדים ציבוריים. כישוריו הדיפלומטיים עזרו לו להשיג מהמלך ולדיסלאב הרביעי את החזרת זכויות האפרכיות האורתודוקסיות הכפופות למיטרופוליית קייב ואת שמירת מעמדן החוקי של האחוות האורתודוקסיות. כאמור באותה תקופה הוחזרו לכנסייה האורתודוקסית מוסדות דת חשובים כו קתדרלת סופיה הקדושה בקייב ומנזר וידוביצקי.
מורשתו[עריכת קוד מקור | עריכה]
גישתו המחדשת של מוהילה ברפורמת מערכת החינוך על יהי הנהגת השפה הלטינית בתוכנית הלימודים והמוסדות לחינוך גבוה נתקלה בהתנגדות בקרב לויאליסטים אוקראינים שיצאו אף במעשי אלימות נגד מורים ובתי ספר שלימדו לטינית. עם זאת מוהילה היה נחוש בדעתו שהשפה הלטינית תהיה מקצוע חובה מכיוון שהיא חלק מהותי החינוך בכל בתי הספר והאוניברסיטאות באירופה. לדעתו השליטה בלטינית תחזק אצל התלמידים האוקראינים את המסוגלות להמשיך את לימודיהם באוניברסיטאות במערב ובמרכז אירופה, שבהם הלטינית הייתה לינגואה פרנקה
מוהילה יזם פעילות שימור המונומנטים ההיסטוריים של קייב ושל יישובים אחרים. ביניהם בלט שיפוץ קתדרלת סופיה הקדושה בקייב. העם האמין שכל עוד תעמוד הקתדרלה על תלה קייב תהייה מוגנת מפני חורבן. תוכניות השיפוץ והשימור שיזם נועדו מחד לחזק את מעמד הכנסייה האוקראינית ומאידך להרים את מורל העם בתקופה רוויית גורמים מאיימים על האחדות הלאומית ועל חירות הארץ.
פטרו מוהילה הלך לעולמו בשנת 1647 זמן קצר לפני מלחמת השחרור הלאומי של האוקראינים בשנים 1648–1654. בצוואתו הוא ציווה על כל האוקראינים (או רותנים) ללמוד קרוא וכתוב והוריש את כל נכסיו למכללת מוהילה שנותרה למשך מאתיים שנה המוסד היחיד לחינוך גבוה בעולם האורתודוקסי בכלל, וברוסיה, בלארוס ואוקראינה בפרט. בוגרי המכללה הפיצו רעיונות של הומניזם ושל אמונה בזכויות להגדרה העצמית של העם. השפה הרשמית של רוסיה כפי שנוצרה באקדמיית מוהילה התבססה על הניב מצ'רניהיב. אחרי שההטמאנות הקוזאקית הפכה לחלק מרוסיה במסגרת המדיניות של בוגדן חמיילניצקי, בוגרי האקדמיה בקייב סייעו לפטריארך ניקון לאחד את האמונה ב"שלוש הרוסיות" (רוסיה, אוקראינה ובלבארוס) על בסיס הדגם האוקראיני. רבים מבוגרי אקדמיית מוהילה המשיכו את הקריירות שלהם במערב אירופה אך רבים מהם גם טיילו ברחבי אוקראינה ולימדו בכפרים ובערים. לפי עדותו של פאולוס מחלב שביקר בשנת 1655 באוקראינה וברוסיה ,"באוקראינה אפילו הכפריים יודעים קרוא וכתוב ... והכמרים בכפרים חושבים כי חובתם היא ללמד את היתומים ולא לתת להם להסתובב ברחובות כמו נוודים"
שמו של מוהילה נקשר לתקופה שלמה בתולדות התרבות של אוקראינה, המכונה "עידן מוהילה". אחד האפיונים המרכזיים שלו היה פריחת בתי הדפוס. על אף חוסר היציבות שהייתה קיימת באוקראינה בשלהי שנות ה-1600 פעלו בה 13 בתי דפוס, מהם 9 אוקראינים, 3 פולנים ואחד יהודי. לא כל הספרים שהודפסו היו ספרי דת. בשנת 1679, למשל, הדפיס בית הדפוס בנובהורוד-סיוורסקי מעל 3000 עותקים של ספרי לימוד לבתי ספר יסודיים. זה היה חלק ממאמציו של מוהילה לעידוד האוריינות בקרב העם.
ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]
פטרו מוהילה כתב עשרים כתבים בעלי אופי כנסייתי, תאולוגי, פולמוסי, חינוכי, פילוסופי ומוסרי:
תרגומים וקומפילציות:
- 1616 - תרגום של "האוונגליון הדידקטי" מאת קלוסטוס - מהדורה שנייה - 1647
- 1636 - אנתולוגיון
- 1646 - ה"טרבניק" (אאוכולוגיון) - תרגום מיוונית וסלבונית עם תיקונים
- תרגום מ"חיי הקדושים" מאת מטפרסטוס - לא גמור
- תרגום ה"ביבליה" לאוקראינית
- 1616 -Книга души, нарыцаемое злото - ספר הנשמה -
- 1645 - "אני מאמין אורתודוקסי של הכנסייה הקתולית האפוסטולית המזרחית" - (לא ידוע אם המקור נכתב ביוונית או ברוסית)
Ὀρθόδοξος ὁμολογία τῆς καθολικῆς καὶ ἀποστολικῆς ἐκκλησίας τῆς ἀνατολικῆς - פורסם באמסטרדם בשנת 1662 על ידי פנאיוטה - אומץ על ידי סינוד יאש
- 1645 - קטכיזם קצר
- מקדמה ל"פטריקון"
- כרוניקה רוסית קצרה
הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הכרזתו כקדוש[עריכת קוד מקור | עריכה]
פטרו מוהילה הוכרז כקדוש של הכנסייה האורתודוקסית האוקראינית, (דצמבר 1996) הכנסייה האורתודוקסית הרוסית, הכנסייה האורתודוקסית הרומנית (1997) והכנסייה האורתודוקסית הפולנית. חגו חל ב-1 בינואר, אם כי הוא נחגג עם שאר המיטרופוליטים הקדושים של קייב ב-5 באוקטובר. ב-13 באוקטובר 2002 נחגגה ביאש הכרזתו כקדוש של הכנסייה האורתודוקסית הרומנית. לעומת זאת הכנסייה האורתוקוסית היוונית גילתה חשדנות כלפי יחסו אל הכנסייה הרומית-קתולית והכנסייה היוונית-קתולית (המאוחדת עם רומא) ולא הכירה בו כקדוש. גם הכנסייה האורתודוקסית של אמריקה (האוטוקפלית משנת 1970) של רוסים באמריקה אינה מכירה בו כקדוש ונמנעת להזכיר את שמו ברשימת המיטרופוליוטים של קייב הנחגגים ב-5 באוקטובר.
- 1996 - במלאת 400 שנים להולדתו הנפיקו הדואר של אוקראינה ושל רפובליקת מולדובה בולים הנושאים את דיוקנו
- 2003 -פסל לזכרו הוקם בקייב על ידי הפסלים בוריס קרילוב ואוסיפ סידורוק.
- האוניברסיטה הלאומית של אקדמיית קייב-מוהילה נקראה על שמו.
- בססקטון, קנדה, פועל מכון על שם "פטרו מוהילה הקדוש".
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Sfântul ierarh Petru Movilă: Mitropolitul Kievului, al Galiției și a toată Ucraina; monographie haghiografică, Nestor Vornicescu, Editura Monitorul Oficial, 1999
- Matei Cazacu -Pierre Mohyla (Petru Movila) et la Roumanie, Essai historique et bibliographique
Vol. 8, No. 1/2, The Kiev Mohyla Academy: Commemorating the 350th Anniversary of its Founding (1632) (June 1984), pp. 188-222 Harvard Ukrainian Studies
- Alfons Brüning Peter Mohyla'sOrthodox and Byzantine Heritage.Religion and Politic in the Kievan Orthodox Church reconsidered
in Hans-Joachim Torke (ed)- Von Moskau nach Sankt Petersburg.Das Russische Reich im 17.Jahrhundert Harassowitz Verlag, Wiesbaden 2000
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
Philip Schaff. Creeds of Christendom, with a History and Critical notes. Volume I. The History of Creeds. 1877
vol.3, 1993 - art by Oleksander Ohloblyn, Arkadii Zhukovsky
О. В. Скрипнюк. Ю. С. Шемшученко (голова редкол.) та ін. — Юридична енциклопедія: В 6 т. /Редкол.: Ю70К.: «Укр. енцикл.», 1998. ISBN 966-7492-00-1
Pr.Ion Vicovan, Pr.Dan Sandu, Pr. Emilian-Iustinian Roman (coord) Mărturisirea de credință - locul și rolul ei în Biserica Ortodoxă Doxologia, Iași 2013 incl Protoiereu Alexei Doboș - Analiză istorico-teologică a proiectelor de uniaţie „universală” propuse de Petru Movilă - (כולל: אלכסיי דובוש - הפרק "ניתוח היסטורי-תאולוגי של מיזמי האיחוד ה"אוניברסלי" שהוצעו על ידי פטרו מוהילה)
- פטרו מוהילה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
