פיליפ שארוונקה

**פיליפ שארוונקה**
**Ludwig Philipp Scharwenka**
לידה	16 בפברואר 1847; שמוטולי, רפובליקת פולין
פטירה	16 ביולי 1917 (בגיל 70); באד נויהיים, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה
מוקד פעילות	ממלכת פרוסיה
סוגה	אופרה
שפה מועדפת	גרמנית, פולנית
כלי נגינה	פסנתר

לודוויג פיליפ שארוונקה (בגרמנית: Ludwig Philipp Scharwenka ‏ 16 בפברואר 1847 בזאמטר, פולין גדול – 16 ביולי 1917, באד נויהיים) היה מלחין ומורה למוזיקה גרמני. הוא היה אחיו הבכור של קסאפר שארוונקה.

חייוביוגרפיהראשית הכשרה מוזיקלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

כמו אחיו הצעיר קסאפר, החל פיליפ בלימודי מוזיקה לא סדירים בפוזנן. לאחר סגירת הגימנזיום בשנת 1865 למד יחד עם אחיו תאוריה של המוזיקה אצל ריכרד ורסט והיינריך דורן באקדמיה החדשה למוזיקה בברלין, שם, החל ב-1868, החל הוא עצמו לעבוד כמורה לתאוריה ולהלחנה. בתקופה זו הופיעו יצירותיו הראשונות. בשנת 1874 הציג לראשונה אוברטורה וסימפוניה בקונצרט משלו.

יצירותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

על אף חובותיו הרבות בתחום ההוראה, היה פיליפ שארוונקה מלחין מן השורה הראשונה ונודע ככזה לאורך חייו. יצירותיו כוללות שלוש סימפוניות, פואמות סימפוניות, קונצ'רטו לכינור,,^[1] כמה יצירות כוראליות (שבהן התפרסם שארוונקה מאוד), "רולאנד", אופרה בארבע מערכות, וכן מספר רב של יצירות אינסטרומנטליות כגון סונאטות, רביעיות מיתרים, קפריסים ומחולות. רבים מגדולי המנצחים של תקופתו, בהם ארתור ניקיש, אנטון זיידל והנס ריכטר ביצעו את יצירותיו התזמורתיות. הוא נודע גם כיום ביצירות הקאמריות, בהן שתי שלישיות פסנתר, אופוס 100 בדו מינור ואופוס 112 בסול מז'ור, שתי שלישיות לכינור, ויולה ופסנתר, אופוס 105 בלה מז'ור ואופוס 121 במי מינור, שתי סונאטות לכינור, אופוס 110 בסי מינור ואופוס 114 במי מינור, סונאטה אחת לוויולה, אופוס 106 בסול מינור, סונאטה אחת לצ'לו, אופוס 116 בסול מינור, שתי רביעיות מיתרים, אופוס 117 ברה מינור; אופוס 120 ברה מז'ור וחמישיית פסנתר, אופוס 118 בסי מינור.

בניגוד לחיבוריו של אחיו, שהיו מוחצנים ביותר, יצירתו רבת האנפין של פיליפ מאופיינת בנימה חלומית ומהורהרת עד תוך-תוכה. יצירותיו האהובות ביותר הן היצירות הקאמריות החל ב-1896, המשמרות מודלים צורניים מסורתיים ומציגות מגוון נכבד של כושר המצאה מלודי ורתמי. ביצירותיו אלה השיג שארוונקה (למרות המגבלות השמרניות של התקופה), באמצעות טכניקות הלחנה משוכללות ביותר, משהו שהתקרב לטבלת צבעים אימפרסיוניסטית יצירות אלה נהנו מפרשנות של מבצעים בעלי-שם כמו וילי בורמסטר, יוליוס קלנגל ומוריץ מאייר-מאהר.

אחד ממעריציו של שאראוונקה היה מקס רגר, שהקדיש לו בשנת 1898 את "קטעי פנטזיה" אופוס 26 שלו. במסגרת כנס המלחינים ה-37 בשנת 1900, בוצעה יצירתו, פנטזיה דרמטית לתזמורת" אופוס 108, שהוכתרה בפרס אגודת המוזיקה הגרמנית הלאומית, בברמן.

מנהל קונסרבטוריון[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם פתיחת קונסרבטוריון שארוונקה בברלין, הפקיד ב-1881 אחיו של פיליפ, קסאפר, בידיו של ניהול הוראת התאוריה וההלחנה, וב-1891 את ניהול הקונסרבטוריון המקביל בניו יורק. ואולם, פיליפ חזר ב-1892 לברלין לקחת לידיו את ניהול הקונסרבטוריון המקומי, שהתמזג בשנת 1893 עם בית הספר לפסנתר של קארל קלינדוורת, ליצירת קונסרבטוריון קלינדוורת-שארוונקה. מוסד זה תפס בשנים הבאות מקום נכבד בנוף המוזיקלי של ברלין. כמנהל הקונסרבטוריון, המשיך שארוונקה בפעילות עד מותו ב-1917. אוטו קלמפרר למד אצלו בברלין, ואוסקר פריד היה גם הוא מתלמידיו הבולטים.

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1880 נשא פיליפ לאישה את הכנרת הוירטואוזית מריאנה שארוונקה לשעבר מריאנה שטרסוב. היא הלכה לעולמה בשנת 1918. בשנת 1937 קיבל עליו בנו, ולטר שארוונקה, את ניהול הקונסרבטוריון.

שארוונקה היה מחונן גם בכישרון בולט לרישום גרפי, שאותו אפשר לראות, למשל, באיורים הדרסטיים-הומוריסטיים לסאטירה של אלכסנדר מושקובסקי, "אנטון נוטנקצ'ר".