פיקסיז

**פיקסיז**
מקום הקמה	בוסטון
מוקד פעילות	בוסטון, מסצ'וסטס, ארצות הברית
תקופת הפעילות	1986–1993 ; 2004
סוגה	רוק אלטרנטיבי
חברת תקליטים	Artemis; Spin Art; 4AD; Elektra
	אתר רשמי
	פרופיל ב-IMDb
חברים
	פרנק בלאק ; דייוויד לאברינג; ג'ואי סנטיאגו; פז לשנטין;
חברים לשעבר
	קים דיל;

פיקסיז (באנגלית: Pixies^[1]) היא להקת רוק אלטרנטיבי אמריקנית. על אף התקופה הקצרה שבה פעלה והעובדה שהוציאה רק ארבעה אלבומים באורך מלא, הפכה לאחת מלהקות הרוק המשפיעות ביותר של שנות השמונים והתשעים של המאה העשרים. פיקסיז הייתה אחת הלהקות שהצליחה להכניס את הרוק האלטרנטיבי, אשר לפניה היה נחלתם של אוהדים מועטים בלבד, אל תודעת הציבור.

חברי הלהקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפיקסיז הוקמה בבוסטון, מסצ'וסטס ב-1986 וכללה עד שנת 2014 ארבעה חברים קבועים:

בלאק פרנסיס (Black Francis) - שירה וגיטרות. פרנסיס נולד בשם צ'ארלס תומפסון (Charles Thompson) ושינה את שמו לאחר הקמת הלהקה.
קים דיל (Kim Deal) - שירה וגיטרה בס. מכונה Mrs. John Murphy (גב' ג'ון מרפי) באלבומים הראשונים של הלהקה, על שם בעלה, ממנו התגרשה לאחר מכן. בשנת 2013 עזבה את הלהקה.
דייוויד לאברינג (David Lovering) - תופים.
ג'ואי סנטיאגו (Joey Santiago) - גיטרות.
פז לשנטין (Paz Lenchantin) - שירה וגיטרה בס. הצטרפה ללהקה באופן רשמי בשנת 2014 לאחר עזיבתה של קים דיל.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

צ'ארלס תומפסון נפגש לראשונה עם ג'ואי סנטיאגו במעונות הסטודנטים של אוניברסיטת מסצ'וסטס אמהרסט והם החלו לנגן יחד בזמנם החופשי. בהמשך לימודיו נסע במסגרת תוכנית לחילופי סטודנטים לפוארטו ריקו, אך התקשה בלימודי ספרדית ומאס במגורים בדירה עם שותף שאותו תיאר כ"עליז, מוזר ומשוגע", וחזר לבוסטון. הוא החליט לפרוש מלימודיו באוניברסיטה ולהקים עם סנטיאגו להקה.

בינואר 1985 הוא פרסם מודעה בה הזמין מתופף ובסיסט שאהבו את פיטר, פול ומרי והוסקר דו (Hüsker Dü); בכך הייתה הבעה של טעמו המוזיקלי - פולק ופאנק רוק. היחידה שנענתה למודעה הייתה קים דיל. למרות שלא ניגנה בס לפני כן, תומפסון החליט שהיא תתאים ללהקה. דיל ניסתה לצרף את אחותה התאומה קלי דיל המתופפת, אך זה לא צלח. בעלה של דיל, ג'ון מרפי, המליץ על המתופף דייוויד לאברינג ובכך הושלם הרכב הלהקה. שם הלהקה נבחר באקראי ממילון. ההגדרה של המילה פיקסי, נראתה מתאימה - "אלפים קטנים ועושי צרות".

הקלטות ראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בקיץ 1986 הופיעה הלהקה לראשונה במועדון הראתסקלר (The Rathskeller) בבוסטון. על ההופעה הזו נאמר שהיא הייתה "אולי ההופעה הגרועה ביותר בתולדות הרוק", אבל הלהקה המשיכה להופיע. בהופעה משותפת עם להקת ת'רואינג מיוזז (Throwing Muses) הם משכו את תשומת לבו של המפיק גארי סמית' מאולפני פורט אפאצ'י (Fort Apache Studios). באולפנים האלה הפיקסיז הקליטו לראשונה באופן מקצועי מספר שירים שהופצו במה שכונה "הקלטת הסגולה" (The Purple Tape). כבר בקלטת הזו נקבע הסגנון שיאפיין את רוב שירי הלהקה: שירים קצרים - רובם פחות מ-2 דקות, גיטרות צורמות, ושירה חזקה עם צרחות רבות.

ב-1987 שחררו הפיקסיז את המיני-אלבום Come On Pilgrim; שמו היה מבוסס על אמרה של זמר הרוק הנוצרי לארי נורמן - "Come on, pilgrim, you know he loves you" - "בוא, צליין, אתה יודע שהוא (ישו) אוהב אותך". בלאק פרנסיס גדל במשפחה נוצרית פנטקוסטלית ורבים משיריו עוסקים בנושאים נוצריים - דמויות מקראיות, מטיפים נוצריים וכיוצא בזה. גם שירתו של פרנסיס שכללה צרחות אקסטטיות, הושוותה לסגנון של מטיפים פנטקוסטליים. שני שירים בתקליט הושפעו מחשיפתו של פרנסיס לתרבות היספנית בפוארטו ריקו.

Surfer Rosa[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1988 פיקסיז הוציאו את האלבום הראשון באורך מלא, Surfer Rosa. את האלבום הפיק סטיב אלביני. לראשונה הופיע בו שיר ששרה קים דיל, Gigantic, שהיה לאחד הלהיטים המוכרים של פיקסיז. שירים בולטים אחרים באלבום הם Where is My Mind (שהופיע לאחר מכן בפסקול הסרט מועדון קרב). האלבום קיבל ביקורות חיוביות. כתבי העת הבריטיים מלודי מייקר (Melody Maker) וסאונדז (Sounds) בחרו בו כאלבום השנה והלהקה זכתה לחוזה הפצה עם חברת אלקטרה רקורדס.

בעקבות הצלחת התקליט הלהקה יצא לסיבוב הופעות בארצות הברית, הממלכה המאוחדת והולנד.

Doolittle[עריכת קוד מקור | עריכה]

האלבום השני של פיקסיז, Doolittle, יצא בשנת 1989. הפיק אותו גיל נורטון, אשר נתן לו צליל נקי יותר מקודמיו, אך הוא עדיין כלל שירי רוק רועשים שעסקו בנושאים דומים - דת, מיניות ואלימות, אך עם הומור רב. באלבום היה שיר אחד שנכתב ובוצע על ידי קים דיל, Silver, ושיר אחד שבוצע על ידי דייוויד לאברינג, La La Love You. השירים Debaser‏, Here Comes Your Man‏, Hey‏ ו-Wave of Mutilation זכו להשמעות רבות ברדיו במדינות רבות.

מוזיקאים רבים, בהם תום יורק (רדיוהד), פי ג'יי הארווי, קורט קוביין (נירוונה) וג'יימס איהא (הסמאשינג פאמפקינס) הודו שהאלבום השפיע עליהם מאד.

במהלך סיבוב ההופעות של Doolittle התגבר המתח בין פרנסיס לבין דיל, שרצתה לשלב יותר שירים פרי עטה בהופעות. לאחר כמה ריבים הלהקה יצאה לחופשה של כמה חודשים. דיל הקימה עם אחותה קלי את להקת הברידרז, שהוציאה אלבום הבכורה שלה, Pod בהמשך השנה.

Bossanova[עריכת קוד מקור | עריכה]

האלבום השלישי של הלהקה, Bossanova יצא בשנת 1990. באלבום זה הסתמן שינוי כיוון משמעותי עבור הפיקסיז: לראשונה כל השירים באלבום נכתבו על ידי פרנסיס (למעט שיר הפתיחה Cecilia Ann, שהיה גרסת כיסוי לשיר של להקת The Surftones) ולא היה בו שום שיר שכתבה דיל. גם שירתה של דיל הוגבלה רק לקולות רקע בשירים מעטים. בנוסף, חלק משירי האלבום עסקו בטיסה בחלל ומדע בדיוני, תחביבים של פרנסיס שלא באו לידי ביטוי באלבומים הראשונים. רוב השירים היו יותר מופנמים ומלודיים וארוכים יחסים לאלבומים קודמים.

במהלך סיבוב ההופעות של Bossanova קים דיל כמעט פרשה מהלהקה, אך החליטה להישאר בעקבות הופעות מוצלחות ותגובות אוהדות מהמעריצים.

Trompe le monde ופירוק[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1991 יצא אלבום האולפן האחרון של הלהקה, Trompe le monde (צרפתית - "לרמות את העולם"). לאלבום היה צליל רוקיסטי כבד יותר, וקולה של דיל כמעט לא נשמע בו. הלהקה יצאה לסיבוב הופעות מצליח, במהלכו חיממה את להקת U2.

הלהקה התפרקה ב-1993 עקב מתחים וחילוקי דעות, בעיקר בין פרנסיס ודיל; האחרונה שאפה לשלב משיריה באלבומי הלהקה, דבר שזכה להתנגדות מצד פרנסיס. הלה הודיע באופן ספונטני בראיון טלוויזיוני על פירוק הלהקה מבלי ששאר חבריה ידעו על כך; באותו היום שלח לחברי הלהקה את הודעת הפירוק בפקס.

לאחר הפירוק[עריכת קוד מקור | עריכה]

כל חברי הלהקה המשיכו לעסוק במוזיקה בפרויקטים עצמאיים. המצליחה ביותר הייתה קים דיל, אשר להקתה, הברידרז, (The Breeders), אותה הקימה עוד כשפעלה בלהקת הפיקסיז, זכתה להצלחה מפתיעה עם האלבום "Last Splash", ממנו מוכר במיוחד הלהיט "Cannonball". האלבום הפך לאלבום זהב בארצות הברית.

בלאק פרנסיס הפך את שמו לפרנק בלאק והוציא מספר אלבומי סולו אשר זכו לביקורות מעורבות ולהצלחה מועטה בהשוואה לפיקסיז. דייוויד לאברינג וג'ואי סנטיאגו הקימו יחדיו את הלהקה The Martinis, אשר הוציאה אלבום בודד.

האיחוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2004 התאחדו הפיקסיז לסיבוב הופעות אשר זכה להצלחה רבה ונמשך מעל שנתיים. אחר כך המשיכו בקריירות המוזיקה הנפרדות שלהם, וב-2009 הודיעו על איחוד נוסף להופעה אחת בפסטיבל שיתקיים בבריטניה בקיץ של אותה שנה^[2]^[3].

בשנת 2008 בסיסטית הלהקה קים דיל הופיעה בארץ בתל אביב במועדון הזאפה. ב-2010, יצאה הלהקה למסע הופעות חדש שבמסגרתו אמורה הייתה להופיע בין היתר בישראל^[4]. שלושה ימים לפני המועד בו ההופעה בישראל הייתה אמורה להתקיים, הודיעה הנהלת הלהקה על ביטולה בשל "אירועים שמעבר לשליטת הלהקה", אולם לפי הערכת המעורבים בהפקת המופע הביטול בא בעקבות תקרית ספינת המרמרה (המשט לעזה)^[5]. בשנים לאחר מכן, חברי הלהקה הגיעו להופיע בישראל.

עזיבתה של דיל והצטרפותה של לשנטין[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביוני 2013 הודיעה קים דיל שהיא עוזבת את הלהקה. ובסיבוב ההופעות האירופי של הלהקה באותה השנה, החליפה אותה קים שאטוק המוכרת בעיקר כחברה בלהקת "The Muffs".

באותו החודש הוציאה הלהקה שיר חדש אחרי עשור הנקרא "Bagboy". באפריל 2014 הוציאה הלהקה אלבום חדש בשם Indie Cindy. וכך אלבום זה הפך לאלבום הראשון של הלהקה ללא קים דיל.

לסיבוב ההופעות של האלבום הצטרפה אל הלהקה פז לשנטין, אשר ידועה כחברה לשעבר בלהקות "Zwan" ו-"A Perfect Circle". בנוסף, לשנטין הקליטה מעט מהשירים מהאלבום. באותה שנה, לשנטין הפכה לחברה רשמית בלהקה.

ב-17 ביוני 2014 הופיעו הפיקסיז באצטדיון בלומפילד בתל אביב, במסגרת "פסטיבל רוקנרולר"^[6]. ההופעה זכתה לביקורות חיוביות.

ב-6 ביולי 2016 הוציאה הלהקה אלבום חדש בשם "Head Career". לראשונה באלבום זה הופיע השיר "All I Think About Now", שבו לשנטין שרה בעצמה.

ביולי 2017 הלהקה הגיעה בשנית להופעה בישראל לצמד הופעות בקיסריה^[7]^[8]. בדצמבר 2019 פורסם כי הלהקה עומדת להופיע שוב בישראל. מועד ההופעה נקבע ל-14 ביולי 2020, באקספו תל אביב^[9], אך בגלל התפשטות מגפת הקורונה בישראל ההופעה נדחתה ליולי 2021^[10], ונדחתה שוב ל-11 ביולי 2022.

ב-2019 הוציאה הלהקה את אלבום האולפן השביעי שלה - "Beneath the Eyrie".

דיסקוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלבומי אולפן

Surfer Rosa ‏ (1988)
Doolittle ‏ (1989)
Bossanova ‏ (1990)
Trompe le Monde ‏ (1991)
Indie Cindy ‏ (2014)
Head Carrier ‏ (2016)
Beneath the Eyrie ‏ (2019)

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

Frank, Josh; Ganz, Caryn. Fool the World: The Oral History of a Band Called Pixies. ISBN 0-312-34007-9
Sisario, Ben. Doolittle. Continuum, 2006 (33⅓ series). ISBN 0-8264-1774-4.