פנחס רוזנבליט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פנחס רוזנבליט
תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.

פנחס (אריך) רוזנבליט (Pinchas E. Rosenblüth;‏ 23 ביולי 190622 ביולי 1985) היה מראשוני הפעילים בעליית הנוער, מנהל הסקטור הדתי במקוה ישראל, פובליציסט ומרצה באוניברסיטת בר-אילן.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פנחס רוזנבליט נולד בברלין בשנת 1906, למשפחה אורתודוקסית ממוצא הונגרי, אשר הגיעה לברלין יחד עם הרב עזריאל הילדסהיימר בשנת 1869. בצעירותו למד בישיבת הרב ברויאר בפרנקפורט ובבית המדרש לרבנים בברלין, ובנוסף גם באוניברסיטאות של ברלין ולונדון. בתחילת שנות השלושים החל לעסוק בפעילות ציונית בברלין והיה מראשי הפעילים בארגון עליית הנוער, שהוקם בברלין ב-1932 על ידי רחה פריאר. במהלך פעילותו נפגש עם מרטין בובר ועם עקיבא ארנסט סימון למטרות איסוף כספים וארגון הנוער. בשנת 1934 עלה ארצה עם מספר חברים בארגון והם הצטרפו לקבוצת רודגס (על יד פתח תקווה) אשר הוקמה בשנת 1929, ושלימים הפכה לקבוצת יבנה.

מאוחר יותר התמנה למנהל הסקטור הדתי בבית הספר החקלאי מקוה ישראל, בו למדו דתיים וחילוניים כאחד, ובתפקיד זה שימש במשך שנים רבות. בנוסף לכך, שימש רוזנבליט כמרצה להיסטוריה באוניברסיטת בר-אילן. מחקריו ומסותיו עסקו בעיקר בהיסטוריה של האידיאות ובמיוחד בעימות של היהדות עם המודרנה. בין השאר הקדיש חלק מעבודתו למחקר על הרש"ר הירש, ובכך שילב בין העולם שבו גדל (יהדות גרמניה) ובין תפקידיו כמחנך, לבין עבודתו האקדמית. בנוסף לכך, פרסם במשך השנים בעיתונות מאמרים רבים שעסקו בענייני השעה – במתרחש בעולם בכלל ובחברה הישראלית בפרט.

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפנחס רוזנבליט נולדו שלושה ילדים: בנו משה מרוז הוא עורך דין לייצוג פלילי, בנו דוד נופר הוא אדריכל ובת בשם חווה. בן דודו היה שר המשפטים הראשון של מדינת ישראל, פנחס רוזן (רוזנבליט).

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • עליית הנוער: קורות המפעל - פרקי מקרא, דעת אישים, ירושלים: המחלקה לענייני הנוער והחלוץ - המחלקה לעליית ילדים ונוער, 1968 (על "קורות עליית הנוער" כתב פנחס רוזנבליט).
  • רעיון הברית בהגות היהודית המודרנית / פנחס רוזנבליט, רמת גן: אוניברסיטת בר-אילן - המחלקה למדעי המדינה - הקתדרה על-שם סנטור נ.מ. פטרסון, תשמ"ג-1982.
  • בישראל ובאדם: מבחר מאמרים / פנחס רוזנבליט (בירר, ערך והביא לדפוס: מאיר חובב), ירושלים: מכון ליאו בק, תשנ"ג-1992 (עמ 7–11: יעקב צור, "פנחס רוזנבליט, האיש ופועלו") – מבחר מכתביו וממאמריו שפורסמו בעיתונות, ולאחר פטירתו קובצו לספר על ידי ילדיו.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]