פרדריק אדווין צ'רץ'
 | |
| לידה |
4 במאי 1826 הרטפורד, ארצות הברית  |
|---|---|
| פטירה |
7 באפריל 1900 (בגיל 73) ניו יורק, ארצות הברית |
| מקום קבורה |
Spring Grove Cemetery |
| תחום יצירה |
ציור נוף, אמנות חזותית |
| זרם באמנות |
אסכולת נהר הדסון |
| הושפע על ידי |
תומאס קול, Alexander Hamilton Emmons |
| יצירות ידועות |
Hillside, Catskill Sunset, Wild Sugar Cane, Jamaica, Painting. Study. In the Woods Maine., Mountain Stream, Yemen Valley, Palestine, Storm Over Hudson Valley, Cathedral, Chillo, Ecuador, The Icebergs |
| צאצאים |
Louis P. Church |
| חתימה |
 |
  | |
פרדריק אדווין צ'רץ' (באנגלית: Frederic Edwin Church; 4 במאי 1826 – 7 באפריל 1900) היה צייר נוף אמריקאי שנולד בהרטפורד, קונטיקט. הוא היה דמות מרכזית באסכולה של ציורי נוף אמריקאים, שידוע בעיקר בזכות ציור נופים גדולים, המתאר לעיתים קרובות הרים, מפלים ושקיעות.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
התחלות[עריכת קוד מקור | עריכה]
פרדריק אדווין צ'רץ' היה צאצא ישיר של צ'רץ' ריצ'רד, חלוץ פוריטני מאנגליה שליווה את תומאס הוקר במסע המקורי דרך השממה ממסצ'וסטס למה שיהפוך להרטפורד, קונטיקט. צ'רץ' היה בנם של אליזה (1796–1883) וצ'רץ ג'וזף (1793–1876). לפרדריק היו שתי אחיות ולא היו אחים ששרדו. אביו הצליח בעסקים כצורף ותכשיטן והיה דירקטור במספר חברות פיננסיות.
עושרה של המשפחה אפשר לפרדריק להמשיך להתעניין באמנות מגיל צעיר מאוד. בשנת 1844, בן 18, הפך צ'רץ' לתלמידו של אמן הנוף תומאס קול[1] בקאטסקיל, ניו יורק. צ'רץ' למד איתו שנתיים. בשלב הזה הכישרון שלו כבר בלט. במהלך תקופתו עם קול, הוא נסע ברחבי ניו אינגלנד וניו יורק כדי לערוך רישומים, וביקר באיסט המפטון, לונג איילנד, וברמונט.
המכירה הראשונה שתועדה שלו הייתה בשנת 1846 לוודסוורת אתנאום תמורת 130 דולר. זה היה נוף פסטורלי המתאר את מסעו של הוקר בשנת 1636.
בשנת 1848 הוא נבחר כחבר הצעיר ביותר של האקדמיה הלאומית לעיצוב והועלה לחבר מלא בשנה שלאחר מכן. הוא לקח את תלמידיו כולל וולטר לאונט פאלמר, ויליאם ג'יימס סטילמן וג'רווי מקנטה.
סגנון והשפעות[עריכת קוד מקור | עריכה]
הרומנטיקה בלטה בבריטניה ובצרפת בראשית המאה ה-19 כתנועה נגדית לרציונליזם של עידן ההשכלה. אמנים מהתקופה הרומנטית תיארו לרוב את הטבע בסצינות אידיאליסטיות המתארות את העושר והיופי של הטבע, לעיתים תוך שימת דגש על ההיקף המפואר שלו. מסורת זו נמשכת ביצירות של צ'רץ', אשר מביאות אידיאליזציה לאופי הטבע שלא מופרע על ידי האדם. הדגש על הטבע מעודד על ידי קווים אופקיים נמוכים והגדלת יתר של השמיים. צ'רץ' בדרך כלל העלים את משיחות המכחול שלו כך שמשטח הציור היה חלק ו"אישיותו" של הצייר נעדרת לכאורה.
צ'רץ' היה פרי הדור השני של אסכולת נהר הדסון, תנועה באמנות נוף אמריקאי שנוסדה על ידי מורו תומאס קול.[2] גם קול וגם צ'רץ' היו פרוטסטנטים אדוקים, ואמונותיו של האחרון מילאו תפקיד בציוריו, ובמיוחד בציורי הבד המוקדמים שלו. ציורי אסכולת נהר הדסון התאפיינו בהתמקדותם בתפאורות פסטורליות מסורתיות, ובמיוחד בהרי קטסקיל, ובאיכויות הרומנטיות שלהם. הם ניסו לתפוס את הריאליזם הפרוע של אמריקה לא מופרעת שנעלמת במהירות, ואת הערכת היופי הטבעי. נופי הגבול האמריקניים שלו מראים את "השקפתה המרחיבה והאופטימית של ארצות הברית באמצע המאה התשע עשרה." צ'רץ' נבדל מקול בנושאי ציוריו: הוא העדיף סצנות טבעיות ולעיתים קרובות מלכותיות על פני נטייתו של קול כלפי ציורי אלגוריה - אף כי עבודותיו של צ'רץ' נבדקו שוב ושוב מבחינת הנושאים והמשמעויות.
חוקר הטבע והמדען אלכסנדר פון הומבולדט השפיע רבות על צ'רץ'. בספריו "הקוסמוס" הציג הומבולדט חזון של קשרי הגומלין בין המדע, העולם הטבעי והרוחניות. הומבולדט נתן תפקיד חשוב לאמן החזותי להציג את מגוון הטבע, במיוחד בעולם החדש. כאשר תאוריית האבולוציה של צ'ארלס דרווין החלה לבטל את רעיונות האחדות של הומבולדט בשנות ה-60 של המאה ה-19, היסטוריונים לאמנות בדקו כיצד הציור של צ'רץ' הגיב לשנוי הזה בתפיסת העולם של הצייר.
מבקר האמנות האנגלי ג'ון ראסקין היווה השפעה חשובה נוספת על צ'רץ'. בציורים המודרניים של ראסקין הוא הדגיש את ההתבוננות הצמודה בטבע: "חובתו של צייר הנוף היא לרדת לפרטים הקטנים ביותר עם תשומת לב רבה. כל מעמד של סלע, כל סוג של אדמה, כל סוג של ענן, חייב להלמד בצורה שווה ומוצג בדיוק" יש לשלב את תשומת הלב לפרטים הקטנים עם פרשנותו של האמן, רשמיו ודמיונו כדי להשיג אמנות טובה. בעוד שציורי צ'רץ' זכו לשבחים רבים בשנות ה-50 וה-60 של המאה ה-19, מבקרים אחדים מצאו את פנורמותיו המפורטות חסרות דמיון או פיוט.
קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]
צ'רץ' החל את הקריירה שלו בצביעת סצנות באסכולת נהר ההדסון בניו יורק וניו אינגלנד, אך בשנת 1850 הוא התיישב בניו יורק. הוא הציג באיחוד האמנות האמריקני, במועדון האמנות של בוסטון, ובאופן הכי מרשים עבור אמן צעיר, האקדמיה הלאומית לעיצוב. השיטה שלו כללה יצירת ציורים בסטודיו שלו על בסיס רישומים בטבע. בשנים הקודמות בקריירה שלו, הסגנון של צ'רץ' הזכיר את סגנון המורה שלו, תומאס קול, והדגים את סגנונות היסוד של אסכולת נהר הדסון.[3] ככל שהסגנון שלו התקדם הוא עזב את גישתו של קול. הוא צייר בפירוט מורכב יותר ויצירותיו הפכו להרפתקניות יותר בפורמט, לפעמים עם אפקטים קלילים דרמטיים.
צ'רץ' זכה במהרה למוניטין כאמן מסעות. עם נסיעות להרים הלבנים, מערב מסצ'וסטס, הרטפורד, קון, ניאגרה, וירג'יניה, קנטקי ומיין. הוא עשה שתי נסיעות לדרום אמריקה בשנת 1853 ו-1857 ונשאר בעיקר בקיטו, ביקר בהרי הגעש ובערי קולומביה ואקוודור המודרניים וחצה את פנמה. הטיול הראשון היה עם איש העסקים סיירוס ווסט פילד, שמימן את ההפלגה, בתקווה להשתמש בציורי צ'רץ' כדי לפתות משקיעים למיזמיו הדרום אמריקאים. צ'רץ' קיבל השראה מחקירתו של אלכסנדר פון הומבולדט את היבשת בראשית שנות ה-1800. הומבולדט קרא לאתגר את האמנים להציג את "פיזיונומיה" של האנדים. לאחר שפורסם הסיפור האישי של הומבולדט על מסעו באזורים נידחים באמריקה בשנת 1852, צ'רץ' קפץ על ההזדמנות לנסוע בעקבות הומבולדט.
כשחזר צ'רץ' לדרום אמריקה בשנת 1857 עם הצייר לואי רמי מיניו, הוא הוסיף לשרטוטים שלו את האזור. לאחר שני הטיולים, ייצר צ'רץ' מספר ציורי נופים של אקוודור והרי האנדים, כמו הרי האנדים של אקוודור (1855), קייאמבה (1858), לב האנדים (1859) וקוטפקסי (1862). לב האנדים, הציור המפורסם ביותר שלו המציג כמה אלמנטים של טופוגרפיה המשולבים לדמות אידיאלית ורחבה של הטבע. הציור גדול ומפורט מאוד - ניתן לזהות כל מין של צמח ובעלי חיים באזורי אקלים רבים המופיעים בו.[4]
כפי שהיה בעבר עם ניאגרה, צ'רץ' הופיע לראשונה עם הציור "לב האנדים" בתערוכת ציורים יחידה בעיר ניו יורק בשנת 1859. אלפי אנשים שילמו כדי לראות את הציור, כאשר המסגרת העצומה על בסיס הרצפה מציג את חלקו של חלון המשקיף על הרי האנדים. הקהל התיישב על ספסלים כדי להביט על היצירה, לעיתים השתמש במשקפת אופרה כדי להתקרב. העבודה הזאת הייתה הצלחה מיידית. צ'רץ' מכר אותו בסופו של דבר תמורת 10,000 דולר, באותה תקופה המחיר הגבוה ביותר ששולם אי פעם עבור יצירה של אמן אמריקאי חי.
בשנת 1859, צ'רץ' וחברו הטוב הכומר לואי לגראנד נובל נסעו לניופאונדלנד ולברדור. המסע עבר תיעוד בספרו של נובל (1861), שפורסם זמן קצר לפני שהציור של צ'רץ' "הקרחונים" הוצג.[5]
בשנת 1863 הוא נבחר לעמית חבר של האקדמיה האמריקאית לאמנויות ומדעים.
עד שנת 1860, צ'רץ' היה האמן האמריקאי הנודע ביותר. דווח כי הוא הונו הסתכם בחצי מיליון דולר במותו בשנת 1900.
משפחה ונסיעות[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1860, צ'רץ' קנה חווה ליד הדסון, ניו יורק, ונשא לאישה את איזבל מורטימר קרנס (ילידת 1836, מדייטון, אוהיו), אותה הכיר במהלך התערוכה בניו יורק של "לב האנדים". עד מהרה הקימו משפחה, אולם בנם בן השנתיים הרברט ובתם אמה בת החמישה חודשים מתו שניהם במרץ 1865.[6] כמה חודשים לאחר מכן, עם סיומה של מלחמת האזרחים, עדיין מוכים צער, צ'רץ' ואשתו, וחבר אמן צעיר נסעו לג'מייקה. צ'רץ' צייר ואיזבל יצרה אוסף של שרכים ג'מייקנים מיובשים, כמה מהם היו זנים מרהיבים. הוא ואשתו הקימו משפחה חדשה עם הולדתו של פרדריק ג'וזף בשנת 1866, ואחריו תאודור וינטרופ בשנת 1869, לואי פאלמר בשנת 1870 ואיזבל שארלוט ("דאוני") בשנת 1871.
בשלהי 1867, החל צ'רץ' את תקופת המסע הארוכה ביותר בקריירה שלו. באותו סתיו הוא ומשפחתו נסעו לאירופה, ועברו דרך לונדון ופריז. ממרסיי הם נסעו לאלכסנדריה, מצרים, אך צ'רץ' לא ביקר בפירמידות, אולי מפחד להשאיר את משפחתו לבד. הם עברו ביפו והגיעו לביירות, שם בילו ארבעה חודשים. הם נשארו עם מיסיונרים אמריקאים, כולל דייוויד סטיוארט דודג'. בפברואר 1868 נסע צ'רץ' עם דודג' לעיר פטרה על גבי גמל מירושלים. שם הוא צייר את הנוף של פטרה שהפך לנושא של אחת מיצירותיו המאוחרות החשובות, (1874). מאוחר יותר באותו אביב ביקרה המשפחה בדמשק ובבאלבק, ואז הפליגה בים האגאי תוך עצירה בקונסטנטינופול. בקיץ חזרו לדרום אירופה, והיו בחורף ברומא.
,_1861_(color).jpg)
באותה שנה היו ציירים אמריקאים רבים ברומא, והם הצטרפו למספר אמנים / חברים, כולל סנפורד רובינסון גיפורד, ג'רווי מקנטיי וחברים אחרים שהתגוררו גם הם ברומא. בהיותו ברומא, צ'רץ' למד לצייר פרסקו. עם זאת, ככל הנראה אירופה כולה לא עניינה את צ'רץ'.
לאחר שהשאיר את משפחתו המורחבת ברומא עם חברים, פרדריק עשה ביקור של שבועיים באתונה סיים את המסע באפריל 1869. באתונה הפרתנון היה מבחינתו הדוגמה היחידה הטובה ביותר לאדריכלות בעולם, והוא רשם וצייר אותו. צ'רץ' ומשפחתו עזבו את רומא במאי 1869, ועשו את דרכם הביתה דרך פריז ואנגליה, והגיעו לארצות הברית בסוף יוני.
לפני שעזב את אמריקה לטיול הגדול, רכש צ'רץ' שטח על ראש הגבעה שמעל אדמת החווה שלו, אותה רצה מזמן, מקום תצפית לנופים המרהיבים של נהר ההדסון והקטסקיל. בשנת 1870 החל בבניית אחוזה על ראש הגבעה, והמשפחה עברה לבית בקיץ 1872. בהווה שמורה אחוזה זו כאתר היסטורי.
צ'רץ' הצליח מאוד כאמן. בעשורים האחרונים שלו, מחלה הגבילה את יכולתו לצייר. משנת 1876 הוא סבל מדלקת מפרקים שגרונית, שהקשתה על הציור. בסופו של דבר הוא צייר ביד שמאל והמשיך לייצר עבודות, אם כי בקצב איטי בהרבה. הוא עדיין לימד ציור. את תקופות החורף הוא העביר במקסיקו.
עקב הבילוי באחוזתו ובמקסיקו, צ'רץ' נחשף פחות לזרמים האמנותיים בעיר ניו יורק. הוא החזיק שם אולפן בשנות השמונים של המאה ה-19, אך בדרך כלל היה שם מרטין ג'ונסון הייד. אשתו איזבל הייתה חולה במשך כמה שנים, והיא נפטרה ב-12 במאי 1899, בניו יורק. פחות משנה לאחר מכן, ב-7 באפריל 1900, בגיל 73, נפטר צ'רץ' בניו יורק.
פרדריק ואיזבל נקברו בחלקה המשפחתית בבית העלמין ספרינג גרוב, הרטפורד, קונטיקט.
מורשת[עריכת קוד מקור | עריכה]
בעשורים האחרונים לחייו הידרדרה תהילתו של צ'רץ', ועד מותו בשנת 1900 היה עניין מועט בעבודתו. ציוריו נתפסו כחלק ממורשת "מיושנת ומופרכת" שהייתה מוקדשת מדי לפרטים. המוניטין שלו השתפר עם תערוכה בשנת 1945 שהוקדשה לאסכולת נהר ההדסון במכון לאמנות בשיקגו, ובאותה שנה שב המוזיאון המטרופוליטן לאמנות להציג מחדש "לב האנדים".
בשנת 1960 היסטוריון האמנות דייוויד סי האנטינגטון השלים עבודת גמר על צ'רץ' שבחן את השפעותיו וסביבתו. בשנת 1966 הוא כתב מונוגרפיה על הצייר וארגן את התערוכה הראשונה שהוקדשה לו מאז מותו, לאוסף הלאומי לאמנויות יפות. האנטינגטון הכיר באחוזתו של צ'רץ' כיצירת אמנות גדולה, והוביל את המאמץ לשמר את האחוזה - אולנה, כנכס היסטורי. הוא הוביל את הקמפיין להצלת אולנה של פרדריק צ'רץ', והתוצאה הייתה שותפות ציבורית-פרטית שיצרה את האתר ההיסטורי.[7]
המורשת של צ'רץ' הוחזרה מחדש. מוזיאונים אמריקאים החלו לרכוש את יצירותיו, ובשנת 1979 נמכרו "הקרחונים" "הכנסייה" בכ-2.5 מיליון דולר. בשנה שלאחר מכן ערכה הגלריה הלאומית לאמנות תערוכה גדולה, על "התנועה הלומיניסטית", 1825-1875, אשר מייצגה את צ'רץ' כצייר האמריקני המוביל בסגנון זה בתקופתו.[8]
האתר ההיסטורי אחוזת אולנה נמצא כיום בבעלות ומופעל על ידי מדינת ניו יורק.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Jennifer Raab, Frederic Church: The Art and Science of Detail, Yale University Press; First Edition, November 3, 2015, מסת"ב 978-0300208375
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- פרדריק אדווין צ'רץ', באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- פרדריק אדווין צ'רץ', באתר "Find a Grave" (באנגלית)
פרדריק אדווין צ'רץ', ברשת החברתית Goodreads
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Frederic Edwin Church | People | Collection of Cooper Hewitt, Smithsonian Design Museum, collection.cooperhewitt.org
- ^ Eve Aaron, Events | Thomas Cole National Historic Site (באנגלית)
- ^ American Paradise: The World of the Hudson River School, libmma.contentdm.oclc.org (באנגלית)
- ^ Church's Great Picture: The Heart of the Andes, libmma.contentdm.oclc.org (באנגלית)
- ^ Louis Legrand [from old catalog Noble, After icebergs with a painter:, New York [etc.] D. Appleton and company, 1861
- ^ Rally ‘Round The Flag - Frederic Edwin Church and The Civil War, Olana NY State Historic Site | Hudson River School Painter Frederic Edwin Church (באנגלית)
- ^ Ann Morrow August 2018, Saving Frederic Church's Olana, HistoryNet, 2018-05-24 (באנגלית)
- ^ American Light, www.nga.gov