טקרולימוס
 | |
| שם IUPAC | |
|---|---|
|
3S-[3R*[E(1S*,3S*,4S*)] ,4S*,5R*,8S*,9E,12R*,14R*,15S*,16R*,18S*,19S*,26aR*] ]-5,6,8,11,12,13,14,15,16,17,18,19,24,25,26,26a-hexadecahydro-5, 19-dihydroxy-3-[2-(4-hydroxy-3-methoxycyclohexyl)-1-methylethenyl]-14,16-dimethoxy -4,10,12,18-tetramethyl-8-(2-propenyl)-15,19-epoxy-3H-pyrido[2,1-c] [1,4] oxaazacyclotricosine-1,7,20,21(4H,23H)-tetrone, monohydrate | |
| שמות מסחריים בישראל | |
| פרוגרף, פרוטופיק | |
| נתונים כימיים | |
| כתיב כימי | C44H69NO12 |
| מסה מולרית | 804.018 גרם/מול |
| נתונים פרמוקוקינטיים | |
| זמינות ביולוגית | 20%, ופחות בנטילה לאחר ארוחה שומנית |
| מטבוליזם | בכבד CYP3A4 |
| זמן מחצית חיים | ממוצע 11.3 שעות, טווח 3.5 - 40.6 שעות |
| הפרשה | בעיקר בצואה |
| בטיחות | |
| מעמד חוקי | Rx, תרופת מרשם |
| קטגוריית סיכון בהריון |
קטגוריית סיכון C (אוסטרליה), קטגוריית סיכון C  |
| סיכון לתלות | לא קיים |
| דרכי מתן | מתן עורי מקומי, פומי ותוך ורידי (I.V.) |
| אינטראקציות עם תרופות אחרות | יש, עם תרופות המפונות באותו מסלול. אסור עם מיץ אשכוליות |
| מזהים | |
| קוד ACT |
L04AD02, D11AH01 |
| מספר CAS | 104987-11-3 |
| PubChem | 445643 |
| ChemSpider | 393220 |
  | |
טקרולימוס (באנגלית: Tacrolimus, שמות מסחריים בישראל: פרוגרף - prograf ופרוטופיק - protopic; שמות נוספים: FK-506 ו-Fujimycin) היא תרופה מדכאת מערכת חיסון (אימונוסופרסיבית) המשמשת בעיקר למניעת דחיית שתל כבד או כליה. התרופה מורידה את פעילות מערכת החיסון של המטופל ובכך מקטינה את הסיכון שזו תזהה ותפעל כנגד השתל כאל גורם זר. התרופה, במשחה, משמשת גם לטיפול במקרים חמורים של התקפי דלקת עור אטופית ("אסתמה של העור"), כטיפול במחלת ויטיליגו ולעיתים בטיפול בבעיות עיניים שונות, כגון: אובאיטיס כתוצאה מהשתלת מח עצם, נאווסקולריזציה של הקרנית, דלקת של הקרנית והלחמית ועוד, במיוחד כאשר הרקע לבעיות בעין הוא אוטואימוני או אטופי.
למרות שאינו אנטיביוטיקה, טקרולימוס הוא לקטון של מקרוליד שהתגלה ב-1984 בתסיסה של הבקטריה Streptomyces tsukubaensis.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
טקרולימוס התגלה ב-1987 על ידי צוות חוקרים יפני בראשות ט' גוֹטוֹ, ט' קינוֹ, ו-ה' הַטַנקַה. זהו המקרוליד הראשון שהתגלה כמדכא מערכת החיסון. בדומה לציקלוספורין, הוא התגלה בפטריית קרקע, למרות שהוא מיוצר על ידי הבקטריה Streptomyces tsukubaensis. השם Tacrolimus נגזר מהמילים 'Tsukuba macrolide immunosuppressant'.
התרופה היא תרופה אתית (עדיין מוגנת בפטנט)[דרושה הבהרה] ושייכת לחברת התרופות היפנית Astellas Pharma Inc. בשמות פרוגרף (בקפסולות ובתמיסה להזרקה) ופרוטופיק (במשחה). התרופה אושרה לראשונה על ידי מנהל המזון והתרופות האמריקאי ב-1994 לשימוש במניעת דחיית שתל למושתלי כבד. השימוש הורחב בהדרגה וכיום היא מאושרת גם למושתלי כליות, מושתלי לב, מושתלי מעי, מושתלי לבלב, מושתלי ריאות, מושתלי מח עצם ועוד.
פרמקולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מולקולה צהובה: טקרולימוס. חלבון סגול: קלצינורין, חלבון כחול: קלמודולין (החלבון קושר גם יוני סידן), חלבון חום: FKBP
מנגנון הפעילות של טקרולימוס אינו ברור. מנגנון משוער אחד מבוסס על עיכוב עקיף של גורם השעתוק NF-AT (בדומה למנגנון הפעולה של ציקלוספורין): נמצא שטקרולימוס מעכב את פעילותם של תאי T על ידי קישור לחלבון התוך-תאי (FKBP-12 (FK-binding protein, לאחר מכן נוצר קומפלקס בין טקרולימוס, FKBP-12, קלמודולין (calmodulin), קלצינורין (calcineurin) וסידן. הקומפלקס גורם לאובדן יכולתו של קלצינורין לגרום לפוספורילציה. בכך גורם השעתוק NF-AT (nuclear factor of activated T-cells) לא עובר די-פוספורילציה (הסרת זרחן) ואינו מסוגל לעבור אל הגרעין. ללא פקטור השעתוק NF-AT לא מבוטאים הגנים המקודדים לציטוקינים מסוג אינטרלוקין (IL-2, IL-4, IL-5), אינטרפרון גאמה, TNF, ו-GM-CSF. כל החלבונים הללו מעורבים בשלבים הראשונים של הפעלת תאי T כך שטקרולימוס מדכא את התגובה החיסונית הנוצרת כתוצאה מפעילותם של תאי T.
בנוסף נמצא שטקרולימוס מעכב את פעילותם של תאי לנגרהרסט, באזופילים ותאי פיטום.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.