פריץ לייבר

פריץ לייבר
Fritz Reuter Leiber, Jr
	פריץ לייבר, 1978
לידה	24 בדצמבר 1910; שיקגו, אילינוי
פטירה	5 בספטמבר 1992 (בגיל 81); סן פרנסיסקו, ארצות הברית
מדינה	ארצות הברית
לאום	אמריקאי
עיסוק	סופר
מקום לימודים	אוניברסיטת שיקגו
שפות היצירה	אנגלית
סוגה	פנטזיה, אימה, מדע בדיוני
יצירות בולטות	Fafhrd and the Gray Mouser
תקופת הפעילות	1934–1992 (כ־58 שנים)
הושפע מ	רוברט אי. הווארד, לאבקרפט, שייקספיר
השפיע על	גארי גייגקס, סטיבן קינג, אמיל פטג'ה, מת'יו סטובר, מייקל מורקוק
צאצאים	Justin Leiber
פרסים והוקרה	פרס הוגו לרומן הטוב ביותר (1965); פרס גרנד מאסטר של דיימון נייט (1981); פרס עולם הפנטזיה לרומן הטוב ביותר (1978); פרס עולם הפנטזיה למפעל חיים (1976); פרס ברם סטוקר למפעל חיים (1987); היכל התהילה של המדע הבדיוני והפנטזיה (2001); פרס הוגו לרומן הטוב ביותר (1958); פרס הוגו לסיפור הקצר (1976, 1976); פרס עולם הפנטזיה לסיפור הקצר (1976); פרס נבולה לסיפור קצר (1975); פרס נבולה לנובלה הטובה ביותר (1967); פרס הוגו לנובלה הטובה ביותר (1968, 1958); פרס נבולה לנובלה הטובה ביותר (1970); פרס הוגו לרומן הטוב ביותר (1970); פרס הוגו לרומן הטוב ביותר (1971); פרס רטרו-הוגו לרומן הטוב ביותר (2019); פרס גפן ;

פריץ רויטר לייבר, ג'וניור (באנגלית Fritz Reuter Leiber, Jr.;‏ 24 בדצמבר 1910 - 5 בספטמבר 1992) היה סופר פנטזיה, אימה ומדע בדיוני אמריקאי. הוא היה גם משורר, שחקן בתיאטרון ובקולנוע, מחזאי, מומחה שחמט^[1], ואלוף סיף.

יחד עם הסופרים רוברט אי. הווארד ומייקל מורקוק ואחרים, נחשב לייבר כאחד מאבות ספרות הפנטזיה בסוגת חרבות וכשפים. אבל הצטיינותו הייתה בכל תחומי הספרות הספקולטיבית, והוא זכה לפרסים רבים על עבודותיו בפנטזיה, אימה ומדע בדיוני. בין הפרסים, זכייה בפרס הוגו ובפרס נבולה, שלוש פעמים כל פרס. ב-1981 היה הסופר החמישי שזכה בפרס ה"גרנד מאסטר" (הקרוי החל מ-2002 פרס דיימון נייט), פרס מפעל חיים המחולק לסופר מדע בדיוני אחד, פעם בשנה, לצדו של טקס חלוקת פרס נבולה^[2].

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לייבר נולד ב-24 בדצמבר 1910, בשיקגו, אילינוי, לזוג שחקנים פריץ לייבר האב (1882–1949), ווירג'יניה (לבית ברונסון) לייבר (1885–1970). במשך זמן מה, נראה היה שהוא נוטה להמשיך בדרכי הוריו, ואכן תיאטרון ומשחק הוצגו בהבלטה בסיפורת שלו. ב-1928 הצטרף לסיבוב הופעות של הוריו לפני שפנה ללימודי פילוסופיה באוניברסיטת שיקגו, שם סיים את לימודיו בהצטיינות. בשנת 1932, למד בסמינר תאולוגי בניו יורק ועבד במשך זמן כמטיף ללא הסמכה. בשנת 1934, הצטרף לסיבוב הופעות אחר עם חברת התיאטרון של הוריו.

הוא התחתן עם ג'ונקיל סטיבנס ב-16 בינואר 1936, ובנם, ג'סטין לייבר (שהיה לסופר מדע בדיוני ופילוסוף בעצמו), נולד בשנת 1938. במהלך מלחמת העולם השנייה, הוא החליט שהמאבק נגד הפשיזם חשוב יותר מהשקפותיו הפציפיסטיות, והוא קיבל עבודה בייצור מטוסים. לאחר שעבד כחבר מערכת ב-"Science Digest" במשך תריסר שנים, הוא כתב מספר סיפורים שפול אנדרסון שיבח בתור "מבחר של סיפורי מדע בדיוני ופנטזיה הטובים ביותר בעסק". בסופו של דבר, הוא עבר משיקגו לדרום קליפורניה והחל לכתוב במשרה מלאה.

מותה של אשתו ג'ונקיל בשנת 1969 דחק בו לעבור לסן פרנסיסקו, קליפורניה, ולהתאבל במשך שלוש שנים כשיכור, עד שחזר לעשתונותיו עם סיפור פנטזיה המתרחש בסן פרנסיסקו המודרנית - "Our Lady of Darkness".

בשנה האחרונה לחייו, לייבר התחתן בשנית עם מרגו סקינר, עיתונאית ומשוררת, שהייתה ידידה קרובה במשך שנים רבות. אנשים רבים האמינו שלייבר חי בעוני והרלן אליסון כתב על כעסו כשמצא כי לייבר, המעוטר בפרסים, נאלץ לכתוב את הרומנים שלו במכונת כתיבה ידנית שעונה מעל לכיור בדירתו. אבל דיווחים אחרים מצביעים על כך שלייבר העדיף לחיות בפשטות בעיר, והוציא את כספו על אוכל, סרטים וטיולים. בשנותיו האחרונות, תשלומי התמלוגים מ-TSR, יוצרי מבוכים ודרקונים, עבור שימוש במיתוסים מסדרת Fafhrd and Gray Mouser, היו מספיקים כדי להבטיח לו חיי נוחות.

מותו של לייבר התרחש מספר שבועות לאחר התמוטטות פיזית בעת שחזר מכנס מדע בדיוני בלונדון, אונטריו, עם סקינר. סיבת מותו תוארה כ-"תסמונת מוח אורגנית."

סרטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לייבר הופיע מספר פעמים בסרטים.

יש לו תפקיד קטן לצד אביו, השחקן פריץ לייבר האב בשני סרטים: בסצנת חגיגת החתונה בסרט קמיל (מ-1936) בכיכובה של גרטה גרבו וסרט של האחים וורנר גאריק הגדול (מ-1937). כן היה האינקוויזיטור הרשע בסרט ההרפתקאות של ארול פלין Sea Hawks (מ-1940).

הוא חתום גם על מספר גיחות קצרות בסרט האימה אקווינוקס (1970), ובסרט התיעודי על משולש ברמודה המבוסס על ספרו של צ'ארלס ברליץ.

באופן מפתיע, כישרון המשחק של לייבר לא נוצל לעיבודים הקולנועיים של עבודתו.

קריירת הכתיבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כבנם של שני שחקנים שייקספיריים, הוא הוקסם מעולם הבמה והכניס מוטיבים של יחסים בין שחקנים לאחדים מספריו.

בשני העשורים הראשונים לכתיבתו, הושפע לייבר רבות מלאבקרפט ורוברט גרייבס. סיפוריו הראשונים היו בהשראת Cthulhu Mythos של לאבקראפט ובמהלך 1936 מכתב עידוד מלאבקראפט כנראה דרבן את החלטתו להמשיך בקריירה ספרותית. לייבר אף כתב כמה מאמרים על לאבקראפט כגון "קופרניקוס ספרותי", שקידמו את ההערכה הביקורתית רצינית של חייו ויצירתו של לאבקראפט.

החל מסוף שנות ה-1950, הושפע מעבודותיו של קרל גוסטב יונגֻקרל יונג, ובעיקר מהמושגים אנימה והצל. מאמצע שנות ה-1960 ואילך, הוא החל לשלב אלמנטים מיצירתו ג'וזף קמפבל הגיבור בעל אלף הפרצופים. מושגים אלו מוזכרים לעיתים קרובות בגלוי בסיפוריו.

לייבר אהב חתולים, המשתתפים ברבים מסיפוריו. Tigerishka, למשל, הוא חייזר דמוי חתול המושך מבחינה מינית את הגיבור האנושי אך נהדף על ידי מנהגי האדם ברומן נווד (The Wanderer). בסיפורו של לייבר "Gummitch" מוצג חתלתול עם IQ של 160, שרק מחכה לריטואל שתיית כוס קפה, כדי שיוכל אף הוא להפוך לאדם.

הסיפור הראשון של לייבר שנמכר היה חרבות ומעשי שטן (Two Sought Adventure, מגזין Unknown, אוגוסט 1939), בו הוצגו הדמויות המפורסמות ביותר שלו, פאהפרד והעכברן האפור (Fafhrd and the Gray Mouser). עבודתו כסופר זכתה לשבחים רבים, אך הרוויחה מעט כסף, בעיה שהוחמרה על ידי התקפי אלכוהוליזם והתמכרות לכדורי הרגעה. בשנת 1943, הוא מכר את הרומנים הראשונים שלו, Conjure Wife למגזין Unknown ו- Gather, Darkness למגזין Astounding. מהשנים 1945–1956 לייבר היה עורך שותף של המגזין Science Digest.

1947 סימנה את פרסומו של ספרו הראשון, הסוכנים השחורים של הלילה (Night's Black Agents), שהיה אוסף סיפורים קצרים.

הרומן Gather, Darkness פורסם כספר מדע בדיוני בשנת 1950. הוא עוסק בעולם עתידני, לאחר עידן האטום השני, הנשלט על ידי מדענים, עד לפתחו של עידן אפל חדש, בו מורדות המכשפות.

בשנת 1951 היה לייבר אורח כבוד בוועידת המדע הבדיוני העולמית בניו אורלינס. רומנים נוספים פורסמו במהלך שנות ה-1950, ובשנת 1958 זכה סיפורו The Big Time בפרס הוגו לרומן הטוב ביותר^[3].

לייבר פרסם ספרים רבים נוספים ב -1960. הרומן שלו הנודד (1964) זכה בפרס הוגו לרומן הטוב ביותר^[3]. ברומן, כוכב מלאכותי, שזכה לכינוי "הנודד", מתממש מההיפר-חלל בתוך מסלולו של כדור הארץ. שדה הכבידה של הנודד לוכד את הירח ומרסק אותו למשהו כמו אחת מטבעות שבתאי. על פני כדור הארץ, כוח המשיכה של הנודד מעורר רעידות אדמה מסיביות, צונאמי, ותופעות של גאות ושפל. עלילת הספר עוקבת במקביל אחר מקבץ גדול של אנשים הנאבקים לשרוד את האסון העולמי.

לייבר זכה לשלושה פרסי הוגו נוספים בקטגוריית הנובלות הטובות ביותר: עבור "Gonna Roll the Bones" (ב-1967), (שגם זכה בפרס הנבולה באותה הקטגוריה), "Ship of Shadows" (ב-1969) ו "Ill Met in Lankhmar" (ב-1970)^[3].

לייבר גם עיבד לספר ב-1966 את התסריט של Clair Huffaker לסרט טרזן ועמק הזהב^[4].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדיה וקבצים בנושא פריץ לייבר בוויקישיתוף

פריץ לייבר, ברשת החברתית Goodreads
פריץ לייבר, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
פריץ לייבר, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
כתבי פריץ לייבר בפרויקט גוטנברג (באנגלית)

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

^ California Chess in the 1950's
^ רשימת זוכי הפרס החל מ-1975
^ ¹ ² ³ פריץ לייבר באתר locusmag
^ TARZAN AND THE VALLEY OF GOLD במגזין erbzine

[1] California Chess in the 1950's

[2] רשימת זוכי הפרס החל מ-1975

[הוגו-3] ¹ ² ³ פריץ לייבר באתר locusmag

[4] TARZAN AND THE VALLEY OF GOLD במגזין erbzine

[1]

[2]

[3]

[4]

זוכי פרס גנדלף
סופרים	ג'ון רונלד רעואל טולקין (1974) • פריץ לייבר (1975) • ל. ספראג דה קמפ (1976) • אנדרה נורטון (1977) • פול אנדרסון (1978) • אורסולה לה גווין (1979) • ריי ברדבורי (1980) • קטרין לוסיל מור (1981)
ספרים	הסילמריליון (1978) • הדרקון הלבן (1979)

זוכי פרס גפן
ספר המדע הבדיוני המתורגם	תצפית עבר, אורסון סקוט קארד (1999) • חולית: בית אטראידס, בריאן הרברט וקווין אנדרסון (2000) • הצל של אנדר, אורסון סקוט קארד (2001) • פרנהייט 451, ריי ברדבורי (2002) • סולאריס, סטניסלב לם (2003) • ילד מלחמה, קארין לוואצ'י (2004) • קץ הילדות, ארתור סי. קלארק (2005) • סחרור, רוברט צ'ארלס וילסון (2006) • מלחמת האדם הזקן, ג'ון סקאלזי (2007) • אני אגדה, ריצ'רד מתיסון (2008) • בן אלמוות, רוג'ר זילאזני (2009) • כתבי אייזק אסימוב 1, אייזק אסימוב (2010) • משחקי הרעב, סוזן קולינס (2011) • משחקי הרעב - התלקחות, סוזן קולינס (2012) • מגדל הזכוכית, רוברט סילברברג (2013) • האלף בית של השטן, דריל גרגורי (2014) • לבד על מאדים, אנדי ויר (2015) • חולצות אדומות, ג'ון סקאלזי (2016) • הארץ בלהבות והארץ מתעוררת, אורסון סקוט קארד (2017) • מסע אל לב האדמה, ז'ול ורן (2018) • ארטמיס, אנדי ויר (2019) • לא הוענק (2020) • בלדה לנחשים וציפורי שיר, סוזן קולינס (2021) • לא הוענק (2022)
ספר הפנטסיה המתורגם	חרבות ומעשי שטן, פריץ לייבר (1999) • אבק כוכבים (ספר), ניל גיימן (2000) • שערי אנוביס, טים פאוורס (2001) • סופת החרבות, ג'ורג' ר. ר. מרטין (2002) • אלים אמריקאים, ניל גיימן (2003) • עשן ומראות, ניל גיימן (2004) • השתנות (ספר), קרול ברג (2005) • בני אנאנסי, ניל גיימן (2006) • ג'ונתן סטריינג' ומר נורל, סוזאנה קלארק (2007) • בני החורין הקטנים, טרי פראצ'ט (2008) • כובע מלא שמיים, טרי פראצ'ט (2009) • אומה (ספר), טרי פראצ'ט (2010) • אלבש חצות ליל, טרי פראצ'ט (2011) • בן נפטון, ריק ריירדן (2012) • ריקוד עם דרקונים, ג'ורג' ר. ר. מרטין (2013) • מהומה רבה על לא דוור, טרי פראצ'ט (2014) • אוקיינוס בקצה המשעול, ניל גיימן (2015) • הרוצח של הליצן, רובין הוב (2016) • הארי פוטר והילד המקולל, ג'ק תורן וג'יי קיי רולינג (2017) • המסע של הליצן, רובין הוב (2018) • חוק ומסג, ברנדון סנדרסון (2019) • חוט של כסף, נעמי נוביק (2020) • עשרת אלפים הדלתות של ג'נוארי, אליקס הארו (2021) • מכשפות מאז ומעולם, אליקס הארו (2022)
סיפור המדע הבדיוני או הפנטסיה הקצר הישראלי	אני וסבתא הולכות לקניות, חמוטל לוין (2002) • אניTM, גיא חסון (2003) • ביקורת דרקונים, רמי שלהבת (2004) • הנערה המושלמת, גיא חסון (2005) • קדמת עדן, חגי אברבוך (2006) • במראה, רותם ברוכין (2007) • במקום בו מאבדים ספרים, לילי דאי (2008) • כוכב ציפור האש, יעל מיכאלי (2009) • דוקטור ווטסון ומר הולמס – או הקללה של בית פנינגטון, ורד טוכטרמן (2010) • הגורגונה של הייזנברג, קרן לנדסמן (2011) • ואז היה חורף בעולם, הדס משגב + לבד, בחושך, קרן לנדסמן (2012) • "הפוך, לקחת", רותם ברוכין (2013) • וויסקי בקנקן, רותם ברוכין (2014) • "חמש ארבע שלוש שתיים אחת", הילה בניוביץ'-הופמן (2015) • "רקוויאם למתי", אביאל טוכטרמן (2016) • "אבידות ומציאות", רותם ברוכין (2017) • מכשפה, עדי לויה (2018) • הדרקון האחרון שלי, רותם ברוכין (2019) • בירה אייסברג כחולה, רותם ברוכין (2020) • לפתוח (או: האור שבחור המנעול), הילה בניוביץ'-הופמן (2021) • אבק, קרן לנדסמן (2022)
ספר המדע הבדיוני או הפנטסיה הישראלי	לפעמים זה אחרת, ורד טוכטרמן (2003) • עולם הסוף, אופיר טושה גפלה (2005) • הלוויתן מבבל, הגר ינאי (2007) • המים שבין העולמות, הגר ינאי (2008) • הידרומניה, אסף גברון (2009) • החמישית של צ'ונג לוי, יואב אבני (2010) • מסופוטמיה: שתיקת הכוכבים, יהודה ישראלי ודוד רווה (2011) • הרצל אמר (ספר), יואב אבני (2012) • שדים ברחוב אגריפס, חגי דגן (2013) • כל סיפור הוא חתול פתאום, גבריאלה אביגור-רותם (2014) • שמיים שבורים, קרן לנדסמן (2015) • אגם הצללים, רוני גלבפיש (2016) • הקבוע היחידי, יואב בלום (2017) • המסע אל לב התהום, הגר ינאי (2018) • לב המעגל, קרן לנדסמן (2019) • להשביע את הדרקון, מאשה צור-גולזמן (2020) • העולם שמתחת לשטיח, לי עברון (2021) • מה שאחרים חושבים בי, יואב בלום (2022)
תרגום	גילי בר-הלל סמו, על תרגום: הארי פוטר ואוצרות המוות, מאת ג'יי קיי רולינג (2008)
ספר המדע הבדיוני או הפנטסיה המתורגם לילדים ונוער	הארי פוטר ואוצרות המוות, ג'יי קיי רולינג (2008)
ספר הנוער המתורגם הטוב ביותר	משחקי הרעב - עורבני חקיין, סוזן קולינס (2013) • מוריס המדהים ומכרסמיו המלומדים, טרי פראצ'ט (2014) • "עוצמה מעוץ" ו"דורותי והקוסם בארץ עוץ", פרנק באום (2015) • דם האולימפוס, ריק ריירדן (2016) • האורקל הנסתר, ריק ריירדן (2017) • הנבואה האפלה, ריק ריירדן (2018) • ספינת המתים, ריק ריירדן (2019) • שירת הקוקייה, פרנסס הרדינג (2020) • ילדי דם ועצם, טומי אדיימי (2021) • קול הצללים, פרנסס הרדינג (2022)