פרנסיסקו דה טולדו
 | |
| לידה |
10 ביולי 1515 Oropesa, ספרד  |
|---|---|
| פטירה |
21 באפריל 1582 (בגיל 66) Escalona, ספרד |
| מדינה |
ספרד |
| מקום קבורה |
פרובינציית טולדו |
| שושלת House of Álvarez de Toledo | |
|
| |
  | |
פרנסיסקו אלברס דה טולדו (בספרדית: Francisco Álvarez de Toledo; 10 ביולי 1515- 21 באפריל 1582) היה אריסטוקרט ואיש צבא בממלכת ספרד וכיהן כמשנה למלך בפרו. צוין כ"טוב שבמושלי פרו",,[1] למרות ההשפעה ההרסנית של כמה ממעשיו על האוכלוסייה הילידית. הוא הביא יציבות לאזור סוער של ספרד וחוקק רפורמות אדמיניסטרטיביות אשר שינו את אופי השלטון הספרדי ואת מערכת היחסים עם הילידים באנדים.[2]
טולדו העביר בכוח חלק גדול מהאוכלוסייה הילידית בפרו ובבוליביה ליישובים חדשים כדי להקל על התנצרותם וכדי לייעל גביית מיסים וגיוס עובדים מקרב האינקה לעבודה במכרות ובמפעלים ספרדיים אחרים.
הוא מילא את תפקיד המשנה למלך החל מה-30 בנובמבר 1569 ועד ה-1 במאי 1581, בסך הכל אחת-עשרה שנים וחמישה חודשים. הוא זכה לשבחים כ"המארגן העליון" של הסדר במדינה, והעניק לה מבנה משפטי הולם וחיזוק מוסדות חשובים שניהלו את המושבה הספרדית במשך למעלה ממאתיים שנה.[3] הוא קיבל ביקורת על צמצום האוכלוסייה הילידית, הרחבת עבודת הכפייה והוצאה להורג של טופאק אמארו, מנהיג האינקה האחרון של מדינת נאו-אינקה בווילקבמבה.[4]
ראשיתו[עריכת קוד מקור | עריכה]
פרנסיסקו דה טולדו נולד ב־15 ביולי 1515[5] באורופסה, קסטיליה השייכת למשפחת האצולה אלווארז דה טולדו. אמו נפטרה בגיל צעיר. דודותיו מרי ואליזבת' היו אחראיות לגידולו. הוא היה הילד הרביעי והאחרון של הרוזן השני מאורופסה. בגיל שמונה עבר לחצר המלך קרלוס הראשון מספרד, כדי לשמש משרת למלכה ליאונור ואיזבל. הוא למד לטינית, היסטוריה, רטוריקה ותאולוגיה, מוזיקה, ריקודים, נימוסים ואדיבות.
בשירות המלך קרלוס החמישי[עריכת קוד מקור | עריכה]
פרנסיסקו דה טולדו היה בן חמש עשרה כאשר בשנת 1530 המלך קרלוס הראשון מלך ספרד קיבל אותו לשרת בביתו. הוא ליווה את המלך עד ימיו האחרונים בנסיבות המגוונות ביותר של שלום ומלחמה כאחד. קשר אישי זה עם המלך, שאימץ את המדיניות הנכונה, "מקיאווליזם" והנטייה לחפש איזונים בין שותפיו, ישמשו קו אופי מועיל להמשך עבודתו.
הפעולה הצבאית הראשונה בה היה מעורב הייתה כיבוש תוניס (1535), ניצחון גדול של הכוחות הספרדיים על הטורקים העות'מאניים שכבשו את צפון אפריקה. בעת סיורו באירופה עם הקיסר, עבר פרנסיסקו דה טולדו הצעיר ברומא, שם התעמת המלך קרלוס הראשון עם פרנסואה הראשון, מלך צרפת, שפתח במלחמה נוספת עם ספרד (השלישית בתקופת הקיסר), בין השנים 1536 -1538. לאחר חתימת הסכם השלום, פרנסיסקו דה טולדו חזר לספרד ואחר כך נסע לגנט, בפלנדריה. לאחר מכן השתתף שוב במשלחת צבאית באלג'יר כנגד העות'מאנים, מבצע שהסתיים בכישלון בגלל מזג אוויר גרוע (1541).
בשנים שלאחר מכן המשיך לשרת את המלך הספרדי, והשתתף גם בוועדות ובמועצות שונות. זו הייתה תקופה סוערת מאוד. העות'מאנים הסתערות וניסו לעצור את התקדמות של הפרוטסטנטיות בגרמניה, והמלך הספרדי התערב בכך. בכל אותה תקופה פרנסיסקו דה טולדו היה ליד הקיסר קרלוס החמישי. באותה העת, הוא עמד בראש משא ומתן ספרדי עם אנגליה לפתיחת מלחמה חדשה נגד צרפת.
הוא עסק גם בסוגיות אמריקה הלטינית, והתעניין במעמד המשפטי שצריכים לקבל הילידים. בשנת 1543 עזב את ברצלונה עם הקיסר, ויצא לאיטליה וגרמניה במהלך המלחמה הרביעית נגד צרפת. הוא השתתף בקרבות חלדרנד ודארן.
המשנה למלך בפרו[עריכת קוד מקור | עריכה]
טולדו הפך למשנה למלך בפרו בשנת 1569. הוא מונה על ידי פליפה השני לאחר שכיהן בבית הדין המלכותי. הוא ירש מצב כאוטי בפרו, אך הוא הגה ויישם תוכנית שאפתנית לדכא את ההתקוממות האינקה וחיזק את השלטון הקולוניאליסטי ואת המוסדות המשפטיים, של האוכלוסייה הילידית. הגביר את הקתוליות במדינה, והסדיר את ההכנסה מהכרייה.
במהלך שלטונו, טולדו היה אחראי על הממשלה וביצע רפורמות רבות. הוא ריכז את התפקודים השלטוניים הקולוניאליים והניח את הבסיס למינהל העתיד. הוא ביסס את הסמכות המלכותית והדומיננטיות הספרדית במושבה. הוא שבר את כוחם של המתנגדים, והפחית את השפעתם בין המשרתים בכתר. הוא נקרא "אחד המנהלים הגדולים בתקופתו."[6]
טולדו פעל בתוקף לניצור הילידים ולמתן הכשרה דתית. טולדו הוסיף חוקים חדשים וגזרות מלוכה בנוגע לילידים ואדמותיהם. ריכז אותם בכפרים ובעיירות. הוציא חוקים שחלים על ילידים וספרדים כאחד. ניסה להתאים את המבנים הפוליטיים והחברתיים של האינקה לחיים החדשים. במסגרת הרפורמות שלו לא ניתן היה לגייס יותר משביעית מאוכלוסיית הגברים בכפר, לא ניתן היה להכריח אותם לעבוד הרחק מכפרי הולדתם, והם היו זכאים לפיצוי על עבודתם. הרפורמות הללו נקראו לאחר מכן בשם "רפורמות טולדו".
טולדו הטיל על פדרו סרמיינטו דה גמבואה לכתוב כרוניקה של תקופות שרדמו לכיבוש הספרדי בפרו על ידי איסוף מידע שנמסר על ידי כמה מהניצולים המבוגרים מאותה תקופה. חיבורו של סרמיינטו נחשב כמקור מידע שלא יסולא בפז באותה תקופה. טולדו שלח את החיבור למלך, בתקווה שיוקם מוזיאון.
טולדו הקים את האינקוויזיציה בפרו בשנת 1570. חרונימו לואיס דה קבררה ייסד את העיר קורדובה (בארגנטינה המודרנית) ב־6 ביולי 1573. טארג'יה וקוצ'מבה (שניהם בבוליביה המודרנית) נוסדו בשנת 1574.
בשנת 1574 ליווה טולדו משלחת צבאית לאזור צ'אקו במקום שנמצא במזרח בוליביה כדי לדחוק את תושבי הגואראני המזרח בוליביים, שהאינקה והספרדים קראו להם צ'יריגואנוס. הגוארני פשטו על יישובים ספרדים וילידים בהרי האנדים. המשלחת הייתה כישלון וטולדו כמעט מת ממחלה, ככל הנראה ממלריה.[7]
טלדו ערך מפקד מפורט המתאר את הקבוצות האתניות השונות ומעמדן הכלכלי. טולדו ערך סיור נרחב במושבה, ועבר מעל 8,000 ק"מ במשך יותר מחמש שנים. הוא היה המשנה למלך היחיד של פרו שביצע משימה כל כך גדולה לאיסוף נתונים.[8]
טולדו בנה ביצורים בחוף להגנה מפני שודדי ים והקים גם את "לה ארמדה דל מאר דל סור" (צי הדרום) בנמל קייאו. (סר פרנסיס דרייק היה פעיל מאוד באותה העת בחופי פרו בשנת 1579.)
הוא בנה גשרים ושיפר את בטיחות הנסיעות. המטבעות הראשונים שהוטבעו בפרו הופיעו בין 1568 ל־1570. הכסף ממכרות בפוטוסי הסתובב ברחבי העולם.
ההוצאה להורג של טופאק אמארו[עריכת קוד מקור | עריכה]
הטענה כי הוצאתו להורג של טופאק אמארו בשנת 1572 לאחר המרד של האינקה, היא הכתם הגדול היחיד בהיסטוריה של המשנה למלך פרנסיסקו דה טולדו. ישנם דיווחים כי אנשי דת רבים, שהיו משוכנעים בחפותו של טופאק אמארו, התחננו למשנה למלך כי יישלח לספרד למשפט. עם זאת, טענות אחרות אומרות אחרת - שטופאק אמארו אכן היה מורד, שטולדו ניסה בדרכי שכנוע ליישוב את ההבדלים, וכי טופאק אמארו הקים צבא שהתנגד לצבא הקולוניאלי.
עם זאת, מלך ספרד פיליפה השני לא הסתייג מההוצאה להורג. טולדו גם עשה לעצמו אויבים באמצעות הרפורמות שביצע. המשנה למלך הקודם, לופ גרסיה דה קסטרו, היה אחד מהם. גרסיה דה קסטרו היה כעת חבר במועצה ובתפקידו התנגד לרוב הרפורמות של טולדו. חלק מהספרדים בפרו התנגדו למשנה למלך בגלל אובדן חלק מהזכויות שלהם. עם זאת, הכנסות המלוכה מפרו שנשלחה לספרד עלו. הספרים היו מאוזנים לראשונה מזה חמש עשרה שנה, גביית המס הייתה מסודרת ונאכפה וההכנסות ממכרות הכסף גדלו.
חזרה לספרד, מאסר ומוות[עריכת קוד מקור | עריכה]
למרות זאת, טולדו הואשם בכך שספרי המשנה למלך לא היו מאוזנים והמסים לא הוחזרו לספרד.
הוא חזר לספרד בשנת 1581. שם נכלא עד 1582, ומת מסיבות טבעיות.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Tantaleán Arbulú, Javier. El Virrey Francisco de Toledo y su tiempo. 2 T. Universidad de San Martín de Porres. Lima. 2011. http://www.librosperuanos.com/libros/detalle/11817/El-Virrey-Francisco-de-Toledo-y-su-tiempo.-2-T
- ^ Viceroyalty of Peru|historical area, South America," https://www.britannica.com/place/Viceroyalty=of=Peru#ref76658, accessed 6 July 2016
- ^ Roberto Levillier: Don Francisco de Toledo, Peru supreme organizer. His life, his work [1515-1582]. Buenos Aires, Espasa-Calpe, 1935 to 1942
- ^ Luis E. Valcárcel: The viceroy Toledo, great tyrant of Peru: a historical review. Lima, National Museum Press, 1940.
- ^ Francisco de Toledo, Viceroy of Peru by Debbie Wells. http://historicaltextarchive.com/sections.php?action=read&artid=632
- ^ Mabry, Donald J., Colonial Latin America. Coral Springs, Fla.: Llumina Press, 2002
- ^ Mumford, Jeremy Ravi (2012), Vertical Empire: The General Resettlement of Indians in the Colonial Andes, Durham: Duke University Press, p. 135
- ^ Zimmerman, Arthur Franklin, Francisco de Toledo: Fifth Viceroy of Peru 1566-1881. Caldwell, Ida.: The Caxton Printers, Ltd., 1938.