פרנץ שליק
 | |
| שילק בשנת 1849 | |
| לידה |
23 במאי 1789 פראג, האימפריה הרומית הקדושה  |
|---|---|
| פטירה |
17 במרץ 1862 (בגיל 72) וינה, האימפריה האוסטרית  |
| מדינה |
האימפריה האוסטרית  |
| צאצאים |
Carolina Klaudy, Rosa Gräfin Schlik, Graf Heinrich von Schlik zu Bassano |
| השתייכות |
האימפריה הרומית הקדושה האימפריה האוסטרית |
| תקופת הפעילות | 1808–1859 (כ־51 שנים) |
| דרגה | גנרל חיל הפרשים |
| פעולות ומבצעים | |
|
המלחמות הנפוליאוניות המרד ההונגרי מלחמת אוסטריה-סרדיניה | |
| עיטורים | |
| |
  | |
פרנץ יוזף היינריך, רוזן שליק צו באסאנו אונד ויסקירכן (בגרמנית: Franz Joseph Heinrich Graf Schlik zu Bassano und Weißkirchen; 23 במאי 1789 - 17 במרץ 1862) היה מפקד בכיר בצבא האימפריה האוסטרית אשר התבלט במהלך המרד ההונגרי של 1848.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
שליק נולד בפראג שהשתייכה אז לאימפריה הרומית הקדושה. הוא רצה להיות שופט, אולם ב-1808, במהלך מלחמת הקואליציה החמישית, התגייס לצבא האוסטרי כלויטננט ברגימנט קירסירים. הוא לחם בקרב אספרן אסלינג תחת פיקודו של הארכידוכס קרל, דוכס טשן, ולאחריו הועלה לדרגת ריטמייסר. בעקבות סיום המלחמה ב-1812, נכנסה אוסטריה לברית עם הקיסרות הצרפתית, וכמחאה פרש שילק מהצבא. באוגוסט 1813, במהלך מלחמת הקואליציה השישית, בגדה אוסטריה בצרפת והכריזה עליה במלחמה, ולפיכך התגייס שילק לצבא שוב. הוא מונה להיות שלישו של פרנץ הראשון, קיסר אוסטריה, ובמהלך קרב לייפציג נפצע קשה ואיבד את הראייה בעינו הימנית. מאז הוא נהג לחבוש על העין רטייה, אשר הפכה לסימן ההיכר שלו. בשנים הבאות הוא התקדם בסולם הפיקוד, וב-1848 כבר היה בדרגת פלדמרשל-לוטננט.
באותה שנה, פרצו מהפכות אביב העמים בכל רחבי אירופה, ובמיוחד באימפריה האוסטרית. שילק מונה למושל קרקוב בנובמבר של אותה שנה, ונצטווה לסייע בדיכוי המרד ההונגרי. הוא לקח 8,000 אנשים מחיל המצב שלו, וצעד עמם להונגריה דרך מעבר דוקלה, במקביל לתנועת הכוח האוסטרי העיקרי בפיקודו של הנסיך מווינדיש-גרץ. בדצמבר הוא הביס את ההונגרים בקרב בודמאר, וכבש מידי המורדים מספר ערים. ההונגרים גייסו במהירות 10,000 מורדים, והציבו אותם באזור מישקולץ בפיקוד לאזאר מאסארוס. שליק הביס אותו עוד באותו החודש בקרב שצ'צ'ו, ובינואר 1849 הביס אותו פעם נוספת בקרב קאסה. עם זאת, הוא לא ניצל את ניצחונו, והתמהמה במשך מספר שבועות, כך שההונגרים הצליחו להתארגן ולהביס אותו בשלושה קרבות רצופים. הוא היה בסכנת כיתור, אולם הצליח לחבור אל הנסיך מווינדיש-גראץ, והכוח המשולב שלהם הביס את ההונגרים בקרב קאפלונה במהלך פברואר. בספטמבר 1849, לאחר דיכוי המרד, הוא הועלה לדרגת גנרל חיל הפרשים ומונה למפקד הקורפוס ה-1 אשר הוצב במוראביה.
ביוני 1854 הועבר לגליציה כמפקד הפיקוד ה-4, וב-1859 הועבר לאיטליה ולחם במלחמת אוסטריה-סרדיניה כחלק מהכוח של פרנץ גיולאי. בעקבות קרב מג'נטה הוא מונה למפקד הארמייה השנייה, ולחם עמה נגד האיטלקים והצרפתים בקרב סולפרינו. בעקבות הסכם וילאפרנקה הוא פרש מהצבא. לאחר פרישתו, הוא בנה לעצמו ארמון ליד וינה, ונפטר בו ב-17 במרץ 1862 בגיל 72.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- פרנץ שליק מתוך הספר Biographisches Lexikon des Kaiserthums Oesterreich (בגרמנית)
- פרנץ שליק מתוך הביוגרפיה הגרמנית הכללית (בגרמנית)
ערך זה הוא יתום, כלומר אין ערכים בוויקיפדיה שמקשרים אליו. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולקשר אליו מכמה מהערכים שמכילים את המונח "פרנץ שליק".