צ'ארלס אייבס

**צ'ארלס אייבס**
**Charles Edward Ives**
לידה	20 באוקטובר 1874; דאנברי, ארצות הברית
פטירה	19 במאי 1954 (בגיל 79); ניו יורק, ארצות הברית
מקום קבורה	Wooster Cemetery
מוקד פעילות	ארצות הברית
מקום לימודים	אוניברסיטת ייל, אוניברסיטת הרווארד, בית הספר הופקינס
סוגה	סימפוניה
שפה מועדפת	אנגלית
כלי נגינה	עוגב
פרסים והוקרה	פרס פוליצר למוזיקה (1947)
	charlesives.org
	פרופיל ב-IMDb

צ'ארלס אייבס (באנגלית: Charles Edward Ives; 20 באוקטובר 1874 - 19 במאי 1954) היה מלחין אמריקאי. הוא נחשב בעיני רבים כאחד המלחינים האמריקאים הראשונים, שחשיבותם עברה את גבולות ארצות הברית אל העולם הרחב. בתקופת חייו לא נהנה אייבס מהכרה של ממש במוזיקה שלו, ורבות מיצירותיו לא הגיעו במשך שנים לכלל ביצוע. במשך השנים התקבל אייבס כאחד ה"מקורות האמריקאים", מלחין העובד בסגנון אמריקאי בלבד, שהמוזיקה שלו שזורה נעימות אמריקאיות וחדורה בתחושת האפשרויות הטמונות בה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

צ'ארלס אייבס נולד בדאנברי שבקונטיקט, בן לג'ורג' אייבס, שהיה מנצח תזמורת צבאית במלחמת האזרחים האמריקנית. סביר להניח, שההאזנה לנגינת התזמורת הצבאית של אביו בכיכר העיר של דאנברי, במקביל לנגינת תזמורות אחרות מסביב לכיכר, טבעה את חותמה בילד צ'ארלס. ג'ורג' אייבס בנה לעצמו פסנתר ברבעי טונים והדריך את בנו בגישה ייחודית לתאוריה של המוזיקה, שכללה עידוד להתנסות בהרמוניות בי-טונאליות ופולי-טונאליות. אייבס דחה את המוזיקה הטונאלית שנים לפני שארנולד שנברג בחר באטונאליות ליצירותיו.

אייבס עבר לניו הייבן שבקונטיקט, בשנת 1893 ובספטמבר 1894 החל את לימודיו באוניברסיטת ייל אצל הוריישו פרקר והרחיב את היקף לימודיו באוניברסיטה להוסיף מקצועות רבים ושונים, כולל יוונית, לטינית, מתמטיקה וספרות.

אחרי סיום לימודיו בייל, עסק אייבס בביטוח, מתוך מניעים אלטרואיסטיים - הוא ביקש להיות מגן לאלמנות ויתומים. סוכנות הביטוח שלו הצליחה יפה והוא היה למיליונר. בזמנו הפנוי המשיך לחבר מוזיקה ועבד, עד נישואיו, כנגן עוגב בכנסיות בערים שונות. במשך חייו סבל ממה שכינה התקפי לב, שהראשון שבהם פקד אותו ב-1907. אחרי שהתאושש מן ההתקף הראשון, נכנס אייבס לתקופת יצירה פורייה במיוחד.

אחרי נישואיו המשיך אייבס, בהצלחה מרשימה, בעסקי הביטוח ובמקביל הלחין בשפע, עד שמחלת לב וסוכרת ריתקו אותו למיטה משנת 1918 וצימצמו מאוד את היקף כתיבתו. יצירתו האחרונה, השיר "זריחת השמש", נכתבה באוגוסט 1926. בשנת 1922 הוציא לאור את 114 השירים, שמייצגים את היקף יצירתו כמלחין וכוללים שירים אמנותיים, שירים שכתב בנעוריו ובצעירותו ושירים דיסוננטיים מאוד, כמו "הרוב".

הפרטיטורות של אייבס היו כתב חרטומים, עד שהרשה לבסוף להנרי קואל, אליוט קרטר ואחרים מחסידיו הנלהבים לארגן אותן. במאי 1946 הסדיר קרטר באוניברסיטת קולומביה ביצועי בכורה לשתיים מיצירותיו, "השאלה ללא מענה" ו"סנטרל פארק בחשיכה", שהביצוע היחיד שזכו לו עד אז היה ב-1907, כפרקי ביניים בתיאטרון בניו יורק.

אייבס נחשב לאבי המודרניזם האמריקאי במוזיקה על כל זניו. אהרן קופלנד ירש את נטייתו למוזיקה עממית, אדגר וארז היה ממשיכו בכלי הקשה וג'ון קייג' הלך בדרכו בהתנגדות לשמרנות ובבוז לכלי נגינה. פייר בולז, בבואו לארצות הברית, היה מוכן להכיר רק באייבס כמלחין אמריקאי. "השאלה ללא מענה" שימשה את ליאונרד ברנשטיין בהרצאותיו באוניברסיטת הרווארד, אחרי שביצע אותה במוסקבה.

תאוריות רבות ניסו להסביר את הדומיה ששרתה עליו בשלהי חייו, מאז 1927 עד מותו, מצב ללא הסבר, המזכיר את השתיקה המסתורית שאפיינה את עשרות השנים האחרונות בחייו של ז'אן סיבליוס, שגם הוא הפסיק להלחין בערך באותו זמן. אף כי אייבס הפסיק להלחין וסבל מבריאות רופפת, הוא המשיך לעבד ולתקן את יצירותיו הקודמות ואף פיקח על ביצועי בכורה של המוזיקה שלו. ב-1930 פרש מעבודת הביטוח והתפנה לעסוק בעבודתו המוזיקלית, אם כי לא חיבר עוד מוזיקה חדשה. בשנות ה-40' תיקן ושינה את "סונאטת קונקורד" שלו, המתארת בחיבה ובהומור, ללא יראת כבוד יתרה, סופרים דגולים בני מסצ'וסטס - ראלף ולדו אמרסון, נתניאל הות'ורן, לואיזה מיי אלקוט והנרי דייוויד תורו - והוציא אותה לאור ב-1947 (גרסה מוקדמת של הסונאטה וספר הפרוזה הנלווה אליה, "מאמרים לפני סונאטה", הודפסו באופן פרטי ב-1920). הסונאטה קשה ביותר לנגינה.

אייבס מת בניו יורק בשנת 1954.

מבחר מיצירותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

"שלושה מקומות בניו אינגלנד" ביצוע בכורה בניו יורק, 10.1.31, בניצוח ניקולס סלונימסקי
הסימפוניה הרביעית הכוראלית, ביצוע בכורה בניו יורק, 26.4.65, לאופולד סטוקובסקי
סונאטה לפסנתר מס' 1 "זיכרונות מקונטיקט הכפרית" (1909)
סונאטה לפסנתר מס' 2 "קונקורד" (1920)
"השאלה ללא מענה", 11.5.46, אוניברסיטת קולומביה, ניו יורק
"סנטרל פארק בחשיכה", 11.5.46, אוניברסיטת קולומביה, ניו יורק
"סימפוניית היקום" (לא גמורה) (1911-1916), הושלמה על ידי לארי אוסטין
"לינקולן, איש העם הדגול", למקהלה ותזמורת (1912)
"סימפוניית חגים" (1904-1913)
סימפוניה מס' 3 (1908-1910), עליה זכה בפרס פוליצר למוזיקה ב-1947
שלושה מערכים תזמורתיים
שתי רביעיות מיתרים
ארבע סונאטות לכינור

מקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

נורמן לברכט, אנציקלופדיה למוזיקה של המאה העשרים, הוצאת לדורי, 1997.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

Geoffrey Block, Charles Ives: a bio-bibliography (New York, Greenwood Press, 1988) — comprehensive bibliography
J. Peter Burkholder, All Made of Tunes: Charles Ives and the Uses of Musical Borrowing (New Haven, Yale University Press, 1995) — a study of Charles Ives's use of borrowed musical material and modeling
J. Peter Burkholder (editor), Charles Ives and His World (Princeton University Press, 1996) — a selection of new essays, Ives's letters and contemporary reviews
Henry & Sidney Cowell, Charles Ives and His Music (Oxford University Press, 1969) — the first serious study of Ives's life and works by his friend and fellow composer Cowell
John Kirkpatrick (editor), Charles E. Ives: Memos (Calder & Boyars, 1973) — a collection of Ives's writings
James B. Sinclair, A Descriptive Catalogue of the Music of Charles Ives (Yale University Press, 1999) — comprehensive catalogue of works
Jan Swafford, Charles Ives: A Life with Music (New York, W. W. Norton, 1996) — standard biography and examination of Ives's work
Multitasking, an episode of The Infinite Mind public radio program (Cambridge, MA, Lichtenstein Creative Media, 2005), a report on Charles Ives and his integration of multitasking into his compositions.