צ'ארלס אנתוני דין
צ'ארלס אנתוני דין (באנגלית: Charles Anthony Deane; 1796–1848) היה ממציא אנגלי, מחלוצי הנדסת הצלילה, שפיתח יחד עם אחיו ג'ון דין את קסדת הצלילה השימושית הראשונה.
קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]
צ'ארלס דין נולד בדפטפורד שליד לונדון. הוא למד בבית הספר הימי Royal Hospital School בגריניץ' (שבבנייניו לשעבר שוכן כיום המוזיאון הימי הלאומי). עם סיום לימודיו עשה שנים אחדות כמלח באוניות חברת הודו המזרחית הבריטית, ואחר כך התקבל לעבודה כסותם בֶּדֶּק במספנה קטנה בעיר הולדתו. זמן מה לאחר תחילת עבודתו, בנובמבר 1823, רשם פטנט ל"קסדת עשן" (smoke helmet) לכיבוי שריפות במדורים סגורים ואפופי עשן. ב-1824, שבועות אחדים אחרי שהגיש את המפרט הטכני והשרטוטים של המצאתו, מכר את זכויות הפטנט לבעלי המספנה, אדוארד ג'ורג' בארנרד, תמורת 417 לירות.[1]
ברשומות של אותה תקופה מתוארת המצאתו של דין כ"מכשיר או מכונה אותם ישאו אנשים הנכנסים לחדרים או לשאר מקומות המלאים בעשן או באד אחר, כדי לכבות דליקה או לחלץ מתוכם אנשים ורכוש."[2] הייתה זו קסדת נחושת שהונחה על ראשו וכתפיו של האדם וחוברה אל חליפה מיוחדת שלבש. מחלקה האחורי של הקסדה יצא צינור גמיש עשוי עור, שנמתח אל מחוץ למבנה, דרכו סיפק מפוח את אוויר הנשימה. צינור נוסף בגב הקסדה סנק את האוויר שנפלט מן הריאות. החליפה המוצעת הייתה עשויה עור או אריג אטים, והודקה ברצועות אל קולר גמיש בחלקה התחתון של הקסדה סביב הצוואר. כמו כן צוידה הקסדה בחלון זכוכית, בשסתום להכנסת אוויר אטמוספירי לפני הכניסה למדור הבוער ובהתקנים משניים נוספים.
אדוארד בארנרד וג'ון דין ניסו לעניין בהמצאתם את האדמירליות הבריטית ואת האגודה למניעת אובדן חיים בשריפה בלונדון, אך נדחו פעם אחר פעם. באותו זמן עבד אחיו של צ'ארלס, ג'ון דין, עם מחלצים ימיים (marine salvagers) מוויטסטבל שבקנט. באחת משיחותיהם עלה הרעיון להסב את "קסדת העשן" לשימושם של אותם מחלצים, שעסקו בחילוץ עוגנים וחבלי עוגן שניתקו מאוניותיהם, במשיית מטענים מאוניות שטבעו ובסילוק מכשולים תת-ימיים. עד אז עשו המחלצים את מלאכתם בצלילה חופשית והשתמשו בכדומים ארוכים ולעיתים גם בפעמון צלילה. ב-1828 ניסו האחים בהצלחה את הקסדה המוסבת בתעלת קרוידן בדפטפורד, ושנה אחר כך, ביולי 1829, זכו לראשונה בחוזה למשיית מטענה של אוניית הודו-מזרחית שטבעה במים רדודים בחופי האי וייט. למרות גולמניותו הוכיח ציוד הצלילה את יעילותו, והשניים חילצו את רוב מטענה.[3][4]
עתה, כשסוף סוף הוכחה תועלת הקסדה שהמציאו, פנו האחים לאוגוסטוס זיבה (Siebe), מהנדס גרמני שהשתקע בלונדון, כדי שיבנה עבורם קסדה וחליפה מתקדמות יותר. הקסדה החדשה הייתה קסדה פתוחה, כלומר החיבור בינה לבין החליפה לא היה אטום, והאוויר שפלט הצולל מריאותיו השתחרר באזור הכתפיים. משום כך צוידה בצינור אוויר אחד, לאספקה בלבד. החליפה נתפרה מבד אטים למים הקרוי מקינטוש. חסרונה של הקסדה היה בכך שהצולל צריך היה לעבוד כשהוא זקוף, שכן נטייה קדימה גרמה לבריחת האוויר מן הקסדה ולחדירת מים לתוכה.[5]
בתחילת 1832 ביצע צ'ארלס דין צלילות אחדות בתמזה ובמדוויי להזמנת האדמירליות. באוגוסט אותה שנה זכו האחים בחוזה לחילוץ תותחים מטרופת אוניית המלחמה "רויאל ג'ורג'", שטבעה ב-1782 ליד נמל פורטסמות' והייתה שקועה בעומק 18 מטרים. זמן קצר קודם לכן הקדים אותם אחד ממתחריהם הראשונים, הנרי אבינט, לו מכרו את אחת החליפות המיושנות שלהם; הלה זכה בחוזה של האדמירליות לסילוק הטרופת של אה"מ "בוין", שעלתה באש וטבעה ב-1795 בסמיכות מקום בספיטהד. בשנים 1834–1836 צללו האחים לסירוגין אל ה"רויאל ג'ורג'", וב-1835 משו מתוכה 22 תותחי ברזל ופליז, תמורתם קיבלו ממנהלת החימוש (Board of Ordance) 3,000 לירות.[6]
האחים דין פעלו גם בנפרד אחד מן השני. עוד באוגוסט 1832 צלל ג'ון דין אל טרופת אוניית המשא "גרנזי לילי" (Guernsey Lily), שהובילה תותחי שדה של הצבא הבריטי שנסוג מהולנד לאחר התבוסה בקרב ברגן-אופ-סום ב-1799 וטבעה בחופי נורפוק.[7] בדצמבר אותה שנה נשכר צ'ארלס דין לבדוק את יסודותיו של גשר בלקפריירס שמעל התמזה בלונדון, אך אפשר שהצלילה שזכתה לפרסום הרב ביותר היה גילויה מחדש באקראי של "מרי רוז". ביוני 1836 שכרו דייגים מקומיים בסולנט וצולל מקצועי נוסף בשם הנרי אבינט את שירותיו של ג'ון דין כדי שיסלק טרופת של אונייה שרשתותיהם נתפסו בה. הטרופת נתבררה לימים, על פי זהות הממצאים שנמשו מתוכה, כלא אחרת מאשר "מרי רוז", אוניית המלחמה המפורסמת מציו של הנרי השמיני, שטבעה ב-1545 תוך כדי קרב ומקום טביעתה נשכח עם השנים. ג'ון דין ושותפו לצלילה ויליאם אדוארדס מוויטסטבל משו מן האונייה תותחים אחדים וחפצים נוספים, ושבו אליה ב-1840, כשהפעם הם משתמשים בחומר נפץ כדי לסלק את המכשול. למרבה המזל היה חלקה הגדול של האונייה קבור בקרקעית ומכוסה בשכבה קשה של סחופת, טין וצמדה, והיא ניצלה מהרס מוחלט עד גילויה מחדש ב-1966.[8]
ההכרה בתועלתה של קסדת הצלילה הקימה לאחים דין מתחרים נחושים כבר מתחילת דרכם, מהם מקרב המחלצים הימיים של ויטסטבל, אשר לא הססו להעתיק את ההמצאה ולשכלל אותה. ב-1837 פגו זכויות הפטנט. אוגוסטוס זיבה – שבמשך שמונה שנים ייצר ומכר 20 ערכות צלילה לפי דוגמת הקסדה הפתוחה של האחים דין – החל משווק קסדות וחליפות צלילה פרי תכנונו, שיזכוהו לימים בתואר "אבי חליפת הצלילה הסטנדרטית". החברה שהקים ב-1878 קיימת עד היום.[8]
צ'ארלס ויליאם פִּיזְלִי (Pasley), אז קולונל בחיל ההנדסה המלכותי הבריטי שרכש לו ניסיון בסילוק מכשולים ימיים מן התמזה באמצעות חומרי נפץ, הצליח ב-1839 באמצעות קשריו במנהלת האדמירליות ובמנהלת החימוש להפקיע מידי צ'ארלס דין את זכויות החילוץ של "רויאל ג'ורג'", שעדיין הייתה מכשול לשיט בספיטהד, ולהעבירן לידיו. המעשה הלא-ג'נטלמני השפיע על יציבותו הנפשית של צ'ארלס דין עד כדי אשפוזו בכפייה במוסד לחולי רוח. עשר שנים אחר כך הוא התאבד בשיסוף גרונו.[9]
מקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Bevan, John. "The Diving Helmet". SPUMS Journal (Journal of the South Pacific Underwater Medicine Society), vol. 29.2, June 1999. Digitized copy in: rubicon-foundation.org.
- Newton, W. The London Journal of Arts and Sciences for 1825. London, Sherwood, Jones and Newton, 1825. vol. IX, pp. 341-344. .Digitized copy in Books.google
- David L. Dekker, "1836 Charles Deane". In: divinghelmet.nl.
- Pickford, Nigel. Lost Treasure Ships of the Northern Seas: a guide and gazetter to 2000 years of shipwreck. London, Chatham Publishing, 2006.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Bevan, John. The Infernal Diver: the lives of John and Charles Deane, their invention of the diving helmet, and its first application to salvage, treasure hunting, civil engineering and military uses. London, Submex, 1996.
- Bevan, John. Another Whitstable trade: An illustrated history of helmet diving. Gosport, UK, Submex Ltd, 2009.
- Hollingsworth, J. "Another Whitstable Trade-1860". Digitized copy in: Oystertown.net (רשימה על שולי הצדפות בוויטסטבל בסביבות 1850, שהופיעה בספרים ובכתבי עת רבים בשנות השישים והשבעים של המאה ה-19. לעיתים היא מיוחסת לצ'ארלס דיקנס, שהולינגסוורת' עבד אתו.
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Bevan (1999), p. 109.
- ^ Newton (1825), p. 341.
- ^ Bevan (1999), p. 110.
- ^ אגדה אורבנית מספרת, כי את ההשראה להמצאת קסדת העשן העניק מקרה מיוחד שאירע לג'ון דין ולפי גרסה אחרת לאחיו צ'ארלס. הוא נקלע באקראי לאסם שעלה באש שסוסים נלכדו בו. דין חבש לראשו קסדת אבירים ימי-ביניימית, חיבר אליה צינור לאספקת אוויר ממשאבת כבאים (ריקה ממים), פרץ אל האסם הבוער דרך הלהבות והעשן וחילץ את הסוסים הלכודים. ראו, למשל: "A Tale of two brothers who took diving to new depths". Whitstable Times, 07-02-2013, in: thisiskent.co.uk
- ^ Bevan (1999) p. 110.
- ^ Bevan (1999), p. 1122.
- ^ Pickford (2006), p. 131 ff.
- ^ 1 2 Bevan (1999), p. 112.
- ^ Bevan (1999), pp. 112-113.
