צבא השחרור השחור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
צבא השחרור השחור
Black Liberation Army
תקופת הפעילות 1970–1981 (כ־11 שנים)
אידאולוגיה אנטי-קפיטליזם
סוציאליזם
פמיניזם
מנהיגים אסאטה שאקור
אזורי פעילות ארצות הברית
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

צבא השחרור השחור (באנגלית: Black Liberation Army) היה ארגון מיליטנטי אמריקאי מחתרתי מזרם הלאומנות השחורה שפעל בשנים 1970 – 1981, אשר מטרתו המוצהרת הייתה לנקוט באלימות על מנת לקדם את הגדרתם העצמית ואת שחרורם של האפרו-אמריקאים[1].

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

צבא השחרור השחור הגיח במהלך שלב הדעיכה בפעילותו של הגוש שכלל את התנועה האפרו-אמריקאית לזכויות האזרח, תנועות הכוח השחור, והתנועה שקראה לסיום מלחמת וייטנאם. הארגון ביצע פעולות טרור שונות, בהן רציחות, פיגועים, מעשי שוד ופריצות לבתי סוהר לצורך שחרור אסירים[2]. פעולות האלימות השונות בהן נקט צבא השחרור השחור, הביאו לרציחתם של לפחות 20 בני אדם[2]. בין הפעולות הבולטות המיוחסות לארגון: הריגתו של שוטר משטרת ניו ג'רזי, ובריחתה מהכלא של מנהיגת הארגון, ג'ואן צ'סימארד, לימים אסאטה שאקור, שנמלטה לקובה ומבוקשת על ידי רשויות החוק עד היום[3]. באוקטובר 1981, חברי צבא השחרור השחור הנותרים ביצעו שוד מזוין של משאית ברינקס משוריינת בצפון מדינת ניו יורק, שוד שהסתיים במותם של שני שוטרים ושומר אחד[3]. הערכות שונות קבעו כי צבא השחרור השחור מנה לא יותר מ-30 פעילים[4]. מעבר לעילה המיידית לפעילות צבא השחרור השחור, יש המסבירים את פעילותם כחלק מגל של אלימות פוליטית פנימית שגאה בתחילת שנות ה-70 של המאה ה-20[3]. בדומה לפעילי טרור רבים, גם פעילי צבא השחרור השחור סימנו את המדינה ואת רשויות אכיפת החוק כטרוריסטים[1].

צבא השחרור השחור יזם קמפיין שמטרתו להקשות על חייהם של סוחרי הסמים לנוע בתוך הקהילות השחורות. פעילי הארגון זיהו את האתרים הבולטים בהם שהו הסוחרים, וביצעו עליהם פשיטות[5]. במקרים מסוימים הופנתה כלפי סוחרי הסמים אלימות פיזית, ומספר פעמים אף נרשמו בקרבם מקרי מוות. חברי צבא השחרור השחור, שניצבו מול מה שנתפס בעיניהם כאלימות קשה שהפגינה המשטרה כלפי אפרו-אמריקאים, ראו עצמם כבאים להגנתם של אנשים שדוכאו תחת משטר קולוניאלי, ואשר היו קורבנות של מלחמת שמד. גופי המשטרה האמריקאיים נתפסו כצבא הכובש את ציבור האזרחים השחורים הנתונים תחת מגף הקולוניאליזם וכסוכנים הראשיים של רצח העם השחור. בשנתיים שלאחר התפלגות הפנתרים השחורים, ייחסה כוחות ארגוני המשטרה הפדרליים את מותם של 20 שוטרים לפעילותו של צבא השחרור השחור[6].‏ Omowale Umoja מציין כי אחת הסיבות לפיצול בשורות הפנתרים השחורים הייתה אידאולוגיית האינטר-קומיונליזם שקידם יואי פ. ניוטון, אשר הרחיקה את התנועה מהלאומיות השחורה. אנשי צבא השחרור השחור אשר פרשו מהפנתרים השחורים על רקע זה, שימרו את השקפת הלאומיות השחורה הרדיקלית, ומסקנה מתבקשת מכך, מבחינתם, הייתה הקמת רפובליקת ניו אפריקה העצמאית[7].

צבא השחרור השחור קם לאחר שהתפצל מתוך תנועת הפנתרים השחורים, על רקע חילוקי דעות אידאולוגיים וחיכוכים ברמה הבין-אישית[8]. בהצהרה מדינית שפִרסם הארגון הוא הגדיר עצמו כ"חזית צבאית ומדינית". בהצהרה, עשה הארגון שימוש ברטוריקה מרקסיסטית והגדיר את האפרו-אמריקאים כ"עבדים האמיתיים של המאה ה-20". הארגון טען עוד, כי על מנת להביס את האויב, יש לאמץ פרספקטיבה מהפכנית, הנשענת על מושגים של מלחמת מעמדות מהפכנית[9]. עוד נטען כי בחתירתו להביא לשחרור האפרו-אמריקאים, מחויב הארגון להביא לביטול מערכת שמשעבדת אנשים בכל רחבי העולם, ולפעול לטובתם של כל המדוכאים בעולם. הארגון הגדיר עצמו כאנטי-קפיטליסטי, אנטי-אימפריאליסטי, אנטי-גזעני ואנטי-סקסיסטי[10].

לטענת הארגון, רבים מהמדוכאים מאמינים בקיומה של מערכת החוק, והמדוכאים אינם רואים את הקשר האמיתי בין התפתחות החוק המערבי והתפתחות הקפיטליזם המערבי, לכן אותם אנשים אינם יכולים להתמודד עם המציאות של חוסר צדק, כחלק אינטגראלי של המערכת השלטת[11]. לא מעט אנשים, קבע הפמפלט, אינם מבינים את הפונקציה המעמדית של בתי המשפט, של המשטרה ושל מוסדות קשורים אחרים, בשימור אשליית הדמוקרטיה הצפון-אמריקאית[12]. בהתייחס לקיומם של ארגונים אחרים הטוענים לייצוג האפרו-אמריקאים, קובע הארגון כי "ללא פרספקטיבה מעמדית מהפכנית, אנחנו, החותרים להשיג אמנסיפציה מלאה מהכוחות המשעבדים את אנשינו, לא נהיה מסוגלים להבחין בין חברים אמיתיים ובין אויבים, בין אנשים מבולבלים ובין אלו שמשמשים ככלי מודע בידיהם של המדכאים, ולא נהיה מסוגלים לזכות בבני ברית פוטנציאליים"[13]. בהתייחסות לתפקיד התרבות מצוין כי "הארגון רואה את התרבות כאמצעי באמצעותו המעמד הדומיננטי מתכנת את החברה כולה לפי רעיונותיו, ערכיו והסטנדרטים שלו, ובכך מנציח את עליונותו. התפקוד המעמדי האובייקטיבי של "תרבות", לא צריך להוביל אותנו למסקנה המוטעית שאם אנו מאמצים אוריינטציה "תרבותית" במאבקנו לשחרור, הדבר צפוי להספיק. תפיסה מהותית זו של הלאומנים התרבותיים, שכל עניינם סובב סביב התרבות, היא שגויה, בשל העובדה שאינה מתמודדת עם הבסיס הפסיכולוגי, המעמדי והכלכלי של המאבק בין שתי הישויות התרבותיות היריבות." על כן, "את התרבות הדומיננטית הריאקציונרית יש להשמיד, בטרם תרבות מהפכנית כלשהי תוכל לבוא לידי ביטוי"[13].

בפמפלט מתבצעת גם הבחנה בין מעמדות שונים בחברה [Lumpen proleteriat (פועלי הסחבות - מעמד פועלים חסר מודעות מעמדית) בהגדרתם הכלכלית לעומת Lumpen בהגדרתם מבחינת עמדות או גישות, בורגנות לעומת מעמד הפועלים][14]. מחברי הפמפלט קובעים כי בפועל, ארצות הברית נמצאת במצב מלחמה – לא מוכרזת - עם אוכלוסיית השחורים, עם אוכלוסיית העניים ועם מיעוטים לאומיים אחרים[15]. הארגון מצהיר כי כולם מחויבים לבנות את האמצעים להסתערות על הדיכוי הפנימי, על התוכניות החברתיות של דיכוי מעמדי ועל ה"חוק והסדר", או שיוטל ספק חמור בעצם הקיום שלהם[15].

הארגון מגדיר אימפריאליזם כשלב הסופי של קפיטליזם מפותח יתר-על-המידה; בשל העובדה שאימפריאליזם מתקיים בתחום הבין-לאומי, המאבק נגדו חייב להיות בין-לאומי גם כן. את הקפיטליזם יש להשמיד בכל מקום בו הוא מתקיים ואנו, כותב הארגון, מחויבים לתמיכה הדדית במאבק נגדו[16]. על מנת לקשור את הפאן-אפריקניות למציאות העולם כיום, ממשיך הפמפלט, אסור לנו לשכוח את המהות האמיתית של האימפריאליזם ושל הנציג מספר 1 שלה, האימפריאליזם האמריקאי. פאן-אפריקניזם שאינו מתמודד עם משרתיו הנרצעים של הנאו-קולוניאליזם, ובמקום זאת מעמעם את המדיניות הנצלנית הננקטת כלפי משרתיו אלו, בעת פעולתו למען השחורים, הוא לא יותר מלאומנות בורגנית שהועתקה אל המישור הבין-לאומי. הארגון קורא לסולידריות בין-לאומית וקובע שפאן-אפריקניזם השואף להיות מהפכני, חייב לבטא סולידריות מהפכנית עם מאבקיהם של כל העמים המדוכאים על ידי האימפריאליזם האמריקאי[17]. הארגון מצהיר כי אין פסול בשיתוף פעולה עם לבנים לשם קידום השגת המטרות שהציב לעצמו[18], וזו גם עמדתו ביחס לשיתוף פעולה טקטי בין עובדים שחורים ללבנים[19].

ניתן לסכם כי התנועה ביקשה לגשר בין תפיסות מרקסיסטיות ולאומיות תרבותיות. הארגון עשה שימוש בטרמינולוגיה חריפה כשהגדיר את מה שחווים האפרו-אמריקאים כ"רצח עם"[20]. הארגון התייחס למציאות של כליאה ו"פשע", כחלק מהחיברות המקובל; הוא קבע כי בחברה קפיטליסטית, לפשע יש בסיס מעמדי וכי החברה הקפיטליסטית בכללותה מבוססת על יחסי ניצול וכך, פשע שבוצע על ידי התנהגות של המעמדות הנמוכים הוא השתקפות של הפרקטיקות והערכים הקרימינליים של המעמד השולט[21]. הארגון טען כי מציאות הקיום השחור בארצות הברית, לא רק חיברתה את האפרו-אמריקאים לחיות חיים לא לגיטימיים (במושגים של החוק הקפיטליסטי) של דיכוי מתמשך, אלא אף תכנתה את האפרו-אמריקאים לצפות שאותם מוסדות אשר יצרו את הסוציאליזציה הזאת מלכתחילה, יהיו אלו שייפתרו את מצבם. בכך יש גם ביקורת על התפיסות הנוצריות כמו זו של מרטין לותר קינג, שמקורן 'לבן'. האבסורד בא לידי ביטוי כאשר האפרו-אמריקאים מבקשים עוד נוכחות משטרתית, בעוד המשטרה ממלאת תפקיד בשימור הדיכוי של הקהילה[21].

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 W Rosenau, “Our Backs Are Against the Wall”: The Black Liberation Army and Domestic Terrorism in 1970s America”, Studies in Conflict & Terrorism, 36 (2013), pp. 181
  2. ^ 1 2 W Rosenau, “Our Backs Are Against the Wall”: The Black Liberation Army and Domestic Terrorism in 1970s America”, Studies in Conflict & Terrorism, 36 (2013), pp. 176
  3. ^ 1 2 3 W Rosenau, “Our Backs Are Against the Wall”: The Black Liberation Army and Domestic Terrorism in 1970s America”, Studies in Conflict & Terrorism, 36 (2013), pp. 177
  4. ^ W Rosenau, “Our Backs Are Against the Wall”: The Black Liberation Army and Domestic Terrorism in 1970s America”, Studies in Conflict & Terrorism, 36 (2013), pp. 183
  5. ^ Omowale Umoja, A, "Repression Breeds Resistance: The Black Liberation Army and the Radical Legacy of the Black Panther Party", New Political Science, 21 (1999), pp. 143
  6. ^ Omowale Umoja, A, "Repression Breeds Resistance: The Black Liberation Army and the Radical Legacy of the Black Panther Party", New Political Science, 21 (1999), pp. 144
  7. ^ Omowale Umoja, A, "Repression Breeds Resistance: The Black Liberation Army and the Radical Legacy of the Black Panther Party", New Political Science, 21 (1999), pp. 147-148
  8. ^ W Rosenau, “Our Backs Are Against the Wall”: The Black Liberation Army and Domestic Terrorism in 1970s America”, Studies in Conflict & Terrorism, 36 (2013), pp. 177-178
  9. ^ Nyurba, “message to the black movement”, pp. (i)-2
  10. ^ Nyurba, “message to the black movement”, pp. (ii)
  11. ^ Nyurba, “message to the black movement”, pp. 1
  12. ^ Nyurba, “message to the black movement”, pp. 1-2
  13. ^ 1 2 Nyurba, “message to the black movement”, pp. 5
  14. ^ Nyurba, “message to the black movement”, pp. 10-11
  15. ^ 1 2 Nyurba, “message to the black movement”, pp. 12
  16. ^ Nyurba, “message to the black movement”, pp. 14
  17. ^ Nyurba, “message to the black movement”, pp. 15
  18. ^ Nyurba, “message to the black movement”, pp. 16
  19. ^ Nyurba, “message to the black movement”, pp. 16-17
  20. ^ Nyurba, “message to the black movement”, pp. 6
  21. ^ 1 2 Nyurba, “message to the black movement”, pp. 7
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=צבא_השחרור_השחור&oldid=33445275"