צבי לרון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
צבי לרון
לידה 6 בפברואר 1927 (בן 97)
צ'רנוביץ', אוקראינה
לימודי רפואה האוניברסיטה העברית בירושלים עריכת הנתון בוויקינתונים
תפקידים רופא, איש חינוך, מרצה באוניברסיטה עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • פרס ישראל (2009)
  • אביר דרגה ראשונה במסדר הוורד הלבן של פינלנד עריכת הנתון בוויקינתונים
מספר צאצאים 4
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

צבי לרון (נולד ב-6 בפברואר 1927) הוא רופא ישראלי, ממייסדי תחום האנדוקרינולוגיה של ילדים בישראל, חתן פרס ישראל לרפואה לשנת 2009. כיהן כפרופסור באוניברסיטת תל אביב. תרם רבות במיוחד למחקר ולטיפול בהפרעות הורמון הגדילה וסוכרת הנעורים. תסמונת מיוחדת של הפרעה בגדילה שתיאר לראשונה בשנת 1966 נושאת את שמו, תסמונת לרון.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לרון נולד בצ'רנוביץ שבצפון-בוקובינה, אז ברומניה, כיום אוקראינה, ובהיותו בן שש עבר עם משפחתו להתגורר ברדאוץ, עיר הנמצאת גם כן בבוקובינה, שם אביו עבד כסוכן של בית חרושת לדיקטים. בימי מלחמת העולם השנייה, בגיל 14, גורש על ידי השלטון הפאשיסטי הרומני, יחד עם משפחתו, למחנות הריכוז וגטאות טרנסיניסטריה. הוא עבד בבית היציקה שדודו, המהנדס זיגפריד סמי יגנדורף, פתח מחדש לייצור בעיר מוגילב, על מנת להציל כמה שיותר יהודים ממוות[1], והיה לחרט מוסמך.

בסוף המלחמה חזר עם הוריו לצ'רנוביץ שסופחה מחדש לברית המועצות וכעבור שנה עברו לרדאוץ בשטח רומניה. אחרי שהשלים את לימודי התיכון, בשנת 1945 החל בלימודי רפואה, בטימישוארה ברומניה. היה פעיל בארגון הסטודנטים הציוני "חשמונאה", ובמסגרתו עזב בשנת 1947 והעפיל באונייה פאן יורק, אחת מאוניות הפאנים, לארץ ישראל. האונייה נלכדה על ידי הבריטים ולרון הוגלה למחנות המעפילים בקפריסין ועלה לישראל לאחר ההכרזה על קום מדינת ישראל.

עם הגעתו לארץ ישראל, גויס לרון לעבודה בבית החולים דג'אני ובבית החולים תל השומר. את לימודיו סיים בשנת 1952 בבית הספר לרפואה של האוניברסיטה העברית בירושלים, בסיומם התמחה בבית החולים רמב"ם. לאחר מכן, אחרי שהתחתן, התמחה שנתיים במחלות אנדוקריניות של ילדים בבית החולים "Mass General" שבבוסטון ושנה נוספת עשה בפיטסבורג.

צבי לרון נשוי, אב ל-4 ילדים וסב ל-10 נכדים.

פעילותו בישראל כרופא, חוקר ומורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1957 שב לישראל והצטרף לאנדרה דה-פריס בייסוד חקר האנדוקרינולוגיה הפדיאטרית בישראל. לבקשת דה-פריס הוא עמד בראש המכון לאנדוקרינולוגיה פדיאטרית בבית החולים בילינסון, שהוקם אז[2][3]. לרון המשיך לנהל את המכון עד 1992. כן הוקמו על ידו המרכז הארצי לסוכרת נעורים[4] ומעבדה אנדוקרינית לפיתוח שיטות למדידת הורמונים בדם, הפועלת במסגרת מכון פלזנשטיין למחקר. היה גם נשיא האגודה האירופית לאנדוקרינולוגים[5].

נוסף לעבודתו המעשית היה לרון פעיל במחקר במסגרת מכון רוגוף של בית חולים בילינסון והיה מראשוני חברי הסגל של בית הספר לרפואה באוניברסיטת תל אביב, בה השתתף בבניית מערך הלימוד של תוכנית הפדיאטריה. הוא קודם לפרופסור חבר בשנת 1967[6] ובשנת 1971 היה לפרופסור מן המניין[7].

בשנת 1963 זכה צוות בראשותו בפרס על מחקר על הורמון גדילה ובמיוחד בניסיון למדוד את כמות ההורמון בילדים נמוכים, במטרה לברר האם העדר ההורמון הוא הסיבה לננסות[8]. בשנת 1966, לאחר שמדענים מצאו דרך למדוד את כמות הורמון הגדילה בנוזלי הגוף, זיהה את תסמונת לרון שהלוקים בה הם ננסים למרות שגופם כמות גדולה של הרגיל של הורמון הגדילה. במשך שנים רבות ניסה לברר מדוע לוקי תסמונת לרון לוקים בננסות, עד שבשנות ה-80 של המאה ה-20 התברר שיש לקות גנטית בקולטנים להורמון הגדילה[9].

המכון לאנדוקרינולוגיה פדיאטרית התפתח תחת ניהולו והקים מערך לשירות אבחנתי וטיפולי, כמו גם ייסוד ארגון הורים לילדים עם סוכרת וייסוד הארגון הבינלאומי "Juvenile Diabetes Foundation". כמו כן נוסדו על ידי המכון העיתונים המדעיים הבינלאומיים "Journal of Pediatric Endocrinology and Metabolism", "Pediatric and Adolescent Endocrinology" ו-"Pediatric Endocrinology Reviews" (בו הוא משמש כעורך). שטחי המחקר שפותחו במכון היו בין הראשונים להפיק ולהשתמש בהורמון גדילה ובהורמון IGF. לאחר פרישתו מניהול המכון עבר לרון לשמש מנהל היחידה למחקר אנדוקרינולוגי וסוכרת בבית חולים שניידר.

פרסים ומחוות כבוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1987 חבר באקדמיה "לאופולדינה" למדעי הטבע - בהאלה, גרמניה
  • 1993 - פרס החברה הבינלאומית לסוכרת נעורים
  • 1993 - פרס החברה הקוריאנית לרפואת ילדים
  • 1993 - אזרחות כבוד ומדליית העיר, מונפלייה, צרפת
  • 1996 - פרס החברה הישראלית לרפואת ילדים
  • 1998 - מדליית ניימן לרפואה, אוניברסיטת נאנסי, צרפת
  • 1998 - מדליית המאה, החברה האיטלקית לרפואת ילדים
  • 1999 - פרס אנדראה פראדר - של החברה האירופית לאנדוקרינולוגיה פדיאטרית
  • 2001 - פרס לחוקר קליני מהאגודה האמריקנית לאנדוקרינולוגיה
  • 2002 - נשיא כבוד של החברה היוונית לחקר הורמון הגדילה ויישומיו
  • 2003 - פרס החברה הבינלאומית לסוכרת נעורים
  • 2007 - פרס החברה הישראלית לאנדוקרינולוגיה של ילדים
  • 2007 - פרס החברה הישראלית לאנדוקרינולוגיה
  • 2008 - אביר "מסדר הוורד הלבן" מטעם נשיא פינלנד.
  • 2009 - פרס ישראל לרפואה

צבי לרון מונה לדוקטור לשם כבוד של האוניברסיטאות לרפואה של הערים קלוז' (1998) וטימישוארה (2000) ברומניה ושל אוניברסיטת נוברה באיטליה.

מספריו ומחקריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

צבי לרון כתב למעלה מאלף מאמרים מדעיים וכתב וערך 30 ספרים. הספרים שערך כוללים:

  • The Adipose Child. November 1976.
  • International Beilinson Symposium Staff, Diabetes in Juveniles : Proceedings of the 2nd Beilinson, Symposium on the Various Faces in Juveniles. Jerusalem, Israel. 2nd edition, 1977.
  • International Beilinson Symposium Staff, : Psychological Aspects of Balance of Diabetes in Juvenile : Proceedings of the 3rd Beilinson Symposium, Pt. 2, Herzliya, 1875. September 1977.
  • Third Joint Meeting of the European Society for Pediatric Endocrinology (ESPE) and the Lawson Wilkins Pediatric Endocrine Society (LWPES) : Proceedings of the Plenary Lectures and Symposia, Jerusalem, October - November 1989. July, 1990.
  • John Boulton, Zvi Laron, Jean Rey, editors: Long Term Consequences of Early Feeding. 1995.
  • Somatomedin-1 (recombinant insulin-like growth factor-1): Clinical pharmacology and potential treatment ofendocrine and metabolic disorders. Biodrugs, 1999, 11: 55-70.
  • The essential role of IGF-1: Lessons from the long-term study and treatment of children and adults with Laron syndrome. The Journal of Clinical Endocrinology & Metabolism, 1999, 84: 4397-4404.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Lya Benjamin "Prigoană și rezistență în istoria evreilor din România 1940-1944" studii, Hasefer, București 2001 מכתבו של זיגפריד יגנדרורף לד"ר ננדור גינגולד, 30 בינואר 1944
  2. ^ אישים ומוסדות, מעריב, 31 באוגוסט 1966
  3. ^ Zvi Laron, Hereditary Dwarfism with High GH Levels, March 7, 1990
  4. ^ סימפוזיון על סכרת אצל בני הנעורים, מעריב, 31 במרץ 1970
  5. ^ כנס רופאי ילדים - אנדוקרינולוגים, על המשמר, 23 במרץ 1967
  6. ^ העלאות ומינויים באוניברסיטת תל אביב, הצופה, 15 באוגוסט 1967
  7. ^ העלאות בדרגה בסגל האקדמי באוניברסיטת תל־אביב, מעריב, 13 באפריל 1971
  8. ^ ישעיהו אביעם, הם עוזרים לילדים לגדול, מעריב, 11 במרץ 1963
  9. ^ Zvi Laron, Hereditary Dwarfism with High GH Levels, March 7, 1990