צייד הצבאים

צייד הצבאים
The Deer Hunter

בימוי	מייקל צ'ימינו
הופק בידי	מייקל צ'ימינו
תסריט	דריק ושבורן, מייקל צ'ימינו, קווין רדקר
עריכה	פטר זינר
שחקנים ראשיים	רוברט דה נירו כריסטופר ווקן ג'ון סאבאג' מריל סטריפ
מוזיקה	סטנלי מיירס
צילום	וילמוש ז׳יגמונד
מדינה
חברת הפקה	EMI Films, סרטי יוניברסל
חברה מפיצה	אולפני יוניברסל
שיטת הפצה	וידאו על פי דרישה
הקרנת בכורה	1978
משך הקרנה	182 דק'
שפת הסרט	אנגלית רוסית וייטנאמית צרפתית
סוגה	סרט מלחמה, סרט דרמה, סרט אנטי־מלחמתי
תקציב	15 מיליון דולר
הכנסות	48,979,328 דולר
הכנסות באתר מוג'ו	deerhunter
פרסים	פרס אוסקר לסרט הטוב ביותר (בארי ספייקינגס, מייקל דילי, מייקל צ'ימינו, John Peverall) פרס אוסקר לעריכה הטובה ביותר (פטר זינר) פרס אוסקר לבמאי הטוב ביותר (מייקל צ'ימינו) פרס אוסקר לשחקן המשנה הטוב ביותר (כריסטופר ווקן) פרס אוסקר למיקס הסאונד הטוב ביותר (ריצ'רד פורטמן, William McCaughey, Aaron Rochin, Darin Knight)
דף הסרט ב־IMDb

צייד הצבאים (באנגלית: The Deer Hunter; התרגום המדויק לעברית הוא "צייד האיילים") הוא סרט אמריקני שיצא בדצמבר 1978, המספר את סיפורם הבדוי של חבורת עובדי פלדה אמריקאים ממוצא רוסי, בזמנה של מלחמת וייטנאם. רוב הסרט מתרחש בווייטנאם או בעירם קלייטון שבפנסילבניה, דרומית לפיטסבורג, לאורך נהר המונוגהלה. מלבד פיטסבורג נערכו הצילומים גם בקליבלנד הסמוכה, ובצומת מינגו. האתרים של וייטנאם צולמו בתאילנד. בסרט מככבים רוברט דה נירו, כריסטופר ווקן ומריל סטריפ.

הבמאי מייקל צ'ימינו קיבל את ההשראה לסרט מהרומן Drei Kameraden (שלושה חברים) שכתב הסופר הגרמני הנודע אריך מריה רמרק, ששירת בתור חייל במלחמת העולם הראשונה. הרומן מתאר את חייהם של שלישיית חיילים בוגרי מלחמת העולם הראשונה, אותה עברו בשן ועין ומתאר את חייהם בזמן רפובליקת ויימאר בגרמניה של שנות ה-20 של המאה ה-20. הסרט ממחיש את משמעותם והשפעתם של המלחמה, האלימות והפטריוטיות על בני קהילה אתנית אחת הקשורים זה בזה. המושגים של אתניות, משפחה, רעות וקהילה משחקים כולם תפקיד בולט מאוד בסרט.

בישראל הקרנת הבכורה הייתה ביולי 1979 בקולנוע מוגרבי בתל אביב.

עלילה

מייק (דה נירו), סטיבן (סאוואג'), ניק (ווקן), סטנלי, ג'ון ואקסל, אמריקאים ממוצא רוסי, הם פועלים במפעל לייצור פלדה והם גם ציידי צבאים נלהבים בזמנם הפנוי.

הסרט מורכב משלושה חלקים. חלקו הראשון של הסרט פורש את מסכת חייהם של החברים במערב פנסילבניה: בעבודה, בבית, במסבאה, בכנסייה. שיא החלק הוא בחגיגת חתונתם של סטיבן ואנג'לה ההרה, כשנרמז שהתינוק אותו היא נושאת ברחמה הוא בנו של ניק. החתונה עצמה מתוארת בהרחבה ובפרוטרוט, ולה מסורות טקסיות פרבוסלביות מובהקות. סטיבן ואנג'לה עוזבים את הכנסייה בעוד המקהלה מזמרת "Многие Лета" ("אלוהים מאחל לכם אריכות ימים"). קבלת הפנים כרוכה בשירה ובריקודים, לקולם של רוסים המזמרים שירים רוסיים בעודם מרבים לשתות לשוכרה. לאחר מכן נוסע זוג הנישאים וחבריהם מסביב לעיר. ניק מבקש ממייק להבטיח לו כי הוא לא "יעזוב אותו מאחור", אם דבר כלשהו יקרה להם בווייטנאם. לאחר מסע ציד מסכם עוזבים סטיבן, מייק וניק את אמריקה בדרכם למלחמת וייטנאם המתמשכת, כמהים ללכת לאן ש"הכדורים עפים".

במהלכו של מסע הציד אנו רואים את מייק שנודע ביכולת הקליעה שלו והורג מדי שנה את הצבי הטוב ביותר. מייק מתנהג בנוקשות עם סטנלי על כך שהצטרף אליהם לא מוכן. במהלכן של סצנות הציד מושמעת מוזיקה כנסייתית. הציד מוצלח עבור מייק והצבי מובא הביתה על גבי מכסה מנוע הקדילק שלו.

חלקו השני של הסרט נפתח היישר בעיצומה של סצנת המלחמה של וייטנאם. מייק, כעת חייל בכוחות המיוחדים, מתאחד מחדש עם סטיבן וניק, בעודו שרוי במהלכו של מבצע הרג. הסצנה נחתכת ועוברת לבית כלא צף על הנהר, שם מוחזקים השלושה כשהם שבויים בידי הווייטקונג. שוביהם מאלצים אותם לשחק ברולטה רוסית האחד כנגד רעהו, בעוד שוביהם הווייטנאמים משתעשעים בהימורים על הצלחת אדם זה או אחר. מייק חושב בתחילה לנטוש את סטיבן (בהיותו מאמין כי הלה שבור מנטלית ואינו מסוגל לשרוד), אולם לבסוף הוא מתכנן את בריחתם של כל שלושת החברים על ידי הריגת אויביהם במהלך המשחק. זמן קצר לאחר מכן מופיע פטרול מסוקים אמריקאי, אולם עולה בידו להציל רק את ניק. מייק וסטיבן נסוגים לתוך הנהר ושוחים אל החוף. רגלו של סטיבן שבורה מן הנפילה; מייק נושא אותו עד שהם מגיעים לשיירה דרום וייטנאמית, שאצלם הוא מותיר את סטיבן. מייק ממשיך משם את דרכו הביתה לבדו.

בינתיים שב ניק לאיתנו בבית החולים שבדרום וייטנאם. הוא נעשה נפקד ברגע שהוא נכנס לשותפות עסקית עם נוכל צרפתי בעיר סייגון, הלה מבטיח לעשותו איש עשיר אם ישתתף ניק בתחרויות של רולטה רוסית.

מייק, המצוי בארצות הברית, נעשה מעורב רומנטית עם לינדה חברתו של ניק. החברים יוצאים לטיול ציד, שם משחק מייק רולטה רוסית ומתעלל בסטן. אף על פי שנקרית בדרכו ההזדמנות להרוג את הטוב בצבאים, הוא מניח לו לחיות. מייק אף מתאחד מחדש עם סטיבן, ששתי רגליו נקטעו וזרועו השמאלית משותקת. הוא מחלים בבית החולים הצבאי לוותיקי מלחמת וייטנאם. סטיבי מראה למייק סכומים גדולים של מזומנים אותם הוא מקבל בדואר ומעידים על כך שניק נותר חי בווייטנאם.

מייק טס לסייגון זמן קצר לפני נפילתה בשנת 1975. בעזרתו של הצרפתי הוא מאתר את ניק ונוכח לדעת כי חברו הטוב ביותר עודו מסובך במשחק המחתרתי והלא חוקי של הרולטה הרוסית. בתחילה אין ניק זוכר את חברו או את חייהם בפנסילבניה. הוא מצוי תחת ההשפעה של הרואין, כפי שמורים סימנים הטבועים על זרועו. הם מתעמתים זה מול זה במשחק ומוקפים במהמרים משולהבים. במהלך הקרב האחרון "קונה" מייק את ניק ומנסה לשכנעו לשוב הביתה. ניק מודה לבסוף כי הוא אכן זוכר את מייק בחוזרו על שורה בה הם השתמשו יחדיו במהלך ציד הצבאים ("יריה אחת"). ניק מפנה את האקדח הלאה מחברו, מכוון אותו לראשו שלו ויורה בעצמו לנגד עיניו של מייק.

מייק מביא את גופתו של ניק לאמריקה, ממלא בעצב אחר הבטחתו מליל החתונה. הסרט מסתיים בבוקר הלווייתו של ניק המתרחשת בקהילה הרוסית הפרבוסלבית. בתחילת הסרט ראינו את האנשים העוזבים את הכנסייה לצלילי השיר השמח "Многие Лета" ("אלוהים מאחל לכם אריכות ימים"), אולם בתום ההלוייה הם יוצאים מן הכנסייה לקול הצליל הנוגה של "Вечная Память" ("זיכרון נצח"). הסרט מסתיים כשהחברים ששרדו עורכים ארוחת בוקר פרטית בצוותא בעודם שרים God Bless America ("אלוהים יברך את אמריקה").

הסרט עוסק בהשפעתה של המלחמה על חייהם לאחר מכן, בתחילת הסרט נראה מייק שמח שאוהב להתבדח לשתות ולצוד, אך לאחר המלחמה הוא הופך להיות מופנם יותר בעל ערך רב יותר לחיים, במהלך מסע הציד שלהם מראים כיצד מייק אינו מבין את חבריו, וכאשר יש לו הזדמנות להרוג את האייל הטוב ביותר, הוא מחליט להניח לו. כשמייק חוזר הוא מחליט לשכור חדר במלון ולא להגיע לביתו, שם חיכתה לו מסיבה ואת הלילה הוא העביר על הרצפה.

סטיבן שוהה בבית חולים לנכים מלחמה, וגם כאשר מצבו משתפר הוא מעדיף להישאר שם במקום לחזור אל משפחתו.

הסצנה השלישית מראה כיצד המלחמה הותירה במשתתפיה צלקות נפשיות.

קרדיטים

הסרט נכתב בידי מייקל צ'ימינו, לואיס גרפינקל, קווין ק. רדקר, ודריק ושבורן ובוים בידי צ'ימינו.

מפיקים

• ג'ון קארלי - מפיק משותף.
• מייקל צ'ימינו - מפיק.
• מייקל דילי - מפיק.
• ג'ון פבראל - מפיק.
• מריון רוזנברג - מפיק משותף.
• בארי ספיקיניג - מפיק.

צוות השחקנים

שחקן	תפקיד
רוברט דה נירו	מיכאל (מייק) ורונסקי
כריסטופר ווקן	ניקונאר "ניק" צ'בוטרביצ'
ג'ון קאזאלה	סטנלי הידוע גם כ"סטוש"
ג'ון סאבאג'	סטיבן פושקוב
מריל סטריפ	לינדה
ג'ורג' דזונדזה	ג'ון וולש
צ'אק אספרגן	פיטר "אקסל" אקסלרוד
שירלי סטולר	אימו של סטיבן
רוטאניה אלדה	אנג'לה לודגדראביצ-פושקוב
אמי רייט	שושבינה
פייר סגוי	ג'ולין גרינדה
ג'ו גריפאסי	מנצח תזמורת
האב סטפן קופסטונסקי	כומר אורתודוקסי

אתרי צילום

אתרי הצילום כללו:

• הקתדרלה הרוסית האורתודוקסית סיינט תאודוסיוס שבקליבלנד.
• אזור פטפונג שבעיר בנגקוק בתאילנד - האזור נשכר למשך יומיים עבור הסרט על מנת לייצג חלק מסייגון.
• סאי יוק, קאנצנבורי, שהיא פרובינציה בתאילנד.
• הפארק הלאומי צפון רכס קסקייד, במדינת וושינגטון.
• צומת מינגו, אוהיו, שם צולמו סצינות בית החרושת לפלדה.

פרסים והכרה

"צייד הצבאים" זכה בפרסי אוסקר עבור הסרט הטוב ביותר, הבמאי הטוב ביותר (מייקל צ'ימינו), השחקן הטוב ביותר בתפקיד משני (כריסטופר ווקן), עריכת הסרט הטובה ביותר והסאונד. בנוסף לכך היה הסרט מועמד לפרס השחקן בתפקיד ראשי הטוב ביותר (רוברט דה נירו), שחקנית בתפקיד משני הטובה ביותר (מריל סטריפ), הצילום הטוב ביותר (וילמוש זיגמונד) והכתיבה הטובה ביותר. התסריט נכתב ישירות עבור הקולנוע.

הסרט נבחר לשימור בארכיב הסרטים הלאומי של ארצות הברית והוא מופיע דרך קבע ברשימת 250 הסרטים המכניסים ביותר של IMDb. הוא גם מדורג במקום השבעים ותשעה ברשימת מכון הסרטים האמריקאי של מאה הסרטים האמריקאיים הטובים ביותר בכל הזמנים.

נעימת הנושא של הסרט "Cavatina", נכתבה בידי סטנלי מיירס. היא הוקלטה בידי הגיטריסט הקלאסי ג'ון ויליאמס כבר ב-1971 אבל התפרסמה מאוד רק שבע שנים אחר-כך, בזכות הסרט "צייד הצבאים".

אחד השירים המזוהים עם הסרט הוא "Can't Take My Eyes Off You" בביצועו של פרנקי ואלי שהגיע ב-1967 למקום השני במצעד הפזמונים האמריקאי ומושמע בסצנה בה החבורה מבלה במסבאה.

ביקורת שלילית

דוקטור תומאס רדקי, פסיכיאטר ולשעבר דובר האגודה נגד אלימות בטלוויזיה, טוען כי צייד הצבאים הצית ניצוצות של התאבדויות רולטה רוסית. זאת בשל התיאור הדרמטי של החיילים השבויים האמריקנים, אשר שוביהם הווייטקונג כפו עליהם לשחק ברולטה רוסית.

אין שום תיעוד או דיווח של שבויים או שובים מאף אחד משני הצדדים הלוחמים על משחק ברולטה רוסית במהלכה של מלחמת וייטנאם.

טריוויה

• על מנת לשוות לעצמו הופעה דמוית רוח רפאים בשבוע שלפני סצנת הסיום בווייטנאם, אכל כריסטופר ווקן, אורז ובננות גרידא, ושתה רק מים.
• היצירה המנוגנת על ידי ג'ון (המוזג) על הפסנתר לאחר מסע הציד ומעט טרם יציאתם של מייק, ניק וסטיבן לווייטנאם, היא הנוקטורנו אופוס 15 מספר שלוש בסול מינור של שופן.
• נעשו פרודיות על סצנת הרולטה הרוסית בטלוויזיה (למשל "משפחת סימפסון") ואפילו בפרסומות.
• הסרט הפך לפופולרי את המשפט הווייטנאמי "Di-di mau", המתורגם בחופשיות כ"התקדם".
• במהלך צילומי סצנת הרולטה ביקש רוברט דה נירו שיותירו ברובה כדור אחד, על מנת "לחמם את האווירה". הכדור הריק נטען ברובה, אולם מייקל צ'ימינו הצהיר כי יהיה על הרובה להיבדק שוב ושוב על מנת להבטיח שלא תתרחש כל תאונה.
• צ'אק אספרג'ן, ששיחק את פיטר "אקסל" אקסלרוד, היה פועל במפעל פלדה בגארי שבאינדיאנה. הוא מעולם לא שיחק קודם לכן.
• משחק הווידאו Conflict Vietnam מציג שלב במשחק בו דמויות השחקנים נשבות על ידי חיילי ה-NVA ומאולצות לשחק רולטה רוסית בדיוק כמו בסרט.
• במהלך ההקרנות של הגרסה הארוכה והקצרה של הסרט, שילם הבמאי מייקל צ'ימינו למקרין שיחבל בגרסה הקצרה על מנת לסייע לו לקבל ביקורות טובות יותר של הגרסה הארוכה.
• הצבאים המצולמים הם כולם שחורי זנב, שאינם מצויים בפנסילבניה.
• רבים מן העצים בסצנות ההרים מזהים את האזור בבירור כצפון-מערב האמריקאי ולא כצפון-מזרח.

קישורים חיצוניים

• צייד הצבאים, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

• צייד הצבאים, ברשת החברתית פייסבוק
• "צייד הצבאים", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• "צייד הצבאים", באתר נטפליקס
• "צייד הצבאים", באתר AllMovie (באנגלית)
• "צייד הצבאים", באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
• "צייד הצבאים", באתר Box Office Mojo (באנגלית)
• "צייד הצבאים", באתר Metacritic (באנגלית)
• "צייד הצבאים", באתר אידיבי
• "צייד הצבאים", באתר Hulu סרטים (באנגלית)
• "צייד הצבאים", במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
• "צייד הצבאים", באתר Filmsite.org
• "צייד הצבאים"
• צפייה בסרט צייד הצבאים קשורה לריבוי התאבדויות באמצעות רולטה רוסית, באתר Snopes.com
• ביקורת על הסרט
• יוחאי עתריה, ‏משבר הגבריות, סליל, כתב עת להיסטוריה, קולנוע וטלוויזיה, 7, סתיו 2013