ציפורה ברון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ציפורה ברון
לידה 29 באוגוסט 1939 (בת 84)
תל-אביב, פלשתינה (א"י) עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה האוניברסיטה העברית בירושלים עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג נתן ברון עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ציפורה בְּרוּן (נולדה ב-29 באוגוסט 1939) היא שופטת בדימוס, עורכת דין ונשיאת ארגון הגג של ארגוני הנכים בישראל.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולדה בתל אביב בשנת 1939, בת יחידה של יחזקאל, עובד בעיתון הבקר, ואטה לב[1]. בשנת 1958 סיימה את לימודיה התיכוניים בבית ספר תיכון עירוני ה' בתל אביב והחלה ללמוד משפטים באוניברסיטה העברית בירושלים. באפריל 1959 נישאה לנתן ברון[2]. בשנת 1962 סיימה את לימודיה באוניברסיטה העברית בירושלים בתואר מוסמך (M.JUR (M.G, תואר שני המקביל ל-L.LB שהיה נהוג אז בישראל[3].

בשנת 1965 סיימת את תקופת ההתמחות והוסמכה כעורכת דין. מאז ועד שנת 1987 היא עבדה כעורכת דין שכירה במשרד עו"ד משה שוייג, בה עסקה בדיני נזיקין[4].

בשנת 1970 נפגעה ברון בתאונת דרכים ומאז היא רתוקה לכיסא גלגלים[5] ופעילה בארגונים למען נכים. היא הייתה היועצת המשפטית של האגודה הישראלית לשיקום[6], בהתנדבות[4] ובנובמבר 1980 הקימה עם עליזה בגין ופרופסור רפאל רוזין את "ארגון הגג לארגוני הנכים בישראל"[6]. מהקמת הארגון ועד למינויה כשופטת היא כיהנה כיושבת הראש של הארגון, ולאחר פרישתה מונתה לתפקיד נשיאת כבוד של הארגון[7].

בשנת 1985 קיבלה את אות אשת מופת מטעם ארגון בני-ברית בישראל. ובשנת 1992 קיבלה את פרס יו"ר הכנסת לאיכות החיים[8]. מ-1992 ואילך עסקה בהנהגת המסע לשיפור תדמית הנכה בישראל, בחסות נשיא בית המשפט העליון, מאיר שמגר.

בשנת 1987 מונתה לכהונת שופטת בבית משפט השלום בתל אביב ובשנת 1997 מונתה לשופטת בפועל בבית המשפט המחוזי בתל אביב. כעבור שנה מונתה לתפקיד זה במינוי קבוע. סך הכל היא כהנה בתפקיד שופטת במשך כ-22 שנים עד לפרישתה ב-29 בנובמבר 2009 בגיל 70[9][10]. ברון התמחתה במשפט מסחרי ורכשה ניסיון רב בתחום התובענות הייצוגיות[5].

בין פסיקותיה הבולטות של ברון הוא פסק הדין שניתן בעניין התובענה הייצוגית שהגיש שלמה צייג נגד הבנק למסחר על סך 18 מיליון ש"ח, תביעה זאת הוגשה כנגד כלל בעלי התפקידים בבנק למסחר וכנגד משרד רואי החשבון קסלמן את קסלמן. השופטת ברון דחתה את התובענה, בית המשפט העליון דחה את הערעור שהוגש על פסק דינה[11].

התגוררה בבית מגורי העיתונאים עד שנות ה-70 של המאה ה-20 ואחר כך עברה להתגורר בתל אביב מעל הלונדון מיניסטורס, בדירה שהותאמה לנכותה[4]. הייתה נשואה לעיתונאי והחוקר נתן ברון עד למותו ב-2020. בנם הוא תא"ל במיל. איתי ברון.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]