קורצ'יקה אנאמי
 | |
| גנרל קורצ'יקה אנאמי בעת היותו שר המלחמה | |
| לידה |
21 בפברואר 1887 טקאטה, אויטה, יפן |
|---|---|
| פטירה |
15 באוגוסט 1945 (בגיל 58) טוקיו, יפן |
| מקום קבורה |
בית הקברות טאמה  |
| מדינה |
יפן |
| צאצאים |
Koreakira Anami, Koremichi Noma, Koremasa Anami, Korehiro Anami, Koreshige Anami |
| השתייכות |
 הצבא היפני הקיסרי |
| תקופת הפעילות | 1906–1945 (כ־39 שנים) |
| דרגה | גנרל |
| תפקידים בשירות | |
|
מפקד הדיוויזיה ה-109 מפקד הארמייה ה-11 מפקד הארמייה האזורית השנייה | |
| פעולות ומבצעים | |
|
מלחמת סין–יפן השנייה המערכה באסיה ובאוקיינוס השקט | |
| עיטורים | |
| |
| תפקידים אזרחיים | |
| שר המלחמה | |
  | |
קורצ'יקה אנאמי (ביפנית: 阿南 惟幾; 21 בפברואר 1887 – 15 באוגוסט 1945) היה גנרל בצבא היפני הקיסרי בזמן מלחמת העולם השנייה. בנוסף שימש אנאמי כשר המלחמה בזמן כניעת האימפריה היפנית.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
תחילת דרכו[עריכת קוד מקור | עריכה]
קורצ'יקה אנאמי נולד בעיר טקאטה, שבמחוז אויטה שביפן שם שימש אביו כפקיד בכיר במשרד הפנים. אנאמי למד באקדמיה הצבאית הקיסרית כחלק מהמחזור ה-18 ובסיום לימודיו בדצמבר 1906 קיבל דרגת לוטננט שני והוצב בחיל הרגלים.
אנאמי המשיך בקריירה צבאית ובנובמבר 1918 סיים את לימודיו במכללה הצבאית למלחמה, קיבל דרגת קפטן והוצב במטה הכללי של הצבא היפני. בפברואר 1922 עלה אנאמי לדרגת מייג'ור. בין השנים 1923 לשנים 1925 שימש אנאמי כקצין בצבא המשלוח היפני לאי סחלין שתפקידו היה לכבוש את צפון האי כחלק מההתערבות היפנית בסיביר.
באוגוסט 1925 קודם אנאמי לדרגת לוטננט קולונל ומונה לנספח צבאי בצרפת. הוא שימש בתפקיד זה עד לחודש דצמבר של אותה שנה ועם חזרתו ליפן קיבל תפקיד פיקודי בגדוד 45 של חיל הרגלים. באוגוסט 1929 מונה אנאמי לשמש כעוזרו האישי של הקיסר הירוהיטו. הוא שימש בתפקיד זה במשך שנה ולאחר מכן קודם לדרגת קולונל. בין השנים 1933 ל-1934, שימש אנאמי כמפקד גדוד במשמר הקיסרי. לאחר מכן הוא שימש כמפקד המכינה הצבאית בטוקיו. במרץ 1935 קודם אנאמי לדרגת מייג'ור גנרל.
מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
באוגוסט 1936 החל אנאמי לשמש כראש אגף המנהל הצבאי במשרד המלחמה. במרץ 1937 הוא מונה לתפקיד ראש אגף כוח אדם במשרד המלחמה ושנה לאחר מכן קודם לדרגת לוטננט גנרל.
בנובמבר 1938, במהלך מלחמת סין–יפן השנייה, קיבל אנאמי את הפיקוד על חטיבה 109 שלחמה בחזית הסינית. באוקטובר 1939 הוא נקרא לחזור ליפן ומונה לתפקיד סגן שר המלחמה בקבינט של ראש הממשלה פומימרו קונואה. בעת שהיה חבר קבינט, היה אנאמי אחד מחברי קבוצת הפוליטיקאים ואנשי הצבא שתמכו בעלייתו של הידקי טוג'ו לשלטון בשנת 1941.
באפריל 1941 חזר אנאמי לחזית הסינית הפעם כמפקד הארמייה ה-11. ביולי 1942 הוא הועבר לפקד על הארמייה האזורית השנייה שהוצבה במנצ'וקוו. במאי 1943 קודם אנאמי לדרגת גנרל.
המתקפה היפנית על הבסיס הצבאי של ארצות הברית בפרל הארבור בדצמבר 1941 הביאה לכניסתה של ארצות הברית למלחמת העולם השנייה ובסופו של דבר למפנה במלחמה לרעתה של יפן. בנובמבר 1943, לאחר מספר כישלונות צבאיים יפניים במערכה באסיה ובאוקיינוס השקט הועברה הארמייה האזורית השנייה בפיקודו של אנאמי למערב גינאה החדשה ואיי מאלוקו בניסיון לסייע לבלום את התקדמות האויב.
בדצמבר 1944 נקרא אנאמי לחזור ליפן בפעם השנייה ומונה למפקח הכללי של התעופה הצבאית ולראש המחלקה הצבאית לאווירנאוטיקה (אחד מגלגוליו הקודמים של חיל האוויר). באפריל 1945 מונה אנאמי לשר המלחמה בקבינט של ראש הממשלה קנטרו סוזוקי והפך בכך לאחד החברים במועצת המלחמה העליונה.
קריירה פוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]
אנאמי היה אחד המתנגדים הבולטים והקולניים ביותר נגד כניעת יפן לבעלות הברית. אנאמי החזיק בעמדה זו עד לסיום המלחמה אף על פי שהיה מודע שרצף הפסדיה של יפן בשדה הקרב והרס התעשייה והערים היפניות על ידי מפציצים אמריקאיים הביאו לכך שיפן הלכה למעשה הפסידה את המלחמה. אף לאחר הטלת פצצות האטום על הירושימה ועל נגסאקי המשיך אנאמי להתנגד לקבלת תנאי הכניעה של בעלות הברית שנוסחו בהצהרת פוטסדאם והציע במקום זאת לנהל קרב הירואי להגנת המולדת. אנאמי טען כי קרב כזה יביא לאבדות כה גבוהות לבעלות הברית עד שהם יסכימו לחתום על הסכם נוח ליפן לסיום המלחמה.
טיעוניו של אנאמי נגד מה שהוא ראה ככניעה מבישה לא התקבלו לאחר שהקיסר הורה לחברי קבינט המלחמה להביא לסיומה של המלחמה. תומכיו של אנאמי בצבא קראו לו להצביע נגד כניעה לבעלות הברית בקבינט, או לחלופין להתפטר מהקבינט. אנאמי דחה את הצעתם בטענה שכחייל יפני מחובותו לציית לקיסר שלו. הוא הודיע לקצינים במשרד המלחמה על החלטתו והבהיר להם שזו פקודה קיסרית וכי מחובתם לציית לה. חוסר נכונותו לתמוך בפעולה כלשהי נגד החלטתו של הקיסר הייתה אחת הסיבות העיקריות לכישלונה של תקרית קיוג'ו - ניסיון לבצע הפיכה צבאית על ידי קצינים זוטרים במטרה למנוע את שידור הרדיו של הודעתו של הקיסר לעם היפני בדבר קבלת תנאי הכניעה של בעלות הברית.
מותו[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-14 באוגוסט חתם אנאמי, ביחד עם שאר חברי הקבינט, על הסכם הכניעה. בבוקר שלמחרת, ביצע אנאמי ספוקו - התאבדות יפנית טקסית המתבצעת על ידי חיתוך הבטן בפגיון או בוואקזישי. ליד גופתו של אנאמי נמצא פתק בכתב ידו בו נכתב: ”אני, עם מותי, מתנצל בענווה בפני הקיסר על הפשע הגדול”. לפתק מסתורי זה ניתנו פרשנויות שונות לאורך השנים[דרושה הבהרה].
אנאמי נקבר בטוקיו. חרבו, הבגדים ספוגי הדם אותם לבש כאשר התאבד והפתק המסתורי אותו השאיר מוצגים במוזיאון הצבאי יושוקן שבמקדש יסוקוני. בנו, אנאמי קורשיג'י, שימש כשגריר יפן בסין בין השנים 2006-2001.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Brooks, Lester (1968). Behind Japan's Surrender: The Secret Struggle That Ended an Empire. McGraw-Hill.
- Axelrood, Allen (2007). Encyclopedia of Word War II. Infobase Publishing.
- Butow, Robert (1978). Japan's Decision to Surrender. Stanford University Press.
- Frank, Richard (1999). Downfall: The End of the Imperial Japanese Empire. Penguin Books.
- Kurzman, Dan (1986). Day of the Bomb. McGraw-Hill.
- Pacific War Research Society (2002). Japan's Longest Day. Kodansha International.
- Toland, John (2003). The Rising Sun: The Decline and Fall of the Japanese Empire, 1936-1945. Modern Library.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- קורצ'יקה אנאמי, באתר "Find a Grave" (באנגלית)