קילטרטן
קילטרטן הוא פרסום אוונגרדי שהוגדר כ"כתב עת חד-פעמי", שיצא בתל אביב בשנת 1964 בכמה מאות בודדות של עותקים ועסק בשירה ואמנות. שמו נלקח משירו של המשורר האירי ויליאם בטלר ייטס "טייס אירי צופה מותו". עורכיו של כתב-העת היו המשורר מקסים גילן ונחום קיין (שם העט של נחום כהן, שהיה אז חייל). כמו כן השתתף בעריכה מאיר ויזלטיר.
קילטרטן נחשב חריג בתולדות הפרסומים הספרותיים הישראליים, חלק מייחודו הוא בשאיפתו להיות כתב עת חד-פעמי. בגיליון היחיד שלו כתבו מאיר ויזלטיר, ברנרדוס לוציוס, מיכאל קרבובי, הצייר ניצן אביב, המחזאי יוסף מונדי, דפנה ערוד, יאיר הורביץ ויונה וולך שטרם מלאו לה 20. בגיליון התקיים גם ריאיון עם הפסל יצחק דנציגר (יוצרו של הפסל נמרוד).
קילטרטן הציב את עצמו משמאל לרוח האוונגרד שאז החלה לנשב בעולם הפואטי של ישראל. בגיליון הפנו עורכיו מכתב מתריס לנתן זך, עורך כתב העת "יוכני", ולגבריאל מוקד, עורך כתב העת "עכשיו", בו כתבו:
”בעיני חלק מהציבור הנכם נחשבים כמי שמייצגים את הזרם החדש... אין אנו סבורים שאתם ממלאים את החובה המוטלת על כתבי עת בעלי רמה, בישראל, בחלק הראשון של שנות השישים, במאה העשרים... קילטרטן, שהוא אולי כתב העת הראשון בישראל שאינו מתימר ליהפך לתקדים, פונה אליכם: חדלו להעריך ספרות ואמנות טובה”.
בנוסף, ניסח העורך מקסים גילן מכתב הקורא לוועידת פרס נובל לספרות להעניק את הפרס למשורר עזרא פאונד, על אף היותו פשיסט, בשל השפעתו הגדולה על השירה.
קילטרטן הרבה ללעוג לפרובינציאליות הישראלית של אותה תקופה ובז למשוררים הוותיקים. הוא כלל כתיבה רעננה ועיצוב לא מוקפד, על גבול הפנזין. כיום עותקיו של פרסום זה נדירים ויקרים, אך אפשר לקרוא אותו דרך רשת האינטרנט. "קילטרטן" השפיע על כתבי עת שיצאו לאחר מכן בשנות השבעים ומשפיע עדיין על כתבי עת בעלי נטיות אוונגרדיות כ"מעין" ו"כתם"[דרוש מקור].
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מאיר ויזלטיר, איך יכלו להדפיס דבר כזה?, באתר nrg, 25 בספטמבר 2005
ננה אריאל, כתב העת האוונגרדי והחד-פעמי קילטרטן, באתר הארץ, 14 ביוני 2013- ננה אריאל, קילטרטן - כתב עת חד-פעמי: על מגזינים קיקיוניים ומהלכים מודרניסטיים, אות 6, סתיו 2016
