קיסוסית קוצנית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קריאת טבלת מיוןקיסוסית קוצנית
מיון מדעי
ממלכה: צומח
מערכה: בעלי פרחים
מחלקה: חד פסיגיים
סדרה: שושנאים
משפחה: קיסוסיתיים
סוג: קיסוסית
מין: קיסוסית קוצנית
שם מדעי
Smilax aspera
ליניאוס, 1753

קיסוסית קוצנית (שם מדעי: Smilax aspera) הוא מטפס נפוץ בחורש וביער בישראל. הגבעול קוצני, יוצר לפעמים סבך שלא ניתן למעבר. מקור השם העברי הוא ככל הנראה הדמיון בין עלי הקיסוסית לעלי צמח הקיסוס שאינו קרוב מבחינה סיסטמטית.

תיאור הצמח[עריכת קוד מקור | עריכה]

קיסוסית קוצנית הוא צמח מטפס, ירוק-עד. העלים דמויי לב אך מגלים רבגוניות: עלה החשוף לשמש הוא מוארך, שוליו קוצניים, וצבעו מוכתם בלבן; עלה הצומח בצל הוא רחב, ללא קוצים.

הצמח מטפס לרוב בעזרת שיכים אנקוליים, הפזורים בשולי טרף העלה, על הפטוטרת ועל הגבעול, ובעזרת זוג קנוקנות הצומחות מבסיס העלה.

פרח ופרי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפרח זעיר, לבן. יש לו 6 עלי-עטיף. ההאבקה היא הדדית, צמח קיסוסית אחד מצמיח רק פרחי נקבה, וצמח קיסוסית אחר מצמיח רק פרחי זכר.

הפריחה מתרחשת בין החודשים ינואר עד מרץ. הפרחים ערוכים באשכול מרובה-פרחים, וצבעם ירוק בהיר.

פרי הקיסוסית דומה לענב קטן בצבע אדום וגדל באשכול של גרגרים הבולטים בצבע אדום בוהק. פירות הקיסוסית מכילים חומר רעיל ולא ראויים לאכילה.

תפוצה ואזורי צמיחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקיסוסית נפוצה באפריקה, באירופה ובמערב אסיה. בישראל, צמח הקיסוסית גדל בחרמון, ברמת הגולן ובאצבע הגליל, בגליל העליון, בגליל המערבי, בגליל התחתון, באזור הר הכרמל, ברמות מנשה ובשרון, לאורך מישור החוף ובגוש דן, וכן באזור ירושלים, יהודה ושומרון.

שימוש ברפואה עממית[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקיסוסית שימושים ידועים ברפואה עממית מקומית[1].

הצמח משמש בתרכובות של צמחי מרפא כתרופה לסוכרת, וכתרופה כנגד כאבי גרון ולהורדת חום.

מרקחת העשויה משורשי הקיסוסית משמשת כחומר הנוגד הרעלות, כתרופה לזיהומים בדרכי העיכול וכתרופה לשלשול. אבקה משורש הקיסוסית או לפי גרסה אחרת - משרה משורש הקיסוסית משמשים כחומר חיטוי הנמרח על פצעים חיצוניים. סרספרילה הוא משקה קל, אשר במקור הופק מצמח הקיסוסית אך עתה מיוצר לעיתים על ידי מרכיבים מלאכותיים. משקה הסרספרילה היה פופולרי בארצות הברית במאה ה-19, היה מקובל להתייחס למשקה כמרפא בעיות עור ודם כתגובה לפרסומי תרופות פטנט באותה תקופה. [2]

שימוש כתוסף לשמן[עריכת קוד מקור | עריכה]

מוהל הפירות הבשלים שימש בעבר את החקלאים הערבים בישראל כחומר המוסיף גוון, ריח וטעם לשמן הזית.

אזכור במקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

צמח הקיסוסית מופיע ברשימת הצמחים שאפשר לגדל על סוכה: ”הדלה עליה את הגפן ואת הדלעת ואת הקיסוס” (סוכה א', ד').

במסכת ירושלמי מוזכר הצמח תחת שמו העברי הקדום קיסוסא: ”ולא בשמן קיק, קיסוסא והוא כמו קאסא בבבלי” (ירושלמי, שבת רפ"ב).

בסיפורי עם[עריכת קוד מקור | עריכה]

אגדה על הקיסוסית והאלון[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסיפור "למה אין הקיסוסית נאכלת על ידי הצאן" מסופר[3] כי האלון מצוי סבל קשות מחיות הבר מבני הצאן ובקר שאכלו את עליו. בצר לו ביקש האלון עזרה מהצמחים המטפסים אך אלו סירבו, אחד אחרי השני לעזור לאלון כל צמח ונימוקיו הוא. הקיסוסית הייתה היחידה שחשה לעזרת האלון. שלחה הקיסוסית את גבעוליה הגמישים ואת קנוקנותיה המסולסלות, ויצרה סבך מגן סביב הגזע והענפים של האלון וקוציה הגנו עליו מפני הצאן והבקר. כפרס על מעשה זה העניק לה בורא העולם כלי נשק להגנה, ארס צורב בפירות וקוצים חדים המונעים מחיות וציפורים מלפגוע בקיסוסית.

אגדה על הנערה קיסוסית[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאגדה[4] זו מספר גרסאות ובכולן מככבת נערה מכוערת בשם קיסוסית המנסה למצוא חתן על ידי הסתרת פגמיה. משהפגמים מתגלים וקלונה נחשף ברבים בורחת קיסוסית אל תוך מעבה היער. על פי גרסה אחרת נשבר ליבה של קיסוסית ובצערה היא בורחת ליער.

קיסוסית מוצאת את מותה ביער, על פי גרסאות אחדות היא מתאבדת. סיפור חייה ומותה מונצח על ידי צמח הנושא את שמה הפירות האדומים הם זכר לדם שנישפך והשתרגות הצמח סביב העצים היא סמל לאהבה[5].

גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא קיסוסית קוצנית בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ נסים קריספיל "צמחי מרפא - מדריך שדה לצמחי המרפא של ארץ ישראל"
  2. ^ "הסרספרילה של הוד (אנגלית - Hood's Sarsaparilla)". Lowcountry Digital Library. אורכב מ-המקור ב-2014-10-15. נבדק ב-1 ספט' 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  3. ^ רות ריכטר - "ארץ ירוקה שלי" הוצאת מעריב
  4. ^ גרסאות שונות של האגדה
  5. ^ מיכל ודוד כרמון, נחל שרך: המהפך של קיסוסית, באתר ynet, 25 באפריל 2005